לפני שכולנו קופצות וקופצים לשמוח על כך שבית המשפט המחוזי בנצרת ביטל את החלטת ועדת השחרורים להעניק לעבריין המין המורשע אלון קסטיאל שחרור מוקדם, כדאי לעצור ולהבין את המשמעות שמאחורי הפסיקה: בית המשפט ביטל את ההחלטה רק כי לא ניתנה האפשרות לכלל המתלוננות להתנגד לשחרור הזה. ועדת השחרורים תדון עכשיו שוב בבקשה והנפגעות יצטרכו להעביר את עצמן עוד מסכת עינויים, בחסות החוק, בנתינת עדות בוועדה כדי להתנגד לשחרור. למעשה, המערכת הולכת לאנוס אותן שוב כי לעבריין המין מתחשק להשתחרר מוקדם.

אני מבקשת שכולנו נעצור רגע ונשאל את עצמנו: למה בכלל עבריין מין במדינת ישראל זכאי לוועדת שחרורים?! למה במדינה שגם ככה הענישה בה כלפי עבירות מין היא ברף כל כך נמוך, מקבלים עברייני המין אופציה לקיצור עונש?

במדינת ישראל משתלם לאנוס. סליחה, משתלם "לנסות לאנוס ולבצע מעשה מגונה". אולי זו אמירה מכעיסה אבל זה המסר שהועבר אלי לאורך השנים בעודי עוקבת אחרי השתלשלות האירועים בפרשת אלון קסטיאל בפרט והטיפול בעברייני מין מורשעים בכלל. קסטיאל הוא אחד מעברייני המין הפוריים והמחרידים ביותר שהיו לנו כאן בשנים האחרונות, ונכון להיום יושב בכלא על "ניסיון אונס ומעשה מגונה". כן, מה שקראתם, למרות עדויות של עשרות נשים על אונס, המערכת שלנו נתנה לו הסכם טיעון מקל מאוד בו הודה בעבירות של ניסיון אונס ומעשה מגונה. העונש? ארבע שנים ותשעה חודשי מאסר, זה היה אמור להיות המחיר על הפגיעה בנפגעות.

בשורה התחתונה, שווה לאנוס כאן, כי למדינה לא באמת אכפת מנפגעות ונפגעי עבירת מין. עד שלא יהיה פה שינוי ממשי בענישה, בייחס לפוגעים וביחס המערכתי לנפגעות – הם פשוט ימשיכו לאנוס אותנו

מכל עשרות הנפגעות שהתלוננו, "רק" ארבע נשים הצליחו להוכיח שאכן פגע בהם. במעמד העונש, קסטיאל התחייב בפני השופטים שלא יערער על העונש, כך סיפרה אחת מנפגעותיו, שרי גולן בראיון בחודש שעבר לקרן נויבך. מסתבר שהמערכות שלנו מאמינות לעברייני מין, כי הם סמכו עליו והסכימו לקבל את הסכם הטיעון. אבל אנחנו יודעות שמי שאנס פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה, ולכן קסטיאל מנסה כבר שנים לערער על עונשו, כי הרי "לא" זו מילה שספק אם הוא מכיר בקיומה.

קסטיאל הוא כמובן לא עבריין המין הראשון שמשתמש בכרטיס היציאה מהכלא הזה – ועדת השחרורים. רק השנה ראינו את משה איבגי ורונן ביטי משוחררים על ידי אותה הוועדה. אני רוצה לשאול – למה בכלל מתאפשרת להם הזכות הזו? למה לוועדה דחוף לשחרר דווקא את עברייני המין? אני בטוחה שהכלא הישראלי מלא בעברייני צווארון לבן, אנשים שעישנו קצת יותר מידי מריחואנה ואנשים שהעבירות שלהם לא סיכנו חיי אדם. למה בשם "פינוי המקום" בכלא "מפנים" לתוך החברה שלנו אנשים שפגעו בנשים? למה אנחנו שוות פחות? למה על עבירות שנעשו נגדנו קל למחול? המצב הזה פשוט מרתיח.

