Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
המעצב האיקוני שעמד בראש בית האופנה שאנל כבר למעלה מ-30 שנה החל את הקריירה הענפה שלו אי שם ב-1955. בגיל 85 ועם לא מעט פרובוקציות, הוא משאיר אחריו מורשת ארוכה של צבע, תעוזה והוט קוטור
קארלד לגרפלד עם אנה ווינטור ב-2015. צילום: GettyImages
קרל לגרפלד, העומד בראש בית האופנה שאנל כבר למעלה מ-30 שנה, נפטר הבוקר בפריז, כך מדווחים גופי תקשורת בצרפת. מותו של מעצב האופנה האיקוני מגיע שבועות ספורים אחרי העדרותו התמוהה משבוע האופנה בפריז, שהוסברה בידי בית האופנה בכך שהרגיש עייף. זו הפעם הראשונה בה לגרפלד החמיץ את מסלול הקוטור בשבוע האופנה, דבר שהעלה תהיות בנוגע למצבו הבריאותי. סיבת המוות לא שוחררה בינתיים לתקשורת.
אחת התמונות האחרונות של לגרפלד, שבוע האופנה של פריז 2019. צילום: GettyImages
הקריירה הארוכה של המעצב הגרמני מלאת עשייה ענפה ויוצאת דופן. לבית האופנה הצרפתי הוותיק שאנל הוא נכנס בשנת 1983, בראשו הוא עמד במקביל להיותו המנהל האמנותי של בית האופנה פנדי ומותג האופנה קרל לגרפלד הקרוי על שמו.
לגרפלד בניו יורק ב-2017. צילום: GettyImages
לגרפלד נולד ב-1933 בהמבורג (אם כי סיפר ב-2009 שייתכן שנולד ב-1938), לאיש העסקים אוטו לגרפלד ולזבנית הברלינאית אליזבת' בהלמן. לפריז הוא היגר ב-1955, בה הוא למד היסטוריה ואמנות ומיד אחר כך החל את הכשרתו בעולם האופנה. בגיל 25 עיצב את קולקציית הקוטור הראשונה שלו תחת בית האופנה ז'אן פאטו, שנחשבה שנויה במחלוקת ופרובוקטיבית.
לגרפלד על המסלול ב-2018. צילום: GettyImages
הפריצה הגדולה של עיצוביו המחתרתיים קרתה בשנת 1972, תחת המותג קלואה. בהמשך, מונה כמעצב הראשי של שאנל, בו הפיח רוח חיים חדשה אחרי שנים רבות בהן נחשב המותג הצרפתי מיושן ולא רלוונטי.
בחייו, עורר לגרפלד שערוריות רבות: ב-1993 גרם לעורכת הראשית של מגזין ווג, אנה ווינטור, לעזוב תצוגת אופנה של פנדי, בה העסיק כוכבת פורנו מוכרת כדוגמנית, ב-2009 התבטא בעד שימוש בעור ובפרווה, וב-2012 כינה את הזמרת אדל "שמנה מדיי". חייו האישיים של המעצב הצבעוני נותרו פרטיים למדיי, אך ידוע שהיה במערכת יחסים ארוכת שנים עם איש הלילה ז'אק דה באשר עד למותו ממחלת האיידס בשנת 1989.
קרל לגרפלד ואנה ווינטור. צילום: GettyImages
"לעשות אופנה זה כמו לנשום עבורי" אמר לגרפלד למגזין האופנה ווג בשנה שעברה. עם שיערו הלבן האסוף, המשקפיים הכהים, כפפות העור מהן מציצות אצבעותיו ולא פחות מ-12 קולקציות בעיצובו בכל שנה – אין ספק שמדובר בלא פחות ממותה של אגדה.
בית האופנה הכריז על היורשת של לגרפלד, וירג'יני ויארד, שעובדת כמנהלת הסטודיו של שאנל מ-1987. ויארד נבחרה בידי מנכ"ל שאנל אלן וורטהיימר, אחרי שליוותה את לגרפלד בכל אירועי האופנה בהם ביקר בשנה האחרונה.
