Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
את הערב תתחילו בסלון. ולא סתם סלון אלא ה-סלון. סלון אאורבך, חנות התקליטים שגם תגיש לכם בירה צוננת לצד קהל מגניב במיוחד, היא אחד המקומות הנכונים לפתוח בהם את הערב. אם זה לא מספיק, בשעה 21:00 יעלו הצמד Havay & Bidur (הלוא הם עמרי רוזן ובר הסנס) שינגנו לכם האוס מסמר שיער. כתובת: אוארבך 3
חיזוק, 22:00
ערן בן צור בהוסטל 51
נמשיך עם ההאוס. בין הריסות יהודה הלוי שוכן לו הוסטל 51 – שילוב בין חצר של חבר עם אמא מילפית לבר שכונתי. הערב יעלה על עמדה בהוסטל ערן בן צור לסט שכולו האוס. הכינו את נעלי הריקוד. כתובת: יהודה הלוי 51
אפטר, 1:00
ארז סיקלאיי בספוטניק
איזה כיף שהכל קרוב אחד לשני בתל אביב. אספו את עצמכם נבלות יפות שלנו והמשיכו לספוטניק. הדי.ג'יי/שותף (הוא קודם היה די.ג'יי, בדקנו) ארז סיקלאיי מגיע למגרש הפרטי שלו לסט האוס-טכנו שירקיד אתכם עד השעות הקטנות של הלילה. לפרטים נוספים כתובת: אלנבי 122
מאנצ', 3:00
קוקיז
רקדתם, נהנתם, לא נכניס משהו לבטן? ובכן, יגידו מה שיגידו על קוקיז. יגידו שזה קינוח לילדות בנות 12, יגידו שזה מעדן מלכים לסאחים, אבל אתם יודעים משהו? אנחנו לא מוכתבים על ידי החברה – אנחנו מכתיבים. קוקיז זה טעים ואת הלילה תסיימו בין שתי עוגיות. בתיאבון מתוקים. כתובת: אלנבי 114
*השעות בקומבינציה בגדר המלצה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ליין הסטנדאפ הכי מוצלח, הגלריה הכי רלוונטית והתערוכה הכי חובה. כמדי שנה אנחנו יושבים להתווכח ולבחור את היהלום שבכתר, הדובדבן שבקצפת, הזית שבמרטיני, הנו, הבנתם. הכי טובים שיש - מודל 2016
ליין הסטנד־אפ של רועי הולנדר, שעבר לאחרונה מצוותא 2 לג'ימי הו, מפגיש באופן עקבי את ותיקי הסצנה (אורי גוטליב, עינב גלילי, אלון נוימן) עם שמות חמים (אודי כגן, תם אהרון, טל טירנגל) ועם כישרונות עולים (עמית הרשקוביץ, קארין כהן), והכל מתקיים באווירה של ניסוי חומרים – וייב שעושה רק טוב לסטנד־אפ.
← ג'ימי הו שד' רוטשילד 24 תל אביב, 6667337־050
[tmwdfpad]
ההצגה שאפשר לראות הכי הרבה פעמים
מייקל
היא החלה כעבודת הסיום של אבי דנגור (AKA "אבי הזמר") בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, ומאז הפכה לקאלט תל אביבי עם יותר מ־ 300 מופעים אנד קאונטינג. מדובר במופע שבכל פעם מצליח לחדש מהותית ולהפיל מצחוק. לקאסט מצטרפים לעתים קרובות קומיקאים אורחים, ובזכותם טקס האזכרה לילד מייקל הלא אהוב במיוחד, מעולם לא נמאס עלינו. ← המופעים הקרובים: 1.4 (אורחת: תום יער) ו־ 16.4 (אורח: אסי כהן), צוותא, אבן גבירול 30 תל אביב, 6950156־03, 125 ש"ח לכרטיס
חנות התקליטים הכי מעודכנת
אוארבך סלון תקליטים
מאז שנדדה לחלל ברחוב ברזילי לפני כשנה, סלון אוארבך רחוקה מלהיות סלון ומרוחקת לפחות ק"מ אחד מרחוב אוארבך. למרבה המזל, כל מה שאהבנו בה עדיין נמצא שם: מבחר מנצח של מוזיקה אלקטרונית והיפ הופ, אווירה נעימה ותקלוטים קז'ואליים מסביב לשעון. עוד פלוס: עכשיו אפשר להגיע גם סתם בשביל לשתות בירה, או להבדיל – לקנות אופניים. ← ברזילי 4 תל אביב, 5544867 ־03
