Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
לחובבי הקולנוע יש הרבה בתים בעיר. אבל אין כמו בבית הזה
פרויקט חייהם של שני חבר'ה מתלמה ילין. קולנוע קנדה. (צילום: מגד גוזני)
דניאל עמיר מרגיש בבית בתוך חור קטן בסמטה חשוכה שנקרא קולנוע קנדה. בתל אביב של היום, בין דירות קטנות ומתפרקות או דירות שותפים, לכולנו יש מקום אחר שבו אנחנו מרגישים נוח פשוט להיות ואוהבים כאילו היה ביתנו. זה הבית השני שלנו // "הבית השני שלי": פרויקט מיוחד
רשימת התלונות על תל אביב ארוכה יותר מ-"החטא ועונשו" (וכן, אנחנו לגמרי עדות לכך), אבל אי אפשר להתלונן על מחסור באולמות/אירועי קולנוע, לכל סוגי מעריצי האמנות השביעית: עבור חובבי קומדיות צרפתיות של HOT Films בשבת בבוקר, "לב דיזינגוף" עומד נאמן; לפנאטים של טום קרוז קופץ ממגדל הבורסה, "רב חן דיזינגוף" מספק חוויה פופולרית של צריכת סרטים שמצליחה להיות עדיין יותר אינטמית (או בעצם, פחות המונית) מהדופלקסים הגדולים של סינה סיטי/יס פלאנט; ולסטודנטים לקולנוע מאוניברסיטת תל אביב שמחכים למוצא פיו של המתרגל, אלו שממש דחוף להם לקבל את המנה החודשית של רסטורציות של פאזוליני בליווי הרצאה של ארז דבורה – הסינמטק הוא יותר מבית.
אך דווקא מקום קטנטן – הרבה יותר תא צפייה מאשר קולנוע – שממוקם באיזור שכוח אל בפלורנטין מצליח לספק חוויה קהילתית וחמימה לאנשים שהקולנוע (מכל הזמנים) בליבם. "קולנוע קנדה" הטרי (בן 3 שנים בלבד) הוא פרי יצירתם של אייל רועה ועידו גביש, שלמדו במגמות הקולנוע של תלמה ילין ועירוני א', והכירו בעקבות צפייה בסרטוני הגמר האחד של השני. רצונם לראות מקום שיתן להם במה אחרת ליצירה קולנועית ותחבר אותם עם חובבי קולנוע אחרים, וצעירים, הובילה אותם ליצירת המקום.
קולנוע קנדה ממשיך מידי שבוע להקרין יצירות (ולארח אירועים) שאולי לא תזכו לרוב לראות על המסך הגדול: יצירות מופת של פליני וגודאר לצד הקרנות פעילות של "מופע האימים של רוקי" ו-"החדר"; ערבי סטאנדפיסטים מתחילים לצד פריימרות לסרטי אבי ביטר. לפעמים אפילו מקרינים שם דבריום מיוטיוב. אבל יותר מכל – החוויה הטובה מכולן היא לגלות מידי שבוע איזה סרטים ייחודים וביזאריים יוקרנו או איזה בא בניין "מקסיקו" באוניברסיטה תפגוש הפעם, או ההתרגשות שלפני הכניסה, שלא תמיד מתאפשרת בהמולה ובשאון של בית קולנוע רגיל – אלו מה שהופך את "קולנוע קנדה", החור הקטן בלב סמטה חשוכה, למקום שמרגיש כמו בית אמיתי. קולנוע קנדה, חצרים 15
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אם אתם רוצים ליצור קולנוע נטול מגבלות, פשוט עשו זאת בעצמכם
נסתדר לבד, תודה רבה. מתוך הסרט ""איך נתת לזה לקרות". צילום: דניאל רוזנבאום
במקום לרדוף אחרי בעלי הממון, יאיר אשר ואיתמר לפיד החליטו לקחת את הסרט של עצמם בידיים ולעשות אותו עצמאית, בלי תקציב, בלי תמיכה, עם חלום. בטור מיוחד הם מספרים על האתגרים שבלצלם סרט באורך מלא עם תקציב באורך ריק, ולמה זו הדרך היחידה ליצור באמת בלי שום הגבלה
בבית קפה אפרורי ברחוב אבן גבירול יושבים צמד קולנוענים צעירים ומפיק בגיל המעבר. הם נראים טרודים. כמה רגעים לפני כן, ל', שם דבר בעולם האומנות, הטיח בהם האשמות כבדות והדהד ביקורות שכבר שמעו בעבר: הוא כינה את הדמויות "חבורה של לוזרים", דיבר על היעדר עלילה, כמו נפגע באופן אישי. קולו הרעיד את חלונות בית הקפה הקטן בו ישבו. כשסיים לדבר, הוא קם בנימוס ונפרד מהם לשלום.
