בלילה שבין שישי לשבת החריד קול נפץ את אחת השכונות המרכזיות בתל אביב, ואחריו פרצה שריפה שהחריבה כליל בית קפה אהוב ששימש לקהילה השכונתית מקום מפגש וגרמה נזק גם לקומה שמעליו, שדייריה נעדרו ממנה באותו לילה למרבה המזל. על פי הודעה שהעבירה עיריית תל אביב-יפו בקבוצת הווטסאפ הייעודית לתושבי השכונה, השריפה פרצה כתוצאה מפיצוץ מטען חבלה על רקע פלילי וכי המשטרה חוקרת את האירוע.

נחזור על עיקרי הדברים: בית קפה בתל אביב נשרף כתוצאה מפיצוץ מטען חבלה, נזק נגרם לבניין ובנס לא היו קורבנות בנפש. איך יכול להיות שדובר המשטרה לא הוציא הודעה דרמטית? איך יתכן שלא כתבו על זה בעמודים הראשונים של העיתונים? ובכן, התשובה הברורה היא שזה קרה ביפו, בשכונת לב יפו, בבית קפה שבבעלותו ערבי יפואי, כשהחשד הוא שמאחורי האירוע הפלילי עומדות משפחות פשע ערביות שמנסות להשליט אימה על עסקים יפואים. זה לא חדש שהפשיעה במגזר הערבי לא מעניינת את התקשורת, ואם אין נפגעים אז אפילו פחות, ובכל זאת עצוב להיווכח שזה נכון גם כשזה קורה בתל אביב.

בית הקפה דאבל אספרסו הפך מאז הקמתו, לפני קצת יותר מעשור, לאחד ממקומות המפגש האהובים על הקהילה הערבית ביפו ומושך בזכות רמתו הגבוהה, המנות הנדיבות וחביבותם של העובדים גם לקוחות יהודים רבים מהשכונה. הבעלים, אחמד זינאב, הוא אחד האנשים האהובים בלב יפו, עומד כמעט תמיד מאחורי דלפק השירות, מקרין שמחת חיים ושירותיות ברמה הגבוהה ביותר, יודע בדיוק מה כולם אוהבים לשתות ולאכול, מקפיד לצ'פר זאטוטים שנקלעים למקום עם הוריהם ובאופן כללי מהווה עמוד תווך קהילתי בשכונת לב יפו.

שריפתו של דאבל אספרסו הכתה את תושבי השכונה בתדהמה וכאב, ורבים מהם ביקשו לסייע לזינאב לשקם את המקום. הבוקר כבר נפתח מחדש המקום בחלל זמני לא רחוק משם, בשדרות ירושלים 77. "זה עצוב במיוחד כזה קורה למקום אהוב ונחמד כזה שרק סיים להשתפץ לפני לא הרבה זמן", אומרת ע', שמתגוררת בקרבת מקום ורוכשת שם קפה מדי בוקר, "אבל זאת אולי הזדמנות לדבר גם על זה שבשכונה הזאת, בלב יפו, שומעים יריות בנשק חם כל לילה כמעט, לפעמים גם באמצע היום. יש כאן השתוללות של פשיעה ברוטלית שמופנית בעיקר כלפי תושבים ערבים, אז זה לא מעניין את המשטרה. אם היו פוגעים בטעות ביהודי כל המדינה הייתה מדברת על זה".

בעל עסק אחר באזור, שלא הסכים להיחשף בשמו, ציין כי תחושת הביטחון האישית בשכונה צנחה פלאים מאז תחילת המלחמה. "אולי השוטרים עסוקים עכשיו בדברים אחרים בגלל המלחמה", הוא אומר, "אבל כבר כמה שבועות שמרגישים פה שהעבריינות הכבדה מרימה ראש. פרצו לנו לחנות פעמיים, הלכנו להתלונן במשטרה, אמרו לנו שאין להם מה לעשות. העבריינים מנצלים את זה שכולם ביפו בהלם. יש כאן הרבה כבוד בין התושבים הערבים והיהודים, אנחנו המוסלמים ביפו יצאנו ואמרנו מיד שמה שחמאס עשה זה אנטי-איסלם והיחסים עם היהודים שגרים כאן בדרך כלל מכבדים ושקטים, אבל מאז המלחמה אפילו יותר. משפחות הפשע מנצלות את השקט הזה ואת זה שבמשטרה של בן גביר אולי מקווים שהכל כאן ידלק וישרף כמו בית הקפה הזה".

