• Facebook
• Twitter
• Email

פטריות מאכל מזבל רעיל, חליפות קבורה אקולוגיות ומערכת בינה מלאכותית שמעצבת עולם אלטרנטיבי במציאות המדומה – איך כל אלו קשורים לאמנות? פסטיבל פרינט סקרין שמוקדש לאמנות ולתרבות דיגיטלית מנסה לענות על השאלה הזאת, והשנה בחר לשלב את תחומי האמנות עם ביולוגיה וביוטכנולוגיה.

בין שלל אירועי הפסטיבל שייערך בשבוע הבא (רביעי עד שבת) בסינמטק חולון תוכלו למצוא מופע אינטראקטיבי של אמנית הפרינג' האמריקאית קארה פרנסיס, שמזמינה את הקהל לפתח דיאלוג עם מערכת בינה מלאכותית, התערוכה "אי־בית" שמתבוננת על הבית כעל אורגניזם חי על ידי אמצעים טכנולוגיים ודיגיטליים, ומפגש עם המדענית ג'יי רים לי שבונה חליפות קבורה עשויות מפטריות שמפרקות את גוף האדם בצורה ידידותית לסביבה. הפרויקטים האלו מסמנים את הפריחה האדירה בכל העולם בנושאים של סביבה, טבע וטכנולוגיה. "הנושא השנתי הגיע מתוך רצון לתת במה ראשונה בהיקפה בישראל לאמנות שעושה שימוש בביוטכנולוגיה". אומר ליאור זלמנסון, המנהל האמנותי של הפסטיבל זה שבע שנים. "הפסטיבל ממשיך לעסוק באמנות ובתרבות דיגיטלית והכותרת 'חי, צומח, דומם' מאפשרת לנו להציג אמנים וחוקרים שתוהים לגבי 'האנושי' ו'הטבעי' לאור התפתחויות בתחום הבינה המלאכותית והרובוטים ולא רק הביולוגיה".

זלמנסון, שחי בשנים האחרונות בניו יורק ומרצה באוניברסיטת ניו יורק (NYU) בתחום טכנולוגיה וחברה, מציין כי אחד השיקולים בבחירת נושא הפסטיבל הוא רלוונטיות לשיח העולמי. "הפסטיבל הוא תחת ניהולו של סינמטק חולון, אז שאלה רלוונטית נוספת היא איך לקשר את הנושא לקולנוע ולתמונה הנעה בכלל. חוץ מזה, השאלה אולי החשובה מכולן היא איזה נושא הוא 'פסטיבלי' – מעורר עניין, מאתגר אבל גם עם פוטנציאל לחוויות מהנות ולחיבורים מרתקים".

יש לא מעט משתתפים בינלאומיים השנה, אולי יותר מישראלים. יכול להיות שנושאים של טבע וביולוגיה פחות מעסיקים את התרבות הישראלית? אולי זה לא רלוונטי לנו?

"אני מאמין שכאשר מסתכלים על הנושאים הרחבים באקולוגיה, ברמת אדם וסביבתו, מגלים מלא עבודות ואמנים ישראלים שנכנסים תחת ההגדרה. הבעיה שזה לא מושך תקשורת ותשומת לב כמו עבודות שמתסיסות איזו סוגיה פנימית פוליטית, בדיוק כמו שבמהדורת החדשות נושאים של איכות הסביבה לא יהיו הידיעה הפותחת. שנית, עבודות המשלבות אמנות וטכנולוגיה דורשות מוסדות הכשרה, מעבדות וחללי עבודה מיוחדים ויקרים שלא תמיד קיימים ומתאפשרים בארץ. הפסטיבל שלנו בוחר בחירה מודעת להיות בינלאומי. אנחנו לא מעוניינים להיכנס לפוליטיקה וזהות מקומית כי יש כבר מספיק מוסדות ואירועים שעושים זאת בהצלחה. הפוליטיקה שמעניינת אותנו בפסטיבל היא גלובלית ולכן המשתתפים הם מכל העולם והזוויות השונות שהם מאירים לגבי הנושא השנתי הם מה שמייחד אותנו".

