הם גדולים, שחורים, ידועים כמביאים מזל רע, צועקים בקול רם ובכל העיר, ובקבוצות הפייסבוק והוואטסאפ המקומיות אנשים מדווחים באחרונה שהותקפו על ידם – העורבים פושטים על העיר. מתברר שהם די לחוצים, ויש להם סיבה.

"כרגע אנחנו בעיצומה של עונת הפרחונים", מסבירה אורית ברוך, מנכֿ״לית עמותתאוהב עורב, בעלת תואר ביערנות ותואר שני בהתנהגות בעלי חיים, ״הפרחונים נראים כמו עורבים בוגרים, הם בשלב שיש להם כבר ניצוי מלא, אבל הם עדיין לא יודעים לעוף. הם נמצאים על הארץ, מקפצים על המדרכה, ותלויים מאה אחוז מהזמן בהורים שעדיין מאכילים אותם ישירות למקור. ממש כמו תינוק בשנה הראשונה לחייו".

כל התקרבות לפרחונים נתפסת כאיום עבור ההורים שנאלצים להשגיח על מספר שיכול להגיע גם לארבעה פרחונים בו זמנית. כפי שיכול להעיד כל הורה שחווה זאת, אין דבר מלחיץ יותר מילדים שרצים בו זמנית לכיוונים מנוגדים.

כאשר הם מזהים מה שנראה בעיניהם כאיום על הפרחון העורבים מתריעים בקול גדול, לעיתים עפים מעל הראש של אנשים כאות אזהרה ויכולים גם לנקר. למי שלא מכיר או חווה, מדובר בחוויה מפחידה מאוד. "הפחד הוא תרבותי", מסבירה אורית, "כדאי לזכור שלעורב יש מקור חלש יחסית. למרות המראה שלו שנתפס כמפחיד, כל תוכי צבעוני חמוד יכול לתת לך ביס רציני יותר".

באחת מקבוצות הפייסבוק העירוניות מספרת רוני כי "לפני שבוע בערך בעודי יורדת את גבעת הילטון עורב עף לי ממש לתוך השיער, פעמיים! אותו עורב פשוט טס לי לשיער המשיך וחזר שוב!". תגובות רבות מחזקות את התיאור שלה: נועה למשל סיפרה ש״הכלב שלי עשה קקי, ועורב אחד הסתכל עליי וכשהתכופפתי להרים הוא קפץ לי על הגב בקטע של תקיפה! ואז קפץ שוב למדרכה והמשיך להסתכל עליי… היו לי חרדות בגוף. בחזור, עורב אחד אחר עף נמוך פעמיים לאיים על הכלב. הזיה".

אורית מאשרת שכלבים נתפסים כאיום: ״פשוט לכו עם הכלב קשור. אם קבלתם אזהרה מעורב, תתרחקו, כנראה שאתם ליד פרחון. העורבים מאוד משפחתיים, הם חיים בחמולות וממשיכים לדאוג לבני המשפחה גם אחרי שלבי הגוזל והפרחון. הם פשוט הורים מסורים מאוד".

בשבוע שעבר נחת אצלנו בעיר נשר דרומי נדיר. לצערנו הסוף היה טראגי

לפני כארבע שנים עמותת 'אוהב עורב' ניהלה מאבק עם האגף לשיפור פני העיר בעירייה, בסיומו סוכם שהעירייה לא תגזום עצים בעונת הקינון של העורבים, בין פברואר לאוקטובר, הסכם שהחזיק מעמד כשנתיים ואז התבטל. הגיזום שבמהלכו נהרסים קינים הופך את העורבים לאגרסיביים עוד יותר. למרות זאת אורית חושבת שדו קיום עם עורבים אפשרי ואפילו מתבקש.

