עם יותר משלושה מיליארד משתמשים פעילים ברחבי העולם, יש מעט מאוד דברים שיכולים להטריד את מארק צוקרברג ופייסבוק. עם רווחים של 62 מיליארד דולר ב-2024, את רוב הדברים שמטרידים אותם הם יכולים פשוט לקנות ולמחוק. אבל את הוליווד עדיין לא. ובטח שלא את ארון סורקין, שאישר אמש שהוא כותב תסריט המשך לסרט המצליח "הרשת החברתית" וגם יביים אותו. ומבחינת תאגיד ההייטק המפלצתי אלה חדשות גרועות מאוד.

>> פחד בעיניים: מצעד הסרטים הכי טובים על פי ספרי סטיבן קינג
>> טהראן זה כאן: מה גילינו על האיראנים דרך הקולנוע שלהם

כזכור, סרטם של דיוויד פינצ'ר וארון סורקין מ-2010 עקב אחרי ימיה הראשונים של החברה ואחר סיפורו של צוקרברג, שהקים בזמן לימודיו בהארוורד אפליקציה שנועדה לדרג סטודנטים בקולג' על פי תמונתם. "הרשת החברתית" זכה לביקורות מהללות, שלושה אוסקרים (אחד מהם לסורקין על התסריט) והצלחה קופתית גדולה מסביב לעולם. הסרט הציג את צוקרברג כמי שדחק את חבריו-שותפיו מהחברה ברגע שהתחילה להצליח ובכלל כגיק משונה בעל מוסר מפוקפק. צוקרברג שנא את הסרט, אך שיתף פעולה עם קמפיין היח"צ שלו ואף הופיע ב"סאטרדיי נייט לייב" עם ג'סי אייזנברג שגילם אותו.

15 השנים שעברו מאז עלייתו של הסרט לא הקהו את הזעם שצוקרברג חש כלפיו, ולפני כשלושה חודשים בלבד התראיין בפודקאסט ותקף את הסרט כ"חוויה משונה", בטענה שהסרט דייק בהרבה פרטים קטנים אך סילף את הסיפור הגדול. צוקרברג טען בריאיון כי בניגוד לאופן שבו הוצגו הדברים בסרט, הוא לא הקים את פייסבוק כדי למצוא חברה והיה במערכת יחסים עוד בזמן הקמתה, והוסיף כי גם החיבור שעשה הסרט בין פייסבוק ובין פרויקט קודם שלו בשם פייס-מאש אינו קשור למציאות וכי מדובר בשני פרויקטים נפרדים.

סרט ההמשך יספק לצוקרברג כנראה עוד הרבה סיבות לכעוס, כי סורקין מתכוון להתרכז בו באופן שבו פייסבוק משתמשת בכוחה העצום כדי להחריב מערכות פוליטיות בעולם ולפגוע בדמוקרטיה. בפודקאסט בו התראיין לפני כשנה ובו הודה שהוא כותב את סרט ההמשך, אמר סורקין ש"אני מאשים את פייסבוק בפריצה לקפיטול בשישה בינואר. תצטרכו לקנות כרטיס לסרט כדי להבין למה".

בעבר אמר סורקין כי יסכים לכתוב סרט המשך רק אם דיוויד פינצ'ר יביים גם אותו, אך כנראה שהרעיון לביים אותו בעצמו קסם לו. השבוע הוסיף סורקין כי "פייסבוק עסוקה, בין היתר, בכיוונון האלגוריתם שלה לקידום החומרים הכי מקטבים שישנם. זה מה שמגביר אנגייג'מנט. זה מה שיביא אותך – כמו שאוהבים לקרוא לזה במסדרונות של פייסבוק – אל 'הגלילה האינסופית'. אמור להיות בפייסבוק מתח מתמיד בין צמיחה כלכלית ואינטגריטי מקצועי וחברתי. אבל אין. זאת רק צמיחה".

• המסך
• ארון סורקין
• מארק צוקרברג
• פייסבוק

פייסבוק נכנעת. בסרטון שהעלה לחשבון האישי שלו באינסטגרם, סיפר מארק צוקרברג לעולם על החלטתו לבטל את בדיקת העובדות ברשת החברתית שלו – פרויקט שהוקם כדי לדלל את אוקיינוס הפייק ניוז וההסתה בפייסבוק שהוביל בין היתר לטבח הרוהינגה במינאמר ב-2016 – וליישר קו עם הרשת החברתית X של אילון מאסק, שמאפשרת לכל אחד לפרסם איזה פייק ניוז שמתחשק לו ללא בקרה ועם רגולציה מינימלית. צוקרברג הכריז כי בדומה למתרחש ב-X, תייצר פייסבוק פיצ'ר של "הערות קהילה" שיוכלו להתווסף לפוסטים שקריים.

