• Facebook
• Twitter
• Email

הוראות שימוש: לוחצים פליי. זה הסימן המשולש הזה, כן? כן.אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

Warren Zevon – "Mohammed's Radio"

שירו האופטימי משהו של וורן זיבון, מאלבומו מ-76, מתאר חיים קשי יום שבהם לפחות ישנה הנחמה שברוקנ'רול ובסול המשודרים בתחנת רדיו פיראטית של איזה בחורצ'יק אחד, מוחמד.

Jackson Browne and Warren Zevon – "Cocaine"

ממש בשנה בה יצא אלבומו של זיבון, ממנו לקוח השיר שפתח את התוכנית, הוזמנו הוא ובראון יחד כדי להתראיין ולנגן שירים של שניהם באולפנים בהולנד. כאן, הם מבצעים את "Cocaine" של בראון, בביצוע אקוסטי נהדר. בראון, אגב, הפיק מוזיקלית את אלבומו של זיבון.

"Now I'm losing touch with reality and I'm almost out of blow \ It's such a fine line… I hate to see it go \ Cocaine, runnin' all ’round my brain"

Lou Reed, John Cale, Nico – "I'm Waiting For The Man" live at the Bataclan, Paris 1972

חברי הוולווט אנדרגראונד בהופעה חיה בתיאטרון הבטקלאן בפריז, 43 שנה לפני שהמקום הפך למרחץ דמים בסוף השבוע האחרון. השיר, כידוע, מספר על חווית התארגנות על סמים ברחובות ניו יורק, ויצא במקור ב-67, באלבום "The Velvet Underground & Nico". הביצוע האקוסטי החי ממשיך ברמה מסוימת את "Cocaine" האקוסטי ששמענו קודם מההופעה של וורן זיבון וג'קסון בראון.

Kevin Ayers, John Cale, Brian Eno, Nico – "Driving Me Backwards" live at the Rainbow Theatre, London 1974

אחד מתיעודי ההופעה הטובים בהיסטוריה נקרא בפשטות "June 1, 1974". בנוסף למוזיקאים הענקיים שעל עטיפת התקליט, ניגנו בה גם הגיטריסט מייק אולדפילד ורוברט ווייאט בכלי הקשה. השיר האפל הזה שפותח את ההופעה שייך לבריאן אינו.

Kevin Ayers – "May I"

איירס, ההיפי הנצחי (כלומר, כמעט נצחי – הוא מת), היה ממקימי להקת סופט מאשין לצד רוברט ווייאט ומיוצרי הפסיכדליה הבולטים בבריטניה של הסיקסטיז והסבנטיז. זהו שיר שמשי, חצי תמים-חצי מחורמן, שקצת עומד בקונטרסט לשיר ששמענו קודם. למעשה, ביצוע חי שלו סגר את ההופעה הפסיכית ההיא מה-1 ביוני 1974, אך זהו ביצוע האולפן מתוך אלבומו של איירס, "Shooting at the Moon", מ-1970.

Benjamin Esterlis – "Another Ocean"

אפשר לטעות ולחשוב שהשיר הזה ממשיך את רצף הסבנטיז שפתח את אור בזויות של השבוע, אך האמת היא שמדובר בסינגל חדש לגמרי של היוצר הישראלי בנימין אסתרליס, a.k.a מורפלקסיס. אסתרליס, חבר בהרכבים הנסיונייםWe Are Ghostsו-Scorpio 70, עומד בסוף החודש להוציא את אלבומו "The Blue Bay", שיהיה הראשון שלו תחת השם שאמא שלו נתנה לו. כל האלבום הוקלט על מכשיר 4­ ערוצים ישן, תוך שימוש נרחב בכלים אקוסטיים ובסינטיסייזרים אנאלוגיים מעידן הווידאו והקסטה.

Unknown Mortal Orchestra – "So Good at Being in Trouble"

אחד השירים האהובים עלי של להקתו הנהדרת של רובן נילסן הניו זילנדי. השיר דווקא לא לקוח מהאלבום המעולה שהוציאו השנה, "Multi-Love", אלא מהקודם שנקרא בפשטות "II". ברביעי הקרובUMO יופיעו לראשונה בישראל, ברידינג 3, כשהם באמת בשיא כוחם. וזה לא משהו שכדאי לכם לפספס.

St. Vincent – "Paris Is Burning"

יש אנשים שכל דבר שקורה מסביב או בתוכם מגיע יחד עם שיר. ואני, כששמעתי בסוף השבוע האחרון על הרצח ההמוני הפסיכי בפריז, לא יכולתי שלא לחשוב על "Paris Is Burning" של סיינט וינסנט, מתוך אלבום הבכורה שלה, "Marry Me" מ-2007. טוב נו, נכון, חשבתי קודם עלהשיר של פורטיס, אבל:

"We are waiting on a telegram \ To give us news of the fall \ I am sorry to report \ Dear Paris is burning after all"

Tame Impala – "Confide In Me"

טיים אימפלה עושים קיילי מינו! הם לא ממש שינו יותר מדי את להיט הניינטיז האדיר הזה של בת ארצם האוסטרלית. ואולי טוב שכך.

