>> רוני ידידיה (למה שלא תעקבו) הוא זמר, מוזיקאי, שדר בכאן88 ומגדולי המלחינים שמסתובבים בינינו בתל אביב. בימים אלה יוצא לאור שירו החדש, "עיר ושמיים" שכתבה תרצה אתר, בו הוא מארח את בועז בנאי לשיר אהבה יפהפה וריאליסטי על תל אביב. זהו הסינגל השני מתוך האלבום "פרויקט אלתרמן חלק ג'", אשר ישוחרר בחודשים הקרובים.

שני האלבומים הראשונים בפרויקט זכו להצלחה אדירה עם למעלה מ- 30 מיליון צפיות בקליפים בפלטפורמות הדיגיטליות ומעל לשני מיליון וחצי האזנות בספוטיפיי. מיטב אמני ישראל לקחו חל בפרויקט ללא תמורה, מתוך הבנה של חשיבותו ואהבתם ללחנים של ידידיה, ביניהם מיכה שטרית, ארקדי דוכין, יעל לוי, גיא מזיג, שאנן סטריט, ישראל גוריון, דורי בן זאב, שלמה גרוניך, אילי גורליצקי, ששי קשת, משה בקר, ליאור ייני, רמי פורטיס, פיטר רוט, קובי אוז, חמי רודנר, ישראל ברייט, ליאורה יצחק, קובי רכט, אריק סיני ועוד.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. בריכת גורדון

בריכת גורדון היא הבית השני שלי. אני מבקר בה כל יום, לפעמים גם פעמיים ביום – מוקדם בבוקר, בשעות הצהריים, בערב, בכל מזג אוויר – בקיץ, בחורף, בגשם, בסערה… אני מכור למקום. לא מפספס אף יום. לבריכה יש ערך נוסטלגי עבורי. כשהייתי ילד ממש קטן אמא, שאהבה מאוד את הבריכה, לקחה אותי איתה כל בוקר לשחייה היומית וכשגדלתי ביקשה מהמציל שילמד גם אותי לשחות. כבר כילד התאהבתי במקום – במי הים הצוננים, הצלולים והמלוחים, בנוף הפתוח, חוף הים, המרינה, סירות המפרש, היאכטות, הגולשים והשקיעות המרהיבות. כל אלה יוצרים יחד קסם מיוחד שאין באף בריכה אחרת. עבורי לא מדובר רק במתקן שחייה אלא באסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים ומרגיעים.

2. שדרות בן גוריון

בתי הקפה האהובים עלי ביותר בתל אביב הם בתי הקפה הקטנטנים שפועלים לאורך שדרות בן גוריון, בהם אני שותה את הקפה הראשון של הבוקר. הקסם של השדרה נובע משילוב מיוחד של אדריכלות היסטורית, אווירה קהילתית שקטה ומיקום אסטרטגי שמחבר בין הלב הפועם של העיר לבין חוף הים. הבניינים הנמוכים משני צידי השדרה מעניקים לה מראה אלגנטי ואירופאי וגם מכניסים הרבה אור ואוויר. השדרה כולה היא מעין גינה ציבורית של כלל התושבים – אנשים יושבים על ספסלים, קוראים ספר ומשחקים שש-בש. בניגוד לשדרות הומות יותר כמו רוטשילד, שדרות בן גוריון משדרת רוגע שאני אוהב.

3. כרם התימנים

כרם התימנים היא אחת השכונות הקסומות והאותנטיות ביותר בתל אביב. למרות השינויים שהשכונה עברה במהלך השנים היא עדיין שומרת על אופי של כפר קטן וציורי הנטוע בלב המטרופולין של תל אביב. הסמטאות הצרות והמפותלות והחצרות הפנימיות של הבתים מעניקים תחושה אינטימית ונוסטלגית, כאילו הזמן עצר מלכת. מבחינתי, מעבר לאותנטיות, לאווירה ולנוסטלגיה, הקסם של המקום הוא הפן הקולינרי שלו. לצד הברים והמסעדות הטרנדיות, שרדו בה מוסדות קולינריים ותיקים בני עשרות שנים, המגישים אוכל תימני מסורתי לצד חומוסיות, מאפיות ובתי קפה שונים. כצמחוני חומוס הוא המאכל החביב עליי, ואם כבר חומוס אז אין כמו החומוסיה של שלמה ודורון– החומוסיה המשפחתית הוותיקה שנמצאת ברחוביחיא קאפח 30. המקום פועל מאז 1937 והחל כמוסד שמתמחה במנת פול מיתולוגית ורק בשנות ה- 70 החל להגיש חומוס. כיום המקום מנוהל על ידי הדור הרביעי למשפחה ומשלב בין מנות פול וחומוס מסורתיות לבין גרסאות מודרניות ויצירתיות של החומוס.