>> לוזרים: האם SNL משנה את הגישה לדונלד טראמפ?
>> הוליווד מצביעה האריס. לא בטוח בכלל שזה יעזור לשתיהן

הסרטון, שנראה קצת כמו סרטוני בני ערובה שמקריאים למצלמה טקסט שהוכתב להם בידי שוביהם, הוא כתב כניעה מוחלט של צוקרברג לנשיא הנכנס דונלד טראמפ ולשותפו הפאשיסט אילון מאסק, בו מודה צוקרברג כי פרויקט בדיקת העובדות של פייסבוק נכשל וכי בודקי העובדות הפגינו פעמים רבות הטייה פוליטית. במהלך מערכת הבחירות האחרונה איים טראמפ "להכניס את צוקרברג למאסר עולם בכלא" אם האחרון ינסה להתערב בבחירות. צוקרברג הפנים את המסר ומיד לאחר ניצחונו של טראמפ מיהר לפגוש אותו באחוזתו במאר א לאגו ופצח בקמפיין ליקוקים אינטנסיבי.

"נעבוד עם הנשיא טראמפ כדי להיאבק בממשלות מסביב לעולם שרודפות אחר חברות אמריקאיות ורוצות שנצנזר יותר", אמר צוקרברג בסרטון הכניעה, "והתמיכה של הממשל היא הדרך היחידה להיאבק בטרנד הזה. לכן היה לנו קשה כל כך בארבע השנים האחרונות, כשאפילו הממשל שלנו דחף ליותר צנזורה ותקף אותנו וחברות אמריקאיות אחרות. זה עודד ממשלות בעולם ללכת רחוק יותר. עכשיו יש לנו הזדמנות להשיב את חופש הביטוי, ואני נרגש לקחת אותה".

בנוסף לרטוריקה הטראמפיסטית/מאסקית שאימץ צוקרברג על "חופש הביטוי", הבטיח צוקרברג שיעביר את צוותי ניטור התכנים בארצות הברית מקליפורניה לטקסס, והסביר ש"אנחנו רוצים לקדם את חופש הביטוי, אז יעזור לבניית האמון אם העבודה הזאת תתרחש במקומות שבהם יש פחות דאגה לגבי ההטייה של הצוותים שלנו", שזה קצת מצחיק כי מעטים האמריקאים שיש להם איזשהו אמון במשהו שיוצא מטקסס, אולי תמונת המראה המדויקת של קליפורניה מבחינה פוליטית וחברתית.

המונולוג המביך והמביש של צוקרברג הוא חדשות גדולות, כי למרות התחושה שפייסבוק איבדה מהשפעתה בשנים האחרונות, היא עדיין הרשת החברתית הגדולה בעולם, עם קצת יותר משלושה מיליארד משתמשים פעילים על פי הנתונים, שמהווים כמעט 40 אחוז מאוכלוסיית העולם. בשנים האחרונות היא מאבדת משתמשים צעירים בקצב גובר, והאלגוריתם שלה הפך את הפיד לפח אשפה בוער שאיש אינו גולל בו, אבל הגודל קובע והרווחים של תאגיד מטא, החולש גם על שני מיליארד המשתמשים של אינסטגרם ושני מיליארד המשתמשים של אינסטגרם, ממשיכים לזנק (39 מיליארד דולר ב-2023). כדי להבטיח את המשך שגשוגה הכלכלי של הרשת החברתית, הסכים כנראה צוקרברג לדרישות טראמפ/מאסק. ואם חשבתם שהיה גרוע בפייסבוק עד עכשיו – חכו חכו.

