>> נועם קלוש עבר עם משפחתו לתל אביב לאחר שפונו מנתיב העשרה בשבעה באוקטובר. ביום הוא דוקטורנט לביולוגיה חישובית בבר אילן ובלילה הוא סופר אחוז תזזית של ספרי מתח. בין לימודי דוקטורט וגידול שני ילדים מתוקים, חתולה וכלבה, הוא מקפיד לטפח את התשוקה לכתיבה ומוציא את ספריו באופן עצמאי ובאמצעות קמפייני הדסטארט (אתם יכולים וצריכים לקרוא אותם כאן). בסופ"ש הראשון של החודש הבא (5.3) ישתתף קלוש בפסטיבל "כי מדרום תפתח הטובה" של צוותא בשיתוף גן לאומי הבשור, פסטיבל תקווה ומוזיקה עם אהוד בנאי, היהודים, גליקריה, עמיר בניון ותזמורת ירושלים מזרח ומערב בניצוחו של מאסטרו תום כהן.הכרטיסים מחכים לכם כאן.

>> עץ שראה אינספור נשיקות ותל אביב להתאהב בה // העיר של דליה שימקו
>> קפה ללבוש בו תקווה ושדרה ירוקה משמחת // העיר של אילנה וייזר-סנש
>> קרינג' בשדרה ומסעדה לאלטר אגו ג'יימס בונדי // העיר של ליאת פלדמן

1. כיכר החטופים

מאז שפינו אותנו בשבעה באוקטובר לתל אביב, יש לי הכי הרבה שעות כיכר החטופים, ובפער, על פני כל מקום אחר בעיר. מספר חודשים לאחר הפינוי הצטרפתי בהתנדבות לצוותי ההסברה וההדרכה של מטה משפחות החטופים. במשך כמעט שנתיים פגשתי אינספור קבוצות של מבקרים, מהארץ ומארצות זרות, והדרכתי אותם בין המייצבים והסיפורים שבכיכר. בנוסף, אשתי ואני הקפדנו לפקוד כל עצרת שבועית או אירוע משמעותי שהתנהלו בה. לאורך התקופה גיליתי את מרחב הלימוד בספריית בית אריאלה, ומאז ועד היום אני עדיין מגיע לעיתים ללמוד בה. בכל פעם שאני עובר דרך הכיכר, אני חושב לעצמי "כמה עבר על הכיכר הזו בשנתיים וחצי האחרונות!!!".

2. פארק המסילה

עד הקיץ האחרון, הבן הקטן שלי שובץ לגן הממוקם חמש דקות הליכה מתחנת הרכבת הקלה אליפלט. מאחר ושיכנו אותנו באזור אחר בעיר, נסענו ברכבת הקלה כל יום אל הגן, ומתחנת אליפלט היינו צועדים דרך פארק המסילה לכיוון הגן. מעבר ליופיו ולייחודיות שלו, בכל יום ושעה שעוברים בו, נתקלים באווירה וניחוחות של חו"ל, של חופשה.

3. פארק הירקון

מאז אוגוסט האחרון, עברנו לגור בקרבת בית הספר של הילדים, כרבע שעה הליכה מפארק הירקון. האווירה, המרחבים, הצמחייה וחיות הבר שבפארק מזכירים לי קצת את הטבע שבעוטף, ואני מאוד אוהב לצאת לרוץ בו, או לרכב על האופניים עם הילדים לכל אורכו.

4. בית תאילנדי

כבר שנים שזו אחת המסעדות האהובות על אשתי ועליי, שנינו מאוד אוהבים אוכל תאילנדי. הרמה של המנות המוגשות בה, הטריות של המוצרים מהם הן מורכבות, הן מהגבוהות שפגשנו במסעדות כאן בעיר ובכלל בארץ.
בוגרשוב 8 תל אביב

5. בבקה בייקרי הבימה

כשאני כותב ספר, אני אוהב לפעמים לצאת מהבית, לשבת במקום נעים עם אווירה טובה וקפה איכותי. זה בדרך כלל מכניס אותי למוזה. אחד המקומות שאני הכי אוהב לשבת בהם כאן בעיר הוא בית הקפה בבקה בייקרי שבכיכר הבימה. האווירה הנעימה, הכורסאות הנוחות והקפה המקומי, ביחד עם העיצוב היפה של הכיכר עצמה, עושים את העבודה ואני בדרך כלל מוצא את עצמי על אחת הכורסאות, כותב במשך שעות.

