רוקדת עם עורבים: האישה שהקימה מקלט לציפורים המושמצות בביתה

אדגר אלן פו והיצ'קוק הפכו את העורבים לבעלי כנף משוקצים בעיני בני האדם. חגית חנן, שהקימה מקלט לעורבים פצועים בביתה, נלחמת בדימוי המפוקפק ומבקשת את עזרת הציבור בצל מפגעי החורף

חגית חנן (צילום: שלומי יוסף)
חגית חנן (צילום: שלומי יוסף)
16 בינואר 2019

הפעם הראשונה של חגית זכורה לה היטב. "זה היה אחרי תאונת דרכים שעברתי. שכבתי במיטה ושמעתי את השכנה צועקת, משהו על עורבים או חתולים. יצאתי וראיתי עורב מטייל מתחת למכוניות ברחוב. זה היה העורב הראשון שלי, אבא'לה. הוא עדיין אצלי עם קטרקט בעיניים", היא אומרת בעצב. "הוא כבר לא יוכל להשתחרר".

>> חיות הפלא בתל אביב והיכן למצוא אותן

מאז ביתה של חגית חנן (41), או בשמה השני "חגית עורבים", כבר הפך למקלט יחיד מסוגו לעורבים במצוקה. חנן עובדת כספרית כלבים וחתולים. בת 41, רווקה, מתגוררת בדרום העיר. לדבריה היא עושה זאת "כי אף אחד אחר לא עושה". "בעיני רוב האנשים, העורבים הם שקופים", היא טוענת, "אני לא מאשימה, אבל אף אחד לא עוזר להם. אם תלך בפארק, אתה לא תעצור להסתכל אם יש עורב פצוע".

עשרות עורבים זכו עד כה בטיפולה המסור. עורבים, למרות דימויים הלא פופולרי בלשון המעטה, אכן סובלים ממצוקות רבות, בייחוד בימי החורף: איברים שבורים וקטועים, מחלות זיהומיות ואפילו כשלים נוירולוגיים. ואיך מטפלים בעורבים? חנן מפגישה אותם קודם כל עם וטרינר. לפעמים הם נזקקים לאנטיביוטיקה או לסטרואידים, ולעתים לחבישה, לקיבוע ברגל ולשיקום פיזיותרפי. ואם חשבתם שאנחנו כורעים תחת מערכת בריאות מתפוררת, אולי ינחם אתכם לשמוע שגם עורבים עומדים בתור למכון רנטגן כדי לאתר שברים בכנף.

"העורבים הם שקופים. אף אחד לא עוזר להם". חגית חנן (צילום: שלומי יוסף)
"העורבים הם שקופים. אף אחד לא עוזר להם". חגית חנן (צילום: שלומי יוסף)

זמני השיקום משתנים בהתאם לחומרת הפציעה. היא מספרת על עורב אחד ששהה אצלה שנה שלמה ושוחרר בסתיו האחרון. מקרה אחר שזכור לה הוא עורב שמצאה מרוסק על הכביש: "לקחתי אותו בידיים והלכתי איתו הביתה. יומיים טיפלתי בו עד שהתאושש, השארתי חלון פתוח והוא יצא. אני קוראת לזה ביקור משמיים". בימים אלה שוקדת חנן על מימון המונים לרכישת כיסויים לכלובי השיקום, לדבריה היא מעולם לא ביקשה תרומה לפני כן, אבל זקוקה כעת לעזרה כספית כדי להתמודד עם הסופות הכבדות. בינתיים היא שיכנה חלק מהעורבים ליד מכונת הכביסה שלה ומשתמשת בניילון כדי להגן על הכלובים שבחוץ.

חנן מביעה אופטימיות מהוססת לגבי הגעה ליעד. היא טוענת שהתגובות חיוביות מאוד ("אומרים לי שאני עושה עבודת קודש"), אך גם אינה משלה את עצמה ומודעת לכך שאנשים נוטים לסלוד מעורבים. את שיחתנו היא מבקשת לסיים במסר ברור לכל מי שמתקשה להבין אותה לעתים: "אני יודעת שעורב זו חיה שקשה למכור בגלל כל הסטיגמות, אבל אני לא חושבת שיש בן אדם אחד שיראה את החיים שאני חיה עם עורבים וימשיך לפחד מהם".

לתרומות