4. חנות התקליטים של אילן בן שחר

בעידן הסטרימינג והורדות המוזיקה, החנות של אילן בן שחר היא מעין שמורת טבע. המקום מתפקד כמו עדות חיה לתקופה שבה רכישת תקליט או דיסק הייתה אירוע תרבותי וטקס של ממש. עבורי אילן הוא לא רק מוכר, אלא מנטור – יש לו ידע עצום והמון סבלנות. הוא מסביר לעומק על כל מה שרק רוצים לדעת ומדביק בתשוקה שלו, מה שהופך כל קנייה לשיעור פרטי בהיסטוריה של המוזיקה. השילוב בין ידע אינסופי והתלהבות ממכרת הופכת כל ביקור בחנות לחוויה מרתקת ומעשירה.
אבן גבירול 154 תל אביב

5. פארק הירקון

אי אפשר להתחיל להסביר כמה הריאה הירוקה הזו חשובה לבריאות הנפשית, לא רק שלי אלא של המוני תל אביבים. השדרוג בשנים האחרונות הפך את הפארק למקום בו המחשבות שלי פוגשות את הנפש תוך כדי צפייה באנשים שכמוני הולכים ורצים. אני אוהב את התנים שבפארק ושמח לראות את ההמלטות החדשות והגורים המתוקים. כשאני מתעורר מוקדם ומתקשה לחזור לישון אני יוצא לפארק ומהופנט מהערפל שנח על הדשא. בקשה לי לרוכבי האופניים – תישארו בשביל שלכם ותפסיקו לזלוג לשביל שלנו, הולכי הרגל. מספר פעמים כמעט נפגעתי מרוכבים חסרי אחריות.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אי אפשר שלא לאהוב ואת תל אביב ולשנוא אותה באותו הזמן. נולדתי וגרתי בעיר כל חיי ואני מכור לה, אך באופן שאינו סותר יש לתל אביב העכשווית כמה פגמים בולטים ומשמעותיים מאוד שהופכים אותה למקום לא אהוב. זו לא סתירה עצמית אלא מה שהופך את תל אביב למה שהיא – עיר שסובלת מצפיפות גבוהה בכבישים, דבר שהופך את הנסיעה בתוכה וממנה לסיוט. עבודות הרכבת הקלה, שהן פרויקט חיוני לטווח הארוך, יוצרות בטווח הקצר כאוס כמעט בלתי נסבל. חסימת נתיבים, רעש בלתי פוסק, אבק ושינויים תכופים בנתיבי הנסיעה וההליכה, שהפכו את מוקדי העבודות למקומות קשים לתנועה ולחיים. מערכת הניקוז של העיר, שנבנתה לפני עשרות שנים, אינה מסוגלת להתמודד עם כמויות גשם אינטנסיביות וכתוצאה מכך אזורים נמוכים כמו רחוב סלמה, חלקים מאלנבי ונתיבי איילון הופכים למעין אגמים, מה שמשתק את התנועה וגורם לנזקי רכוש. העיריה משקיעה הרבה משאבים בסלילת מסלולי אופניים אך כנראה לא מתאמצת מידי כשמדובר בניקוז.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אירוע התרבות מהזמן האחרון שנגע לליבי היה"פסטיבל תל אביב". זה היה הפסטיבל הראשון מסוגו שאיגד את מגוון התרבות העירונית תחת קורת גג אחת. הפסטיבל נתן במה למגוון רחב של ז'אנרים: מוזיקה, תיאטרון, מחול, מופעי פרינג' ומיצגים אומנותיים,והקדיש מקום של כבוד לאמנים ותיקים לצד אומנים צעירים וחדשניים. מרגש במיוחד היה לראות ולשמוע את שלמה גרוניך במופע הפסנתר של שלומי שבן, מופע המחווה לאלבום של חווה אלברשטיין "כמו צמח בר" ואת המחווה של לירון עמרם לאבא שלו, הפייטן אהרון עמרם שהלך לעולמו לא מזמן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה בזמן המלחמה?
ה-7 באוקטובר היה הלם מוחלט. בהתחלה התמקדתי בחדשות ובאקטואליה אבל בשלב מסוים ניסיתי לשאוב כוח ועידוד ממקורות אחרים, ואז גילתי את תרצה אתר. השירים שלה, שנוצרו על רקע מציאות ישראלית רווית מתחים וחרדות, הצליחו לספק לי עידוד וכוח בתקופת המלחמה. תרצה אתר לא פחדה להתמודד עם הרגשות הקשים והכואבים ביותר והביעה אותם בכנות נדירה. שיריה נתנו לגיטימציה וקול לחרדה שחוויתי, כמו כולם. במקום להטיף לתקווה היא תיארה את המצב הנפשי המעורער של ההוויה. היכולת של תרצה לתמלל את המועקה הפכה את שיריה לנחמה, מתוך הבנה שכולנו חולקים את אותה חוויה רגשית.