דאבל אספרסו יצליח להשתקם כנראה, בכוחות עצמו או בסיוע רבים שמעוניינים לתמוך בבעליו, אבל התחושה שיפו הופקרה מייצרת חששות רבים לטווח הקרוב בקרב תושבי לב יפו. בשישי נורו גם יריות לעבר מסעדה ביפו, קטטה במקום אחר ביפו הסתיימה בדקירה ויריות, ולא עובר כמעט יום ללא תקריות אלימות על רקע פלילי. כשכל זה יתפוצץ כולם יהיו מאוד מופתעים.

• אוכלים שותים
• בתי קפה בתל אביב
• יפו
• פלילים
• עיריית תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

"נעמה יששכר לא יוצאת לי מהראש ואסור לנו לזנוח אותה", כתבה בפייסבוק השחקנית אניה בוקשטיין על מקרה המטיילת הישראלית שזיעזע את הרשת בשבוע האחרון. יששכר, שנתפסה בחזרתה מהודו בשדה התעופה של מוסקבה, נעצרה על החזקה של תשעה גרם חשיש. לאחר חצי שנת מעצר ברוסיה, גזר עליה בית המשפט המקומי ריצוי של 7.5 שנים בכלא הרוסי.

בפוסט, ששותף בעמוד הפייסבוק של "הצינור", קראה בוקשטיין להשיב את המטיילת הצעירה לביתה. "מהרגע הראשון שקראתי על מעצרה של נעמה ברוסיה היה ברור שמשהו בסיפור הזה מסריח", כתבה, "אבל רק עכשיו אנחנו מבינים שזה לא רק מסריח, זה חמור. נכון, בתיק שנעמה שלחה בבטן המטוס היו סמים, פחות מעשרה גרם, לכאורה עשתה שטות ויש לזה מחיר – אבל בשום פנים ואופן לא מחיר של שבע וחצי שנות מאסר. פה, ועכשיו זה ברור לכולם, קורה משהו אחר ומסוכן הרבה יותר".

המגיבים לא כועסים בכלל על נעמה, הם לא מכירים אותה ולא יודעים מה עבר לה בראש; המגיבים כועסים על מה שנעמה מייצגת עבורם. הסטלנית הזאת, הצעירה פורעת החוק ש"חושבת שהכל מגיע לה"

דבריה של בוקשטיין אינם השערה קונספירטיבית. כל גופי התקשורת שסיקרו את הנושא הודיעו כי יששכר מוחזקת במוסקבה כבת ערובה בתמורה לשחרורו של ההאקר הרוסי אלכסיי בורקוב, העצור בישראל ומבוקש על ידי ארה"ב. העונש שהוטל על יששכר חסר תקדים, ואלמלא שימשה קלף מיקוח בידיהם של הפוליטיקאים, יתכן שהיה מסתכם בחודשי מאסר ספורים או קנס כספי.

העובדות האלה לא ריככו את לבם של המגיבים, שסירבו להזדהות עם סבלה של יששכר. "עם כל הכבוד למקרה שלה, אני רוצה לראות קודם כול את אברה מנגיסטו בבית", "אנשים עושים שטויות ואחר כך בוכים", "היא לא ילדה קטנה", "יש חוקים בעולם", "אם היו אוכפים פה חוקים, לא הייתם חושבים שכל העולם מגרש משחקים שלכם" ועוד אלפי תגובות ברוח הזו גדשו את הפוסט של בוקשטיין ופוסטים דומים. נראה שהעם שהנפיק את התואר "בני טובים" ו"צדיקים" לצעירים בקפריסין מסרב להזדהות עם בחורה שהבריחה 9 גרם חשיש במזוודה.

אם נצליח לשים רגע בצד את הסלחנות הציבורית כלפי פשעים חמורים יותר, יש בתגובות הללו צדק; לציבור באמת לא אכפת מספיק מאברה מנגיסטו ומהעדה האתיופית בכלל, בעוד שבעלי המראה הצברי זוכים לסיקור תקשורתי רחב, וזה מעצבן. גם טיפשות היא עניין מכעיס, ואין עוררין על כך שהמעשה של יששכר מטופש. אבל לא היעדרותו של מנגיסטו ולא טיפשותה של יששכר מצדיקים כליאה ארוכה כל כך בכלא.