המפיק, מודאג, מביא לשולחן כמה כוסות קפה ועוגייה. "חייבים לשכתב", הוא אומר בלקוניות. השכתוב הוא שם קוד לתקופה ארוכה של שינויים, של המתנה ושל פשרות שבסיומה אולי תקבל את חותמת הממסד ואת תמיכתו הכלכלית. אולי. אלא שאחרי כמה לגימות שקטות של קפה, עולה רעיון אחר. אולי פשוט נצא לצלם בכוחות עצמנו? היינו רוצים להגיד ששבועיים אחר כך כבר יצאנו לצלם, אבל לקח בערך שנתיים מרגע ההחלטה ועד לסוף הצילומים. שנתיים של שכתובים ושל פרה פרודקשן של סרט ללא כסף, בו הזמן נמתח וחסר הדבק שיחבר את החלקים.
זה לא סוד שאנחנו חיים בתקופה מוגבלת מבחינה אומנותית. יש מחסור גדול במקוריות, ביצירתיות, וכולם מפחדים כל הזמן. העצמאות שבבסיס היצירה הולכת ונמוגה עם השתלטות של חברות ענק וקונצרנים על כל פן בחיינו, כולל עולם התרבות. שיקולים כלכליים מאכלים את שאר הערכים וכך הגענו למצב אבסורדי שבו יש יותר אמנים מאי פעם, יותר תוכן מאי פעם (ולא במקרה התחילו לקרוא לזה תוכן במקום אמנות, יצירה, טקסט) ובו בזמן, הצנזורה חזקה מאי פעם. הכל ממושטר ומוגדר וסכמתי, אף אחד לא מוכן להמר, להסתכן. הרבה מהתוכן החדש נראה משועתק, שכפול של שכפול של משהו שראית בעבר. ואולי חמור מהכל, בני האדם הפסיקו להיות מרכזה של היצירה, ונדחקו לשוליים כסמנים אפורים. במקומם, את מרכז הבמה תפסו אג'נדות תורניות ומסרים פשטניים.
שני קולנוענים יצאו לדרך. יאיר אשר ואיתמר לפיד. צילום: מיטל נר
הדרך היחידה להשתחרר מכל זה היא פשוט לעשות בכוחות עצמך. הגיעה השעה לעשייה ספונטנית יותר, לא מתווכת, לא מוכוונת קהלים או מסרים. פשוט התפרצות יצירתית, אנושית, שהאדם הוא המרכז שלה, ומערכות היחסים והניואנסים שבהן, הן אבני הבניין שלה. אנחנו רוצים לחשוב שהסרט שלנו, "איך נתת לזה לקרות", הוא מהסנוניות הראשונות שמעידות על שינוי לטובה. הסרט הזה הוא סרט שברא סביבו קהילה, ובתמורה היא איפשרה לו להתקיים. זו קומדיית-דרמה שבמרכזה צמד אחים שמחפשים לחזור זה לחייו של זה ונסחפים לכמה ימים אינטנסיביים בעיר יחד.
כשאתה מצלם באופן עצמאי, והכסף מוגבל (ובעצם, אין כל כך), זה בהכרח אומר שמשהו אחר מדביק את החלקים. אצלנו, אנחנו מרגישים שזו הייתה חדוות היצירה, האמונה, והמשפחה שנוצרה סביב הסרט. ובאמת, הצילומים היו כמו מסיבה אחת ארוכה שבמהלכה גם נוצר סרט. לא שהכל היה מאולתר ומבולגן – אלא שאנחנו הבנו מאוד מוקדם שהסרט שלנו מצריך קשר חזק בין סביבת העבודה לעבודה עצמה. אז כשיש מסיבה, רקדנו, בברים שתינו, ובראנו סביב הצילומים עולם שמתרחש גם מחוץ לעדשת המצלמה, עולם בו הגבול בין מה שמצולם למה שקורה מטושטש.
נברא עולם גם מחוץ למצלמה. מתוך הסרט ""איך נתת לזה לקרות". צילום: דניאל רוזנבאום
יצירה מעניינת מתרחשת ומתאפשרת כשהיא תולדה של חיים מעניינים, של רגש מתפרץ. הדבר הזה ניכר גם בקשרים האנושיים שבצוות ובקאסט השחקנים שלנו, שלא רצו ללכת הביתה, נרתמו לעזור לנו לאורך שנה שלמה של צילומים, ובעיקר חגגו איתנו את החיים ואת ההווה במהלך הצילומים. הסט הפך למעשה לאירוע חברתי-קולנועי.