גם נושאים אקולוגיים מקבלים תשומת לב מיוחדת בפסטיבל השנה. גולת הכותרת היא התערוכה "Alien Minds", שמתייחסת לאחד הנושאים החמים באמנות בשנים האחרונות – הפוסט אנושיות. אם בשנות ה־60־70 אמנים יצאו לטבע ויצרו עבודות שחקרו את הקשר בין הסביבה לחברה ולקהילה, בשנים האחרונות אמנים מוציאים מהמשוואה הזאת את ההקשרים האנושיים. התערוכה כוללת בין השאר מופעי סאונד מתהליכי תסיסה של שימורי ירקות, מראה אינטראקטיבית שיוצרת פורטרטים מזבובים, מחילות של נמלים שהופכות לפסלי אור ועבודות אמנות שמשתנות בהתאם לבינה מלאכותית.

יש עכשיו פריחה של תפיסות אקולוגיות חדשות. איך הרעיונות האלו באים לידי ביטוי באמנות לדעתך?

"לפני כמה שנים כל עולם האמנות דיבר על האנתרופוקן. זה כינוי לעידן שבו אנו חיים כביכול, שבו האדם הפך להיות השפעה כה מהותית והרסנית על הסביבה עד שיצר למעשה השפעה ברמה גיאולוגית על כדור הארץ. תערוכות רבות נאצרו סביב התמה הזו והתייחסו ל'סוף הטבע' בדרכים שונות. לדעתי הרבה מזה היה אקדמי ולא ברור לקהל. הרגע שזה מתחיל להיות מעניין, הרגע שבו אמנים באמת יכולים לחדש, הוא כשהם מנסים לדמיין מחוץ לנקודת הראייה הצרה וההומניסטית ששמה את האדם במרכז. זו לכאורה משימה בלתי אפשרית עבור האמן שהוא אחרי הכל אדם, אבל יותר ויותר מדברים עכשיו על 'סובייקטיביות לא אנושית' – על התודעה של הלא אנושי ועל הרוח במכונה. האם צורות חיים לא אנושיות מסוגלות ליצור אמנות? האם בינה מלאכותית יכולה להיות יצירתית? אנחנו נוגעים בנושא הזה בפסטיבל השנה כי אנחנו מאמינים ששם אולי טמונה פריצת הדרך האמנותית של השנים הבאות".

פסטיבל פרינט סקרין, סינמטק חולון, גולדה מאיר 6 חולון, רביעי־שבת (21.6־24.6), 180־38 ש"ח

• פרינט סקרין
• פסטיבל פרינט סקרין
• פרינט סקרין 2017
• אמנות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

מבט מהיר על המפגש האנושי עם טכנולוגיה חושף תמונת מצב עגומה. יוצרי סדרת הדוקו "Dark Net" כבר הקדישו זמן מסך לפורנו נקמה, התמכרות לכימות דיגיטלי של חיי היומיום והתאהבויות בדמות וירטואלית, אולי כדי להלחיץ את הצופים לקראת דיסטופיה אפוקליפטית. אפשר להתווכח על אם המצב נובע מעצם קיום הטכנולוגיה או שהאחריות היא על האנשים שעומדים מאחוריה, אבל עדיף פשוט לקחת נשימה עמוקה ולקפוץ לפסטיבל פרינט סקרין, שמוקדש השנה לשאלה: כיצד משפיעה הטכנולוגיה על חוויית העונג שלנו?

פרינט סקרין הוא פסטיבל בינלאומי לאמנות ותרבות דיגיטלית שמתקיים השבוע זו הפעם השישית, והשנה יחקור את האופן שבו הטכנולוגיה מעצבת את חוויית העונג. במשך ארבעה ערבים (22.6־25.6) יתקיימו בסינמטק חולוןפאנלים, סרטים, מיצבים, תערוכות וסדנאות בהשתתפות אנשי טכנולוגיה, חוקרים ואמנים, ויש כמה אירועים בו שלא כדאי לפספס.

