>> שי-לי עוזיאל מתגורר בתל אביב כבר למעלה משלושים שנה, כיום בלב העיר עם בת זוג פלוס שתי בנות. פעיל מאוד בשדה האמנות ומתפרנס גם מצילום על שלל תחומיו, ויציג בפסטיבל מוסררה מיקס – שייפתח מחר (6.5) וייארך שלושה ימים(כל הפרטים כאן)– עבודה שעוסקת באהבתו הגדולה בארבע השנים האחרונות: גידול פטריות מאכל ("יש לי חממת פטריות מפוארת בעירוני ז׳ ביפו, בית ספר שכונתי רב תרבותי בו אני מלמד אמנות דרך גידול פטריות").

>> חוף בתולי ופינת חמד ספרותית. אבל בחיפה // העיר של מירב כהן
>> שווארמה של מלך ורחוב עם אנרגיות מרגשות // העיר של בראל אדם

1. חדר ההלבשה בבריכת גורדון

זו השנה השנייה בה אני שוחה בכל יום בבריכת גורדון, שהיא עבורי מקדש של שפיות וחילוניות. כיף ממש לשחות אבל יותר מספק ומהנה זה לסיים את השחייה וללכת לחדר המקלחות וההלבשה. נדמה לי שאנשים מגיעים אליו רגועים, ואינם ממהרים להתבטא בנושאים חיצוניים לחווית השחייה. זה המקום היחיד בו אני מרשה לעצמי לטפח הרגלים כמו מקלחת באותו תא, שקילה, שתיית מספר מדוד של לגימות מהקולר, ייבוש השיער בפן ועליה חזרה על האופניים לתוך מציאות כאוטית.
אליעזר פרי 14

2. הגן הבוטני בפארק החורשות

במסגרת תערוכת ״אוהבים אמנות״ של מחלקת האמנויות בעירייה, הצגתי השנה בגן הבוטני ויצא לי להכיר היטב לא רק את מרחביו האקזוטיים, אלא גם את האנשים המופלאים שעובדים בו ומאפשרים את קיומו כמרחב ציבורי. הגן נושק לבית הספר לטבע, מתחת לכנסייה הרוסית, צמוד לגן יער וסביב שכונות דרומיות של העיר – מיקום מנצח שמבטיח קהל שוהים ומבקרים מגה-הטרוגניים.

3. בית הספר עירוני ז'

נולדתי וגדלתי ביפו, ואני תמיד מרגיש בה כמו בית בתוך כפר שסופח לעיר גדולה. בשלושת השנים האחרונות אני חווה אותה מחדש כמורה לאמנות בבית ספר עירוני ז' – בית ספר שכונתי שרבים מהתלמידים בו באים מרקעים שונים ומגוונים מכל הבחינות. מעבר להיותה של חצר בית הספר פיסת טבע שהייתי רוצה לפתוח בה אוהל ולעשות קמפינג, בית הספר כולו הינו שמורה מעשית לשימור וטיפוח של רב תרבותיות חפה מכל קלישאה.
חידושי הרי"ם 10

4. רחבת הריקודים בחוף גורדון

ברחבת הריקודים שמתחת לבתי המלון נתקלתי לראשונה במחזה המהפנט הזה שנקרא ריקודי עם, ועד היום קשה לי להסיר את המבט מהפרטים אשר מרכיבים את הקבוצה הגדולה שנעה יחדיו לצלילי מוזיקה עממית-לאומית. אין פעם שאני ממשיך לרכוב על האופניים מבלי להתעכב על התחביב הזה, שנדמה כי הוא תופס חלק משמעותי בהוויה של הרוקדים. מנגד ולחילופין – באותה הרחבה פועלות בימים אחרים ושעות אחרות קבוצות של ריקודי זומבה אשר מהרבה בחינות שונות לחלוטין במהותן, אך לא פחות מרתקות.