מקום לא אהוב בעיר:

צומת הרחובות נמיר ופנקס.הבניין שלנו פונה אל הצומת והרעש שעולה ממנה הוא לא נורמלי. כמויות האמבולנסים שחוצים אותה, יום ולילה, ועל הדרך מפעילים את כל ארסנל הצפירות שלהם, הן בלתי נדלות. לא ברור לי איך לא קלטנו את זה כשבאנו לבדוק את הדירה… יצאנו טירונים אורבניים. ועדיין, אנחנו מעדיפים את הרעש הזה מאשר לחוות את קולות והדף הפיצוצים העזים שנשמעים ברחבי העוטף, לילה אחר לילה, כבר כמעט שנתיים וחצי, גם כיום.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לקחנו את הילדים לפני מספר חודשים למופע"אגדה חיה" של שחר אבן צורבמרכז עינב. לא ממש ידענו משהו על המופע, מעבר לכך שכל שיר בו הוא על חיה ארצישראלית אחרת. היה מופע מעולה, שירים איכותיים והופעה כריזמטית של שחר. מפה לשם, אנחנו נהנינו אפילו יותר מהילדים…

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הפעם הראשונה שהלכתי להופעה כלשהי לאחר שבעה באוקטובר הייתה הופעה בבארבי של דודו טסה, שאני מאוד אוהב השירים שלו. זו הייתה תזכורת מאווררת ומטעינת מצברים שיש עוד פיסות של חיים נורמליים מבעד לטרפת שאפפה אותנו באותה תקופה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עכשיו כשרן גואילי ז"ל סופסוף הוחזר ומטה החטופים סיים את תפקידו, אני מנסה למצוא עבורי מסגרות חלופיות להתנדב בהן. אחד הכיוונים שאני חושב שמתבקש (לאור הרקע האקדמי שלי) הוא סיוע לימודי למילואימניקים ומילואימניקיות, שבעקבות השירות הארוך והשלכותיו צברו פערים בלימודיהם. יצרתי קשר עם ארגונים רלוונטיים ואני מקווה להתחיל בקרוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ענת לבינטון, מנכ"לית סוזן דלל. בתחילת המלחמה, תקופת המגורים שלנו בדרום העיר, נתקלתי בה יום אחד במקרה, מבלי לדעת מי היא, התפתחה בינינו שיחה ומיד כששמעה שאנחנו מפונים, היא פתחה אלינו את ליבה, והזמינה אותנו לבוא עם הילדים לצפות בחזרות לאחד המופעים המתהווים בסוזן דלל. מאז היא מקפידה להזמין אותנו למופעים ואירועים במרכז, אפשר לומר שהיא "אימצה אותנו תרבותית". מעבר לחברות בינינו שהלכה והתהדקה, גילינו אישה מקסימה עם לב ענק. אם יש דברים טובים שיצאו מהטלטלה שבחיים כמפונים, אלו אנשים וחברים טובים "שאספנו" בדרך, וענת בראשם.

מה יהיה?
"נעבור את החורף ואחר כך נראה…"

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• כיכר החטופים
• פארק המסילה
• בית תאילנדי
• בבקה
• שבעה באוקטובר
• פארק הירקון

"המשמעות המעשית: הפסקה מוחלטת של קיום ההופעות הבינלאומיות וכן מופעי הענק של זמרים מובילים בישראל":כך נכתב במכתב פניה של מנכ"ל עיריית תל אביב-יפו מנחם לייבה, המיועד למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה. המכתב מגיע בעקבות שימוע שנערך לחברת "גני יהושע" ב-19.1.26, בו נקבעו החלטות לגבי שינוי ספי הרעש ושעות הסיום בהופעות המתקיימות בפארק גני יהושע. לפי לייבה ועיריית תל אביב, ההחלטות הנ"ל בלתי ניתנות ליישום – "לא פיזיקלית, לא לוגיסטית ולא הנדסית" – ולכן משמעותן בפועל הוא סגירה מוחלטת של גבעת המופעים שבפארק הירקון. סורי נועה קירל, יש מצב שתאלצי להתפשר על הלייב פארק.

"אין מדובר בהתאמות או בהידוק פיקוח, אלא בביטול מוחלט של האפשרות לקיים את אותן ההופעות שהציבור בישראל צורך ונהנה מהן לאורך שנים רבות", נכתב במכתב, לצד הדגשה כי סף הדציבלים המקובלים בהופעות המוניות תחת כיפת השמים במדינות ה-OECD גבוה משמעותית מדרישות תקנות הרעש אותן המשרד לאיכות הסביבה מבקש אוכף. זאת, יחד עם "דרישה לשעות סיום שאינן מתיישבות עם הפקות בינלאומיות, ולא עם מופעי ענק של האמנים הישראלים המובילים", מייצר מצב שלא מאפשר את המשך קיום המופעים בפארק. "החלטת המשרד להגנת הסביבה מנוגדת למציאות של עשיית האירועים, למאפיינים ההנדסיים של מופעי-ענק וליכולת הטכנולוגיות הקיימות כיום", הוסיף במכתב.