אחד המוטיבים המרכזיים שקיבלו משמעות מחודשת במלחמה הוא נושא הגעגועים לדמות מגוננת והציפיה לחזרתם של יקיריהם. תרצה כתבה שירי געגועים לאבא שלה, נתן אלתרמן, ואף כתבה את"שיר החוזרים"– על שבויי המלחמה שחזרו הביתה. זה היה השיר הראשון של תרצה אתר שהלחנתי בזמן המלחמה ואחריו באו שירים נוספים – חלקם כואבים וחלקם שמחים ומעודדים. במהותם שירי תרצה אתר אפשרו לי לבכות על הכאב והפחד ובו זמנית להיאחז בציפייה לימים של שקט ולשובם של כל אלה שאבדו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הייתי ממליץ לתרום בתחומי בריאות הנפש וטיפול בטראומה. לאור האירועים הקשים יש עלייה דרמטית בצורך במענים נפשיים מיידיים וארוכי טווח. יש צורך בקווי סיוע, טיפולים פרטניים וקבוצתיים, טיפול בטראומה ובפוסט טראומה עבור ניצולים, משפחות שכולות וחיילים. מילה טובה לעיריית תל אביב-יפו שכן פועלת בצורה מאוד טובה בנושא.

מי התל אביבים שהכי צריך להרים להם?
לגיבורינו במדים – תודה מעומק הלב. לכל משרתי המילואים שעזבו חיים שלמים מאחור: את המשפחה, את העבודה והפרנסה ואת השגרה הבטוחה על מנת לחרף את נפשם כדי להגן עלינו. למשפחות המילואימניקים היקרות – אתם הגיבורים השקטים של העורף. הנשיאה בנטל, הדאגה הבלתי פוסקת, הערבות ההדדית, ההקרבה המדהימה והחוסן הנפשי שאתם מפגינים הם המקור לכוח ולתקווה של כולנו.

מה יהיה?
אני אופטימי. בטוח שיהיה טוב. רק טוב ועוד יותר טוב. בואו נקווה שאני צודק.

• העיר שלי
• מוזיקה ישראלית
• שדרות בן גוריון
• בריכת גורדון
• פארק הירקון
• כרם התימנים
• שלמה ודורון
• חנויות תקליטים

>> נועה צפריר (כדאי שתעקבו) היאשחקנית, יוצרת וטייסת. כן, טייסת, עם רישיון טיסה מסחרי והכל. היא שיחקה על במות הבימה, בית ליסין, צוותא והיכלי התרבות ברחבי הארץ, וגם בסרטים למגזר החרדי, הפקות לילדים, טלוויזיה ועוד. היא גם קצינה במיל' בחיל האוויר ומאחוריה מאות ימי מילואים במלחמה. ביום ראשון הקרוב (23.11) תיערך בתיאטרון הקאמרי קריאה מבוימת של "הבת של אליס מילר", מחזה חדש שכתבה צפריר בבימויה של ענת ברזילי ובהשתתפותם של מרים זוהר, גל פרידמן וצפריר עצמה.אתם בטח רוצים להיות שם, אבל זה כבר סולד אאוט.

1. ביינה

אני "פודי" רצינית ביותר ולכן עיקר תשוקותיי בעיר הולכות לתחום הקולינריה. וביינה, אני פשוט מאוהבת במקום הזה! מנות שף מהממות ומדויקות, אווירה נעימה ושירות מעולה – במיוחד על הבר!
טשרניחובסקי 4 תל אביב

2. פארק הירקון

כי צריך להתנחם בקצת ירוק בעיניים, בתור מושבניקית אורגינל 🙂

3. אל וסינו

תמיד כיף ונעים לחזור… אוכל טעים, מוזיקה טובה ואנשים טובים! אורבני שנושק לטבע. מושלם לדייטים, חגיגות מרובות משתתפים במרתף היינות למטה או ערב חברים בשולחנות המפנקים בחוץ.
אבן גבירול 192 תל אביב

4. הולי בר

גיליתי את המקום ממש לאחרונה – שילוב של אוכל מטריף וכיפי במנות קטנות, טריות ועסיסיות, לצד מופעי ג'אז לייב! נדיר במחוזותינו ולגמרי מרפרר למקומות שווים בחו"ל… וכן, כל כך קשה להיות כאן אמן (שלא לומר מוזיקאי), ולכן מרגש לפרגן לנגנים המעולים שנותנים פה בראש!
הר סיני 1 תל אביב

5. שכונת דובנוב המתוקה

השכונה הנוכחית שלי. גינת דובנוב מרגישה כמו קיבוץ בלב העיר – עםקפה ספסלהמתוקתק שמשרת את כל הגילאים שחולפים במקום. יש גם ספסל נתינה מקסים, מרחבים, מתקנים לילדים ולכלבים, מקלט דובנוב – שבו הכרנו את כל השכנים במלחמה (איראן, דונט שוט! מיצינו) – ובשגרה משמש לחוגים ופעילויות, וגם הגינה האקולוגית הצמודה – עם פינות חמד שיצרו התושבים.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