"עורבים מסייעים לאיזון האקולוגי בעיר, הם אוכלים עכברים ואפילו ג׳וקים, שני מזיקים שהאדם לא מחבב במיוחד. אפשר לייצר תכנון עירוני שתומך בדו קיום עם הטבע, להתחיל לבנות פחים מוטמנים, אופציה סניטרית בהרבה מהקיימת כיום, לעבור לשקיות זבל אטומות לחלוטין שלא ימשכו את העורבים, לקשור את הכלבים כך שלא יהוו איום".

גם אוהבי הציפורים עושים לעיתים יותר נזק מתועלת. אורית מדגישה שאסור לגעת בפרחון שנמצא על הרצפה. סיכוי טוב שאינו פצוע ואינו נמצא במצוקה. נגעתם? לא נורא. אפשר להחזיר אותו בדיוק לאותו מקום. ההורים ישמחו. ומה עושים אם עצבנת עורב? אורית שמחה להפריך את האמונה שעורבים הם ציפור נקמנית: "הם דווקא די סלחנים, שימו להם מים ואוכל של חתולים במקום גבוה ותראו שהם מוכנים לעשות סולחה".

• הבועה
• עורב
• עורבים
• עורבים בתל אביב
• פייסבוק
• עיריית תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

הפעם הראשונה של חגית זכורה לה היטב. "זה היה אחרי תאונת דרכים שעברתי. שכבתי במיטה ושמעתי את השכנה צועקת, משהו על עורבים או חתולים. יצאתי וראיתי עורב מטייל מתחת למכוניות ברחוב. זה היה העורב הראשון שלי, אבא'לה. הוא עדיין אצלי עם קטרקט בעיניים", היא אומרת בעצב. "הוא כבר לא יוכל להשתחרר".

>> חיות הפלא בתל אביב והיכן למצוא אותן

מאז ביתה של חגית חנן (41), או בשמה השני "חגית עורבים", כבר הפך למקלט יחיד מסוגו לעורבים במצוקה. חנן עובדת כספרית כלבים וחתולים. בת 41, רווקה, מתגוררת בדרום העיר. לדבריה היא עושה זאת "כי אף אחד אחר לא עושה". "בעיני רוב האנשים, העורבים הם שקופים", היא טוענת, "אני לא מאשימה, אבל אף אחד לא עוזר להם. אם תלך בפארק, אתה לא תעצור להסתכל אם יש עורב פצוע".

עשרות עורבים זכו עד כה בטיפולה המסור. עורבים, למרות דימויים הלא פופולרי בלשון המעטה, אכן סובלים ממצוקות רבות, בייחוד בימי החורף: איברים שבורים וקטועים, מחלות זיהומיות ואפילו כשלים נוירולוגיים. ואיך מטפלים בעורבים? חנן מפגישה אותם קודם כל עם וטרינר. לפעמים הם נזקקים לאנטיביוטיקה או לסטרואידים, ולעתים לחבישה, לקיבוע ברגל ולשיקום פיזיותרפי. ואם חשבתם שאנחנו כורעים תחת מערכת בריאות מתפוררת, אולי ינחם אתכם לשמוע שגם עורבים עומדים בתור למכון רנטגן כדי לאתר שברים בכנף.

זמני השיקום משתנים בהתאם לחומרת הפציעה. היא מספרת על עורב אחד ששהה אצלה שנה שלמה ושוחרר בסתיו האחרון. מקרה אחר שזכור לה הוא עורב שמצאה מרוסק על הכביש: "לקחתי אותו בידיים והלכתי איתו הביתה. יומיים טיפלתי בו עד שהתאושש, השארתי חלון פתוח והוא יצא. אני קוראת לזה ביקור משמיים". בימים אלה שוקדת חנן על מימון המונים לרכישת כיסויים לכלובי השיקום, לדבריה היא מעולם לא ביקשה תרומה לפני כן, אבל זקוקה כעת לעזרה כספית כדי להתמודד עם הסופות הכבדות. בינתיים היא שיכנה חלק מהעורבים ליד מכונת הכביסה שלה ומשתמשת בניילון כדי להגן על הכלובים שבחוץ.