בימים האחרונים האינטרנט מוצף בסוודר החדש של פנדי. הסוודר, בצבע וורוד בהיר עם צעיף, עשוי ממשי, צמר ופרוות שועל (גועל נפש) ומושך תשומת לב לא רק בגלל השימוש בפרווה אמיתית. העניין הוא, שהסוודר הזה נראה כמו, ובכן, פות. אם כבר יש לך פות ובא לך ללבוש עליך עוד אחד, דעי שעליך להיפרד מ-750 פאונד, שהם 3,613 ש"ח.
הסוודר הזה גועלי, מצחיק, מצלק ומוזר. כשמביטים בו, אי אפשר שלא לראות פות ענק, ולו היה זאת הטרלה של בוגרת שנקר זה יכול היה להיות חמוד, אבל זה לא. זה של פנדי. בית האופנה המוערך רק סיים בקול תרועה את תצוגת האביב שלו בשבוע האופנה שנגמר ממש עכשיו, ולא ברור מה עומד מאחורי ההנחה שהעולם מוכן לסוודר כזה, במחיר כזה.
יודגש כי בכל מקרה פנדי קפצו על העגלה מאחור מידי: הזמרת ג'אנל מונה כבר התהדרה במכנסי פותעליהם כתבתנו כאן בהרחבה ואפילו בפלורנטין ישעוגיות פות לכל דורש. במקרה של האחרונות זה לפחות במחיר סביר וגם טעים, מה שאי אפשר להגיד על היצירה של פנדי. כך או כך, אנחנו סופרות את הזמן עד שחיקויי-פות לאותו הסוודר יופיעו בזארה ואסוס ולא שוכחות שבשבילנו, הפות היה קוטור עוד לפני שזה היה מגניב.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בזמן שכולכם ריפרשתם את אפליקציית הבנק שלכם הבוקר כדי לבדוק אם המשכורת כבר נכנסה, דלפו בשעות האחרונות צילומים מקמפיין חדש של מותג היוקרה פנדי בהשתתפותה של נורת' ווסט בת החמש, בתם הבכורה של קים קרדשיאן וקניה ווסט. הקמפיין חוגג עשור לתיק מדגם Peekaboo של בית האופנה הוותיק. כמו כל דבר אחר ביקום, הפרויקט זכה להאשטאג: MeAndMyPeekaboo#.
בצילומים שהופיעו הבוקר באתרי האופנה והרכילות בחו"ל מופיעות נורת' ווסט, לצד אמה קים וסבתה, קריס ג'נר. השלוש מצולמות כשהן ישובות על מדשאה, כל אחת מהן עם תיק Peekaboo משל עצמה. כדי לסבר את האוזן, נוסיף שמחירו של תיק כזה נע בין 1,790 ל־5,400 דולר.
נורת' ווסט כבר השתתפה בצילומים להפקת אופנה כשהייתה רק בת 13 חודשים, אך זהו הקמפיין הרשמי הראשון בהשתתפותה. עם זאת, לאור העובדה שאביה הוא המנהל הקריאטיבי של לייבל האופנה ייזי, ייתכן שעתידה מלא בעוד רבים כאלה.
עשירות ונהנות. מתוך הקמפיין
רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"הביקוש לכך פשוט הלך וגבר עד שכבר אי אפשר היה להתעלם. הוא הגיע מהלקוחות ואפילו מפניות אישיות של נשים שאוהבות את העיצובים שלי ורוצות לנעול אותם – אבל לא נעלי עור", מסבירה מעצבת הנעליים שני בר את הרקע להשקת קולקציית הנעליים הטבעוניות הראשונה שלה, שתהפוך מעתה לשגרה עונתית. בר אינה מנסה לעטוף את הצעד שנקטה באג'נדה מצפונית. היא עצמה אינה טבעונית או צמחונית ואף אינה מתכננת להפסיק לבסס את מרבית עיצוביה על חומרי גלם מן החי. במילים אחרות – השיקול הוא בעיקר עסקי.