אז למה שווה לאנוס במדינת ישראל? כי המחיר שתשלם על האונס, או על עבירת המין – הוא נמוך מאוד. רוב הסיכויים שהנאנסת לא תגיש נגדך תלונה, כי מי יאמין לה. אם היא כן תעזור אומץ ותגיש תלונה – המערכת תאנוס אותה שוב בשבילך במשטרה, שעדיין (משום מה) לא יודעת לקבל תלונות של נפגעות בצורה מתאימה. אם הפרקליטות לא סגרה את התיק מ"חוסר עניין לציבור" ואשכרה הגעת לבית משפט – תבקש הסכם טיעון מקל. הרי ראינו איך עורכי ועורכות דין מרסקות נפגעות על דוכן העדות. עורכי הדין שלה ימליצו לה לחתום על העסקה. אם בטעות הגעת לכלא – אל חשש, יש לך כרטיס יציאה, לך בדרכם של גדולים ממך וצא על התנהגות טובה. הרי בכלא אין נשים לאנוס, אז לא יהיה לך קשה מדי להתאפק. אה, ואל תדאג, שמעתי שאיבגי הולך לככב בסרט חדש, אז אולי יהיה לו תפקיד גם בשבילך וגם תעסוקתית לא תיפגע.

בשורה התחתונה, שווה לאנוס כאן, כי למדינה לא באמת אכפת מנפגעות ונפגעי עבירת מין. עד שלא יהיה פה שינוי ממשי בענישה, בייחס לפוגעים וביחס המערכתי לנפגעות – הם פשוט ימשיכו לאנוס אותנו. לסיום יש לי בקשה לכל נבחרי ונבחרות הציבור שמיהרו לצייץ ש"טוב עשה בית המשפט שדחה את השחרור". אנא מכם, תצאו מהטוויטר, לכו לכנסת ותדאגו שלעברייני מין לא תהיה הזכות לשחרור מוקדם בשום מצב. ואז? תצייצו מה שבא לכם/ן.

• טור דעה
• אלון קסטיאל
• נפגעות תקיפה מינית
• אונס
• סם אונס
• metoo#

דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית

כתבות על סמי אונס מתפרסמות בתקשורת באופן קבוע כבר שנים רבות. ב-Ynet בלבד פורסמו 7 כתבות בנושא מאז תחילת 2021, מיעוט מהן עסקו בתפיסה של סם אונס בידי המשטרה ורובן בסיפורים של נשים ואנשים שנפגעו על ידי סם אונס. בשבוע שעבר שודר בחדשות 12 תחקיר מטריד שכותרתוהזינוק בשימוש בסמי האונס בישראל וכמה קל לרכוש אותם. התחקיר באמת מאוד מטריד, כי השימוש בסמי אונס הוא תופעה ממש מטרידה, אבל האם הכותרת והתוכן של ה"תחקיר" תואמים את המציאות? או שאולי שוב התקשורת מייצרת פאניקה לא מדויקת? ולמה מתכוונים בכלל כשאומרים "סם אונס"? אלו שאלות מצוינות שגם אני שאלתי את עצמי, והשבוע אנסה לענות עליהם.

אני יודע שמדובר בנושא רגיש ולפני שנצלול לנתונים ולפרשנויות, חשוב לומר את המובן מאליו: אונס זה נורא, בין אם מבוצע עם חומרים ובין אם בלעדיהם. מדובר בתופעה איומה שגורמת לסבל נוראי עבור אנשים ואין לי טיפת זלזול במשמעותיות של התופעה או בכאב של אלו שנפגעו ממנה. גם בלי קשר לפגיעות מיניות, סימום של אנשים ללא ידיעתם הוא מעשה חמור בפני עצמו.

נתחיל מההתחלה, מה זה סם אונס? למעשה זה שם כללי לחומרים שונים שהמשותף להם הוא שהם גורמים לטשטוש, איבוד זיכרון וחוסר הכרה. מבחינתמשרד הבריאותהחומרים שנכללים בקטגוריה הזו הם GBL (שהופך בגוף ל-GHB), קטאמין, כדורי הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים, וכמובן, אלכוהול. אמנם כל החומרים ברשימה מטשטשים במידה זו או אחרת, אבל הם פעילים באמת כסמי אונס רק במינונים גבוהים במיוחד או בשילוב עם אלכוהול. למעשה, אלכוהול לבדו נחשב לסם האונס הנפוץ ביותר, גם מבחינת משרד הבריאות, אף על פי שזה אף פעם לא מוזכר בכתבות בתקשורת.