בין הנאה לשליטה: מערכות יחסים עם חפצים ואווטארים

הפאנל הפותח של הערב השני יתהלך על החבל הדק שבין עונג באמצעות צעצועי מין לבין ניהול מערכת יחסים עם חפצים דוממים או דמויות וירטואליות. תקבלו שפע דוגמאות מעולם התרבות, המשחקים ואתרי האינטרנט, וכנראה שתצאו משם עם תפיסה משוחררת יותר לגבי מערכות יחסים לא מסורתיות ועל היחס שבין עונג לשליטה.

בהשתתפות ד"ר יאן סטאשינקו מאוניברסיטת וורוצלב, פולין וד"ר כרמל וייסמן מאוניברסיטת תל אביב. חמישי (23.6) 19:00־20:00, אולם הביצה (אנגלית)

קראש

20 שנה לסרט הפולחן המבוסס על הספר השנוי במחלוקת שכתב ג'. ג'. באלארד, שבודק את הקשר בין האנושי למכני. בני זוג מנסים להעשיר את חיי המין שלהם באמצעות ריגושים, עד שהגבר נפגע בתאונת דרכים קשה – ומגלה קבוצה של נפגעי תאונות כמוהו, שמגיעים לסיפוק מיני על ידי שחזור של תאונות דרכים מפורסמות.

את הסרט יקדימו דברי פתיחה של המעצב אורי סוכרי. חמישי (23.6) 22:30, אולם 1

אופרטור

בכורה ישראלית לסרט בבימויו של לוגאן קיבנס. ג'ו מתמכר לכימות נתונים דיגיטלי: דיאטה, פעילות גופנית, מצב רוח ואפילו חיי המין שלו, מה שמסייע לו לשלוט בהתקפי החרדה שמהם הוא סובל. הוא מתפרנס מעיצוב חוויית משתמש לשירות לקוחות קולי, ובפרויקט האחרון שלו הוא עושה טעות – ג'ו משתמש בקולה של בת זוגו. הפרויקט מצליח מאוד, אבל האובססיה שלו לשכפול קולה מאיים על עתידם המשותף.

שישי (24.6) 19:30, אולם 1

ניסוי זמן־גוף

מהי ההרגשה כשחיים דרך גוף של מישהו אחר? התפתחות העולמות הווירטואליים וההשתקעות שהם מאפשרים עוררה את דניאל לנדאו לבדוק אם אפשר לחוות את אותן תחושות שאנחנו חווים בגוף הביולוגי – גם בנוגע לגוף וירטואלי. הניסוי/פרפורמנס ישתמש באמצעים אשלייתיים שונים, כמו אשליית יד הגומי וצילום ב-360 מעלות, כדי להבנות מחדש את גופם של המשתתפים בשלושה גילים שונים: 7, 40 ו־80.

ניסוי יחידני: שבת (25.6) 17:00־21:00. כל ניסוי אורך 15 דקות, אולם הקופסא. מספר המקומות מוגבל; הרצאה פרפורמטיבית: שבת (25.6) 21:00־22:00, אולם הקופסא

אליפות הטריוויה המוזיקלית של ישראל

ערב הסגירה מציע לכם (בין השאר) לחשוף את כל הידע האזוטרי שצברתם על מוזיקה. גיא חג'ג' מבלוג המוזיקה עונג שבת ואייל גולדמן הכינו לכם מגרדי ראשים שונים כמו שורה משיר, פיקסלים מתוך עטיפה של אלבום ועוד דברים שלא היה לכם מושג שידעתם (או שלא). אפשר להירשם לתחרות כקבוצה או כיחידים, ורצוי להגיע גם סתם בשביל לעודד.