• אינטרנט
• פייסבוק
• מארק צוקרברג
• דונלד טראמפ
• פייק ניוז
• אילון מאסק
• טוויטר

>> את יובל שילר אתם אולי מכירים מאחורי הקלעים, בעיקר כי היא עומדת מאחורי השיווק של כמה ממוסדות התרבות האהובים בעיר. אחרי הרבה שנים של קריאייטיב לפסטיבל הקולנוע ירושלים, הסינמטק, דוקאביב, הספרייה הלאומית, פסטיבל ישראל ועוד שכאלה – היא היום בצוות של בית רדיקל, שמבקש להפיץ קצת תקווה בימים הכי נוראיים שעוברים עלינו. בחמישי הקרוב יתקיים שם פסטיבל התקווה "יום יבוא", שיכלול סדרת נאומים היסטוריים נגד הייאוש, הופעת ענק של עוזי נבון והחוויות, תקלוטים ודרינקים.כל הפרטים והכרטיסים? כאן

>> העיר של איילת גולן: קריוקי במסעדה פיליפינית ובר קהילתי מתוק
>> העיר של יערה יעקב: ארמון הברקת של תל אביב ועוד זיכרונות

1. בית רדיקל

המקום הזה באמת פלא. איתמר ויונתן, שהקימו את המקום לפני שנתיים, הבינו שאנחנו לא צריכים עוד ארגון שטח להפגנות, אלא מקום שמציע לאנשים תקווה, כדי שתהיה לנו סיבה בכלל לקום ולעשות משהו. מאז יצאו בהוצאת רדיקל שישה ספרים על רעיונות משני מציאות, וכמעט כל ערב יש בבית רדיקל אירוע שמציע דרך חדשה להסתכל על העולם.בחמישי הקרוב אנחנו מארגנים פסטיבל תקווה בשם "יום יבוא", שווה להגיע רק כדי להרגיש מה זה ולהיטען בקצת תקווה.
מתחם 3426, התחיה פינת הרצל

2. אוניברסיטת תל אביב

זה ההאפי פלייס שלי. מדשאות גדולות, קצב רגוע, על כל בית קפה יש איזה חמש ספריות. לדעתי זה המקום היחידי בעיר שאין בו אפילו פרסומת אחת. האנטי-תזה לדרמה ולצפיפות של העיר. כל מה שצריך כדי להתמסר לידע.
חיים לבנון 55

3. ענן

בשפירא אין הרבה ברים, אז הפכנו את ה"ענן" בפלורנטין לבר השכונתי שלנו. נעים, אינטימי, עם מוזיקה בהילוך נמוך ונגרוני מהחבית. גם הכי מקומי ואיכשהו גם קצת אירופה.
רענן 36

4. Modest Flowers

המקום לקנות בו פרחים לסופ"ש. במבט ראשון זה יכול להיות מקום של צ'אחלות, ובמבט שני מגלים שזה אכן זה. אני אוהבת. דניאל שוזרת זרים באמת מרהיבים ובמחירים סבירים לגמרי. תכונה מוערכת בזמנים שבהם רק לנשום עולה איזה 50 שקל.
סלמה 5

5. האינטרנט של תל אביב

להיות תלאביבית זה להיכנס לאינטרנט של תל אביב, ואני שם ע מ ו ק. אני כנראה חברה בכל קבוצה עירונית בפייסבוק, וכל אחת מלמילאן. האימהות של תל אביב מפחידות אותי, גרגרני נווה שאנן גורמים לי להרגיש לבנה, שישי שפירא מביא לי קהילה והמארקטפלייס זה בית. אני גם מפעילה כמה שניםניוזלטר יומי בשם "שירה נכנסת",כי שירה זה כיף והפורמט מתאים לנוף (מהמרת שניוזלטרים יחזרו כמו התקליטים).

תודה לך על האינפוט מארק צוקרברג. סיקרט תל אביב בפייסבוק (צילום מסך)

מקום לא אהוב בעיר

אבו חסן.יסלחן לי קוראי טיים אאוט, אבל אבו חסן זה המקום שאני הכי לא מבינה בעיר. טעם חמוץ ואווירה של "15 דק וזזנו". כגל"צניקית שאכלה שם לעיתים קרובות את ארוחת הצהריים שלה, לקח לי לא מעט שנים להודות שאני והמוסד היפואי הזה לא באמת מתאימים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאחרונה הרמנו בבית רדיקל "ערב ללא טלפונים". חשבנו שיגיעו 20-30 איש, הגיעו 200. יש צמא אדיר לנסות משהו אחר, לצאת מהלופ. מאות אנשים נכנסו לחלל, שמו את הטלפון בקופסה שקופה במרכז החדר – ופשוט היו. מה שקרה שם היה באמת ווואו: אנשים זרים דיברו בחופשיות, שיחקו שחמט כאילו זה דבר, ואווירה של "ככה זה היה פעם ולא סיפרו לנו?". אנחנו עומדים להפוך את האירוע הזה לעניין קבוע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הקומיקסים של גלי שרף,בלי ספק. כמה קטן ככה מדויק.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים. הפגנות מוצ"ש נהיו עניין שבשגרה, וכדי להתעקש לא להתרגל (אסור להתרגל) צריך להיכנס עמוק יותר למאבק.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גיל דיקמן. הוא נלחם למען החטופים, ביניהם בת הדודה שלו כרמל גת ז"ל – ועושה את זה עמוק מהבטן.