לעתים קרובות מתפרסמות כתבות בתקשורת שמדברות על תפיסה של סמי אונס על ידי המשטרה, כאשר רובן מתייחסות לתפיסה של GBL או של קטאמין. על אף שסמים אלו באמת יכולים לשמש כסמי אונס, הרוב המוחלט של השימוש בהם הוא תמים לחלוטין. קטאמין הוא חומר פופולרישכבר דיברנו עליו בהרחבה בעבר, הוא נמצא בשימוש נרחב במועדונים, במסיבות, ובכל מיני שימושי פנאי אחרים שלא פוגעים באף אחד. GBL אמנם פחות מוכר בציבור הרחב, אבל הוא פופלרי למדי בקרב הקהילה הגאה (ולא רק), לא כסם אונס אלא כחומר שמגביר את ההנאה המינית. כמו קטאמין, גם רוב ה-GBL שנמכר בארץ משמש אנשים לשימוש פנאי תמים ולא כסם אונס. למרות זאת, כשהמשטרה תופסת אדם שבידיו GBL או קטאמין, היא מתייחסת אליו כאל אנס בפוטנציה (ואף הרבה יותר גרוע, כי אנחנו רואים שאנסים אמיתיים מקבלים יחס די מקל מהמשטרה).

אז באיזה סמים באמת נעשה שימוש בתור סמי אונס? האם זה בסמי האונס המסוכנים לכאורה, או שאולי בסמי האונס החוקיים כמו אלכוהול ובנזודיאזיפינים? האם באמת יש זינוק בשימוש בסמי האונס בישראל? לא פשוט למצוא נתונים בנושא, אבל למזלנו מרכז המחקר והמידע של הכנסת (המ.מ.מ.) פרסםמסמך מרוכז של נתונים על שימוש בסמי אונס בישראללפני פחות פחות מחודש ואנחנו ניעזר בו כדי לענות על השאלות הנ"ל.

במסמך מובאים נתונים משני משרדי ממשלה – משרד הבריאות והמשרד לביטחון פנים. הנתונים של משרד הבריאות כוללים את מספר הדגימות שנאספו מאנשים בבתי החולים, ונשלחו כדי לבדוק אם יש להם שאריות של סמי אונס בגוף. זה יכול לתת לנו תמונה די טובה של אילו חומרים נמצאו בגופם של אנשים שהגיעו לבתי חולים בחשד שסיממו אותם בסם אונס. הנתונים של המשרד לביטחון פנים כוללים את מספר התיקים שנפתחו בגין עבירות הקשורות לסמי אונס, כלומר הם מספרים לנו על כך שחומרים מסוימים קיימים בשוק. אין לנו דרך לדעת אם השימוש שהיה נעשה בהם הוא שימוש פנאי תמים, או כסם אונס. בקיצור, אני הולך להתעלם לחלוטין מהנתונים של המשרד לביטחון פנים משום שהם לא באמת מלמדים אותנו שום דבר על שימוש בסמי אונס בישראל.

באיזה סמים באמת נעשה שימוש בתור סמי אונס בישראל?
לצערי, קשה מאוד לענות על השאלה הזאת מתוך הנתונים של משרד הבריאות. למשל, מצוין מספר כללי של דגימות שתן ודם שנבדקו לנוכחות של אלכוהול ו\או סמים ו\או GHB (אליו הופך ה-GBL בגוף האדם), אבל לא מצוין כמה מתוך הדגימות נבדקו לאיזה מהחומרים, או למה הכוונה ב"סמים". עם זאת, מתוך מאות דגימות שתן, דם, ושיער מ-2018 ועד היום, רק 4 דגימות חזרו חיוביות ל-GHB, כולן מבדיקות שיער שנעשו בשנת 2020. לא ניתן לדעת באילו חומרים נוספים נעשה שימוש משום שהחלוקה של הנתונים של משרד הבריאות היא לאלכוהול, GHB ו"סמים" – האם מדובר בקטאמין? בבנזודיאזפינים כאלו או אחרים? בלי פירוט נוסף לקטגוריית הסמים קשה להסיק ממנה מסקנות על המציאות בשטח.