5. מדרחוב נווה שאנן

אני אוהב את נווה שאנן ואת המדרחוב שהוא ליבה הפועם של השכונה. השוטטות בה מצליחה להרחיק ממני בכל פעם מחדש את החשש של חיים המתרחשים אך ורק סביב אנשים שדומים לך וחושבים כמוך. לנווה שאנן יש סטייל ואסתטיקה של מקום אקזוטי בו מעולם לא הייתי. מרתפים חשוכים שהוסבו לכנסיות קטנות ומוארות, באן סיני בשקית, מגוון מאכלים וקינוחים אסיאתיים מפלסטיק, בירות ברקע מוזיקה צורמנית, אינג'רות, חצי מנת פלאפל דני, סטודיואים לאמנים בשלל מדיות ותחומים, חנות לכל מיני הגלגלים ואפילו אחד מאחרוני צוקי הכורכר בעיר.

מקום לא אהוב בעיר:

יריד האמנים במדרחוב נחלת בנימין בימי שישי כמעט ולא השתנה ב-30 שנים האחרונות, ואני מרגיש שהוא אנכרוניסטי ולא מצליח לשקף רעננות שהיא נשמת אפה של עיר מרכזית, גדולה חמודה ומגניבה כמו תל אביב. גרתי מספר שנים באמצע נחלת בנימין, ובלי הרבה ברירה הכרתי את הוייב הרועש-על-כלום שהיה מתרחש פעמיים בשבוע מתחת לחלוני. אני ממליץ מאוד לעירייה לבדוק כיצד אפשר לרענן שם את השורות והדוכנים, כדי שיהיה כיף ומעניין להסתובב שם גם בלי לקנות מתנות לחג.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כשבוע הייתי בהופעה שעבורי הייתה אבן דרך בעוצמת העונג שרק מוזיקה חיה יכולה להסב. מדובר בארבעה חברים (אדם שפלן, רם גבאי, מאיה דוניץ, עוזי רמירז) שעלו יחד לסשן מוזיקלי ונדמה היה שאף אחת בקהל לא ידעה למה לצפות – "פודיטאנג", זה מה שהיה כתוב בהזמנה. ההופעה התקיימה ב"סטודיו אמפא" שנמצא בקומת הקרקע של הבית האדום בשפירא.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר״הפטריה בסוף העולם״, בו מתארת הסופרת אנה צ'ינג מסע אנתרופולוגי באמצעות סיפור חייהם של מלקטי פטריות – פליטים, מהגרים ותושבים מקומיים. ספר מרתק מהשניה הראשונה כי הוא מציע חשיבה פיוטית-רדיקלית על החיים בתוך הריסות הקפיטליזם, דרך מסחר בפטריית המצוטקה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
המזרח התיכון ואנחנו בתוך קטסטרופה מטורפת ועצב קיומי חסר גבולות. "לא מביטים מהצד" היא שיתוף פעולה של ארגוני שלום ישראלים שלא מוכנים לשתוק ולהביט מהצד על מלחמה עקובה מדם שכבר גבתה את חייהם של 18,000 ילדים! המלחמה אינה מקדמת את השבתם של החטופים, לא מביאה ביטחון ומלבה שנאה לדורות הבאים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אורי דרוקמן, מנהל חטיבת ביניים קריית חינוך עירוני ז׳, יפו.

מה יהיה?
יהיה. אבל לא ברור מתי.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מוסררה מיקס
• פטריות
• בריכת גורדון
• הגן הבוטני
• תיכונים בתל אביב
• חוף גורדון
• נווה שאנן
• נחלת בנימין

מה אומר לכם השם "קורדיספס"? אם צפיתם ב"האחרונים מבינינו" (The Last of Us), אתם בטח כבר נלחצים: זו הפטריה היפהפיה והמבעיתה שהופכת את רוב אוכלוסיית העולם לזומבים רצחנים במיוחד. עוד יותר מלחיץ לגלות שהרעיון שעומד מאחורי הסדרה והמשחק שעליו היא מבוססת אינו מנותק לגמרי מהמציאות: סוג מסוים של פטריות קורדיספס אכן ניחן ביכולות טפיליות המאפשרות להן השתלטות עוינת על חרקים, ומי שיחפש ימצא ברשת סרטונים שנראים כמו חלום בלהות (שהיו ההשראה לסיפור של "האחרונים מבינינו"). במקביל, זנים אחרים של אותה פטריה ניחנו בתכונות מרפא.