מה יהיה?
אני חושבת שלכל אחד ואחת מאיתנו יהיה טוב ברמה האישית. אני מסתכלת סביבי ונראה שלאנשים קל יותר למצוא אושר והגשמה, אולי כי הלך הרוח הוא "תאחז חזק במה שיש לך". האם יהיה טוב סביבנו, ברמה הלאומית? האמת שאני לא יודעת, וככל שהימים עוברים אני יותר ויותר מפחדת. אבל אני בטוחה שאנחנו חייבים לעשות הכל כדי שזה יקרה. כי לבנות לעצמנו בועה קטנה של עבודה-אהבה-חברים-תחביבים פשוט לא יספיק.

• העיר שלי
• בית רדיקל
• רדיקל
• אוניברסיטת תל אביב
• ענן בר
• אבו חסן
• פייסבוק

כבר בשבוע הראשון של מלחמת חרבות ברזל, כינס אביתר בנאי את קהל המעריצים והמעריצות שלו ברשתות החברתיות לערב לימוד וניגון, כדבריו, בזום. עלינו לשידור הלייב, כ-2000 אנשים המומים, מבוהלים וסדוקים שמחפשים להתאחות ולהתנחם במעט על ידי המוזיקה. בנאי ניגן מסלון ביתו בירושלים כמה משיריו היפים, חלקם לבקשת הקהל, וגם שיתף בכנות הרדיקלית האופיינית לו בתחושותיו בימים אלה וכיצד הן מתכתבות עם פרשת השבוע וסיפור יונה.

>> לנשום עמוק: 8 תערוכות חדשות שיחזיקו לכם את הלב בסופ"ש
>> חבק אותנו קולנוע: סינמטק תל אביב חוזר לפעילות תת קרקעית

מאז, בעקביות מעוררת השתאות, מתרחש המפגש האינטימי הזה בין בנאי לבינינו, אלה שצופים וצופות בו מכל רחבי הארץ והעולם. בבתים המוגנים, במלונות המפונים, במילואים. המפגש אורך בדרך כלל כשעה, ויש לו איכויות תרפויטיות מפתיעות, למרות שבנאי הוא היחידי שמשמיע את קולו בשירה ובדיבור, ומדי פעם מגיב להתכתבויות בצ׳אט שמולו. אנשים מבקשים ממנו לבצע שירים, להקדיש אותם לאהובות ולאהובים שלהם, מתעניינים בסיפוריו ובעיקר מחזקים אותו על עצם קיום הסשן הזה שבו, אם אני משערת נכון, אנו רואים בבנאי את השתקפות אותנטית של הפגיעות של כל אחד ואחת מאיתנו, אדם שמנסה לשרוד במציאות מוטרפת לחלוטין ומצליח לראות את האור ולו לשעה אחת. או במילותיו של בנאי: "עוגן במים, לבינתיים".

אולי אנחנו עושים לו קצת אידיאליזציה, לאביתר בנאי שלנו. הנה הזמר המוכשר שבימים מתנדב ומנגן בלוויות ולחיילים בשטח, ובערב אינו מתפרק – אלא מצליח לאסוף את עצמו, לבדר אותנו ולבטא את טרדותיו בהסתכלות רחבה יותר, נשגבת. בבהירות מדהימה ותוך כדי הקשרים לסיפורי התנ"ך, משרטט בנאי את תחושותיו לגבי ההווה והעתיד, ואנו מוקסמים, רוצים להחזיק איתו בתקווה הילדית, להאמין שמתוך כל הסבל הנורא הזה יקום עולם חדש. את השראותיו לתכני המפגשים שואב בנאי מחוויותיו האישיות, מכתבי רבנים ופסיכולוגים, וגם מקפיד לנגן במהלך כל מפגש משיריו של אחיו המנוח, מאיר בנאי ז"ל, שכמו גורמים לנו לטבול מחדש באבל היומיומי יותר, זה שהתרחש גם לפני המלחמה, ומזכירים לנו שהחיים תמיד ספוגים בכאב.

