Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
החיים כעצמאי קשים, מתסכלים ומלאי אי ודאות, וחלק גדול מכך טמון בנטייתם של לקוחות להתעכב בתשלום בדרכים חוקיות ("שוטף פלוס 60") או מפוקפקות ("אבל שלחנו את הצ'ק בדואר, לא קיבלת?"). אחת השיטות לזירוז התשלום שאימץ נוי אלוש, אושיית יוטיוב ומוזיקאי, היא הלבנת פניהם ברבים, כלומר בפייסבוק ובטוויטר, של לקוחות שלקחו את הזמן: "שיימינג כסוג של איום מרומז. חשוב מאוד להיזהר עם זה כדי לא להפסיד עבודות עתידיות. אני מעלה לפעמים צילומי מסך בלי השם, ואז מי ששלח לי את ההודעות האלה יכול לעלות מולי בצ'ט, להתנצל ולהזדרז עם הכסף".
בִיוש אחד של אלוש היה מושקע במיוחד, בהתאם לדמות במרכזו, ואף התפשט ברשת במהרה – זה שהופנה כלפי הקמפיינרים של ציפי לבני. "אם כבר הולכים על שיימינג, שיהיה חכם. אני בטוח שהפסדתי עבודות בגלל זה, אבל כשאתה תוקף אדם כמו ציפי לבני, שהיא אשת ציבור ועוד אחת שאז לא הייתה אהודה במיוחד אחרי שנכנסה לממשלה בניגוד להצהרות קודמות שלה – מי כבר יבוא ויפגע בך בגלל דבר כזה?".
עם זאת, אלוש ממליץ לשמור את השיימינג כמוצא אחרון, ונותן טיפ אחר למי שמתקשים באיסוף הכספים – לקחת סוכן. "יש היום סוכנים לכל – לתסריטאים, לאנשי תוכן, לבמאים. אם אין לכם זמן ויכולת להתמודד עם המצבים האלה, שווה לשלם את העמלה ולתת למישהו אחר להתעסק בזה. לפעמים הם אפילו ישלמו לכם מראש עד שהעניין יוסדר מול הלקוח".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מחקר מגלה שכל הפקקים בעיר נגרמים על ידי מתווכים המתרוצצים בין דירה לדירה על טוסטוסים וקורקינטים ממונעים ומציפים את הרחוב. לפיכך נחקק חוק עזר חדש שלפיו דייר מחויב לחתום חוזה בדירה הראשונה שהוא רואה. מה אתם בוכים? לפני 100 שנה היו מחתנים אתכם בשיטה הזאת בדיוק.
כריזה, חצי כריזה
אנחנו מקווים שקוראים לכם חן או דן ולא ולדימיר או גיתית, כי מעכשיו אתם הולכים להתרגל להגיד את השם שלכם לעתים תכופות. כל מקומות האוכל בעיר עוברים לשיטת הכריזה האהובה. עושה חשק להכין סנדוויץ' בבית? לפי השיטה החדשה, גם שם תצטרכו לומר את שמכם בקול רם לפני שתוכלו להגיש לעצמכם את המנה.
פרויקט הרכבת הקלה מבוטל
אבל כדי לא לפלוט אנשים רבים בחזרה אל מעגל האבטלה, מחליטים להמשיך לחפור את המנהרות, רק בלי הקטע של למלא אותן ברכבת אחר כך.
"אין כניסה לכלבים ולפרילנסרים"
שלט אכזרי בבית הקפה השכונתי שולח אתכם ואת הלפטופ שלכם בחזרה לסלון אכול הטחב שלכם.
ההורים שלכם עוברים לעיר
היי, אתם יודעים למה כל התל אביבים הילידיים ביחסים טובים עם המשפחות שלהם? כי אין להם ברירה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
סליחה מראש על הניו אייג'יות, אבל לפחות בכל מה שנוגע לפרילנסרים זה נכון – אתה שווה כמה שאתה חושב שאתה שווה. אם מראש אתה מתמחר את עצמך במחיר נמוך במיוחד, כך גם הלקוח יתפוס אותך – שירות זול ולא בהכרח איכותי (שלא לדבר על כך שאתה גוזם את הענף שאתה יושב עליו).
2. משרד
לגיטימי להפוך את בית הקפה השכונתי למשרד שלך כל עוד אתה מזמין משהו פעם בשעה, שומר על יחס חם עם המלצרים ומפנק מדי פעם בטיפ גדול. לא לגיטימי לקיים שיחות סקייפ או טלפון בתוך בית הקפה עצמו. גם אם אתה בדיוק סוגר את מכירת התסריט שלך להוליווד, אתה תישמע כמו דושבג.