האם באמת יש זינוק בשימוש בסמי האונס בישראל?
במסמך של המ.מ.מ. יש משפט שעונה בדיוק על השאלה הזו:"מהנתונים על משרד הבריאות על איתור סמי אונס בבדיקות שתן, דם ושיער עולה כי מספר הבדיקות מתחילת שנת 2021 הינו גבוה אופן ניכר בהשוואה לשנים 2020 ו-2019, אולם לא ניתן לדעת עד כמה היקף זה משקף, אם בכלל, את היקף המקרים שבהם נדרש לבצע בדיקות אלה בגין שימוש בסמי אונס".

אז למה ניתן לשייך את העליה במספר הבדיקות? ראשית, בשנים אלו חלה עליה במודעות לנושא סמי האונס, גם בקרב הציבור וגם בקרב הצוותים הרפואיים. כך למשל, לדברי משרד הבריאות, בשנה האחרונה הועברו הכשרות לצוותים הרפואיים שהביאו לשיפור משמעותי במודעות שלהם לנושא, מה שוודאי תרם לעליה במספר הבדיקות שנשלחו. גם בכתבה של חדשות 12 לא הובאו שום נתונים שיתמכו בהכרזה שלהם שישנו "זינוק בשימוש בסמי האונס בישראל", כך שאין ברירה אלא להסיק שמדובר בעוד ניסיון לגרוף רייטינג תוך ניצול הבורות של הציבור וזריעת פאניקה שאין לה שום קשר למציאות.

בואו נעשה סדר רגע – מה המציאות ומה הבדיה?
מציאות:ישנם חומרים שניתן לעשות בהם שימוש על אחרים כדי לגרום להם לטשטוש, חוסר הכרה ואבדן הזיכרון. חלקם חומרים חוקיים, כגון אלכוהול וכדורי הרגעה, וחלקם חומרים לא חוקיים כמו GBL וקטאמין. יש אנשים שעושים שימוש לרעה בחומרים הללו, החוקיים והלא חוקיים, כדי לבצע עבירות מין בקורבנות שלהם.

בדיה:לא הצלחתי למצוא שום נתונים שתומכים בטענה כי יש "זינוק בשימוש בסמי אונס בישראל". בנוסף, אין באמת דבר כזה "סמי אונס". הרוב המוחלט של השימוש בחומרים שמוגדרים כ"סמי אונס" הוא שימוש תמים שנעשה על ידי אנשים לפנאי בלי לפגוע באף אחד, אך כמו עם כל דבר אחר בעולם, ישנם גם אנשים שעושים שימוש לרעה בחומרים הללו.

אין באמת דבר כזה "סמי אונס", אבל בהחלט יש אנסים. יש עברייני מין שלא מתביישים להשתמש במהלכים מלוכלכים ושפלים כמו טשטוש הקורבנות שלהם באמצעות חומרים, חוקיים או לא חוקיים. חשוב מאוד להכיר את החומרים, את הסכנות, ואת הדרכים להימנע מכך (מזעור נזקים, זוכרים?), אבל זה לא אומר שצריך לבטל לחלוטין את החומרים הללו, או לרדוף את האנשים שמשתמשים בהם להנאתם מבלי לפגוע באף אחד.

• בתודעה
• סמים
• סמי מסיבות
• סם אונס

• Facebook
• Twitter
• Email

ליל שישי, מועדון הבלוק, שנים של הטפות חינוכיות ורדאר גברים שאני מנסה לחדד משנה לשנה התנקזו לכדי רגע אחד. בזמן שרקדתי עם חברות ברחבה, שני בחורים ביקשו ממני שלוק מים. הם נראו לי קצת מוזרים ממבט ראשון, אבל נשאר לי מעט מים בבקבוק אז הבאתי להם אותו. אלא שבמקום להסתובב ולהמשיך לרקוד, הנורה האדומה שלי דלקה והסתכלתי אחורה בחצי עין. בזריזות ידיים של קוסם הבחור לקח שלוק מים, שלף בקבוק נוסף שהיה אצלו, מזג ממנו לתוך הבקבוק שלי – והחזיר לי אותו. שתי שניות, זה הכל.

>> למה אין מרכז נורמלי לטיפול בנפגעות תקיפה מינית בתל אביב?