בסיום המכתב פונה מנכ"ל העירייה לשרה להגנת הסביבה עידית סילמן (בהצלחה עם זה) להתערב באופן אישי כדי למנוע פגיעה ביכולת של ישראל לארח מופעי ענק, מקומיים ובינלאומיים (בהצלחה גם עם זה), ומבקש לכנס ישיבה משותפת בין גורמי המשרד להגנת הסביבה ועיריית תל אביב כדי למצוא פתרון שמאזן בין איכות חיי התושבים סביב הפארק לבין צרכני התרבות של ישראל. אם מישהו חשב שתעשיית הופעות הענק תסיים את הקשיים שלה עם סיום המלחמה, עכשיו הוא נוכח לגלות שאין דבר העומד בפני הכאוס של החלטות הממשלה ומשרדיה.

• הבועה
• פארק הירקון
• גני יהושע
• הופעות בישראל

תחשבו על מספר. שימי אטיאס (48) הוא אמן חושים ומנטליסט, מה שאומר שהוא יודע שאתם קוראים את המדור הזה. הוא פרץ לראשונה כשהגיע למקום הרביעי בריאליטי "אורי גלר מחפש את היורש" מ-2006, שיתף פעולה עם נמרוד הראל בתוכנית "המופע הבלתי נתפס" והשתתף בעונה השנייה של הריאליטי "גולדסטאר". גר עם אשתו ושלושת ילדיו בעיר, והאם המספר שחשבתם עליו הוא שבע? בין אם כן ובין אם לא, את הופעותיותוכלו למצוא כאן.

1. שכונת בבלי

אני מת על השכונה שלנו. לדעתי מרוב שאני מדבר עליה יש לי חלק בעליית מחירי הדירות כאן. בגיל 25, כשעברתי לתל אביב בסטטוס רווק, כבר חיפשתי דירה בשכונה. יש לה איזה צביון שיותר קרוב לקיבוץ מאשר לשכונה בתל אביב. הקהילה כאן מאוד מחוברת ומגובשת, ולמרות שזו שכונה גדולה, התחושה היא שכולם מכירים את כולם. לא סתם הכינוי של השכונה הוא ״קיבוץ בבלי״.

2. פארק הירקון

אני גר סמוך לפארק ומאוד אוהב אותו. כבר 20 שנים שאני רץ בו 3 פעמים בשבוע. כשאני רץ אני חולם חלומות ומסדר את הראש. חלק גדול מהקטעים שאני מבצע עלו לי תוך כדי ריצה בפארק. מבחינתי זה זמן ניתוק מכל רעשי הרקע. האזור שאני הכי אוהב לרוץ בו זה גבעת המופעים. כמעט כל יום בקיץ יש שם הופעות ענק, וכיף לרוץ ולראות כל יום איך מחליפים את במות והעיצוב של המופע. בכלל יש עוצמה גדולה לרוץ סביב מתחם הופעות תוך כדי ההכנות למופע, לא פעם על הדרך אני גם מרוויח תוך כדי ריצה איזה באלנס. השנה יצא לי את פאר טסי, אביב גפן ונעה קירל.

3. חוף הצוק

זה ידוע שאין על החופים של תל אביב, ושישי אחר הצהריים זה הזמן המועדף שלי בשבוע, כשהרוגע נוחת על העיר. אני מאוד אוהב לקבל את השבת עם המשפחה בחוף הצוק. הילדים גם מצאו פינה סודית, אני לא יכול לתאר לכם איפה כי היא כבר לא תהיה סודית. רק אגיד שמהכניסה לפנות ימינה, ולספור 350 צעדים. הבילוי בשישי בחוף זו גם הזדמנות בשבילי לרוץ כמה קילומטרים לפני שאני יושב במסעדה, ומעלה הכל בחזרה.