על קצה המזלג נוגעת ב"מקומות הכואבים":
דרי-הרחוב– מתנדבת שנים, מכירה את היחידה לדרי רחוב ועדיין, קשה לראות – על בסיס יום-יומי – אנשים במצוקה. בחיים לא נותנת כסף (שלצערי הולך לרוב לסמים) אלא מציעה אוכל וקניות בסופר. זמן טוב לשים כאן ספוט לעירייה – כשהחורף בפתח…
קורקינטים= סכנת נפשות (תקצר היריעה)…
וסמאללה: התנים בלילה במרכז העיר– פחד אלוהים ישמור! חייבים לטפל בזה. לפני כמה ימים התן ואני יצאנו לריצה (לא מתוכננת) ביחד. הוכתר כחוויה פחות נעימה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
עומלת בימים אלה לקראת ערב קריאות מבויימות בקאמרי (23.11, שעה 19:00, באולם קפה תיאטרון. כן, זאת לגמרי פרסומת לא סמויה). תקבלו טעימה מ-4 מחזות מקוריים חדשים,ביניהם מחזה הביכורים שלי – "הבת של אליס מילר":"בשמונה באוקטובר, אנפה, שמועמדת לתפקיד מפקדת הטייסת הראשונה בחיל האוויר,נפצעת עקב תאונת-טיסה קשה.מפגש עם המנחה בסדנת הדרמה-תרפיה אליה היא נשלחת מוביל אותה למסע מטלטלשבסופו תידרש לקחת החלטה; האם לפשוט את המדים לטובת הבמה.המחזה מציף את השפעות המלחמה בראי החברה הישראלית;טראומה, תשוקה ושיוויון מגדרי".

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
סרטה המרגש של פז שוורץ – "מבחן בגרות – תיכון ה-7 באוקטובר" – דוקו שמלווה את סיפורה מעורר ההשראה של שכבת י"ב ביישובי העוטף, שהתפרקה לאחר אירועי השבעה באוקטובר ונלחמה כדי לסיים את השנה המשמעותית ביחד. לא הפסקתי לבכות כל הסרט. כמעט כל תוכן שקשור למלחמה נוגע בי בעוצמות. נצטרך עוד הרבה כוחות כדי לצמוח יחד כחברה; נוער העוטף הוא מודל לתקווה להצליח בזה.

וגם: בסבב המילואים האחרון שלי, כקצינה בחיל האוויר, זכיתי להכיר חיילת שבלטה ברוחב הלב שלה באופן מיוחד – מיקה מורבצ'יק.מתחילת המלחמה, כיוזמה פרטית ומדהימה – ציירה מאות פורטרטים – של חללים, חטופים ופצועים. מיקה נגעה בכל כך הרבה לבבות של משפחות, כשהעניקה להם את הציורים של יקיריהם. בין היתר, ריגשה מאוד את משפחתי כשציירה את הדוד של גיסי, אלי (אליהו) אורגד ז"ל, שהיה איש תרבות ונרצח בכפר עזה, וכן את רס"ל עומר סמדג'ה ז"ל, בנם של חבריי ליאת ואורן.

3/לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?

וואו, יש המון… אוכל זה הצורך הכי בסיסי של בני-אדם – אני מעריצה שלעמותת "לשובע"(דברו עם רוית, מנהלת המטבח והחיים עצמם – מלאכית בדמות אדם!); ומי שמחובר לבני-נוער, לגמרי מוזמן להעביר הרצאה/פעילות/לבשל ב"מקום אחר"(בית חם לנוער בבזל. זו לא קלישאה – להגיע ולהשפיע!); ובגדול, פשוט להרים את העיניים מהניידים מדי פעם, ולגלות עולם שלם. להושטת היד שלנו יש עוצמה אדירה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מפרגנת מכל הלב ל"אחים ואחיות לישראל – חמ"ל אזרחי" (A.K.A"אחים לנשק") – שמהיום הראשון למלחמה פשוט הפכו כאן עולמות כדי שיהיה הכל למפונים, לוחמים, פצועים ותושבים, וזאת תוך כדי שרבים מהם נמצאים במילואים בעצמם. כשהגיעו חברים מפונים מהדרום היינו בשוק מהסדר המופתי, כמות התרומות – ביגוד, מזון, ציוד אישי וכו'. החבירה שלהם לטובת יצירת מתחמים בטוחים, יד ביד עם עיריית תל אביב-יפו במבצע מול איראן – הייתה מעוררת השראה. ובכלל, תודה לכל האנשים שעושים לילות כימים – מתנדבי העיר, באשר הם!

מה יהיה?
טוב. חייב להיות! אין לנו אפשרות אחרת, אין לנו ארץ אחרת – נעשה שיהיה טוב!

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון הקאמרי
• ביינה
• אל וסינו
• ברים בתל אביב
• פארק הירקון
• דובנוב
• מלחמת שבעה באוקטובר

כל אחד מאיתנו, במהלך חיינו, צריך להגיע לפארק הירקון לפחות פעם-פעמיים-300 על מנת ליהנות מקצת מוזיקה והתקהלות המונית. ובכל פעם מחדש אנחנו מופתעים שכל האנשים הרבים האלה חולקים איתנו טעם במוזיקה, וגורמים לכל נסיעה לאתר ההופעות האולטימטיבי שהוא פארק הירקון (אוקי, אולטימטיבי ביחס למה שיש לנו) להפוך למסע אל תוך גיהנום תנועתי וניסיונות נואשים להימנע מהיתקלות בעוד 100,000 איש שמגיעים באותה השעה בדיוק לאותה ההופעה בדיוק. אבל איך מבצעים את זה? הופה, יש לכם שאלות. ולנו יש תשובות.