יש בהם חומרים המחזקים את מערכת החיסון, מאזנים סוכרת, מסייעים בהגנה על הלב ואפילו מעוררים את הליבידו. אבל רגע, איך כל זה קשור לאוכל? היום (רביעי) תוכלו – בעיקר אם לא צפיתם בסדרה ולכן אין לכם את האסוציאציות המפחידות האלה – לטעום קורדיספס ופטריות נוספות באומקסה, חלל האירוח שצמוד למסעדת קיצ'וקאי בשוק הפשפשים. אל תדאגו, זה בטוח לחלוטין ולא תהפכו לזומבים. נראה לנו.

"כולם מתעסקים ב-OCD, במדויק ובמושלם. אני ילד מקולקל, ובעולם יש יותר מקולקלים ממושלמים. אני תמיד עושה דברים בצורה אחרת בגלל הקטע הילדותי שלי והפרעת הקשב, שלקחתי כהשראה למסעדה", מתוודה השף אור גינסברג. במסגרת ההתרסה הוא מגיש בקיצ'וקאי הוא מגיש מנות שהן הפוך על הפוך, למשל מנה ראשונה חריפה עם תותים. חיפוש אחר חומרי גלם חדשים ("איך אני יכול להיות מיוחד אם אני קונה מאותם ספקים?", הוא תוהה) הוביל אותו להירשם לקורס ליקוט, שפתח בפניו דלת לעולם הפטריות מהטבע ובגידול מבוקר.

כך גם נחשף גינסברג למוצרי מיקוספרינג, חברה ישראלית המגדלת פטריות מרפא וביניהן הקורדיספס. "התחלתי לצרוך את הפטריות", הוא מספר, בעודו לא זומבי כלל וכלל. "אני מנשנש אותן בדרך לעבודה במקום קפה ומגיע מלא אנרגיה, או מטפטף על הלשון כמה טיפות שמן במהלך היום כדי לתת בוסט". עם הניסיון בא התיאבון (לא, לא לבשר אדם, נשבעים, די כבר). גינסברג החל לעשות ניסיונות בפטריות וגילה את מה שטבעונים כבר יודעים מזמן, שכאשר צולים או חורכים אותן הן מקבלות טעם עמוק של פירות ים או בשר. את התובנה הזו הוא מתרגם כעת לשלוש ארוחות שבהן יוגשו לפחות שבע מנות, "למרות שכרגע יש לי 13. אני מנסה להתפקס", הוא צוחק.

בתפריט כבר מופיעים ניגירי פארידה עם קורדיספס מצומצמות וחמאה חומה ("ביס עדין של פטריות בטעם מעמקים"), מטרנית במרינדת אנטיקוצ'ו פרואנית ("הפטריה מחליפה לב של עגל שמופיע במנה המקורית ומקבלת טעמי מרגז מדהימים"), מחבת יער אודם – פטריות טריות מאודות בציר כרישה ושורשים והולנדז דאשי, ריזוטו שחור עם גופי פרי של קורדיספס וליקר קורדיספס מתוצרת בית. ליד הפטריות יוגשו טאקו עלי סרפד וקוביות טונה, סלט מפגש הנחלים – גרגר נחלים, סלק בר ועשבי ליקוט נוספים בוויניגרט עלי ופרחי חרדל ומנות ליקוט נוספות. תוך כדי הארוחה יספר גינסברג על הרומן שלו עם הטבע בכלל ופטריות בפרט. "החיבור האישי והסיפור הם מה שחשוב כדי שהאוכל יהפוך להופעה. זו חוויה שנשארת הרבה אחרי שהארוחה נגמרת". גם אפוקליפסת זומבים, אבל את זה לא יספרו לכם בתקשורת.
עמיעד 10, רביעי (1.3, 15.3, 29.3), 450 ש"ח, הזמנות באתר