שבת (25.6) 21:00־22:15, פאטיו

• טריוויה מוזיקלית
• גיא חג'ג'
• פסטיבל פרינט סקרין
• טכנולוגיה
• סינמטק חולון
• פרינט סקרין
• עונג שבת
• אינטרנט
• אביזרי מין
• תרבות
• תרבות רשת

• Facebook
• Twitter
• Email

אני שותה קפה עם ביורק, הנימפה־אלפית־חייזרית־גאונה שכולם אוהבים לאהוב. נושא השיחה שלנו נע בין פסטיבלי מוזיקה לשירי ילדים צרפתיים, ומשם היישר לחיים אחרי האפוקליפסה. כלומר, בדיוק מה שהייתם מצפים משיחה עם ביורק. היא כבשה לבבות ברחבי העולם בתפיסת העולם הייחודית שלה, בתלבושות המוזרות שלה ואפילו בפרצי הזעם שגורמים לה מדי פעם לתקוף צלמי פפרצי מציקים. עכשיו, בגיל 49, היא ממשיכה לא רק לפרוץ גבולות אלא לנתץ אותם לחלוטין.

היא התחילה כילדה זמרת באיסלנד מולדתה, ופרצה עם להקת האינדי שוגרקיובס בשנות ה־80. אלבומי הסולו "Debut" ו"Post" הפכו אותה לסטארית בניינטיז. אלבומים אלה כללו הכל, ממוזיקה אלקטרונית עד לג'אז ושירי מחזות זמר, והזניקו אותה לקריירה יצירתית במיוחד. מאז הוציאה ביורק שישה אלבומי אולפן, כמעט כולם היו ניסיוניים ביותר ואף אחד מהם לא אכזב.

האלבום האחרון שלה, "Vulnicura", שיצא בינואר האחרון, הוא מורכב, יפהפה וקשוח – מעין כרטיס ברכה מצופה תחרה ומוכתם בדם. השירים עוסקים בפרידה שלה ב־2013 מאב בתה, האמן החזותי מתיו בארני, שהיה בן זוגה במשך שנים רבות. אבל ברגעים אלה, כשהיא מוזגת לי קפה במשרד של היחצנית שלה בניו יורק, היא מקרינה שמחת חיים וקשה למצוא אצלה סימנים של מלנכוליה.

היא לובשת שמלת משי בשחור ולבן עם שרוולי עטלף. את קדמת השמלה חוצה זיגזג של פרנזים בכל צבעי הקשת, שמזכיר קצת את העצים בספר "הלוראקס" של ד"ר סוס. שערה שחור וקצת פרוע, ובמהלך השיחה ביורק משתמשת בו כאמצעי ביטוי עיקרי: לעתים קרובות היא עוצרת את דבריה ומעבירה את ידה לאורך קווצת שיער, או מסיטה אותה בתנועה פתאומית מפניה.

קולה קצת צרוד, זכר לניתוח להסרת גוש ממיתרי הקול שעברה בשנה שעברה, וניכר בה שהיא נזהרת בדבריה (זמן קצר לפני הריאיון התפרסמו במדורי הרכילות סיפורים על מאבק המשמורת המתנהל בינה ובין בארני). אבל לכל אורך הדרך היא צלולה, מצחיקה וערמומית. רק לפני חודשיים נפתחה במוזיאון MoMA בניו יורק רטרוספקטיבה למוזיקאית, שעוררה עניין רב אך גרפה ביקורות שליליות, ובסוף החודש יוקרן בארץ הסרט "Björk: Biophilia Live" שעוקב אחר ההופעות שליוו את אלבומה הקודם. אבל אם תשאלו את ביורק, מה שמעניין אותה הוא בכלל הקיץ הקרוב.

יש לפנייך קיץ עמוס בהופעות בפסטיבלי מוזיקה. את נהנית מהחוויה הזאת?