איזה כבישים נחסמים בדרך לפארק?

החיים צפויים מראש, וגם בפארק הירקון אפשר תמיד לצפות מראש לעומסי תנועה כבדים בסביבתו כשיש הופעה גדולה במיוחד על הדשא של גני יהושע. בדרך כלל חוסמת המשטרה את נתיבי התנועה המרכזיים באזור – מחלף רוקח מצפון ומדרום, מחלף מרכז הירידים, שדרות רוקח מרחוב שטרית ועד רחוב משל ולעיתים גם רחובות נוספים על פי הצורך. החסימות מתחילות בדרך כלל בשעות אחר הצהריים המאוחרות, מספר שעות לפני תחילת ההופעה, ונמשכות עד סמוך לסיומה.

אז איך מגיעים ברכב פרטי?

תל אביביים פריווילגים וחבר'ה שמגיעים מחוץ לעיר יעדיפו לעשות את הדרך להופעה ברכב. בפועל, מדובר באופציה הכי פחות מומלצת, בעיקר בגלל העובדה שתיאלצו להיתקע בפקקים בדרך אל הפארק ובעיקר בדרך החוצה, כבר בתוך החניון. אם למרות זאת אתם מתכוונים להגיע ברכב, עשו טובה: קחו איתכם טרמפיסטים ונסו שלא לצפור – כולם מנסים להגיע בדיוק כמוכם. מה שאתם לא עושים: אל תכוונו את הווייז לחניונים של הפארק, הידועים גם בכינויים "ביצות הייאוש".

אוקיי, ומה עושים עם הגענו עם הרכב בכל זאת?

יודעי דבר ממליצים להגיע קצת אחרי שההופעה מתחילה – אז הכבישים כבר פנויים – ולצאת לפני ההדרן האחרון כדי להימנע מהמתנה של שעות בדרך החוצה מהחניון. לא בטוחים שזה שווה את זה. העצה שלנו היא לחנות כמה שיותר רחוק, כדי שתוכלו לצאת אל הדרך חזרה הביתה במהירות. אם אתם מרגישים הרפתקניים, יש אנשים שמחפשים חניה ברחובות ובשכונות המגורים שקרובות לפארק, כמו שיכון עלית ונחלת גנים ברמת גן, החלק הצפוני של רחוב בן גוריון הרמת גני, או השכונות התל אביביות מסביב לפארק (בבלי, הדר יוסף ומעוז אביב). הסיכון הגדול? שלא תמצאו חניה ותבזבזו מלא זמן.

זאת רמת גן, תכירו, כאן יש חנייה לפעמים (צילום: שאטרסטוק)

ומה עם חניונים בתשלום?

כמובן שמסביב לפארק יש כמה חניונים שאחרי פקק ארוך תוכלו לזרוק בהם את האוטו: חניון גני יהושע וחניוני מרכז הירידים (מומלץ להימנע משניהם אלא אם הגעתם שעות רבות לפני ההופעה), חניוני האתלטיקה הדר יוסף, חניון רפידים (מעוז אביב), חניון הדרייב אין שמוכר גם בתור חניון היכל שלמה (בתשלום), חניון קניון איילון ואיצטדיון ר"ג, חניון רידינג וחניוני האוניברסיטה השונים: ברושים, נכס, מדעי החברה (בתשלום) וחניון הטניס.

שווה לנסות להגיע עם תחבורה ציבורית?

תחבורה ציבורית הפכה להיות קלה יותר עם השנים, כבר לא צריך רב קו, רק רצון טוב לשלם. האוטובוסים העירוניים והרכבות בדרך כלל מתוגברים בימים של הופעות ענק בפארק, אבל גם העובדה הזאת לא תחסוך מכם צפיפות ומאבקים כדי לתפוס מושב, וגם לא את הפקקים אם תתחילו את המסע שלכם מאוחר מדי. אנחנו ממליצים לצאת אל הדרך מוקדם ולהתכונן לדיבורים קולניים של נערות בנות 14. בחזור – צאו לפני שההופעה נגמרת כדי להצליח להידחק לקו האוטובוס שייקח אתכם הביתה, את ההדרן כבר תשמעו מהדרך.

איזה קווי אוטובוס ורכבות מגיעים לפארק הירקון?

להלן קווי האוטובוס שמגיעים אל הפארק: מקניון עזריאלי – קו 44 או 47, מתחנת רכבת השלום – קו 744 או גם כן 44 ו-47, ומתחנת רכבת סבידור מרכז – קו 3. במידה ואתם מגיעים ברכבת, ההליכה מתחנת רכבת האוניברסיטה אל הפארק אורכת מספר דקות, לכל היותר רבע שעה. מתחנת רכבת איילון ההליכה מעט יותר ארוכה ויכולה להגיע עד לעשרים דקות, אך זה עדיין שווה כדי להתחמק מהעומס בכבישים. מהעומס באוטובוס כבר אין איך להתחמק.