Susanne Sundfør – "Fade Away"

שמעתי את השיר הזה של מלכת נורווגיה משהו כמו 923545 פעם מאז שיצא באלבום האדיר "Ten Love Songs", מוקדם יותר השנה. נראה לי שאני מעריץ. הצילו!

Kate Tempest – "Circles"

"I’m in a corner saying nothing \ Sitting in a pub with my eyes closed \ Swaying to a power ballad \ Shredding tears at the high notes \ My hands are frozen, I forgot my gloves \ My heart is broken, I don’t want no love \ Love just rots your guts \ If you’re the type to feel what you touch

No wait, my hands are smoking on this hot tea cup \ My heart is open, all I want is love \ Love will prop you up \ If you’re the type to feel what you touch"

Missy Elliott feat. Pharrell – "WTF"

לאן מיצי נעלמה? הו, לא חשוב, הנה היא חזרה. כמעט תלינו שלטים, אבל היא אפילו הביאה איתה את פארל ונשמעת לגמרי בריאה. אגב, במקרה שלה "WTF" הוא ראשי תיבות ל-Where They From. טובה מיצי.

Santigold feat. BC – "I Can't Get Enough of Myself"

סנטיגולד עומדת להוציא את אלבומה החדש, "99¢", בינואר הקרוב. עד אז, הנה סינגל מפתיע וסופר שמייח מתוכו, עם השפעות של מוזיקה אפריקאית. את הביט העליז מספק לטראק פאטריק ברגר, שעבד בעבר עם לנה דל ריי וצ'ארלי XCX.

Grimes – "Kill V. Maim"

אם זה היה לגיטימי איכשהו, חצי מהתוכנית של השבוע הייתה שירים מתוך החדש של גריימס. זה אלבום הפופ (הלא מלנכולי. אההם, סוזן סנדפור) הכי טוב ששמעתי השנה. בריאיון ל-Q Magazine, גריימס הצהירה כי זה הפייבוריט שלה מתוכו, והוסיפה את הדבר הנפלא הזה:

"[It’s] written from the perspective of Al Pacino in The Godfather Pt 2. Except he’s a vampire who can switch gender and travel through space".

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

• מוזיקה אלטרנטיבית
• פודקאסט
• גריימס
• סנטיגולד
• מיסי אליוט
• ג'ון קייל
• רוברט ווייאט
• לו ריד
• ניקו
• וורן זיבון
• אור בזוויות
• מוזיקה
• סנט וינסנט
• קייט טמפסט
• Unknown Mortal Orchestra
• סוזן סנדפור
• בריאן אינו
• אורי זר אביב
• הרדיו הבינתחומי
• אור בזויות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

טלי שלום עזר

שלום עזר, במאית חסרת פחד, עושה סרטים יפים ומעודנים על נושאים קשים ומכוערים. החל ב"ליבינג רום", שיצרה במסגרת הלימודים בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, היא שבה ועוסקת באופן מורכב ומקורי בסוגים של דיכוי מיני בתוך המשפחה, ומספרת על גיבורים שבריריים אך נחושים שמוצאים דרכים להוציא עצמם מתוך המלכודת. אחרי הדרמה המהוללת "סרוגייט" (שעשתה גלים בעולם כשהבמאי קן לואץ' קרא להחרים את פסטיבל אדינבורו משום שקיבל מהשגרירות הישראלית מימון לאירוח הבמאית), היא יצרה את "פרינסס", סרטה הראשון באורך מלא. "פרינסס" חלק עם "גט" את פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים, והוא ישתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל סנדאנס שיתקיים החודש.

אילנה גלייזר ואבי ג'ייקובסון

עצמו את העיניים ודמיינו סדרה על חברות בתחילת שנות ה־20 לחייהן, שגרות בניו יורק ומעבירות את זמנן באכילה ושתייה בין משבר קיומי אחד לשני. התסריט הנדוש הזה הפך לבסוף גם ל"בנות" וגם ל"ברוד סיטי" של גלייזר וג'ייקובסון. בעוד הבייבי של לינה דנהאם כבש את העולם אך גם עורר זעם ותסכול, "ברוד סיטי" נותר האנדרדוג המקסים והמוצלח יותר. ההבדל המרכזי בין הסדרות – והוא זה שהופך את גלייזר וג'ייקובסון לראויות להערצה – הוא האופן שבו מוצגת חברות בין נשים. בעוד הבנות של "בנות" לא באמת סובלות זו את זו ואת עצמן, בנות דמותן של גלייזר וג'ייקובסון מציגות חברות נשית אמיצה ומפרגנת.