4. דיזנגוף סנטר

המבוך הגדול בעולם. מדהים איך לפני שנים הספידו את הסנטר והוא חזר בגדול. לא משנה כמה קניונים ומרכזים יקומו, דיזנגוף סנטר זה סמל תל אביבי, מקום שתמיד כיף לבקר בו. התאהבתי בדיזנגוף סנטר לפני המון שנים כשהשתתפתי שם בפסטיבל, כאשר 3 פעמים ביום תלו אותי בגובה עשרות מטרים, כפות בכותונת משוגעים, והייתי צריך להשתחרר בפרק זמן קצוב. עד היום שאני מטייל בסנטר חוזרים לי פלאשבקים מהקטע ההזוי הזה. אני חייב לומר שגם אחרי מאות ביקורים אני תמיד מסתבך ולא יודע מאיפה נכנסתי ולאן הגעתי. אבל זה חלק מהייחוד שלו ויש בזה משהו מגניב.

5. החלוצים 56

בגיל 13 ההורים שלי הביאו אותי פעמיים בשבוע מקרית אתא לרחוב החלוצים 56 בתל אביב. היה שם בית ספר לאומנות חושים (אני כותב את זה וחושב איזה מצחיק זה נשמע, ממש ממשפחת הארי פוטר), בשנות ה-90 הדרך מהצפון לתל אביב הרגישה כמו נסיעה ממדינה למדינה, לפחות לתחושתי. שם למדתי את הבסיס של כל מה שאני עושה היום. גם היום, אחרי מעל 35 שנים, בכל פעם שאני עובר בסביבה אני הולך לראות מה קורה שם וזה מרגש אותי עד היום. שם התחילו לצמוח חלק גדול מהחלומות שלי.

מקום לא אהוב בעיר

ללא ספק השיפוצים בכל העיר ועבודות הרכבת הקלה, אבל היחס שלי לזה הוא מאוד אמביוולנטי. מצד אחד כל העיר בעבודות ובשכונה האהובה שלי כל בניין שני עובר תמ״א, וזה מאוד מאוד קשוח לכל השכונה, אבל זה ברור שהמטרה טובה. בעוד כמה שנים, לפחות בעניין התחבורה הציבורית, נוכל להרגיש את היתרונות. כן חבל לי שזה לא נעשה בתקופה של הקורונה למשל, שהרחובות היו ריקים ויכלו לתקתק את העבודות ולחסוך הרבה מהברדק שקיים עכשיו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כמה שאני אוהב אותו – ברי המלך, מגיל צעיר הייתי במאות הופעות שלברי סחרוף. בשנתיים האחרונות עקב המלחמה הארורה כבר לא הלכתי. לפני שבועיים הייתי ברידינג 3 וברי הפציץ שעתיים וחצי! כמו יין טוב, ברי רק משתבח עם השנים. לרגע אחד שכחתי מכל השנתיים האחרונות ונהניתי בטירוף.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מודה שהיה לי קשה לקבל כוח או השראה. המציאות נתנה לי להבין שאנחנו עם מיוחד וחזק אולי יותר מכל עם אחר בעולם. הראיונות עם החטופים שחזרו, הניצולים, חיילנו גיבורי העל נתנו לי תקווה. תמיד אומרים שבתקופה כזאת זה זמן ליצור. אני לעומת זאת בשנתיים האלו הרגשתי משותק ובלי קול. כמה שניסיתי לא היה שום חשק לא ליצור ולא לעשות כלום. שנתיים של כאב לב בלתי פוסק. ויחד עם זאת תחושת גאווה עצומה בעם שלי, בחיילנו ובכוחות הביטחון הגיבורים.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אנחנו מדינה עם הרבה צורך בהתנדבות, אז אזכיר 2 ארגונים שמאוד קרובים לליבי.וראייטי ישראלועזר מציון. שני ארגונים שכל מה שנשאר לי זה להוריד את הכובע בפני האנשים היקרים שמנהלים אותם ועושים עבודת קודש. כל מה שאכתוב לא יספיק להעביר את הערכה שלי אליהם. אמרתי כבר שאנחנו עם מיוחד?

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שם קוד העסקים הקטנים. יש כל כך הרבה עסקים קטנים וייחודיים שאתה יכול למצוא רק בתל אביב. לרוב מנהלים אותם אנשים מבוגרים שכל חייהם בחנות. אני לא מדבר על מישהו ספציפי אלא על כל מי שנכלל בקטגוריה הזאת. אני חושב שאחרי שנתיים של קורונה ועוד מעל שנתיים של מלחמה. אלו לפעמים הופכים להיות האנשים השקופים. להיכנס, לקנות משהו ולתת מילה טובה פשוט ממלא את שני הצדדים.

מה יהיה?
שניה אני אתלה נבואה שנפתח בעתיד.

• העיר שלי
• בבלי
• פארק הירקון
• דיזנגוף סנטר