3. כתובת
אף פעם אל תחשוף בפני הלקוח את מקומך הפיזי – זה יאפשר לך לזיין את המערכת ולקחת עבודה לכל מקום בעולם. אין כמו לשבת בקפה בנויקלן ולכתוב מאמרים על מותה של הדמוקרטיה הישראלית.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה יכול לגרום לעובד עצמאי לצאת בבוקר מהטרנינג, לעבור למרחב עם בני אנוש נוספים ואפילו לשלם עבור הזכות לשבת מול הלפטופ שלו? שרון קנטור הזדמנה לחלל עבודה משותף
מה יכול לגרום לאדם שאינו שכיר לצאת בבוקר מהטרנינג, לעבור למרחב שבו מצויים בני אנוש נוספים ואפילו לשלם כסף עבור הזכות לשבת מול הלפטופ שלו? האם זה הצורך בשירותי פקס זמינים? אולי הטייסטרז צ'ויס במצב טרום־גושי? לא ולא. התשובה היא משמעת. גם קהילת השוטף פלוס 60 (המכונה באתר של מיזנטרופ "פרילנסרים, עצמאים וכותבים", כאילו מדובר בסקטורים נפרדים) צריכה את הנוגשׂ שלה, ויהא זה עיניו הבוחנות של האחר או התשלום השעתי. מי שעובד בבית מכיר את תחושת אובדן הקשר לעולם המלווה לכך, שטובה אולי לפרוזאיקונים, אבל די רעה לכל שאר שכירי העט.
למעשה, מרבית המתקבצים במרחבי העבודה המשותפים החדשים אכן עובדים אצל אותו מעסיק. הם אולי לא יודעים זאת או לא מודים בכך, אבל התחושה הנושבת משני עברי הזכוכית והפרופיל הבלגי, היא של מעין באזז, חוט חשמלי שלוחש: גוגלללל, יוטיובבבב, אפליקציההה בלתי נחוצצצצצצה, אני חלק מהקפיטליזם המאוחרררררר. זה קצת דוחה וקצת סקססססססי.
מרבית הוורקספייסים החדשים – לא כולם – משתמשים בז'רגון נדל"ני בתארם את יתרונותיהם: "פנינה חדשה ומעוצבת בלוקיישן הטוב ביותר בתל אביב", "חזית לשדרות רוטשילד", "האזור מושך אליו אמנים ומעצבים". כולם, למעט מיזנטרופ, מדגישים גם את נושא הקהילה, ה"קומיוניטי", אף שלא ברור בדיוק באיזו קהילתיות מדובר. הכוונה היא כנראה לקהילת העובדים בעולם החדש, קהילת המשרתים את האח הגדול באשר הוא. הספייסים החדשים מציעים גם ברז בירה, פופקורן, חיוכים ומינגלינג. את המניע והמנוע חושפת רשת WeWork, שיושבת בכל העולם וגם בדובנוב, עם הסלוגן: "To create a world where people make a life, not just a living". המנגנון דומה לזה שמנחה תאגידים גדולים לספק סביבה משרדית אולטימטיבית, כולל פעוטון וחדר כושר: טשטוש מושלם בין העבודה לחיים, כי העבודה היא חיים.
מיזנטרופ (צילום: יולי גורודינסקי)
גמרתי!
לקראת הבחירות האחרונות זומנתי לישיבת קריאייטיב עם מלא אשכנזים ממושקפים אחרים לצרכים שמאלניים כלשהם. הישיבה נערכה באחד מחללי העבודה המשותפים המדוגמים. בהתחלה נפלתי מהכיסא המעוצב. שיו, אירופה! כאילו, כמו ברלין אבל עם עבודה. הכל היה כל כך יפה ועם עץ מלא וציפיות לכריות וצעצועי בדיל מהמאה ה־19 – עד שלא האמנתי למזלי הטוב ולמכנסיי המטונפים. לא ידעתי אם לכעוס על עצמי על היותי אדם מהוה וקמצן, או על הספה הנאה שהדגישה זאת מול העולם כולו. ככל תשוש נפש החלטתי לחשוף את רגשותיי אלו מול משתתפת אחרת, שנראתה לי דווקא H&M פרנדלי ובכלל בחורה עם ארנק. והפלא ופלא – היא הרגישה בדיוק אותו דבר.
המשכנו להתפעל מהעיצוב, מהמים עם הנענע ופלחי התפוז, מהפח האלגנטי המחליק על ציריו אל תוך הארון, עד שנדרשנו אשכרה לעבוד. האחראית עלינו הביאה עגבניות שרי – כי אנשים שעובדים בשביל המחר לא אוכלים בורקס – והניחה אותן בשתי קערות יפות, והקערות זרקו צבע משגע על שולחן סיעור המוחות. מקץ שעה נפתחה הדלת בחדר הישיבות, והאחראי על הקומה דרש במפגיע את הקערות. מתברר שהן לא לשימוש, ובפועל מצפים ממך לקחת כוס חד פעמית כמו במשרד מגעיל מהעולם הישן.