קייט טמפסט

"Brand New Ancients", יצירתה המונומנטלית של טמפסט, זיכתה את המשוררת והראפרית בפרס טד יוז היוקרתי לשירה חדשה. טמפסט מציגה ביצירתה כיצד מיתוסים קלאסיים של אלימות, גבורה, הקרבה ואהבה מתקיימים כל יום ברחובות לונדון. בשנה שעברה ראה אור אלבום הראפ הסיפורי, הקשוח והמרגש שלה ,"Everybody Down", בלייבל ביג דאדא הפועל תחת חברת התקליטים הנחשבת נינג'ה טיון. טמפסט, שגדלה בשכונה לא מזמינה במיוחד בדרום העיר הגשומה, ממשיכה באלבומה את הקו של "Brand New Ancients" ובהערות אגביות לכאורה מוסיפה תובנות פילוסופיות קטנות לגבי כל אחת מהדמויות המורכבות שחוזרות בשיריה. תחשבו "רקוויאם לחלום" בגרסת הראפ הבריטי, רק עם תקווה. עוד לא שמעתם יוצרת כמותה.

ג'ני סלייט

סלייט הייתה קרובה להגשמת חלום כשהצטרפה לקאסט של "סאטרדיי נייט לייב" ב־2009. במערכון הבכורה שלה היא פלטה את המילה "פאקינג" בשידור חי והחוזה שלא לא הוארך לעונה נוספת. עבור רוב הקומיקאים, מקרה כזה היה עלול להיות החמצה להפוך לכוכבים, אבל סלייט רק הרוויחה מעזיבתה. מאז אותה קללה היא יצרה עם בן זוגה את סדרת הסרטונים המדהימה

"Marcel the Shell with Shoes On" ונתנה הופעות אורח מצוינות ב"בנות", "משועמם" ו"מחלקת גנים ונוף". השנה היא שדרגה את עצמה סופית לדבר הבא עם הופעה כריזמטית, מצחיקה ומרגשת בתפקיד הראשי בקומדיית האינדי "Obvious Child".

סנט וינסנט

קצת מוזר להכניס את סנט וינסנט (או בשמה האמיתי אנני קלארק) לרשימה של כישרונות עולים. קלארק נמצאת בסביבה כבר זמן מה – היא הייתה חלק ממקהלת האינדי The Polyphonic Spree, ולפני כשמונה שנים פצחה בקריירת סולו תחת שם הבמה הנוכחי. בעולם האינדי היא כבר כוכבת מבוססת ומוכרת, בעיקר בעקבות אלבומה האחרון שהיה מועמד לגראמי – פרס חסר משמעות על פניו, אך בכל זאת עדות לכך שחבורת הלא מעודכנים שאחראית על רשימת המועמדים שמעה עליה. את הפריצה הגדולה למיינסטרים היא עדיין לא עשתה וחבל, העולם זקוק למישהי קולית וחזקה כמוה.

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה

ביונסה זכתה לביקורות רבות בשנה החולפת בעקבות עמדותיה על פמיניזם. במרכז הביקורת עמד השימוש שלה בסימפול קולה של הסופרת הניגרית צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה בקטע "Flawless", שהוגדר על ידי רבים כניצול ציני. אמנם הסופרת לא מושכת אש כמו כוכבת הפופ, אך דווקא אליה ואל יצירותיה כדאי לשים לב. בשלל ספרים וסיפורים קצרים היא קושרת את גורל הנשים בגורלה של ניגריה ועוסקת בנושאים כמו יחסים משפחתיים, קולוניאליזם, מלחמה והטרדות מיניות. גם אם ביונסה ניצלה אותה, לפחות היום הרבה יותר אנשים מכירים את שמה.

• טלי שלום עזר
• אילנה גלייזר
• ברוד סיטי
• אבי ג'ייקובסון
• קייט טמפסט
• סאטרדיי נייט לייב
• צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה
• סנט וינסנט
• המסך
• פרינסס
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

צ'רלי XCX ואיגי אזליה – "Fancy"

כמעט עשור חיכתה איגי אזליה במחשכים של עולם ההיפ הופ ללהיט הפריצה שלה. שנתיים אחרי שהפכה לבת טיפוחיו של הראפר T.I הוא הגיע, בדמות להיט קיץ (שיצא בכלל בחורף) שסחף את העולם והפך את הבלונדה האוסטרלית להיסטריה. ואם הביט הרוצח, הפלואו מושלם והפזמון המדבק של צ'רלי XCX לא הספיקו, את השיר מלווה קליפ מחווה מבריק ל"קלולס" שהפך את כל הסיפור לכיף בלתי נשלט.

