Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הצפייה הראשונה ב"הנשף" הותירה אותי מבולבלת. האם כך נראים תלמידי תיכון בישראל של היום? האם תרבות הנוער האמריקאית חדרה לבתי הספר בירושלים עד כדי כך שכולם מדברים תערובת של עברית ואנגלית בקצב הסיטקום, וההכנות לפרום מקבלות יותר תשומת לב מאשר ברוב סרטי הנעורים האמריקאים? שיחה עם מורה בתיכון הבהירה לי שקדחת הנשף המתוארת בסרט שזכה ב-12 מועמדויות לפרס אופיר – בהן לסרט, לבמאים ולשחקנית הראשית – ככל הנראה אינה רחוקה מהמציאות.
עם זאת, בצפייה שנייה התרשמתי שמדובר בניסיון להשתמש בתבנית של קומדיית נעורים אמריקאית (הסרט נפתח בדימוי של נער רוכב על סוס במסדרונות בית הספר כדי להזמין נערה לפרום), במטרה לעצב סאטירה על הריקנות של הנוער המקומי ולקחת אותה לקיצוניות של סרט אימה. אבל בתווך יש גם דרמה נוגעת ללב על טרנסית עדינת נפש שמתקשה למצוא את מקומה, והאניצים השונים אינם מתגבשים ליצירה שלמה.
מתוך "הנשף" (צילום: ציון איתיאל)
באמצע שנת הלימודים מגיעה לבית ספר תיכון בירושלים תלמידה חדשה, יפהפיה ושטוחת חזה בשם עדן (סתיו סטרשקו), ומוצאת עצמה מוקפת בתלמידים ובתלמידות שכולם כולם (פרט לאיתי החנון) ריקניים ונבזיים ובוחנים אלה את אלה, ואת עצמם, אך ורק על פי המראה החיצוני. זה בא קומפלט עם בריונות פיזית ומילולית תדירה, וסרטונים של איתי החנון (ארד טריפון רשף) נדחף במדרגות או חוטף כיסא בראש מקבלים יותר מאלף לייקים. גם טיגיסט (נצנת מקונן) וקשת (נועם לוגסי), שפורשות את חסותן על עדן, עסוקות בשאלה מה הן צריכות לשנות בחזותן כדי לזכות סוף סוף בהזמנה המיוחלת לנשף הסיום. עדן למודת הניסיון נאלצת להסתיר את זהותה האמיתית גם מחברותיה החדשות, והיא קרבן שלהן לא פחות משל הבריונים הטיפוסיים.
החבר של טיגיסט מבהיר לה שהוא לא מזמין אותה לפרום כי בעיניו זה "גועל נשף" אבל היא לא משתכנעת, ובטוחה שאם רק תגדיל את מידת החזיה הוא ישנה את דעתו. לכן כשמגיעה הצעה דרקונית מאישה מפוקפקת (אסי לוי טובה בתפקיד לא אופייני) לנסוע לניתוחים קוסמטיים בקייב – קיצור אף בעבור קצירת כליה – טיגסיט וקשת לא מפקפקות ואף מציעות לעדן להצטרף. בהגיען לאוקראינה "הנשף" מחליף טון והופך למעין סרט אימה (בתוספת מנה נאה של גזענות).
בתוך היקום המזויף והדורסני הזה, רק בעיית הזהות וההגדרה העצמית של עדן היא אמיתית ומהותית. היא אישה שנולדה בגוף זכרי ועדיין לא השלימה את המהפך הפיזי בשל התנגדות אביה. שלא כמו חברותיה, שהמניעים שלהן לא משכנעים דיים, הקונפליקט הפנימי של עדן קשה ומעורר הזדהות. המצלמה אוהבת את הדוגמנית הטרנסית סתיו סטרשקו, שמגישה הופעה נוגה וענוגה, והיא היחידה מבין הבנות שהסרט חומל עליה (קורטוב של חמלה מופנה גם לאיתי). חסר כאן ההומניזם שובה הלב של הקומדיה השחורה "מיתה טובה", סרטם הקודם והמשובח של שרון מיימון וטל גרניט, ששילב במיומנות בין סבל והומור בספרו על זקנים חולים שרוצים למות. כאן רוב ההומור הוא על חשבון הצעירים.