• אוכלים שותים
• פטריות
• האחרונים מבינינו
• אור גינסברג

כל חורף זה אותו הדבר. בצפון ובהרים מלקטים פטריות בשרניות וצבעוניות, מתפארים בתבשילים עמוקים, ובתל אביב? אפשר למצוא כמה שמפיניון מסונוורות במקררים של AMPM. אך לא עוד. אחד הטרנדים המעניינים לפודיז בחורף הזה הוא ערכות גידול פטריות ביתיות שמאפשרות לגדל בבית פטריות אקזוטיות ולבשל מהן אוכל חורפי פר-אקסלנס. החלטנו להתנסות וגידלנו פטריות במרכז תל אביב. זה מה שיצא.

לגדל חומרי גלם בבית ולבשל אותם בעצמך הוא החלום הרטוב של כל פודית ופודי שהתחנכו על ברכי טרנד הפארם טו טייבל העולמי. אממה, בתל אביב אין פארם, וגם טייבל בקושי יש. חוץ מקצת נענע ובזיליקום שגדלים בעציצים, החלום על גידול אוכל עצמי מתערבב איפשהו עם הרעיון חוצה הדורות לעזוב את העיר למושב "מתישהו". אולי. נראה.

אבל עד שמתישהו יקרה, החורף מגיע כבכל שנה, משאיר אותנו יותר בבית, ועושה חשק לבשל אוכל מנחם כזה, עם טעם עמוק של מקומות רחוקים. והנה, בעוד החורף מקרטע וחלומות הפארם טו טייבל הביתי נראים רחוקים מתמיד, הפציעו בעמודי הרשתות החברתיות שלל ערכות ביתיות לגידול פטריות יער שונות ומשונות (שלרוב לא תמצאו בסופרים), והביאו איתן תקווה חדשה. אחרי דפדוף קצר באתר שמציע את הערכות האלה, פטריות אויסטר ורודות נבחרו להיות הראשונות במסגרת הניסוי הביתי. בחלוף קליק קטן, כמאה שקלים, וכמה ימי המתנה, הגיע שליח ובידיו קופסת קרטון שעתידה להיות ארוחת ערב (או אולי כמה) ביום מן הימים.

הערכה כוללת את בסיס הגידול (שהוא בעצם אדמה מועשרת בתרבית פטריות), ובקבוקון תרסיס. כל מה שצריך לעשות הוא לחרוץ את השקית בה נמצא בסיס הגידול (כדי לאפשר לפטריות לצמוח), למלא את בקבוקון התרסיס במים ולרסס כמות נדיבה שלוש פעמים ביום. רסס המים אמור להעשיר את האדמה בלחות ולעודד את התרבית להפוך לפטריות יפות וטעימות.

ביומיים-שלושה הראשונים כלום לא קורה, אתה מרסס ומרסס, שלושה סבבי ריסוס ביום, שמרטיבים את האדמה כהוגן, וכלום. אפס. אלה בדיוק הרגעים שבהם אתה אומר לעצמך שבטח מכרו לך חתול בשק. יזדהה כל מי שעמד בתור כדי לקנות סופגניה ברולדין.

בכל אופן, מתישהו בין היום השלישי לרביעי משהו קורה. נקודות אדומות קטנטנות ובוהקות מתחילות להופיע על מצע האדמה, והחששות מתחילים להתפוגג. משהו צומח פה. ווהו! מכאן ואילך, קסם אמיתי מתגבש ונוצר אל מול עיניכם. אבל באמת משהו יוצא דופן, בריאה יש מאין; כזו שגם המילים המפוצצות שאני מנסה לכתוב עכשיו לא יצליחו להעביר, אלא ההתנסות שלכם בעצמכם.