רגע, אפשר להגיע ברגל?

אם אתם גרים קרוב יחסית – כלומר עד שעה הליכה – ויודעים שגם ככה אתם צפויים לחזור הביתה מיוזעים ולהתעורר בבוקר שלמחרת עם שרירים תפוסים, למה שלא תלכו עם זה עד הסוף ותגיעו להופעה ברגל? האופציה הזו אופטימלית למתגוררים בקרבת הפארק, אבל גם למרוחקים יותר זו הזדמנות לשחרר את האדרנלין בצורה המיטבית אחרי ההופעה.

ומה לגבי מוניות?

אוהו, מלכי העולם וזיהום האוויר החליטו להגיע להופעה? כל הכבוד לכם. אם בחרתם בפתרון היקר והמלכותי, עדיף לקבוע עם הנהג שיבוא לאסוף אתכם גם בחזור, זאת כדי להימנע ממחירים שייקרעו לכם את הכיס ומזמן המתנה ארוך או מאפליקציית Gett שנוטv לקרוס במצבים כאלה. שימו לב: גם כאן לא תתחמקו מהפקקים, אלא תהיו חלק מהם וככל הנראה תיצרו אותם. רצוי לרדת מהמונית במרחק מה מההופעה כדי לא להיתקע ארבעים דקות בכניסה לפארק, או כמו שציינו קודם לצאת מוקדם יותר כדי להסתער על אלה שמחכות בחוץ כדי להעביר אתכם אודישן (אם אתם גרים קרוב מדי – נכשלתם).

אופניים זה לא פתרון טוב?

בכיף. שנסו ירכיים וברכיים וצאו לדרך. הנוף הפסטורלי של הפארק לעת שקיעה קיצית יגרום לנסיעה לעבור בנעימים, וכנראה שתגיעו מהר יותר מאלה הבוחרים באופציות ההגעה האחרות. רוכבי אופניים חשמליים,מזכירים לך לרכוב על פי החוקיםולא להפריע להולכי הרגל. שימו לב שחל איסור להכניס לשטח ההופעה קסדות, סוללות אופניים ומושבים, מה שעשוי לפגום בתוכנית הזה. כך או כך, גם לצאת מהמהומה הזאת עם אופניים זה לא פשוט.

אולי פשוט נישאר בבית?

אל דאגה, החברים שלכם יעלו סטוריז לאינסטגרם ותוכלו לקבל חוויה דומה בלי טיפת זיעה אחת ובלי כאבי רגליים. חוץ מזה, בטח כולם יתלוננו על הביצועים הגרועים ותוכלו לחייך ולציין בסיפוק שלא טרחתם להגיע. אבל ה-FOMO יהרוג אתכם.

הקשבנו לכם והגענו מוקדם. מה עושים עכשיו?

המהדרין פשוט ימתינו בשערי הכניסה כדי להיכנס ראשונים ולתפוס מקום טוב וקרוב ככל האפשר לבמה. מי שפחות לחוצים יוכלו לבלות שעות יפות בפארק עצמו, למשל. הגן הטרופי, גן הוורדים, גן הקקטוסים וגני ההרפתקאות הסמוכים יכולים לסגור לכם בכיף את הפינה של האחה"צ, ואם תביאו איתכם חומרי הכנה לפיקניק – הסתדרת לא רע בחיים. אם ייש לכם אמביציות קולינריות, נמליץ על צעידה נמרצת של כ-40 דקות בכיוון אל וסינו, המסעדה הנהדרת שעל גדות הירקון בפינת אבן גבירול, שהיא המקום הכי טוב לאכול בו בסביבה (לא שיש הרבה תחרות). מה שכן, אחרי בקבוק יין יהיה לכם קצת קשה לחזור.

• הופעות
• פארק הירקון
• גני יהושע

>> רוני ברנדשטטר היא רקדנית, שחקנית ויוצרת רב-תחומית. את "שיישאר בינינו" (שלישי, 11.11, מוזיאון תל אביב. ואם פספסתם אז שוב ב-25.12) היא יצרה יחד עם יפתח קליין כמסע בימתי ייחודי ורב עוצמה אל תוך הנפש הישראלית, המפגיש שני קולות נועזים ואמיצים: אישה המנסה לרפא טראומות ילדות באמצעות שבירת קשר השתיקה, וגבר המתמודד עם משבר גבריות על רקע התקופה. שני הסיפורים נשזרים זה בזה וחושפים את הקשר העדין בין כאב אישי וטראומה קולקטיבית, מסע התבוננות משותף המזכיר לנו שכולנו מחפשים דרך לשחרר את מה שהלב שמר סמוי.עוד פרטים ואם יש לכם מזל אז גם כרטיסים כאן.