באחד מימי הצילום תפסה אותנו סופה רצינית. ענפים ורעפים התעופפו לכל עבר, ומבול כבד איים להשמיד את מעט הציוד שהיה לנו. נראה היה שהעולם מנסה להגיד לנו משהו – והוא לא חיובי. בעוד אנחנו נסים למקום מסתור, כל אחד מגונן בגופו על פיסת ציוד, מצאנו מקלט בחדר מדרגות נטוש. החלטנו לסיים את יום הצילום, אלא שאף אחד מהצוות והשחקנים לא עזב. ספוגים, ישבנו שם ודיברנו שעות ארוכות, עד שהסופה נרגעה. אז, גילינו שחדר המדרגות הזה הוא בעצם לוקיישן חלופי נהדר. המשכנו לצלם ונולדה אחת מהסצנות האהובות עלינו בסרט.
אירוע חברתי של ממש. מתוך הסרט ""איך נתת לזה לקרות". צילום: דניאל רוזנבאום
אגב, זה לא אומר שלא הייתה הכנה מטורפת מראש. היתרון הגדול ביותר שעומד לרשות מי שעושה לבד הוא שיש זמן. יש לך די זמן לתכנן את הדברים, לבחור את המקומות הכי נכונים, אלו שתוכל לשאוב מהם, ולמצוא את האנשים שמוכנים לצאת להרפתקה הזאת איתך.
עשייה מהסוג הזה בהכרח לא מסתכמת ל"מוצר". היא לא כלכלית בהגדרה, היא לא מוכוונת מטרה אל מול החוץ. לכן גם יש לה את הפריבילגיה של לחפש, להשתעשע, להתחצף, להיות לא צפויה, להיות פראית, לחיות. אנחנו מרגישים שהעולם זקוק ליותר יצירה כזאת, במיוחד עכשיו, עם ההתערערות החברתית-כלכלית שבפתח. הגיע הזמן להחזיר את האדם אל המרכז על חשבון החזון הטכנולוגי המקרטע.
"איך נתת לזה לקרות"יוקרן בסנימטק תל אביב החל מ-7.7 (לרכישת כרטיס). הסרט הינופיצ׳ר שהופק במימון אישי, ונוצר על ידי צמד הקולנוענים ובני הדודים איתמר לפיד ויאיר אשר. במרכז העלילה, צמד אחים שמנסים לחזור זה לחייו של זה לאחר שהחיים הרחיקו ביניהם.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בלי חוזה, בלי ארנונה ובלי מזכירה, אבל עם גישה חופשית למיקרוגל, לקפה ולבירה – תל אביב יוצאת מהמשרד הסטנדרטי ועוברת לחללי עבודה משותפים המושכרים על בסיס שעתי עד חודשי לכל דורש. בשביל מה ומי זה טוב? שקט שיהיה פה. סקירה מיוחדת
שד' רוטשילד 45 (ובקרוב גם באחד העם) | 24 שעות ביממה
לאן הגענו:המקום מעיד על עצמו שהוא "מתחם עבודה שיתופי ויצירתי".
מי בפנים:פתוח לכל המעוניין, כולל כלבים.
מפרט טכני:שתי קומות בנות 1,000 מ"ר כל אחת, כ־200 עמדות עבודה, פינות הסבה, חדרי ישיבות, לאונג' ומטבח. שיחות טלפון יש לקיים בתאים סגורים כדי לא להפריע. על הלוק אחראי סטודיוmuהטרנדי, שהלך על רהיטי עץ ועור, מרצפות מאוירות ושטיחים חמימים.
תנאים סוציאליים:נשנושים קלים ומשקאות, אינטרנט אלחוטי ושירותי משרד בסיסיים. יש גם כמה זוגות אופניים לשימוש חופשי.
מה יש לאכול:הלו, אתם באמצע רוטשילד! יש פה הכל.
מחיר:1,650 ש"ח לחודש לעמדה קבועה באופן ספייס הכוללת מקום שמור בלעדית לאדם ולפטופו במהלך החודש; החל מ־4,000 ש"ח לחודש למשרד זוגי; יש משרדים שמתאימים אפילו לעשרה עובדים. השכרת חדר ישיבות מצויד בתוספת מחיר.
לאן הגענו:"בית הצעירים של תל אביב" הוקם לפני ארבע שנים כדי לשמש לצעירי העיר מוקד מפגש ללימוד וליוזמות חברתיות.