סרט על:כהכנה לנשף הסיום, שלוש תלמידות מירושלים נוסעות לאוקראינה לעבור ניתוחים קוסמטיים
ללכת?אפשר. מתוך הקומדיה המפוקששת אפשר לחלץ דרמה נוגעת ללב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ועדת חריגים: עולם הדוגמנות מותח את הגבולות של מודל היופי
טרנסג'נדרים, שחורים, עגלגלים או סתם ביזאריים עם טוויסט - תופעת האנטי מודלס מאיימת לכבוש את עולם האופנה, לאור הביקוש הגובר לדוגמנים נישתיים ואותנטיים. בסוכנויות הדוגמנות נערכים ליום שאחרי קייט מוס
תצוגת האביב של MM6, הקו המסחרי של בית האופנה האוונגרדי מרג'יאלה, התגלתה כאחד האירועים המסקרנים ביותר בשבוע האופנה בלונדון שהתקיים לפני כשבועיים. הייתה זו הופעת הבכורה של המותג הבלגי בבירה הבריטית, אחרי שנים שהציג בשבוע האופנה בפריז. קברניטי החברה נימקו את המעבר כ"מהלך מתבקש מצד המותג, שמבקש לתמוך באינדיבדואליות, טשטוש גבולות, שבירת מוסכמות וחיפוש אישיות. דברים שלונדון, על שפע התרבויות שלה, מאפשרת יותר מכל בירת אופנה אחרת".
עדות ישירה להצהרה הזאת נצפתה כבר במערכת הלבוש הראשונה ששוגרה אל המסלול: מכנסי ג'ינס מרושלים למראה, טי שירט ירקרקה ודהויה, חזיית משולשים וזוג כפפות ארוכות שמעוטרות פאייטים כסופים, מהז'אנר של מסכת כדור הדיסקו שקניה ווסט אוהב לכסות בה את פניו בהופעות (ושבאופן אירוני מזוהה כיום עם בית האופנה החתרני). עם זאת, הדבר המעניין באמת באנסמבל היה האישה שנשאה את המראה על גופה. היא נראתה יותר כמו בת עשרה ממוצעת מאשר כדוגמנית: גובהה 165 ס"מ בלבד, שערה חום ודליל וחף מטיפולים מיוחדים, עורה נקי כמעט לחלוטין מאיפור והיא אף ענדה עגיל כסף שעמו הגיעה לליהוק, בניגוד לחוקי הליהוק המסורתיים שלפיהם דוגמנים ודוגמניות צריכים להשיל את "עורם הטבעי" בעת העבודה.
מתוך התצוגה של מולי גודארד. צילום: Jamie Stoker
אותה נערה הכתיבה את הטון לדוגמנים והדוגמניות שעלו אחריה למסלול, רבים מהם התהדרו בשיער זרחני, קעקועים, פירסינג ומראה מאתגר מגדרית. כולם כאחד לוהקו לתצוגה על ידי אנה פסונן, עורכת מגזין האופנה SSAW בימים כתיקונם ומנהלת ה־Street Casting בשבוע האופנה. "ליהוק רחוב הוא לא דבר חדש. מרג'יאלה עצמו אהב להציג את בגדיו על חברים קרובים או אנשים אותנטיים שפגש ברחוב, כיאה לבית אופנה אלטרנטיבי. לא מעט דוגמנים ודוגמניות מפורסמים נשלפו כך מחיי היומיום שלהם", מפטירה פסונן בשיחה אגבית.
"היום אמנם כבר לא מדובר במצע לסיפורי סינדרלה כשל קייט מוס (שהתגלתה בגיל 14 בשדה התעופה – ב"ג), אלא כשיטה למעצבים שמעדיפים למלא את הבגדים שלהם באופי ולאו דווקא ביופי שגור ובנאלי. הגישה הזאת מאפשרת הזדהות רחבה יותר מצד הקהל, ובמקביל יש בה המון חספוס".
מתוך התצוגה של מולי גודארד. צילום: Jamie Stoker
מעצבים נוספים, צעירים בעיקר, נקטו אף הם בליהוק רחוב. קלייר בארו, שנוהגת להעביר מסרים פוליטיים באמצעות לבוש סמי פאנקיסטי מעוטר באיורים, בחרה להציג מכנסוני ספנדקס חושפניים על נשים צעירות במידות 44־46, אך את המראות היותר מתקתקים שלה בחרה המעצבת להציג על נערות גלוחות ראש. המעצבת מולי גודארד בחרה להציג את הקולקציה שלה על קבוצת נערות אקלקטית במיוחד, לא בהכרח מהזן שהולם את שמלות הטול הצבעוניות והילדותיות לכאורה שהיא מיטיבה לייצר.