המפגשים האלה לא רק פורטים על נימי הנפש הדקים, העדינים. הם גם מלאים בהומור, בעיקר בזכות המדיום האינטימי שבנאי לא מורגל בו, כאמן מצליח שרגיל ל"זאפות מלאות", כדבריו בשיר "פרגולה". כשרק החל המפגש בשבוע שעבר, למשל, בנאי התחבר לזום ומיד שאל: "שומעים אותי? רואים אותי? אני קיים?", וגרם לי להתרווח במקומי ולחייך (ולרבבות של אימוג'יז צוחקים לזרום בצ'אט). מחווה ייחודית וממזרית במיוחד שלו, אשר מתרחשת כדרך קבע במהלך המפגשים, היא התגובה שלו לעצמו בתום ניגון שיר: מאחר שהקהל לא יכול למחוא לו כפיים ובסוף הניגון משתרר שקט, מרים לעצמו בנאי בצעקת "ווהו!" קטנה, בתוספת חיוך נבוך. זה תמיד רגע יפהפה ומתוק, שחושף עד כמה גם הוא שברירי בימינו וזקוק להכרה חיצונית.

ויש גם את הסיפורים הנוגעים והאינטימיים שהוא משתף, על הכאב שהוא שרוי בו כל חייו, כאב שהדת מנסה לרפא – אך לא תמיד מצליחה. בנאי נשאר צנוע מול הקהל שלו, אינו מטיף ואינו נחרץ במילותיו, תמיד מזמין בנועם, מציע זווית התבוננות רוחנית חדשה, וזה מה שהופך את המפגשים הללו לכה יקרים בעת הזאת, המלאה בפרשנים ומומחים שמכריזים ביהירות רבה מדי מה נכון לעשות. אם להגיד את זה במילים אחרות, פשוטות יותר: לא חשבתי אי פעם שאתעניין כל כך בפרשת השבוע, אבל אם יש בן אדם שיכול לגרום לי לצלול אל הטקסטים האלה – זה ללא ספק אביתר בנאי, כפרה עליו.
>> ניתן לצפות בשידור הלייב מדי חמישיבעמוד הפייסבוק של אביתר בנאי
>> פורסם לראשונה במגזין "את"

• ❤ תרבות
• אביתר בנאי
• מוזיקה ישראלית
• יהדות
• פייסבוק

עולם המוזיקה התגייס בשבועיים האחרונים על מלא לטובת המאמץ האזרחי בעורף ובחזית, ומיטב המוזיקאים והמוזיקאיות חורשים את הארץ מדרום לצפון, חלקם נותנים חמש או שש הופעות ביום, הכל כדי להביא מעט אור ורוך מוזיקלי למפונים, לניצולים, לחיילים, לפצועים, למשפחות החטופים והנעדרים ובעצם לכל מי שצריך. ועכשיו גם למי שצריכים כי הם תקועים כבר 16 יום בבית.

מועדון צוותא, שממוקם במרתפי לונדון מיניסטור מאז 1972 וכבר שימש בימת תרבות בלא מעט מלחמות, החל לשדר הופעות חיות מקוונות באיכות גבוהה מהאולם האיקוני שלו, כולן פתוחות ללא תשלום לקהל הרחב, תחת הכותרת "כולנו בצוותא". התיאטרון יארח זמרים, זמרות והרכבים בסגנונות שנים, כשהדגש מן הסתם הוא על קולות שיודעים לספק נחמה קטנה.

מיזם ההופעות החיות של צוותא, תחת הכותרת "כולנו בצוותא", יצא לפועל בשיתוף מיזם "IsraelAid" של חברת התוכן החינוכי Nobook.ai וקהילת Tech4Ed בראשותו של אבישי רות, שהעמידו גב טכנולוגי חזק לטובת שידור הופעות באיכות סאונד ותמונה גבוהות מהממוצע המקובל. המופעים יועברו בשידור חי בעמוד הפייסבוק של "צוותא"וכן בעמודים הרשמיים של האמנים המופיעים. לוח ההופעות לימים הבאים נבנה ויתעדכן בעמוד הפייסבוק של צוותא. לפניכם הלו"ז הנאה שהתגבש שם בינתיים לשבוע הקרוב:

ראשון 22.10
16:00 גאיה – לב אל לב
18:00 ואב וחברים – הופעה שהיא הפעלה!

שני 23.10
12:00 הרכב קאמרי
19:00 שי המבר

שלישי 24.10
18:00 סיון טלמור

חמישי 25.10
12:00 – ליה פרלוב

• תל אביב נרתמת
• צוותא
• ❤ תרבות
• הופעות
• אינטרנט
• פייסבוק