בתוך שלושה/ארבעה ימים מרגע הופעת הנקודות הזעירות (שבעה ימים סה"כ), פטריות עצומות מימדים, בעלות צבע מטורלל, וחזות אסתטית משגעת יופיעו אצלכם בסלון. אנחנו רגילים שדברים צומחים אט אט, אך אלה צומחות מהר מהר ממש מול העיניים. מפטריות קטנטנות הן יהפכו בין לילה לגדולות יותר, וכך במשך שלושה ימים, הן יהיו גדולות יותר ויותר בכל פעם שתחזרו אליהן.

כשהן מגיעות לגודל השיא ולבשלות מיטבית, מגיע שלב הקטיף. כאן כבר מרגישים מחוברים ליצור הזה שגדל אצלכם בסלון, שרק לפני רגע היה סתם קופסה, ועכשיו יש לו חיים מרשימים. עברתם משהו ביחד. אבל למרות זאת, הפטריה כל כך מפתה ומיוחדת, שאתם מרגישים שפשוט חובה לטעום אותה.

הקטיף עצמו ממש קליל, מנתקים את הפטריה מבסיס הגידול בעזרת תנועה סיבובית ולוקחים אותה למטבח. מומלץ מאוד להשתמש בה במהירות האפשרית ככל הניתן (ולא אחרי יותר מכמה ימים בודדים בקירור) כאשר היא בשיאה מבחינת נראות וטעם. ואולי לפרט החשוב ביותר: הטעמים של פטריות האויסטר הוורודות הם אדמתיים, עמוקים ומעושנים, והריח שלהן מזכיר מעט פלפל שחור. אני באופן אישי פרסתי אותן לרצועות, ושידכתי לרוטב חמאה ויין על פסטה. מנה חורפית מפוארת מיד אין המטבח הקטן שלי בתל אביב.

החוויה של לגדל אוכל ולבשל אותו באותו מקום לגמרי מעוררת עניין ומחשבה, והטרנד הזה קצת יותר עמוק מעוד כמה תמונות טובות בסטוריז של פודיז סקרנים. המסע הזה אגב לא נגמר אחרי הקטיף הראשון. אם תמשיכו לרסס בשיטתיות, תקבלו עד שלושה מופעי קטיף (לי הצליח), ותכלס באיזשהו שלב כבר לא תדעו מה לעשות עם כל כך הרבה פטריות טעימות. אז עשו לעצמכם טובה ובחורף הזה נסו לגדל פטריית אויסטר ורודה. ובנוגע לחורף הבא? בטח כבר תעברו למושב עד אז.

• הבועה
• אוכלים שותים
• פארם טו טייבל
• פטריות

אימא:אני רוצה להתחיל מהסוף הפעם, כי אני לא מסוגלת להתאפק.

אלונה:כן…?

אימא:עף לי המוח מהבילוי הזה.

אלונה:ממש. זה היה הבילוי הכי כיפי שעשינו עד עכשיו.

אימא:אז אחרי שעשינו בילדאפ כזה, בואי נגלה לקוראים מה עשינו.

אלונה:הלכנו לסיור ליקוט של צמחי בר למאכל.

אימא:איפה זה היה?

אלונה:בפארק הירקון, אבל באזור פחות מוכר.

אימא:ברמת גן, ליד רחוב חרוזים 28, יש גן שעשועים שממנו יוצא שביל קטן לתוך שמורת טבע מהממת.

אלונה:מלא טבע!

אימא:ליד תל נפוליאון.

אלונה:כן, וזה לא היה רק אנחנו. היינו קבוצה, והעבירה את הסיור תום סיון והיא מאד מאד נחמדה ויודעת הכל. אני הייתי בשוק. גם אם שואלים אותה על הצמח הכי קטן, היא יודעת איזה צמח זה.

אימא:הרעיון היה שאנחנו בעצם מטיילים בשמורה, מלקטים צמחים שהם למאכל ולומדים עליהם, לומדים איזה צמחים הם רעילים ומסוכנים ואיזה באמת אכילים ומה אפשר להכין איתם, טועמים מהם על הדרך. מה עוד חיפשנו?