להפוך את הבגדים למציאות, לא לפנטזיה "יש משהו משעמם ומאוד לא מפרה באידיאל היופי החדגוני שהתעשייה מקדמת", מתייחסת גודארד בתום התצוגה למודל היופי השולט בעשור האחרון – נערה צעירה, לבנה, גבוהה וגבעולית להחריד. סטנדרט שאפילו דוגמנית על מצליחה כמו ג'יג'י חדיד לא מצליחה לעמוד בו, בהתחשב בתגובות הקשות שהמטירו עליה המוני טוקבקיסטים זועמים לנוכח השתתפותה בשבוע האופנה בניו יורק. "עבורי רבגוניות היא זו שמייצרת יופי. חשוב לי שהבנות שמציגות את העיצובים שלי יהיו בחורות יצירתיות, שבתוך סיטואציות לא שגרתיות יצליחו להפוך את הבגדים דווקא למציאות, לא לפנטזיה".
ליהוק הרחוב והמרדף אחר האותנטי הפכו בשנים האחרונות למגה טרנד בתעשיית האופנה. אפשר לזקוף זאת בין היתר לזכות הרשתות החברתיות שהצליחו, ובצדק, לעורר מודעות מחאה על אידיאל היופי הנוקשה והשלכותיו ההרסניות. חברות פופולריות כגון אורבן אאוטפיטרס ויוניקלו, וגם בתי אופנה חזקים נוסח לנוון ודיזל החלו להציב במרכז התצוגה גברים ונשים שאינם נופלים למשבצת הדוגמנות הקונבנציונלית. בעקבות הביקוש התופח לאדג' חף מסינתטיות, החלו לקום זו באחר זו סוכנויות הפועלות בהתאם, ואת מקום הרחוב תפס המרחב הווירטואלי. המלהקים של מרג'יאלה למשל נעזרו באינסטגרם בשביל לקלוט את הווייב ולגבש דעה מוצקה על המועמדים שבחנו פנים אל מול פנים.
אנטי מודלס בתצוגה של קלייר בארו. צילום: GettyImages
מי שהיטיבו להבין את ערכו של הערך המוסף הן עורכת מגזין TANK לשעבר, פנדורה נארד, והסטייליסטית לוסי גרין, שתיהן בעלות סוכנות Anti Models – שנתנה את שמה למגמה כולה. עם סניפים בלונדון ולוס אנג'לס ונוכחות דומיננטית בתצוגות וקמפיינים של מובילי אופנה דוגמת מארק ג׳ייקובס וסן לורן, ואפילו רשתות פופולריות כמו קוס – המיזם של השתיים מסתמן כהרבה יותר מפרויקט אזוטרי.
"הקמנו את הסוכנות לפני שנתיים בשם העיקרון שאישיות היא חלק גדול מהמראה, וזו מגמה שלדעתנו תלך ותתחזק", מנבאת לנארד. "אנחנו אוהבות ומעודדות את זה שדוגמנות היא לא העיסוק המרכזי של המיוצגים שלנו".
מתוך התצוגה של מרג'יאלה. צילום: GettyImagesמתוך התצוגה של קלייר בארו. צילום: GettyImages
אפליה מתקנת
אך בעוד אותן אנטי מודלס קוראות תיגר על מודל היופי הסטנדטי באמצעות אורגיות של קעקועים נוסח לינה דנהאם או חיבה יתרה לשיער גוף, המנעד שמייצגת הסוכנות לא מצטייר כשונה או כרחב מדי ביחס לנורמה. בסופו של דבר – עם כל הכבוד לאופי ולחספוס הקוסמטי – מדובר במציגים ובמציגות שהמראה החיצוני שלהם לבדו יכול היה לסדר להם את הקריירה. אולם סוכנויות נישה שצצו ממש לאחרונה מנסות למתוח עוד יותר את גבולות הייצוג ולתת במה לקבוצות מקופחות באמת. סוכנות Lorde הוקמה בשנה שעברה כדי להוביל אפליה מתקנת כזאת.