קהל יעד:סטודנטים, פרילנסרים ויוצרים הזקוקים לחלל בשביל חזרות, פעילי עמותות שונות ומשתתפים בקבוצות הלימוד וההעשרה המתכנסות במקום.
מפרט טכני:בניין יפה בן ארבע קומות – העיר הלבנה במיטבה. בקומה הראשונה חלל לעבודה ולימודים, בקומה השנייה "המעבדה החברתית" המציעה חלל עבודה משותף ליזמים חברתיים, ובקומות הרביעית והחמישית יש חללים ליוצרים יחידים או להתארגנויות חברתיות.
תנאים סוציאליים:המקום מקבל בזרועות פתוחות כל קבוצה בעלת אג'נדה חברתית ומספק את כל הדרוש להתכנסויות – מקום, מושבים, מיחם, לוח מחיק והגברה. במקום מתקיימים אירועים המיועדים גם לאלו שאינם חברים בוועד השכונה או פעילים אכפתיים בארגון כלשהו.
מה יש לאכול:אצל השכנים בתולעת ספרים, ואם סיימתם לעבוד – חלצו עצמות בהליכה לפורט סעיד.
מחיר:מרחבי עבודה: קומת הכניסה – ללא עלות; המעבדה החברתית – תשלום סמלי. שימוש בחללים: התארגנויות קהילתיות וחברתיות, עמותות בנות פחות משנה ושחקנים – ללא עלות; עמותות – מחיר מסובסד; גופים עסקיים – מחיר רגיל.
לאן הגענו:סניף מקומי של חברה הפועלת ברחבי ארצות הברית וכן בלונדון ובאמסטרדם. היא מספקת חללים משרדיים לאנשים פרטיים, יזמים, קבוצות וחברות. אחד ממקימיה הוא אדם נוימן (כן, אח של עדי), ובגיל 36 הוא כבר מולטי מיליונר.
תנאים סוציאליים:אינטרנט אלחוטי, שירותי הדפסה, קפה ובירה חופשי והתחככות שוטפת עם שאר חברי הקהילה השוקקת לצורכי מינגלינג ועזרה מקצועית.
מה יש לאכול:לונדון מיניסטור המלא בדוכנים מהירים, וכן המזנון, הוויטרינה, שיפודיית האחים והדיינר של גוצ'ה יטענו אתכם באנרגיות להמשך. בקיצור, חזרתם להיות חיילים בקריה.
מחיר:החל מ־45 דולר לשימוש חד פעמי באחד החללים עד מינוי חודשי ב־350 דולר, כולל שימוש בלתי מוגבל במתחם ושלוש שעות שבועיות בחדר הישיבות.
לאן הגענו:מרחב עבודה שהוא חלק ממתחם הספרייה העירונית במגדל שלום. המתחם הוקם לפני כשלוש שנים ובמקורו נועד להיות חממת סטארטאפיסטים במטרה לעודד יזמות וחדשנות, אך עם הזמן הפך פופולרי גם בקרב כותבים ועצמאים מתחומים שונים.
מי בפנים:סטודנטים, יזמים, פרילנסרים. מרבית הבאים הם קבועים.
מפרט טכני:חלל שיכול להכיל 20 איש פלוס מחשביהם או ספריהם בנוחות. אם מגיעים יותר מ־20 המקום מתחיל להיות צפוף. צמוד לחלל העבודה יש סלון קטן. העיצוב נקי ומסודר (בסופו של דבר זו ספרייה). האווירה שקטה ועניינית וחפה מווייבים מ־גניבים כלשהם, למעט הלוח השחור שמנסה להיות וויליאמסבורג, אבל הממ… לא ממש קולע.
תנאים סוציאליים:אינטרנט אלחוטי, ארבעה מחשבים לשימוש חופשי, חומר קריאה בשפע מעבר לקיר למי שצריך הפוגה מהעבודה.
מה יש לאכול:את הכסף שחסכתם על חלל העבודה תוכלו להשאיר ברוטשילד 12 או בדה, דה ודה.
מחיר:חינם, על בסיס מקום פנוי.
הספריה במגדל שלום (צילום: יולי גורודינסקי)
מיזנטרופ
פרישמן 43 | ראשון־חמישי, שבת 9:00־22:30, שישי 9:00־18:00
לאן הגענו:למרות שמו והמוטו שלו – "כולם חוץ ממך מיותרים" – המקום (שמחשיב את עצמו ל"חלל העבודה השקט הראשון בישראל") מזמין מאוד וידידותי בהחלט למשתמש.
מי בפנים:פרילנסרים, עצמאים, סטודנטים וכותבים שונים המחפשים פינה שקטה לעבוד בה אך מתקשים להתרכז בבית או בבית קפה.