אלונה:פטריות, ולמרות שזה ממש ממש סוף העונה שלהן מצאנו קצת.

אימא:איזה סוגי צמחים ליקטנו?

אלונה:אני ליקטתי למשל צמח שלא הכרתי שקוראים לו חומעה, וליקטנו עלי חוביזה.

אימא:וואי ליקטנו מלאאאא עלי חוביזה.

אלונה:וכשחזרנו הביתה הכנו מהם ממולאים.

אימא:כשאת אומרת "הכנו" למי את מתכוונת?

אלונה:אליך, וזה היה טעים ברמות. זה היה כאילו טעם של עלי גפן ממולאים רק יותר עדין.

אימא:בואי נחזור לליקוט.

אלונה:ליקטנו גם אספרגוס, שהשיח שלו מאד קוצני, ליקטנו שומר…

אימא:ליקטנו עלים של חרצית.

אלונה:חמציצים…

אימא:חרדל, שום.

אלונה:וואי השום היה טעים. היה איזה צמח שהיה ממש בטעם של ליקריץ, שמי שאוהב ליקריץ ממש יאהב אותו, אני לא אוהבת.

אימא:אני שונאת ליקריץ.

אלונה:אל תגידי שונאת, יש אנשים שאוהבים.

אימא:אני לא שונאת, אני מתעבת ליקריץ.

אלונה:תגידי "זה לא לטעמי".

אימא:אני חושבת שאנשים שאוהבים ליקריץ משהו לא בסדר איתם בראש. לא הייתי רוצה להיתקל בסימטה חשוכה באדם שאוהב ליקריץ.

אלונה:למה?

אימא:כי משהו איתו מאד לא בסדר.

אלונה:אבל יש הרבה אנשים שאוהבים ליקריץ, זה לא יפה שאת אומרת את זה.

אימא:סבבה, שישמרו מרחק.

אלונה:אוקיי. בואי נחזור לליקוט. היה ממש כיף, ואני עוד הצלחתי לעשות את זה עם יד אחת.

אימא:נכון, הייתה לך יד אחת כמו טרומפלדור, כי דאגת לסגור עליה את הדלת של האוטו לפני יומיים. איזה יפה היה המקום בשמורה שעצרנו לאכול בו?

אלונה:וואו. זה היה עץ, שמתוכו צמחו ענפים בצורת סורגים. יפהפה.

אימא:היה כיף לשבת לאכול שם ולשתות קפה. ואז עלינו לגבעת נפוליאון. ומה תום סיפרה לנו שהאגדה מספרת עליה?

אלונה:שכשנפוליאון בא לשם עם הצבא שלו, זה היה אחרי הרבה הרבה זמן שהם הלכו במדבר, ואז הם עצרו שם, וכל החיילים הורידו את הנעליים שלהם, ושפכו את כל החול שהצטבר בפנים, ומהחול של כל הנעליים שלהם נוצרה הגבעה.

אימא:אגדה יפה. ומה יש בגבעה הזו?

אלונה:מלא צמחים.

אימא:וואו כמה יפה שם! משטחים עצומים של ירוק ובתוכם אנשים יושבים לעשות פיקניקים. זה נראה כמו ציור.

אלונה:נכון.

אימא:את זוכרת שמות מוזרים של צמחים שמצאנו? כי אני כתבתי הכל.

אלונה:כתבת את כולם? איך קוראים לפרח הכחול המושלם הזה?

אימא:תורמוס. את זוכרת מה זה נרתיקנית נאה דביקה?

אלונה:אההה…

אימא:זו הפטריה הגדולה שתום מצאה בהתחלה. גדילן?

אלונה:גדילן מצוי.

אימא:בוצין מקורץ.

אלונה:אמא, מפורץ! בוצין מפורץ!