הסוכנות הלונדונית, שהגדירה עצמה כסוכנות ה"לא לבנה" הראשונה בעולם, פרשה את חסותה על מגוון אתני רחב של דוגמנים ודוגמניות שמוצאים את עצמם לא פעם מודרים מתעשיית האופנה, שעודנה לבנה ושמרנית למדי. את התמורות בעולם האופנה חייבים לזקוף גם לזכותה של קבוצה נוספת וצבעונית בהרבה, שהצליחה להתקרב מעט אל אור הזרקורים החמים של הקונצנזוס. זהו תור הזהב של הטרנסג׳נדרים, לפחות בעולם האופנה. נערות פוסטר כמו הדוגמנית אנדריאה פז'יק ששינתה את מינה, ואיך לא, קייטלין ג׳נר – רק ליבו את מגמת הג׳נדר בלנדר. אולם סוכנויות חלוציות כמו Apple ו־Trans – המתמחות בייצוג דוגמנים ודוגמניות מהמגדר השלישי – עדיין נחשבות חריגות בנוף הפופולרי ופועלות בוואקום. גורמים יודעי דבר בתעשייה מאמינים שהדרך לפלורליזם אמיתי עוד ארוכה. הבידול מלמד אמנם על פתיחות מחשבתית, אך גם על הצורך המתמיד בהגדרות ובתיחום.
סתיו סטרשקו. צילום: יריב פיין וגיא כושי
ומה קורה אצלנו?
שבוע האופנה בתל אביב שיתקיים החודש, מעורר בעיקר ציפייה. באירוע שעבר בחרו בקום איל פו ללהק "נשים אמיתיות" מקרב קהל הלקוחות. עקב החלטה זו ספג בית האופנה עתיר האג'נדה לא מעט תגובות מצקצקות, לכן אפשר רק לשער שמותגי האופנה המקומיים לא ימהרו להיפטר מנועם פרוסט. במקרה הטוב תזכה המונוטוניות הליהוקית להפרעות קצב חינניות בדמותן של אמזונות מהעבר בהופעת אורח מתויגת. במקרה הטוב מאוד נזכה לנוכחותו של סתיו סטרשקו, שעשה חיל ב״ווג איטליה״ ובדיזל הרבה לפני שנקלע למריבות על מייק אפ בפריים טיים בחסות ״האח הגדול״. מי יודע, אולי אפילו נזכה לאיחוד מחדש עם הבסטי והמוזה הגדולה מהחיים של ז'אן פול גוטייה – סטלה עמר. מי אמר שלא יוצאים דברים טובים מריאליטי?
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
רבות דובר על טרנד הג'נדר־בלנדר – לבוש חוצה מגדרים. תחילה דובר בעיקר בפריטים "גבריים" במקורם שלובשות נשים, אבל בתקופה האחרונה גם גברים החלו לאמץ פריטים בעלי מאפיינים נשיים, ברוח הנזילות המגדרית העולמית.
כדי להסביר במה מדובר, הנה כמה מסממני התקופה: בבית הכלבו הלונדוני סלפרידג'ס פתחו קומה שלמה של בגדי יוניסקס; גוצ'י הצעידו על המסלול בשבוע האופנה דוגמנים לבושים בחולצות תחרה או משי עם צווארוני קשירה רכים; טום פורד יצא בקמפיין אנדרוגיני; וסתיו סטרשקו עושה חיִל ב"האח הגדול".
לנדב רוזנברג, המעצב שעומד מאחורי המותג הצעיר Northern Star שהקים ב־2012, הטריטוריה הרב מינית נוחה ומוכרת. "עסקתי בנושאים הללו לכל אורך לימודיי בשנקר, עוד בעשור הקודם", הוא אומר, "תמיד הרגשתי שזה רלוונטי ונכון".
נורת'רן סטאר. צילום: יח"צ
בעונה הקודמת הציע רוזנברג דגמים בודדים של חולצות גבריות שמיועדות לשני המגדרים. "בן הזוג שלי תמיד ביקש ממני לייצר פריטים שגם אנחנו נוכל ללבוש", מסביר רוזנברג. "גם פה, בסביבה של הסטודיו (אזור שוק הפשפשים – ב"ג) נכנסו לעתים קרובות בחורים צעירים ויצירתיים, שהשכונה הולכת ומתמלאת בהם, והתעניינו בבגדים וברעיונות".
אבל כשהחזון מיושם במציאות – הפרקטיקה מורכבת מהצפוי. הגזרות הנשיות שיוצר רוזנברג מתאפיינות בריחוק משמעותי מהגוף, אך עד מהרה הוא הבין שלא כל טופ אוברסייז יכול להכיל באופן שווה טורסו נשי וטורסו גברי: "קשה לעשות יוניסקס אמיתי, שבו אותו פריט עצמו מיועד לשני המינים. גם כשהבגד רפוי מאוד, יש דקויות שמסבכות את העניינים כמו גובה בית השחי, מיקום הכתף, החיתוך הנכון של המכפלת – כולם דברים שהדיוק בהם קריטי".