מעבר לחלון הזכוכית המפורזל פעלה חברת סטארט־אפ. באחד הרגעים המתים בישיבה החלטתי לבדוק מה הם עושים שם, החננות האלה. הקשתי בגוגל את השם שעיטר את הזכוכית וגיליתי שהם, סורפרייז, מפתחים איזו אפליקציה עם שם שובב שתאפשר לך לתקשר עם חבריך בכל זמן (לעזאזל, חייבים עוד אחת כזאת). גיליתי גם שהלוגו שלהם נראה כשלושה גברים מאוננים, כשידו של הימני מונפת מעלה כמכריזה: "גמרתי!".
אחרי שהראיתי אותו ליושבי השולחן וכולם צחקו נורא ולכסנו מבטים לועגים לכיוון המרחב הסמוך, קצת התעצבתי. כמה קרובים הם היו, ממש מעבר לזכוכית. הלוא אם הייתה פה איזו קומיוניטי, היינו אנחנו, חבורת הקריאייטיב המהוהה, ניגשים אל עכברי ההיי־טק ואומרים להם: "הלוגו שלכם פתטי והסלוגן שלכם גרוע, אבל מפני שאתם אספרגר לא יכולתם לראות את זה", והיינו מושיטים עזרה. אבל לא. הזכוכית אטומה, קומרדס.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בואו נודה באמת, רובנו לא באמת טורחים להתלבש למשרד הביתי כמו לעולם שבחוץ, אף שזו עצה נפוצה. איך בכל זאת לא תתפתו לחזור למיטה? השקיעו בבגדי פנאי יפים שיוכלו להחליף על הבוקר את הפיג'מה שאוהבת לפתות לעצלנות.
גם אם אתם אנשים מפוזרים, אין מנוס מלסדר את המשרד הביתי. בלגן בעיניים הוא בלגן בשכל. בדוק. השקיעו בקופסאות אחסון קטנות לדברים שצריכים להיות נגישים במהלך היום, אחסנו את המסמכים למיניהם באופן מסודר ומחוץ לשדה הראייה, ואל תשכחו להקצות מקום גם לדברים שלא נמצאים דרך קבע על שולחן העבודה, כמו ספלי קפה או בקבוק מים.
כונניות רטרו, 199־249 ש"ח, גולף אנד קו
כוננית רטרו של גולף אנד קו
הקיפו את עצמכם בהשראה
תמונות, ספרים, פוסטרים ועוד פריטים יפים יזכירו לכם שמדובר במרחב הפרטי שלכם, בעיקר אם הם מהעולם המקצועי שלכם. גם אם המשרד קטן, הקפידו להוסיף לו טאץ' אישי ולהציב בו דברים שמעולם לא הייתם סומכים על השכן בקיוביקל שלא יגנוב אותם.
כשאתם עובדים מהבית, רשימת המטלות היא הבוס שלכם. היא זו שתפזול אליכם מהצד ותנדנד לכם להשלים את המשימה הבאה, אז לפחות שתהיה ארוזה בעטיפה נאה.
מוצרי נייר של Pudish,י20־35 ש"ח, מרמלדה מרקט
מחברת של Pudish
הציבו בחדר כורסה לשבירת שגרה
כל מדריך לעבודה מהבית ידגיש את החשיבות של שולחן העבודה ושל הכיסא המשרדי ויאסור עליכם ללכת לעבוד על הספה. ואנחנו אומרים – בולשיט. לא יזיק לשנות מקום, ולא תאמינו איזו אנרגיה יכולה להביא איתה הנחת הישבן על מושב מרופד היטב.
כורסה מדגם Villstad,י995 ש"ח, איקאה
כורסה של איקאה
דף הבית
לא צריך להיות חיות רשת כדי לשוטט בפינטרסט, אבל אם אתם מחפשים השראה למשרד הביתי, תוכלו להיכנס לאחד משני בלוגים –Minimaldesksו־Simpledesks– או להיעזר בבלוג העיצוב Apartment Therapy. מי שצילומי עיצוב הם כמו פורנו עבורו (לא שופטים), יכול להתקדם להארד קור: The Desk Project, פרויקט האיור של קיילי ג'סטוס הדרום אפריקאית. ג'וסטוס הופכת פינות עבודה ביתיות של אנשים יצירתיים לאילוסטרציות גרפיות שאפשר לתלות או סתם לבהות בהן לשם השראה.
דסקטופ של ניקול דלטון
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![אאוטפיט של אמריקן וינטג'. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/05/אמריקן-וינטג-קיץ-15-צילום-יחצ-חול-17-p-500x749.jpg "אאוטפיט של אמריקן וינטג'. צילום: יח"צ")