החלטתה של בר ממחישה את התנאים שמאפשרים לאידיאולוגיה להפוך מרעיון אצילי, שלרוב מסתכם במוצרי נישה, לטרנד נסחר. התנאי הראשון לכך הוא זיהוי של תנועה צרכנית חזקה מצד בעלי העסקים לצד יצירה של אופנה ייעודית מוצלחת, שלא נופלת באיכותה ובעיקר לא במראה מההיצע הקיים, כלומר אופנה שמאפייניה האקולוגיים הם בגדר ערך מוסף לאדם הממוצע, אך ממש לא המניע העיקרי לרכישתה. בר מיטיבה להמחיש: "אחד הדברים שהפתיעו אותי הוא העובדה שחלק לא מבוטל מהנשים שקנו את הדגמים הן בכלל לא טבעוניות, הן פשוט העדיפו את המראה והתחושה של תחליפי העור".
רוני קנטור. צילום: עומר הכהן
בניגוד לאופנה הירוקה – תנועה עולה ברחבי העולם שדורשת צמצום של נזקי איכות הסביבה הנובעים מתעשיית האופנה והקפדה על תנאי תעסוקה הוגנים – הדרישה לאופנה טבעונית בישראל בכלל ובתל אביב בפרט כנראה אותנטית יותר. אפשר לומר שהיא עולה בקנה אחד עם מגמות צריכה ופילוסופיות חיים שעומדים במרכז הדיון הציבורי בשנים האחרונות: הרבה יותר עמודים בעיתונים הוקדשו לביקורת על מסעדות טבעוניות ולמתכונים טבעוניים, שלא לדבר על ויכוחי פייסבוק סוערים בנושא. לעומת זאת, על התחממות גלובלית ופליטת גזי חממה כמעט לא התקיים בשנים האחרונות דיון ציבורי. במובן הזה המהלך של בר – המעצבת המקומית הראשונה שיוצאת בקולקציית תחליפי עור המשווקת כאוסף טבעוני – היא יותר ממתבקשת, ולבטח תגרור אחריה צעדים דומים מצד מעצבים נוספים ואפילו מצד רשתות גדולות.
גם חברות זרות רואות בטבעונות מקדם שיווקי מועדף עבור הקהל המקומי: חברת ניו באלאנס, שחזרה להיות שחקנית אופנה מרכזית באגף הסניקרס (ותודה למגמת הנורמקור), חנכה לאחרונה קולקציית נעלי ספורט "שבייצור שלהן לא נעשה שום שימוש בחומרים מהחי – מהגפה עד הדבק שמחבר את הסוליה", כפי שנטען מטעם החברה.
אחת המעצבות המקומיות הדוגלות באג'נדה זו מתחילת הדרך היא רוני קנטור, שמייצרת בשש השנים האחרונות נעליים טבעוניות למהדרין ובגדים שאין בהם שימוש במרכיבים מן החי, כולל צמר ומשי. ההצלחה המסחרית שקנטור זכתה לה, על רקע העובדה שהיא מייצרת את פריטיה במזרח הרחוק, ספגה לא מעט זלזול לאורך שנות פעילותה. עם זאת היא ממשיכה להתעקש כי הבחירה בתחליפים היא משיקולים אידאולוגיים לחלוטין: "במזרח הרחוק יש עורות בשפע וגם תחליפים. בתור צמחונית מילדות היה לי חשוב לייצר אופנה שלא מעורבים בה בכלל חומרים מן החי, אפילו לא בסיבי טקסטיל או בדבק. עד לא מזמן היה נהוג לחשוב שעור משמעו איכות וכי תחליפים הם נחותים. היום יש לתחליפים דרישה עצומה, וזה מורגש באופן משמעותי בשוק – טבעוני הפך מסחרי".
המגמה הטבעונית אינה ייחודית לכאן כמובן, אך בעולם היא חלק מתהליך הוליסטי יותר שמנסה לתקן את דרכי התעשייה, שבסיוען של הרשתות המהירות ובתי האופנה הגדולים כאחד הפכה לחסרת מצפון בכמה מישורים.