1. מוזיאון תל אביב

אומנות זה מרחב שעושה לי שקט פנימי, רוגע ואושר מוזר ובלתי מוסבר. זה גם בית עבורי ליצירה, המוזיאון הזמין אותי ליצור ולהעלות את היצירות שלי במחול ובתיאטרון, אז זה הפך לבית במובן הכי עמוק – להיות חולמת, לדמיין, ליצור ולדעת שיש לזה מקום תחת השמש הישראלית.
שאול המלך 27 תל אביב

2. סמינר הקיבוצים

ספציפית האולם שבו מתקיים השיעור של אריה בורשטיין, איש קסם שהביא את שפת הקונטקט, הראשון להביא שפה גברית חדשה בעולמנו המיליטנטי, שפת קשב, רוך, מגע, משחק וקשר.
דרך נמיר 149 תל אביב

3. פארק הירקון

תוך כדי תהליך שיקום לפציעה שהייתה לי בקרסול התחלתי לרוץ שם. גיליתי רגעי קסם בתאורה המשתנה של גווני היום, ליוויתי משפחת ברווזים מרגע הולדתם, איך ההורים שלהם מלווים אותם, מפקחים ומלמדים אותם. בשבילי זו בועת חמצן של יופי וטבע בעיר סואנת.

4. אל וסינו

בר יין עם אוכל טעים שבימים יפים ממש נוגע בפארק. מקום שעושה חשק לדייט עם אנשים שאוהבים.
אבן גבירול 192 תל אביב

5. כולי עלמא

אני לא בליינית גדולה של קלאבים ומועדונים,אבל לאחרונה גיליתי מקום שעשה לי חשק לחזור לרקוד במועדון. זה מרגיש כמו אזורי מסיבות שראיתי באירופה, אז זה נותן לי איזו חוויית חו"ל. יש שם 3 חללי מוזיקה שונים, אוויר פתוח שמחבר את אזורי הריקוד, והרבה כבוד לעולמות שונים של מוזיקה. כיף!!
מקווה ישראל 10 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

קשה לי עם קניונים. נכון שזה מיזם פרקטי אבל זה לא בשבילי. אני מרגישה מיידית בהתקפה על החושים,קלסטרופוביה ועצבות לא מוסברת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הסרט "הזדמנות שנייה".סופסוף הרגשתי סרט שנוגע בי, שהכל עובד נכון ומרגיש מחובר: הדמויות, הקשר ביניהן, המשחק, האופן שהסיפור מסופר. זה כל כך אנושי ונוגע ללב וחכם. כשהסרט נגמר ישבתי במטבח ובכיתי בכי עמוק כזה וארוך. זו הצצה לסיוט הורי, למורכבות של התפקיד ולכח של אומנות לתת מענה אמיתי לצרכים של הנפש. אחרי שדיברתי על הסרט עם חברים הבנתי שהדמויות הן משפחה במציאות, וואו, כשהמציאות נפגשת ככה ויש חיבורים שפשוט אי אפשר לזייף – חוויה מטלטלת וטובה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר "טראומה" של מור שניידר."..העט והמחק שעל לוח ליבי מושכים שניהם בשרוולי, נאבקים זה בזה בפראות.."
השיר מדבר על המאבק הפנימי למחוק מול לתת עדות לחוויה, וזה בדיוק מה שאני עוסקת בו: חקירה של עיבוד טראומות בעזרת אמנות. לאמנות יש את הכוח להניע טראומה למקומות של ריפוי. כל כך הרבה מקומות ואנשים זקוקים לתמיכה ועזרה, אנחנו רק עכשיו פנויים לעיבוד העמוק של מה שעברנו פה בשנתיים האחרונות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בגדול כל אחד שיכול לתרום משהו למישהו רצוי שיעשה את זה ובדרך הייחודית שמתאימה לו.אני אישית עובדת עם ארגון שבט הנובה כבר שנה וחצי. את המיזם "אנדרטה בתנועה", מופע מחול, יצרתי עבור שורדי הנובה. מעבר לערך התרפויטי שלו הוא גם הפך למקור גיוס כספים והסברה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שותפי למופע החדש, יפתח קליין, פרטנר יוצא דופן לתהליך עמוק של יצירה. עבורי הכנות שלו היתה השראה ונתנה לי אומץ לעלות על הבמה כשחקנית שמביאה את עצמה באופן טוטאלי. איש חכם ורגיש, אומן אמיתי, ביחד הצלחנו ליצור משהו ששנינו אוהבים ומעריכים. זה פלא.

מה יהיה?
מקווה שתהיה טרנספורמציה. אנשים ועמים יראו אפשרויות חדשות להסתכל להרגיש ולחשוב על המציאות שלנו. שיהיה פה טוב בעיקר לילדים שלנו. זה מקום מורכב – זה דורש הרבה יצירתיות והרבה תמיכה מבחוץ כדי שדברים פה באמת יראו אחרת.