אימא:יותר אהבתי מקורץ. זה גם כינוי מעולה בשבילך כשאת חופרת לי, בוצין מקורץ.

אלונה:אמא…

אימא:אוקיי, שני השמות הבאים הם אמיתיים: טרשנית שרועה ו.. אמיך קוצני.

אלונה:חחח

אימא:אבל את בוצין מקורץ.

אלונה:מפורץץץץ!

אימא:ותום היתה מהממת. היא לימדה אותנו המון בסיור הזה.

אלונה:לגמרי. וגם בדרך כלל היא מבשלת בסוף הסיורים האלו, אבל אנחנו בישלנו בבית

אימא:אנחנו?

אלונה:את.

אימא:איזה כיף זה לאכול משהו שקטפת…

אלונה:זה מספק.

אימא:אז איך את מסכמת את הבילוי?

אלונה:מדהים. יכולתי להמשיך אותו לנצח.

אימא:גם אני. בא לי לעשות אותו שוב מחר.

אלונה:כן כן!

אימא:תירגעי. את הולכת מחר לבית ספר.

אלונה:שיט.

עדכונים על הסיורים הבאים בעמוד הפייסבוק שלתום סיון, 200 ש"ח למשפחה (עד חמש נפשות)

• עם הילדים
• טבע
• פטריות
• צמחים

שמפיניון

הזן הנפוץ ביותר בשוק הוא גם הוורסטילי ביותר: את השמפיניון אפשר לאכול נאות או מטוגנות, בסלט, מרק או תבשיל קדרה. הן נקטפות בשלושה מחזורי קציר, הראשון מניב את היבול האיכותי ביותר – פטריות בעלות כובע סגור יחסית וגוון לבן בוהק. לפני השימוש כדאי לנגב את הפטריות במטלית לחה ולהסיר את קצה הרגל, שכן הן גדלות על מצע קש וצואת תרנגולות.

פורטובלה

השנייה ברשימת הפטריות הפופולריות, שעם השמפיניון תופסת כ־90 אחוז מהשוק. כמו השמפיניון גם הפורטובלה גדלה בארץ והיא משווקת בשני זנים: זן שבו הכובע פתוח יחסית וללא "כנפיים", וזן סגור יותר. בשווקים אפשר למצוא פורטובלה סטייק – פטרייה גדולה, תוצר של מרווח זריעה רחב, המכילה כמות רבה יותר של מים.

שינוקי

רגל ארוכה ודקה, ראש דמוי כפתור וטעם מתוק עדין מאפיינים את השינוקי, הפטרייה הכי אלגנטית בשוק. פטריות אלה אינן גדלות בארץ והן מיובאות מסין ומתאילנד. השינוקי עשירות בברזל, אשלגן וחלבון ומגיעות כצבר פטריות שיש להפריד ולבשל או להקפיץ לפני ההגשה. המרקם הפריך נשמר גם לאחר מכן והנראות מוסיפה חן לכל מנה.

שיטאקה

פטריה שמקורה ביפן, שם היא גדלה ביערות על עצי אלון שמהם קיבלה את שמה (שיטאקה ביפנית פירושו "פטריית עץ"). עד לא מזמן אפשר היה להשיג בארץ את השיטאקה רק בתצורה מיובשת, אך כיום הן קיימות בגידול מקומי ומגיעות לשווקים טריות. לשיאטקה מרקם בשרני וטעם אדמתי, ויש לבשל או לטגן אותה לפני ההגשה. הרגל סיבית וקשה ולכן מומלץ להשתמש בה למרק.

מלך היער

לפטרייה הגדולה והבשרנית יש רגל ארוכה ועבה וכיפה דקה. בניגוד לרוב הפטריות שמקורן במזרח הרחוק, מוצאה של מלך היער באזור הים התיכון. שפים אוהבים אותה הודות להתאמתה למגוון רחב של מנות, אבל בבית אפשר פשוט לפרוס אותה לאורכה ולטגן כסטייק או שניצל. נוסף על כך יש בה כמות גדולה של חומצת אמינו חשובה שנשמרת גם לאחר הבישול.