הגלריה הכי רלוונטית
רוזנפלד
הגלריה שמייצגת את זויה צ'קרסקי, רועי רוזן, אלונה רודה, בועז ארד ורבים נוספים, הציגה השנה רצף של תערוכות מסקרנות, חדשניות, מאתגרות ומרגיזות בקטע טוב. מדובר בהוכחה ניצחת לכך שגם השחקנים הוותיקים בשטח (הגלריה הוקמה ב־ 1952) יכולים להיות הכי קאטינג אדג'. מומלץ להספיק לתפוס את התערוכות היפהפיות של אלעד רוזן וכרם נאטור, שמציגות שם עד 9.4 . ← שביל המפעל 1 תל אביב, שלישי־חמישי 12:00־19:00 , שישי 11:00־14:00 , שבת 11:00־13:00 , 5229044־03
אחרי תערוכת המופת של אורי קצנשטיין, מוזיאון תל אביב מנער את אחרון כבליו של מוטי עומר ז"ל עם "תערוכה קבוצתית" של רועי רוזן, שאצרו גלעד מלצר ויהושע סיימון. על קירות צבעוניים מובאים עולמותיהם המורכבים, הפרודיים ועמוסי ה"פורנוגרפיה הצואתית" של האלטר־אגואים של רוזן. כיף לבוא בשעות הרגועות ולקרוא בשקט את כל הטקסטים, אבל כיף גם לראות את כל עם ישראל מול יצירותיה של אווה בראון. בקיצור, לכו פעמיים. ← שד' שאול המלך 27 תל אביב, שני, רביעי ושבת 10:00־18.00 , שלישי וחמישי 10:00־21:00 , שישי 10:00־14:00, 6077020־03
מופע המחול הכי טוב
"Lie like a Lion" של יסמין גודר
כמעט מתחת לרדאר משחררת הכוריאוגרפית הפמיניסטית והטוטאלית יסמין גודר יצירות מופת בקצב מסחרר. "Lie Like a Lion", אחת היצירות האחרונות שלה, ממשיכה את הקו המסעיר של מופעי סטודיו במרכז מנדל הבלתי זוהר שביפו – וזה כשלעצמו מהלך סקסי אלטרנטיבי להצגת מחול בתל אביב. ←המופע הקרוב: 2.4 בסטודיו יסמין גודר, מרכז תרבות מנדל, התקומה 1 יפו, 6823104־03
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אהבה זה עסק לא צפוי. מיסטר טייז, הדי.ג'יי האחראי לליין הברלינאי Homophatik – מסיבות בהן שום דבר לא ידוע מראש, כולל התקליטנים – התאהב בתל אביב מספיק בשביל להפוך לרזידנט בברקפסט קלאב למשך חודש שלם.
לא קל להפחיד אדם שגדל בדרום איטליה. מיסטר טייז (צילום: נמרוד סונדרס)
שישי, 2:08
את מיסטר טייז פגשתי בלילה הראשון של שנת 2016. בעקבות השילוב של פיגוע עם מזג אוויר קודר היו הרחובות מאוכלסים בעיקר במוניות ספיישל, שוטרים ומטריות שבורות. אבל מיסטר טייז, שבדיוק נחת בעיר עם בן זוגו, לא בזבז זמן על סידור המזוודות והמתין לערב הראשון שלו בברקפסט. מבחינתו הוא יכול לעלות לעמדה מהרגע שהוא שותה את הקפה הראשון של היום. ובכל זאת, היה קשה להבין איך הוא לא טרוד אפילו מעט מהמצב הביטחוני הרעוע שסביבו. "יש לי תשובות מיסטיות לזה. אני חושב שאני אדע מתי הזמן שלי יגיע", אמר מיסטר טייז, "זה יכול לקרות בכל מקום, אפילו באוטובוס בלונדון, אז אני לא רוצה לחיות בפרנויה. אני חושב שזה יותר מעניין לבוא למקום שיש בו מלחמה מאשר למקום שמזייף תחושת ביטחון, כמו באירופה. כאן בישראל האנשים התרגלו לטרור, הם גדלו יחד איתו. אני באתי מדרום איטליה, שם יורים בגלוי ברחובות. אצלנו זה for real. עדיין שודדים בנקים. כל יומיים אני קורא על זה בעיתון".