• העיר שלי
• תיאטרון
• מוזיאון תל אביב
• כולי עלמא
• פארק הירקון
• סמינר הקיבוצים
• אל וסינו

>> הארטיבסטית הילה גלילי היא מעצבת מוצר, פעילה למען שוויון זכויות לנשים ופעילה במאבק להשבת החטופים. היא מקדישה את חייה להבעת מחאה באמצעים חזותיים, במחוייבות ובחזון הומני, תוך יצירת שפה אמנותית ייחודית. "קשורה בעיניים פקוחות" היא תערוכת הבכורה שלה, שתפתח מחר (30.10) בגלריה לאמנות במרכז עמיעד. בתערוכה יוצגו יצירות מגוונות בטכניקות שונות המשלבות מיצגים, מיצבים, ספרים ואיורים מקוריים, תכשיטים וצילום, כולן שמות דגש על הקשר בין אמנות לחיים ועל התזוזה על ציר הזמן ההיסטורי בו אנו חיים. הצילומים הם פרי שיתוף פעולה עם צלמים שתיעדו את פעילותה והיא מעניקה להם במה להציג את נקודת מבטם.עוד פרטים על התערוכה כאן

1. שוק הפשפשים

בילדותי אבא היה לוקח אותי לשוק, הוא תמיד שוחח עם האנשים והתמקח עם הסוחרים. הפתיחות שלאבי עם אנשים שונים ומגוונים והידע שלו בכל מיני תחומים, מלווה אותי גם היום כאדם בוגר ובדומה אליו, אני מוצאת אצלי דמיון רב בהתנהלות מול אנשים. זה חלק ממני וחלק מהחינוך שלי לתקשורת בין אישית ואמפתיה. השוק הישן והחדש, הריחות והצבעוניות באנשים ובמקום, נוגעים בי בלב ובכל פעם שאני באזור המקום מרגש אותי מחדש. זו גם אחת הסיבות שבחרתי לעשות את תערוכת הבכורה שלי במרכז עמיעד.

2. שוק לוינסקי

גם לו יש חלק נוסטלגי מילדותי – חנויות הצעצועים, ריחות התבלינים, מסעדות הרחוב והבורקסים עם ניחוחות האוכל הביתי וכמובן, האנשים שמגיעים לבלות ותמיד נותנים תחושה של מקום שוקק חיים.

3. נחלת בנימין // נווה צדק

כמעצבת בתים וכמי שמתעניינת באדריכלות כל האיזור של השכונות הללו, המאופיין בבניה משנות ה-20 של המאה הקודמת, עם הישן, החדש והשימור – תמיד מסקרן אותי.

4. ביר גארדן שרונה

זה המקום שבו תמיד אחרי המחאות כולם נפגשים בו. אנשים בעלי אותם ערכים כמו שלי יושבים ביחד ומדברים על המצב, ובכל פעם מתווספים עוד אנשים חדשים מעניינים.
אלוף מנדלר 3 תל אביב

5. פארק הירקון

אני משתדלת לצאת לרוץ בבוקר לפחות בין שלוש לארבע פעמים בשבוע. פארק הירקון, הריאה הירוקה של רמת גן ותל אביב, מעניקה לי חמצן ומאפשרת לי להתחיל את היום כשהוא מלא באנרגיות חיוביות.

מקום לא אהוב בעיר:

האמת היא שאין לי מקום כזה. אני בחורה נוסטלגית ואומרים שגם אופטימית, וכל דבר אצלי הוא מקור להשראה. אימי נולדה בתל אביב ואבי גדל בעיר. מילדותי אני נמצאת כמעט בכל אזור בתל אביב, כך שבכל מקום אמצא פינה חמה בלב, משהו שתמיד יהווה עבורי חלק מזיכרון יקר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הרצאה של הארטיביסט זאב אנגלמאיר, חבר למחאה, שמאוד נגעה לליבי. כארטיבסטית שלא הייתה פעילה עד לפני שנתיים וחצי ולא הכרתי אותו לפני, אני רואה באישיות הנאיבית והרגישה שבו, במקצועיות ובדמיון שלו משהו צנוע וענוג שמבחינתי ראוי להערכה גדולה מאוד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"סיפורה של שפחה". בפרקים הראשונים של הסדרה הגיבורה מספרת על איך אמא שלה היתה אקטיבסטית ופעילה במחאות בארצות הברית רגע לפני ההפיכה המשטרית בסיפור.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?ה
המלצה שלי לתרומה אינה בכסף, אלא בעשייה. אני מאמינה שכל אחד יכול לעשות למען האחר. לעשות משהו שהוא הכי טוב בו והרעיון הוא לתת את האפשרות להעניק למישהו קצת אור בתקופה הקשה של חייו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שוב. זאב אנגלמאיר.

מה יהיה?
רוצה להאמין ומקווה מאוד שנחזור לשפיות.רוצה להאמין שרוב האנשים מיסודם הם אנשים טובים והרוב הטוב הוא זה שיגרום לשינוי המיוחל.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מיצג
• שוק הפשפשים
• נחלת בנימין
• נווה צדק
• שוק לוינסקי
• ביר גארדן
• זאב אנגלמאיר
• פארק הירקון