המגיבים לא כועסים בכלל על נעמה, הם לא מכירים אותה ולא יודעים מה עבר לה בראש; המגיבים כועסים על מה שנעמה מייצגת עבורם. הסטלנית הזאת, הצעירה פורעת החוק ש"חושבת שהכל מגיע לה", כך משערות רבות מהתגובות. הטוקבקיסט הישראלי מבין את חוסר המידתיות של העונש, ודווקא היא זו שמגבירה את ההנאה שלו. הוא מדמיין את ההפתעה על פניה של יששכר, בטלנית גזורה, שמגלה ברגע אחד שהחיים לא פיקניק. אם הייתה נלחמת על שלום המדינה – מילא, היינו נזעקים לעזרתה, אבל החצופה מרשה לעצמה בגיל 26 לעזוב הכל ולטוס לחופשה, בזמן שאנחנו כלואים במרדף אחר קריירה, משפחה וכסף. מבחינת המגיבים, לנעמה היה מספיק חופש – עכשיו הגיע הזמן לדחוף אותה לאמא של בתי הכלא.

"סוחרת סמים", הגדירו אותה רבים, מתעלמים לחלוטין מהעובדה שתשעה גרם חשיש שווים מאות שקלים בודדים בלבד. נעמה יששכר לא סחרה בסמים ולא פגעה באיש. היא עברה על החוק, וראויה להיענש על כך באופן מידתי עבור מי שכל פשעה הוא נגד החוק בלבד. חשבו על כל הפעמים שבהן עשיתם ביודעין עבירת תנועה, ויתרתם לעצמכם על איסוף הקקי של הכלב או שנוררתם למישהו מצית. בכל אחד מהמקרים האלה, פגעתם בזולת יותר מנעמה יששכר. עכשיו דמיינו את עצמכם בצינוק מסריח וחשוך, גדוש פושעים מכל סקאלת הפשע, בארץ זרה. עדיין נשמע לכם הוגן?

• דעות
• פלילים
• מריחואנה
• רוסיה
• סמים

• Facebook
• Twitter
• Email

המשטרה הסירה את צו איסור הפרסום לאחר שעצרה ביום חמישי את אליעזר דלאל, המוכר בזכות השתתפותו בסדרת הטלוויזיה "החברים של נאור", בחשד למעשה מגונה בילדה. דלאל הוא בעליה של הפיצריה "הסובל", מוסד תל אביבי ותיק. זוהי אינה ההסתבכות הראשונה של דלאל עם החוק, אך בהחלט החמורה שבהן. בשנות התשעים הובא למעצר מספר פעמים בעקבות האשמות בהעלמת מס במיליוני שקלים, אלימות מילולית נגד מבקרי מס הכנסה והצגת זהות בדויה בפניהם. בנוסף, לפני מספר שנים הואשם בהתנפלות אלימה על עובר אורח שסעד אצלו שנתיים לפני כן מבלי לשלם, לטענתו, מקרה שהסתיים בכך שכיבה סיגריה בוערת על פניו של אותו לקוח לשעבר.

ההתנהגות האקסצנטרית בה נודע דלאל אמנם מרחיקה חלק מהלקוחות, אך משמשת גם כאמצעי שיווקי מוצלח במיוחד. לא מעט מהלקוחות הקבועים מגיעים למקום יותר כדי לקבל את החוויה כפי שהוצגה במשך שנים בטלוויזיה ופחות בשביל הפיצה הייחודית (והיחידה) המוגשת במקום, עם תוספת ביצה קשה מעל. י', תושב האזור המכיר את המקום שנים ארוכות, אומר בשאט נפש "אני אחרי פעם אחת לא הייתי מסוגל לאכול שם יותר, אבל הילדים שלי היו הולכים לשם מאותה סיבה שאני לא, כי אין לו גבולות. הוא מעשן בזמן שהוא עובד והמחיר יקר – הכל בשביל ההצגות שהוא עושה". מהמשטרה נמסר כי לאור האישום החמור ומהלך החקירה, מעצרו הוארך עד ליום רביעי (26.6). צו איסור הפרסום על שמו היה אמור להיות מוסר בצהרי יום שני, אך בעקבות ערעור שהגיש עורך דינו הדבר התעכב. המשטרה ציינה שפרסום שמו של הנאשם חשוב עבורה מאחר ויתכן ויתקבלו תלונות נוספות בעקבות המקרה.