שבת, 17:30
הגיע הזמן להכיר את פרנצ'סקו דה מינטי, האיש מאחורי מיסטר טייז. הוא בן 29, בעל אגנ'דה ליברלית מובהקת, מנוסחת ומנומקת היטב ומגדיר עצמו כאיש העולם הגדול. הוא אף החליף את שם משפחתו לזה של אמו כאקט מחאה פמיניסטי. בטרם נשם את המוזיקה האלקטרונית הוא גדל והתחנך בעולם המוזיקה הקלאסית.
אוהב את הקהל התל אביבי. מיסטר טייז (צילום: נמרוד סונדרס)
"זה משפיע עליי עד היום", אומר טייז/דה מינטי, "ההורים שלי הכריחו אותי להתעסק בזה כל יום, מחמש עד עשר. בשאר הזמן הייתי שומע כל דבר אחר בכל תחנות הרדיו. זה מצחיק, מילדות הייתי ורסטילי מאוד. אני זוכר שאחותי חזרה מלונדון והביאה לי במתנה דיסק של אליס אין צ'יינס והעולם הזה נפתח לי. הייתי מכור לחלוטין לגראנג' המוקדם. אתה יודע מה זה לגלות את הצלילים האלה כשאתה ילד בן 7? אחר כך כבר התחלתי לחפש מוזיקה אחרת, עד שהגעתי לרייבים אלקטרוניים קשוחים, ההארדקור של ההארדקור, הרבה מעבר לטכנו. בגיל 18 יצאתי עם די.ג'יי שהיה יחסית ידוע בניינטיז, סאבריו פאביה. הוא היה מבוגר ממני, והוא בעצם האיש שלימד אותי ליצור מוזיקה אלקטרונית. שיחקתי לו במחשב בדרך אגב והוא אמר לי מה לעשות. תפסתי את זה מהר והבנתי שזה הכיוון שלי".
מיסטר טייז מנגב טחינה עם חריף (הוא לא יכול לאכול חומוס בגלל בעיות רפואיות) ולא נראה מותש כלל, אף שניגן עד שבע בבוקר. "בגלל שהיה פיגוע בפאב חשבתי שלא יהיה אף אחד שירצה לחגוג", הוא אומר. "אם זה היה קורה בברלין לא היית רואה מישהו אחד רוקד במועדונים, תאמין לי. אבל כאן אנשים פשוט יצאו החוצה וחגגו כאילו זה היום האחרון שלהם. זה מה שאני אוהב בקהל התל אביבי, ובתור די.ג'יי כל מה שאני רוצה זה לתקלט לאנשים מקולקלים שרעבים למסיבה".
אף די.ג'יי מחו"ל לא בא לשהות בישראל במשך חודש. מאיפה הרעיון? "ביקרתי בתל אביב כמה פעמים בשלוש השנים האחרונות. אני אוהב אותה אף שאני בטוח שהיא די אינטנסיבית. באחת הפעמים נוצר לי קשר אישי עם הבעלים של הברקפסט. יש שם רצפת עץ ומערכת סאונד שמחבקת את הקהל, לא מרביצה לו – וזה בדיוק מה שאני מחפש כאשר אני מתקלט. אחרי הכל אני פריק של סאונד, ואף שזה מקום קטן מדובר במועדון כמו שצריך. חוץ מזה אני גם רוצה ללמוד עברית ולהתרחק משדות תעופה לאיזה חודש".
איך היית מגדיר את המוזיקה שלך? "פשוט מוזיקה שאני אוהב", הוא נותן את התשובה הבנאלית ומוציא – אקסצנטרי כתמיד – סביבון עץ מהכיס, מסובב אותו על השולחן ומביט בו מהופנט. ואז הוא כבר מוהל את הקלישאה בהרבה פרשנות אישית. "אני לא אוהב את ההגדרה של טכנו, היא משומשת בכל אפיק שיש. כולם רוצים להפוך את הטכנו לפילוסופיה. אנשים, טכנו הוא לא פילוסופיה! צריך להפסיק לקטלג. טכנו הוא בסך הכל קומפוזיציה נוספת שאפשר להביט דרכה על מוזיקה. בסופו של דבר מוזיקה היא תדרים וגלים של רוח תזזיתית. בכל צליל – ממוזיקה קלאסית עד לצלצול טלפון – מדובר בגלי אוויר שזזים היישר לתוך האוזניים, וזה הכל. אז אני מצטער שאני לא מאמין בפילוסופיית הטכנו. אני כן מאמין בפילוסופיה אמיתית – סוקרטס, ניטשה ואדורנו".