נורת'רן סטאר. צילום: יח"צ
לאור זאת, רוזנברג החליט ליצור לראשונה קולקציית קפסולה נפרדת לגברים, והיא תושק בשישי הקרוב. פריטי הקולקציה עברו אמנם את כל האדפטציות הנחוצות כדי שיתאימו למבנה גוף גברי, אך הם למעשה נגזרת של קולקציית הקיץ הנשית של המותג. ניתן למצוא בה טי שירטס קלילות בדפוס משי מקווקוו, מכנסיים באורך מלא ומכנסי ברמודה עם חגורת גומי מכווצת, עליוניות עם תפר צד המכוסה בסרט כותנה ומעוטר ברקמת קווים דינמית, וכן עליוניות מבד קופרו ללא שרוול בעלות רוכסן קדמי בולט שמזכירות מעט צללית של חולצת בייסבול. את צווארון הריב הספורטיבי מחליפה טכניקת שזירת סרטי סאטן צבעוניים המזוהה כל כך עם המותג.
במעבר בין המינים הפכו פריטים מסוימים לרדיקליים יותר: טוניקות יום חסרות מאמץ לנשים הפכו למשחק אורכים שדורש תעוזה רבה על גוף גברי; פיתוחי טקסטיל שעל אמרת שרוול או מפתח צוואר של אישה נראים כתכשיט מתוחכם, הופכים במפגש עם צוואר גברי להצהרה נועזת.
כל אלה מעוררים כמובן סוגיות מגדריות, אבל רוזנברג מכחיש שמדובר בפרובוקציה מכוונת. כך או כך, כמו קולקציית האם הנשית, קולקציית הקפסולה הגברית היא ציון דרך נוסף במסלול המרשים שעושה רוזנברג לביסוס המותג שלו.
מעצבים ישראלים רבים מדברים על "כתב יד" או על "דנ"א", אך מתקשים לאפיין מה עומד מאחורי מושגים אלה. רוזנברג מדבר אמנם בשפה טכנית על פיתוחי טקסטיל גרפיים, גזרות ספורטיביות, חיתוכי לייזר, צבעי יסוד דפוסים מרצדים, אבל קל מאוד להבחין בבגד של נורת'רן סטאר – בהפקת אופנה, על גופה של מרואיינת בתוכנית אירוח או ברחוב.
נורת'רן סטאר. צילום: יח"צ
העבודה החכמה של רוזנברג ושזירות הסרטים שלו יוצרות תחושה שהפריט טופל בתשומת לב רבה, אך התוצאה אינה מפוארת מדי וניתן לשלבה במלתחת היומיום. העבודה שלו עם בדי רשת, שקל מאוד לייצר מהם מראה זול, מרשימה בתחכום שלה, ולמרבה ההפתעה היא עוברת בצורה קולחת גם לקולקציה הגברית.
מהסיבות הללו, הבגדים של רוזנברג נראים לא מעט במרחב הציבורי ולחנות הסטודיו הנעימה שלו מגיעות לעתים קרובות אימהות ובנות לשופינג משותף. ייתכן שעם כניסת הקולקציה הגברית יתרחב הרכב הלקוחות ויבואו גם זוגות, אבות ובנות, אימהות ובנים ועוד – התפתחות צרכנית מבורכת שתיתן דחיפה מעשית לטרנד הערבוב המגדרי.
340־1,490 ש"ח
השקת הקולקציה הגברית: חמישי 16:00־22:00 ושישי 9:00־18:00, אלעזר בן עזריה 14 יפו
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הזמר הים תיכוני שבונה על קאמבק, הדוגמנית שחזרה מהסמים ואפילו כוכבת אחת משלנו: עונת ה-V.I.P של ״האח הגדול״ יוצאת לדרך, הרשת גועשת, וגם לנו יש כמה דברים להגיד
![מתוך "הנשף" (צילום: ציון איתיאל)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/09/sizes/haneshef-_pic-by-zion-eatiel-1_x_wo_500_332.jpg "מתוך "הנשף" (צילום: ציון איתיאל)")
![נורת'רן סטאר. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/06/NS_SS15-24-P-500x750.jpg "נורת'רן סטאר. צילום: יח"צ")
![נורת'רן סטאר. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/06/H4-500x281.jpg "נורת'רן סטאר. צילום: יח"צ")
![נורת'רן סטאר. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/06/NS_SS15-1-P-500x750.jpg "נורת'רן סטאר. צילום: יח"צ")