לדוגמה, אחד מחומרי הגלם הנפוצים על מסלולי תצוגות בתי היוקרה בעונות האחרונות הוא הפרווה, מתוך חתירה ברורה לבדל בין פלח המותרות ובין פסי הייצור המהירים. הגדיל לעשות בית האופנה פנדי, שביולי האחרון הציג מעיל פרוות צובל בציפוי כסף שמחירו נאמד במיליון יורו, שזכה לתיאור "מפגן לא הכרחי של גרוטסקיות" מצד מבקרי האופנה שלרוב אינם ממצמצים למראה פרווה על המסלול.
בעקבות זאת החלו לצמוח מותגים בעלי גישה הפוכה כמו Shrimp. המותג האנגלי הצעיר שהוקם בסך הכל לפני פחות משלוש שנים זכה להצלחה מסחררת שהצליחה להפתיע אפילו את האנה ויילנד, המעצבת הצעירה שניצבת מאחוריו. ויילנד, שבימים כתיקונם אינה אומרת לא לשניצל, מצאה עצמה נרתעת מההיבט המשועשע והמנותק שאימצה תעשיית האופנה בכל הנוגע לפרוות, ומחפשת אחר אלטרנטיבה אופנתית אך מוסרית. בתי האופנה הגדולים כגון סלפרידג'ס וברגדוף גודמן מיהרו לאמץ את הפרוות הסינתטיות של ויילנד אל חיקם, וכך עשו גם הלקוחות שזכו לגרסה איכותית בפחות מ־600 יורו לפריט – פרוטות לעומת מחירי פרוות אמיתיות.
שרימפ. צילום: אולי האדלי פירץ׳
"המחיר הוא בהחלט פקטור", מחדד וויל גרין, מעצב הנעליים הבריטי האוחז במותג Wills London המתמחה בנעליים דמויות עור וזמש לגברים ולנשים. גרין שגדל בבית צמחוני והפך לטבעוני אדוק לפני כשלוש שנים, בהחלט רואה בעסק שלו שליחות, גם אם אינה משתלמת כלכלית: "טבעונות לא בהכרח הופכת את החיים לקלים יותר כלכלית עבור המעצבים. בתום ניסיונות ממושכים הבנתי שחומרי גלם מלאכותיים אינם בהכרח זולים משמעותית, מה גם שאנשים מצפים לשלם מחיר מופחת על נעליים שאינן עשויות עור. עם זאת אני עדיין מאמין כי זו הגישה הנכונה, ועובדה שהיא גם מושכת אליה אנשים שאינם טבעוניים, אלא פשוט כאלה שמחפשים מוצר אופנתי במחיר טוב יותר".
גם במותג התיקים הטבעוני Wilby מאמינים באותו עיקרון. הקולקציה הנוכחית של המותג כוללת תיקים עשויים משעם אקולוגי איכותי לצד תיקי בד צמריריים ותרמילי גב אופנתיים במחירים שאינם עולים על 500 ש"ח. ובחזרה לשני בר, שמקפידה אף היא על רמת מחירים נמוכה משמעותית למוצריה הטבעוניים גם אם אין לכך בהכרח הצדקה עסקית: "אני מבינה את נקודת המבט של הלקוחות, אף שתהליך הפיתוח של חומרי הגלם מול היצרן האיטלקי בהחלט לא היה קצר או כלכלי יותר באופן משמעותי".
מי שאינה מסכימה עם נקודת המבט הזאת ואף רואה בה החטאה למטרה היא מעצבת העל סטלה מקארתני, פעילה ותיקה למען זכויות בעלי חיים שמאז ומעולם סירבה להשתמש בעור ובפרווה. בטקס פרסי האופנה הבריטי האחרון היא הצהירה: "העובדה שרוב הנשים כאן נועלות נעליים בעיצובי או נושאות את התיקים שלי מבלי לדעת בכלל שמדובר במוצרים שאינם עושים שימוש בעור – היא ההצלחה הגדולה מבחינתי. הרי הטכנולוגיה היום מאפשרת לייצר מוצרי יוקרה שלא נבדלים באיכותם מ'הדבר האמיתי', ואני כבר כמהה ליום שהבחירה לא להשתמש במוצרים מן החי לא תהווה עניין אלא תהיה הברירה הטבעית".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