שימג'י

מקורן של פטריות השימג'י במזרח אסיה שם הן גדלות פרא על עצי אשור. רוב היבול שנמכר בארץ מקורו ביבוא מהמזרח ומיעוטו מגידול ישראלי בתנאים מבוקרים וללא חומרים משמרים. בשווקים אפשר להשיג פטריות שימג'י לבנות וחומות, כאשר האחרונות מאופיינות בארומת אדמה חזקה יותר. לאחר בישול או הקפצה הן מקבלות טעם אגוזי שמחמיא למנות דגים, ריזוטו ומרקים.

פטריית יער (אויסטר)

עוד לפני שמגיעים לטעם ולמרקם כדאי לדעת שפטריית היער נחשבת בריאה במיוחד: יש בה רמה גבוהה של נוגדי חמצון והיא מסייעת בהפחתת רמות שומנים וכולסטרול בגוף. האויסטר, ששמן אפשר להן בשל צורתן, גדלות ביערות וניחנות בארומת יער ואדמה. המרקם הבשרני והעסיסי מתאים למרקים, ריזוטו ומנות אסייתיות וגם לאכילה ללא בישול כלל.

פונפון

לפטרייה הכי חמודה בשוק יש שמות חמודים תואמים כגון "פטריית רעמת האריה" ו"פטריית ראש הקוף", אבל לרוב מכנים אותה פום פום, ובעברית – פונפון. היא גדלה בטבע בצפון אמריקה ובאזורים קרירים במזרח אסיה ומייחסים לה סגולות בריאותיות כגון הפחתת תסמיני דיכאון וחיזוק המערכת החיסונית. כתוספת לפסטה ואורז מקבלת פטריית פונפון טעם של פירות ים, והיא טעימה גם בטיגון עם שמן זית, מלח ופלפל.

את הפטריות ניתן לקנות בדוכני ארץ ערבה ונגב וגרינפטר בשוק הנמל, ובאתר עלה הביתה

סיורי ליקוט

• חוקרת הפטריות דליה לוינסון, מחברת "מדריך כרטא לפטריות מאכל ורעל בישראל" והגורו של מלקטי הפטריות, מדריכה סיורי ליקוט בצפון הארץ, בדגש על הבחנה בין פטריות מאכל לפטריות רעילות. הסיורים מתקיימים באזורי הגלבוע או פרוזדור ירושלים ונמשכים כחמש שעות. הם מיועדים לילדים ומבוגרים, ולפי בקשה מראש ניתן לבשל בשטח ולטעום מין אחד של פטריה. תאריכים קרובים: 8.12, 14.12־15.12, 21.12־22.12, 29.12. פרטים ותאריכים נוספים באתר pitriot.com
• מנחה סדנאות ליקוט הפטריות מיא גינזבורג מוציאה קבוצות לסדנאות יום שמספקות אורינטציה ראשונית בתחום הפטריות. הסדנאותמתקיימת בלוטם ובאזור משגב. כל מפגש נמשך כשששעותונחלק לשלושה חלקים: הרצאת מבוא, מיומנויות ליקוט ומיומנויות בישול. תאריכים קרובים: 15.12, 4.1, 12.1. מחיר: 220־300 ש"ח, בהתאם למספר המשתתפים. פרטים והרשמה: 6432041־054,maya_ga@hotmail.com
• בדף הפייסבוק "פטריות – הקבוצה הישראלית לפטריות" מתקבצים מתעניינים ומומחים באיסוף וזיהוי פטריות. לפי חוקי הקבוצה ומטעמי זהירות חל איסור על מתן המלצות ומותר רק לבקש עזרה בזיהוי. מדי פעם נוצרות יוזמות ספונטניות לסיורי ליקוט, ואם תרימו את הכפפה בטוח שיהיו מצטרפים ומתנדב להדרכה.

• אוכלים שותים
• פטריות
• חדשות האוכל