יום ראשון, 16:27
עברה יממה מאז שמיסטר טייז שחט את הפילוסופיה של הטכנו. בדירת סאבלט שהוא שכר ליד שוק הכרמל הוא פותח את הדלת, ג'וינט ביד אחת ומילון כיס עברי־אנגלי שעליו נכתב בטוש שחור "איזה בלגן!" – ביד השנייה. הדירה ממורקת אבל, כמאמר המילון, איזה בלגן. על השולחן אפשר למצוא פקט מרלבורו אדום, כובע המבורג שחור, תרופות, תכשיטים ושקית עם וויד. "ברלין סטייל", הוא מתנצל. זמן קצר לאחר מכן אנחנו מגיעים לחנות התקליטים סלון אורבך. מיסטר טייז עורם כ־40 תקליטים וניגש לעמדת הפטפון. הלקוחות וצוות החנות מביטים בו דרוכים. הוא שם אוזניות ברישול, מכוון את הווליום למקסימום ונעלם.
House of Tiesברקפסט קלאב, 8.1, 15.1, 22.1, 29.1. במסיבה הקרובה יארח מיסטרטייז את סטפן בזבז ועפרי גופר
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ארבעה מבין חמשת חברי הלייבל האלקטרוני הטרי Parallax – שהם גם החתומים על הריליס הראשון אותו השיקו – מחכים בסלון התקליטים אאורבך, שהפך בשנה האחרונה לתחנה חשובה בסיבובי קניות תקליטים בעיר. סביב השולחן יושבים יובל גורן, הוא Yogg, שעד לאחרונה היה המנהל האמנותי של הברקפסט וכעת עובד בחנות התקליטים; דורון "צ'רלי" מסטיי ואורי יצחקי, שיחד מרכיבים את הצמד הלוהט TV.Out; ערן הדר מחכה לשותף שלו בחנות התקליטים, נמרוד קציר, שמאחר ולא עונה לטלפון. אף אחד מהם לא נראה מופתע במיוחד מהשתלשלות העניינים.
אוהבי תקליטים, ובייחוד חובבי מוזיקה אלקטרונית, יבינו את השמחה, ההבטחה והאופטימיות הגלומות באלבום שמסומן כ"01", כלומר כמוצר ראשון של לייבל חדש. את מידת האופטימיות אפשר לאמוד במספר האפסים הקודמים ל־1. אם כך, את פרלקס אפשר לסווג בינתיים בקטגוריה "אופטימיות זהירה". גם המספר שהודפס צנוע – 300 עותקים בסך הכל, ומלבד קטעים של כל החבורה הוא מכיל גם חותמת איכות בדמות רמיקס של הדי.ג'יי והמפיק הנהדר פרד פי – שכבר תקלט בעיר בלא מעט הזדמנויות – לקטע של Yogg.
"הלייבל הוא משהו שקציר ואני חושבים עליו כבר הרבה זמן", אומר הדר. "חיכינו לרגע הנכון, להרכב האנשים המתאים – שנרגיש שאנחנו לא פותחים סתם עוד לייבל". הצמדים הדר־קציר ומסטיי־יצחקי הכירו בלימודי הפקה מוזיקלית וכולם גם התערבבו במסיבות, אבל החנות עזרה לעגן אותם, יחד עם גורן, כחמישייה של ממש. עבור הדר, שעסק וממשיך לעסוק גם בהפצה דיגיטלית של מוזיקה ישראלית לסוגיה, החנות עשתה את מה שהאינטרנט לא יכול היה לעשות. "זה בדיוק מה שהיה חסר לנו בנשמה", הוא אומר.
"פרלקס זה הסאונד הכי אנדרגראונד שיש לתל אביב להציע", אומר מסטיי, "וזה משהו שמתכתב גם עם השורה הראשונה של האנדרגראונד העולמי". הדר מסכים איתו ומציין ש"מתחיל להיות עניין בחו"ל בכל מה שקורה פה".
אתם לא מרגישים שהמתעניינים רואים בנו סוג של קוריוז? "תראו אותם, גם שם במזרח התיכון מצליחים להרים מסיבות".
הדר: "זה בסדר שזה מעניין אותם. הם מסתכלים על ישראל ומסתקרנים מהדברים שאנחנו עושים, במיוחד בהתחשב בכל מה שקורה פה. זה מתבטא גם בכמות הדי.ג'ייז הזרים שמגיעים לחוות בעצמם את הסצנה".