האזינו לסיכום השנה של אלון עוזיאל

סם סמית' – "Stay With me"

סמית' היה זקוק רק לפלצט ענוג אחד כדי לכבוש את בריטניה ולאחר מכן את העולם. אלבום הבכורה שלו אמנם לא הבריק, אבל הסינגל השני מתוכו נכנס עמוק לנשמה. וידוי עצוב על חסך באהבה שמגובה בווייב של יום ראשון בכנסייה, הפכו את השיר הזה לפנינה מזוקקת ויפה.

"Against Me! – "Transgender Dysphoria Blues

שם הלהקה הפך כמעט לנבואי כשהסולן תומאס ג'יימס גייבל עבר שינוי מין והפך ללורה ג'יין גרייס. שיר הנושא של האלבום הראשון שלה כסולנית מוכיח שגם שיר פאנק קשוח ועוצמתי יכול להיות המנון טרנסי כנה ומרגש.

ניקי מינאז' עם דרייק, ליל וויין וכריס בראון – "Only"

אחרי שנים של סכיזופרניה מוזיקלית, נדמה שניקי מינאז' סוף סוף נטשה את ה־EDM ובחרה בצד הנכון של ההיפ הופ המסחרי. "The Pinkprint", אלבומה שיצא החודש, אמנם לא חף מבעיות אבל הוא המניפסט המגובש ביותר שהראפרית הציגה עד היום. הקטע הזה, שבו היא מארחת את דרייק, כריס בראון וליל וויין, עומד כמה רמות מעל לשאר ומוכיח סופית שכשהיא רוצה, היא יכולה. אנקונדה מי?

ביונסה – "Flawless"

נכון, "Drunk in love" הוא זה ששבר את הרדיו השנה, אבל "Flawless" הוא הקטע החשוב והטוב ביותר מאלבומה האחרון של המלכה. קצת יותר מארבע דקות של כוח נשי מסחרר, שנע בין תעופה עצמית לבין העצמה שאי אפשר להתנגד לה. בגרסה המקורית, מילותיה של הסופרת הניגרית צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה מעניקות תוקף לכל העניין, כשלגרסת הרימיקס (שבה ביונסה מתייחסת לתקרית המעלית בה היו מעורבים אחותה ובעלה) זומנה ניקי מינאז'. הלוואי עלינו להתעורר ככה.

טוד טרייה ובריאן פרי – "Johnny & Mary"

הבלדה הזו, קאבר ללהיט אייטיז נושן של רוברט פאלמר, הופיעה בשני האלבומים שהוציאו השנה טרייה ופרי ובשניהם היא זרחה כמו כוכב. הקול השרוט של פרי וההפקה שקורצת לימי התהילה של הכוכב המזדקן הופכים את הביצוע למרגש בטירוף.

[tmwdfpad]

קנדריק לאמאר – "i"

גם מי שעד היום לא עף על קנדריק התקשה להתנגד ל"i", המנון שמח ונרקסיסטי אבל גם די מתוסבך, שמזכיר את הימים הטובים של מוס דף והחבר'ה ומספק תשובה לשאלה – לאן נעלמה כל הפאנקיות בהיפ הופ?

טיילור סוויפט – "Blank Space"

הסינגל הראשון של סוויפט השנה ,"Shake it off", היה זריקת זין ילדותית למדי להייטרים. גם "Blank space" הוא מעט כזה, אבל יש בו הרבה מעבר. זהו אמנם כתב אישום נגד גברים שלא ראוי לסמוך עליהם, או נגד גברים בכלל ("Boys only want love if it's torture") אך גם עקיצה עצמית כנה וכואבת. התוצאה היא אחד מלהיטי הפופ המהנים והעצובים ביותר של השנה, ועוד לא דיברנו על הקליפ שנראה כמו גרסת שלוש הדקות לסרט "נעלמת".

סנט וינסנט – "Digital Witness"

שירים שיוצאים נגד רשתות חברתיות וניכור מודרני נוטים להיות די מעיקים. אנני קלארק, היא סנט וינסנט, הצליחה איכשהו להחמק מהטרחנות בעזרת מינון מדויק של טירוף וכלי נשיפה שגונבים את ההצגה.

שמיר – "On the Regular"

אם העובדה שילד בקושי בן 20 כתב והלחין בעצמו את הקטע המגה־מלהיב הזה לא מעוררת מספיק התפעלות, זכרו שזו לא זמרת סול משובחת ואנונימית ששרה ברקע, אלא אותו ילדון. "Don't try me, i'm not a free sample" היא מנטרה מנצחת שנמשיך לשנן גם בשנה הבאה.

[interaction id="549c15f308b0f98951287926"]

[tmwdfpad]

• סנט וינסנט
• איגי אזליה
• סיכום שנה – 2014
• סיכום שנה
• ניקי מינאז'
• טיילור סוויפט
• ביונסה
• שמיר
• תרבות