• הבועה
• פלילים

• Facebook
• Twitter
• Email

אם יש אמת בקלישאה שלפיה ״שלום עושים עם אויבים״, אז כנראה שיוחנן דנינו, מפכ״ל משטרת ישראל, פתוח למשא ומתן לקראת הפסקת אש, ואולי אפילו הסכם שלום – שני אלו יקרו כבר אחרי הקנדציה שלו. כנראה שגם לשוטר מספר 1 נמאס ממלחמה חסרת תכלית בסמים, שהקורבנות המרכזיים שלה הם אזרחים שמופללים על שטויות, שלא לדבר על הכסף שנשפך במאבק המיותר הזה, כשחרף ההפחדות מספר המעשנים ממשיך לגדול. יש הרבה חוקים שעוברים עליהם, מעטים הם החוקים שזוכים לזלזול כמו חוק פקודת הסמים המסוכנים שכולל בתוכו, ובכן, סמים שאינם מסוכנים; סמים שהסכנה היחידה בהם היא להיתפס בשימוש ובאחזקה שלהם ולהיות מקוטלג כעבריין במקרה הרע, או לאכול המון במבה במקרה הסביר.

גם אם המניעים של דנינו מאחורי ההתבטאויות האחרונות אינם טהורים לחלוטין ומדובר בניסיון להסיט את האש ממוקדים אחרים הנוגעים לפעילותה של המשטרה, אסור לתת למומנטום הזה לחלוף. אמנם עד כה פיו ולבו לא היו שווים – שכן כבר לפני שנתיים הוא אמר ״לא מעניין אותי מי שמגלגל ג'וינט במרפסת״ ובכל זאת מעצרים המשיכו להתבצע ותיקים פליליים המשיכו להיפתח – אבל ייתכן שבשלב הזה הוא באמת מדבר מרחשי לבו. אולי הוא הבין שהגוף שהוא אמון על פיקודו עשה טעויות, ואולי הוא חולם על זה שעוד רגע, כשייצא לפנסיה, יוכל לגלגל ג׳וינט על המרפסת בלי שלובשי מדים יתחקו אחר הריח ויבואו להציק לו.

חלק משמעותי בשיח הציבורי על קנאביס וצריכתו, שנמצא בשיא פריחתו בימים האחרונים, עוסק בתחום הקנאביס הרפואי. מבלי לדחוק אותו לשוליים – מקומו בהחלט מרכזי – צריך להציב לצדו, במעמד שווה, גם את הצריכה למטרות הנאה. אין סיבה שמי שאינו זקוק לצמח כתרופה יסתתר מאחורי האמתלה הזו. אמנם נוח יותר להסוות את הרצונות שלנו בהצעות הגשה קלות לעיכול, אבל הגברת ההילוך במאבק לאי הפללה ולגליזציה חייבת לכלול בתוכה גם את האמת הפשוטה – אנחנו רוצים לצרוך קנאביס כי זה כיף, ולא פחות חשוב – בלתי מזיק, שלא לדבר על הכסף שייחסך כשתופסק האכיפה האינטנסיבית וההכנסות הנאות ממיסוי ושבירת השוק השחור. ישראל אוהבת לנפנף בחיי התרבות והפנאי שלה בקמפיינים שנועדו למשוך תיירים, בעוד מאזרחיה מצופה לשמור על תודעה ספרטנית – כיבוש, יוקר מחיה, פערים חברתיים ושסעים על בסיס אידיאולוגיה וגזענות – עם כל אלה כמעט לא נעים לדבר על התמסטלות למטרות הנאה. כמעט.

• אנשים
• ליגליזציה
• ישראל
• חשיש
• רפואי
• יוחנן דנינו
• משטרת ישראל
• חוק
• ג'וינט
• עישון
• טורים אישיים ובלוגים
• קנאביס
• לגליזציה
• משטרה
• מריחואנה
• סמים קלים
• גראס
• פלילים
• אקטואליה
• סמים