מסטיי: "כמות הדי.ג'ייז שמגיעים לתל אביב לא נורמלית. זאת ממש רכבת אווירית. הבליין התל אביבי חייב ללכת עד הקצה כל הזמן, וזה מה שעונה על הצרכים שלו. כן הייתי שמח אם מפיקי המסיבות היו מתאגדים יותר. במקום לרוץ בין שני קצוות העיר – בין מסיבה של 500 אנשים למסיבה של 300 – היה נחמד אם היו מתמקדים במסיבה שתכיל 800 אנשים. סצנת הלילה קטנה מאוד ולפעמים התחרות כואבת. אני אנטי תחרותי, קורים פה דברים מלוכלכים שלא מתאימים לקהילה שבה בסוף כולם חברים".
גם כמות התקליטים שהדפיסו נראית לחברי הלייבל פרופורציונלית. "מספר העותקים מצומצמם בכוונה", אומר הדר ומוסיף: "אנחנו רוצים לבנות את הלייבל צעד צעד".
החמישייה מתכננת למכור כמחצית מהתקליטים בארץ, מה שאומר שאם הכל ילך כשורה ואם האנשים הנכונים יקנו אותם – הקטעים המוצגים בהם עשויים להפוך ללהיטי רחבות מקומיים. "רצינו קודם כל ליצור מפה, להוציא כאן את החומרים לצד הפעילות של חנות התקליטים, ורק אז להוציא החוצה", אומר גורן.
מסטיי: "אם הייתה לנו האפשרות גם להדפיס פה את התקליטים זה בכלל היה מעולה. היינו יוצרים פה הכל – מהרמה הרעיונית ועד הרמה התפעולית".
יצחקי: "ברור שכולנו חשבנו להתחפף מישראל בשלב כזה או אחר, אבל חשוב לנו קודם כל לספר לאנשים מה קורה פה".
אני מבקש מהם בכל זאת לנסות ולהגדיר את הסאונד של האנדרגראונד התל אביבי. מסטיי מהסס. יצחקי מציע "אדג'". הדר נכנע לבסוף ואומר ש"זה מחוספס, מלוכלך ולא בהכרח יושב בצורה הכי מדויקת", ומוסיף שאת השיפוט על אופי ואיכות הסאונד צריך לעשות מישהו מבחוץ. "אני לא יכול לשים את האצבע ולהגדיר משהו שעדיין נמצא בהתהוות".
מה שהם כן יודעים הוא איך יישמע הסאונד של פרלקס בהמשך. "יש בסאונד המקומי הרבה תיסכול", מודה מסטיי. "דברים מרגשים מגיעים לרוב גם עם הרבה מטען. אני שומע את זה אצל כל המפיקים ששולחים לנו קטעים שלהם".
אתם דווקא נשמעים אופטימיים מאוד.
מסטיי: "כבני אדם אנחנו הכי נייס, אבל הכל יוצא במוזיקה. זה נמצא בתת מודע, אתה ניגש לאיזה סינטיסייזר או לאיזו מכונת תופים, ופתאום אתה מגלה שיוצאת ממך מוזיקה של בן אדם מחורפן לגמרי".
יצחקי: "נראה לי שכולנו מתוסכלים ברמה כזאת או אחרת. מתוסכלים שלא נולדנו במקום אחר".
הדר: "לא נכון. אם הייתי עוד אחד שנולד באירופה…".
יצחקי: "היו לך חיים הרבה יותר קלים".
הדר: "אני לא יודע אם הייתי רוצה חיים יותר קלים. יש פה אופי. העובדה שאתה נמצא במקום קטן עוזרת לך להתבטא".
יצחקי: "אם הייתי נולד במקום אחר, או אפילו חי כרגע במקום אחר, יכול להיות שבכלל לא הייתי עושה מוזיקה. אבל כל עוד אני פה יש בי את הצורך הזה. הסינתיסייזר מחליף את הפסיכולוג בשבילי. אחרת אני עוד אהרוג מישהו".
מסטיי: "זה בדיוק פרלקס בשבילי. זה נשמע אישי וזה מג'ויף, וזה מכוסח קצת".
גורן: "אבל אנחנו עדיין רוצים שירקדו לזה".
בסיום השיחה, ברגע שאני מכבה את מכשיר ההקלטה, הדלת נפתחת וקציר, החוליה החסרה, נכנס פנימה עם שקית ביד. "נמרוד, מה זה פרלקס בשבילך?", תופס מסטיי את תפקיד המראיין. בלי להחסיר פעימה הוא עונה: "להגיע באיחור, אבל לבוא עם עוגיות", ומניח קופסה של בראוניז על השולחן.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