מפרט טכני:32 עמדות עבודה אישיות וזוגיות המשתרעות על פני חלל מרכזי שבו יש לשמור על שקט מוחלט, חדר אחורי לעבודה בצוותים, בר במרפסת וחדר ישיבות. העיצוב בהיר ונקי, פשוט ושכונתי, והאווירה נעימה ואינטימית.
תנאים סוציאליים:חיבור לאינטרנט במהירות 200 מגה בייט לשנייה, שקע חשמל ליד כל עמדת עבודה, שירותי משרד בזול, קפה, תה ונשנושים קלים.
מה יש לאכול:אם בחיסכון עסקינן, הרי המיקרוגל לחימום פלסטיקים מהבית הוא פתרון ראוי ושכיח כאן. לעומת זאת, ההנחה למיזנטרופים בבתי האוכל מסביב (מאפיית זומר, קפה אנסטסיה, קפה ליזלוטה ופלאפל פרישמן) מבטיחה שלא תגוועו ברעב.
מחיר:החל מ־10 ש"ח לשעה עד 80 ש"ח ליום שלם בפינת עבודה סטנדרטית, 45 ש"ח לשעה בחדר הישיבות, 350 ש"ח לסגירת חדר לשמונה אנשים למשך שלוש שעות.
לאן הגענו:השם המבטיח הוא קיצור ל־South of Salame. זוהי סביבת עבודה לסטארטאפים שהוקמה על ידי אנשי מפתח מהתעשייה.
מי בפנים:המתחם פתוח לסטארטאפים שנבחרו על ידי קהילת Sosa המורכבת ממשקיעי אנג'ל, שותפים בקרנות הון סיכון ובכירים מחברות טכנולוגיה הנוכחים באופן יומיומי (להגשת מועמדות: info@sosatlv.com).
מפרט טכני:שלוש קומות של חללים פתוחים, משרדים סגורים, חדרי ישיבות, פינות הסבה ובר. העיצוב כבד וחמור סבר.
תנאים סוציאליים:שירותי משרד מלאים, תמיכה, הכוונה וחיכוך עם האנשים הנכונים, ימי עיון והרצאות וכמובן קפה וכו'.
מה יש לאכול:פלאפל ג'ינה, ארומה, א־לה רמפה. אבל מי יוצא מפה בכלל?ֿ
מחיר: 1,000 ש"ח לחודש לעמדה בודדת באופן ספייס, 4.000 ש"ח לחודש לחברה של ארבעה עובדים.
לאן הגענו:ה־Hub (מילולית: מרכז, מרכזיית מחשבים) הוא חלק מרשת עולמית הכוללת 70 מקומות למפגש ולעבודה ליזמים באוריינטציה קהילתית.
מי בפנים:המקום מיועד לקידום יוזמות חברתיות, אך כולם רשאים להשתמש בו.
מפרט טכני:חלל עבודה מרכזי שעשוי להכיל עד 40 איש, סטודיואים להשכרה ואולם אירועים. המקום מואר, נקי ומסודר, עם גג שמשקיף על מרכז העיר. האווירה כמעט קומונלית הודות למבקרים הקבועים במקום.
תנאים סוציאליים:אינטרנט אלחוטי, קפה, תה, בירה, מים מינרליים, סדנאות והרצאות שונות.
מה יש לאכול:חומוס אבו אדהם, מעדניית יוחנן, לבורטוריו די פסטה, מאפיית לחמים.
מחיר:550 ש"ח ל־50 שעות בחודש, 950 ש"ח לחודש ללא הגבלת שעות לאנשים פרטיים ו־550 ש"ח לחודש ללא הגבלת שעות למיזמים פרטיים. מחירי הסטודיואים והמשרדים משתנים.
![נברא עולם גם מחוץ למצלמה. מתוך הסרט ""איך נתת לזה לקרות". צילום: דניאל רוזנבאום](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/06/4shot-KARUP-1140x641.jpg "נברא עולם גם מחוץ למצלמה. מתוך הסרט ""איך נתת לזה לקרות". צילום: דניאל רוזנבאום")
![אירוע חברתי של ממש. מתוך הסרט ""איך נתת לזה לקרות". צילום: דניאל רוזנבאום](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2022/06/1655729224_1267136_41562-1000x563.jpg "אירוע חברתי של ממש. מתוך הסרט ""איך נתת לזה לקרות". צילום: דניאל רוזנבאום")
![מזא"ה 9 (צילום: יולי גורודינסקי)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/05/mazee-1-p-500x331.jpg "מזא"ה 9 (צילום: יולי גורודינסקי)")