לקח לי רגע להבין מה קרה והשלכתי מיד את הבקבוק. הבחורים התחילו לעקוב אחרינו בזמן שאנחנו חיפשנו את המאבטחים, וכשהתחלתי לדבר עם האחראים הם פשוט נעלמו. זה הרגע שבו בן אדם חכם לכאורה עוזב את המקום ובורח. אבל הם, משום מה, החליטו להישאר. במשך שעה ארוכה סרקנו יחד עם האבטחה כל פינה. כשסוף סוף זיהינו אותם, הם נלקחו החוצה לחיפוש, שאליו התנגדו נחרצות, ומהחיפוש הזה לא חזרו למועדון.

מטרת הסיפור הזה היא בעצם להודות לאנשי הבלוק. בשיחת טלפון עם מנהל המקום למחרת הוא סיפר לי שלא מצאו עליהם סם בחיפוש. עם זאת הפרטים והתמונות של אותם בחורים הועברו למשטרה והוא הבהיר שהם מתכוונים לסרוק את המצלמות ככל שיידרש, ועבר איתי שלב שלב על כל הפרטים כדי לא לפספס שום דבר. בזמן שמקומות אחרים היו מפקפקים או ממסמסים מקרה כזה, הבלוק, לפחות מבחינתי, הוא דוגמה בדיוק לאיך צריך להתנהל. זה אמנם היה סיום מכעיס ללילה נפלא, אבל לפחות אני יכולה לשמוח שסיימתי אותו עם כוס תה, בדירה שלי, לצד החברות שלי – ולא בבית חולים, במקרה הטוב.

• הבלוק
• סמים
• סם אונס
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

ינון מגל

פרשת רוטנר התפוצצה עוד ב-2015 והגיעה לסיומה בתחילת השנה מטעמי חוסר אשמה, אבל הייתה לו שנה מסעירה והוא כל כך התאמץ כדי להגיע גם לשנת 2016, שהחלטנו לפרגן. אז ינון-ציצי-תחת-מגל סיפק לנו גם השנה ניצוצות הטרדה ואדישות לפגיעות של נשים: האשים את שלי יחימוביץ' בצביעות על שמתחה ביקורת על ארי שביט (ע"ע) כי ניהלה רומן ופירקה משפחה בעוד הוא נגע בנשים ואיחד משפחות.

רחבעם זאבי (גנדי)

תחקיר "עובדה" חשף שרשרת הטרדות, תקיפות ואונס מבית הפוליטיקאי, אלוף בצה"ל ושר התיירות גנדי שהוריש אחריו מורשת שלא כל כך בא לנו שתיגע בנו. מה מלמד אותנו הסיפור הזה? לא, לא שביום גנדי יוצאים לכיכר לאנוס. למדנו שחייבים לגנות, לחשוף ולעורר עבירות מין גם באופן רטרואקטיבי.

הרב ברלנד

מהאנשים שהביאו לכם את "הומואים הם חולים בראש" ו-"רעידות האדמה בגלל משכב זכר" מציגים את הלהיט החדש: "בדרך לבית הכנסת מטרידים מינית לשם שמיים". שלוש שנים אחרי שנמלט מהארץ חזר ברלנד ארצה לעסקת טיעון יופי יופי של 18 חודשים בלבד, לאחר שהרס לארבע נשים את החיים. דיווחים מספרים כי בטיסה ארצה הדיילות הראו איפה יציאות החירום ואיפה אסור לגעת בנשים.

[tmwdfpad]

אופק בוכריס

וואי וואי מה קיבלנו, מלח הארץ, חוד החנית של צה"ל שמפקדו לשעבר אמר עליו: "דוד המלך נשאר מלך גם לאחר בת שבע". אתה משווה סיטואציה כזו לציטוט מתוך ספר שמעודד ומכיל תכנים של אונס, מעשי סדום, גילוי עריות ב"הסכמה" ושלל עבירות מין? והנה, לא הסתיימה לה השנה וקיבלנו הסדר טיעון חמור ביותר, טוב לראות את מערכת המשפט הצבאי בפעולה, מגנה על נפגעות ומענישה את התוקפים- בוכריס קיבל הורדה בדרגה.