חנן מביעה אופטימיות מהוססת לגבי הגעה ליעד. היא טוענת שהתגובות חיוביות מאוד ("אומרים לי שאני עושה עבודת קודש"), אך גם אינה משלה את עצמה ומודעת לכך שאנשים נוטים לסלוד מעורבים. את שיחתנו היא מבקשת לסיים במסר ברור לכל מי שמתקשה להבין אותה לעתים: "אני יודעת שעורב זו חיה שקשה למכור בגלל כל הסטיגמות, אבל אני לא חושבת שיש בן אדם אחד שיראה את החיים שאני חיה עם עורבים וימשיך לפחד מהם".

לתרומות

• עורבים
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

העורב שבפנים: אף שהם אלה ששומרים על החומה מפני המהלכים הלבנים וצבא המתים, עורבים מעלים אצל רובנו אסוציאציות שליליות במיוחד. בתקופה האחרונה טוענים תושבים שהם רואים יותר ויותר מהם – ושהם גם אגרסיביים במיוחד. בפרפראזה על ראש ממשלתנו הנצחי, נראה שהחלק הראשון לא נכון, אבל החלק השני יהיה גם יהיה. "העורבים נמצאים כעת בעונת הקינון", אומר אמיר בלבן, מנהל תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע. "הם עסוקים בעונה הזאת בבניית קנים ובדגירה על ביצים. הם בתקופת האספנות הכי גדולה שלהם, ולכן מתקבלים הרבה דיווחים ותלונות על תקיפת עורבים". עם זאת, קובע בלבן שביחס לעונה המקבילה בשנה הקודמת אין גידול בכמות העורבים. ואיך אפשר להתמודד עם מתקפה? "מומלץ להצטייד בכובע או במטרייה עד לסוף עונת הקינון, וזו לא בדיחה. הוא מוסיף: "במקרה שמישהו נתקל בגוזל שנפל מהקן, יש להתרחק ממנו ולהימנע מכל מגע, אחרת העורבים יזהו את האדם כסכנה, יתריעו מפניו ואף יתקפו".

הבעיה היא שאותה עונת קינון של העורבים נמתחת על פני רוב השנה, מינואר ועד ספטמבר. מנגד, ובזמן שהעורבים מנסים לגדל את גוזליהם, העיר מנסה להמשיך לקיים את חייה, לרבות גיזום ודילול העצים. את המחיר לעתים משלמים הגוזלים, ויש מי שבניגוד לרבים מכם דואג להם וקובל על המהלך. "מתחילת החודש נתקלנו במראות של ביצים שבורות וקנים הרוסים שנתלשו בעקבות גיזום עצים ברחוב גורדון, מספרת אורית ברוך, מנכ"לית עמותת עורב אוהב. לדבריה במדינות אחרות נמצאו פתרונות למצוקה הזו. בארצות הברית, היא מספרת, כבר הוציאו הרשויות הנחיות לא לכרות או לדלל את העצים בתקופה הזו. "אם לא נעצור את התופעה, זה יקרה בכל הרחובות הראשיים בעיר", מספרת ברוך, שטוענת שזו גם הסיבה לתוקפנות מצד העורבים. "זה כמו שאני אמחץ לך את הבית. ברגע שפוגעים לעורבים בקן או בייצים, הם נהיים תוקפניים".

מהעירייה נמסר בתגובה:"הגיזום ברחבי העיר מתבצע על פי תוכנית עבודה שמתחשבת גם בשוכני העצים ועיקר הגיזומים מתרכזים בחודשי הסתיו והחורף, כדי שבקיץ העיר תהיה מוצלת. הגיזומים מתבצעים בליווי של רכז עצים עירוני השמגיח על תקינות ומקצועיות הגיזום, וישנה הנחיה ברורה לא לגזום ענפים שבהם ישנם קני ציפורים".

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• עורבים
• עמותת עורב אוהב
• עורבים בתל אביב
• עורב
• עירוני