ארי שביט

חברים יש לנו פול האוס! קיבלנו עיתונאי הארץ, מכובד, שמאלני, אשכנזי ואופס… זה בכלל לא קשור לדעות, תפסיקו כבר עם התגיות האלה. לאחר שהעיתונאית דניאל ברין טענה שהטריד אותה, ארי שביט הסביר: "ראיתי במהלך יסודות של חיזור". טוב, כשהשנה נפתחת ב-"הייתי מצפה מידיד שנפגע ממני להגיד לי זאת ולא לפנות למחוזות השיימינג ברשתות החברתיות", זה רק הכרחי שנגיע לשם. 50 שנים של כיבוש כנראה השפיעו עליו.

אלון קסטיאל

רגע, כבר גילינו מי האשם פה? בעלי המועדונים או הבחורות שיוצאות לזירת הפשע? כי זה לא יכול להיות קסטיאל. הוא משלנו, מבית טוב, תומך באמנות ואיש ספר. נכון, שמענו סיפורים, שמענו שמועות, אבל לא חייבים להאמין להכל, למרות שבמשטרה יגישו בשבוע הבא כתב אישום. בכל זאת: נשים מסוממות ושיכורות לא בדיוק המקור הכי מהימן. ואם הן לא רצו להיאנס למה יצאו למועדונים? למה הן לא פיתחו עמידות לסם האונס?

משה איבגי

חולה האהבה משיכון ג' הפתיע בכניסה מרשימה למצעד, עם רקורד מרשים של עשייה בקולנוע, בטלויזיה ובתיאטרון, ועכשיו מגלם את תפקיד חייו בהצגה "ימים לא קלים עוברים עליי ועל משפחתי" ובמקביל מככב בסרט "מעולם לא ניסיתי לפגוע באיש", שניהם בהשראת תלונות של נשים שטענו כי נגע בהן בניגוד לרצונן. אה, ומזל טוב על פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, כיף לראות ששילמת את חובך לחברה.

ניסן סלומינסקי

על שמונה התלונות על תקיפה מינית שהצטברו נגדו הגיב סלומינסקי שהוא "איש לבבי, שאוחז מרפק ללא כוונה מינית". וזה הרי ידוע שנשים שאוחזים להן במרפק, יש להן את הרפלקס הזה להגיש תלונה על תקיפה מינית. דווקא היה לו קו הגנה פוטנציאלי הרבה יותר מוצלח: כשהוא היה ראש ועדת הכספים הוא ניצל את העובדה שהקדים לישיבה של הועדה כדי להעביר מאות מיליוני שקלים וטען שההצבעה נערכה והתקבלה פה אחד. הוא היה יכול לטעון שבכל הנוגע לפרשה נערכה הצבעה וההסכמה למעשים התקבלה פה אחד, לפני שהמתלוננות הגיעו.

ציון קינן

אין כמו הטרדה פיננסית. מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר חשוד בתקיפה מינית של עובדת תחתיו. בעקבות כך, חתם הבנק עם העובדת על הסדר שתיקה, שקובע כי אסור לה לדבר על הנושא ובתמורה פסק כי תקבל מיליוני שקלים. הכסף, הכסף גורם לדמיון שלנו להשתלהב – אנחנו מדמיינים שעת ערב מאוחרת בקומה העליונה של בניין משרדים. אורות עמומים. נקישות נעלי עקב ועניבה שמוסטת הצידה. אנחנו מדמיינים ליפסטיק על צוארון לבן ותככים. הכסף מסנוור אותנו. גורם לנו לחשוב שיש שם משהו מעבר לזה – עוד גבר שמתייחס לגופן נשים כאל אופציות סחירות.

משה קצב

המגה סלב של סצינת האונס הישראלית, האנס מספר 1, האיש והאגדה שמטריד אותנו כבר משנת 2011 ובחיים לא הודה, התחרט או הביע צער כלפי הקורבנות, השתחרר בדיוק בזמן כדי לסגור לנו את מצעד הבושה. בעולם בו נשיא ארה"ב הנבחר מתבטא ב-"לתפוס להן את הכוס" ועומדות מאחוריו חשדות על תקיפות מיניות, זה נחמד שהקדמנו פעם ראשונה את פאקינג ארה"ב של אמריקה ומכרנו להם את הזכויות לסדרה.

• סם אונס
• אלון קסטיאל
• משה קצב
• ינון מגל
• אונס
• הטרדה מינית
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• שלי יחימוביץ'
• עירוני