"יש לי אמון רב בפסטיבלים. הופעתי בהם עוד כשהרבה אנשים חשבו שזה לא קוּל, הם חשבו שזה זול או משהו כזה. אף פעם לא הופעתי באצטדיונים, וכנראה שהייתי צריכה לעשות את זה משיקולים של כסף, קריירה או קשקוש משעמם אחר".

מה עם השתתפות בפסטיבלים כצופה? את יכולה לעשות את זה?

"בעיקרון אני יכולה לעשות את רוב הדברים שאני רוצה וזה כנראה הדבר היחיד שאני לא יכולה לעשות, כי אנשים יודעים מי אני. אני לא שופטת אנשים שאוהבים להצטלם בזמנם החופשי, אני פשוט לא כזאת. אני מפונקת מהבחינה הזאת. חצי מהזמן אני גרה באיסלנד, ושם יש מעין הסכם לא כתוב שאנשים פשוט מניחים לי, ואני מאוד אסירת תודה על כך. אני פשוט אדם פרטי מאוד".

היית בסיטואציה רגשית קשה כשהקלטת את "Vulnicura" אחרי הפרידה שעברת. איך את מרגישה עכשיו?

"אני מרגישה אחרת לחלוטין. כתבתי את השירים שמופיעים באלבום עוד לפני כמה שנים, וזה הרבה זמן בכל מה שנוגע לענייני הלב. 'Vulnicura' היה קיצוני, מעין ניסוי שמטרתו לבדוק כמה מלודרמטית אני יכולה להיות. החלטתי שאם אהיה לגמרי מבולגנת ומפורקת עכשיו, הבלגן ייגמר וזהו".

אז את בכלל לא חוזרת למצב הרגשי הזה?

"אני חושבת שלאורך חיים שלמים אפשר להגיע למצב רגשי כזה רק פעם אחת. במובן מסוים הצלחתי להגיע לשם כי לא הייתי שם קודם לכן. אני מרגישה מאוד בת מזל – לא היה לי מושג שהפרידה תקבל כל כך הרבה תשומת לב, ואנשים ממש מתמקדים בהחלמה שלי. אני אסירת תודה על כך שלא מדברים על ההרס, אלא על ההבראה".

כשאת מאזינה מחדש לשירים משני האלבומים הראשונים שלך, למשל "It's Oh So Quiet", מה עובר לך בראש?

"אני ביחסים טובים עם השירים הישנים שלי. מובן שהם היו יכולים להיות טובים יותר, אבל עשיתי כמיטב יכולתי באותו הזמן, וזה כל מה שאפשר לעשות. יש לי מחויבות להיות האדם שאני בכל גיל שבו אני נמצאת. אלבום שאני יוצרת בגיל 45 שונה מאוד מזה שיצרתי בגיל 25. כשאני מביטה לאחור אל האלבום הראשון שלי, הוא נשמע פשוט וקליל כמו לשתות מים. למזלי יש לי יומנים, ויש בהם הוכחות שבאותו הזמן זה דפק לי את המוח".

והיום יצירת מוזיקה דופקת לך פחות את המוח?

"זה קשה באותה מידה לפתור את תעלומת הרצח הזאת, לשאול 'מי אני?' ולנסות לגבש תשובה. אמנם יש לי יותר מכשולים בדרך כי אני אישה, אבל אני מבולגנת ושובבה, וזה גורם לי להיות עוד יותר נלהבת לגבי פתרון החידה. אין הרבה זמרות שתיעדו את עצמן אחרי גיל 60. איך אפשר לעשות את זה בלי להעמיד פנים שאת בת 25? יש לי אלבום יפהפה של הזמרת הצרפתייה לואיז בורז'ואה, שבו היא שרה – בגיל 70 בערך – שירי ילדים צרפתיים. היא משתעלת ומעשנת בין השירים, אני מתה על זה".

האלבום שלך "Biophilia" יצא לצד סדרה של אפליקציות לאייפד. את מתכננת ליצור אלבום נוסף שיהיו לו כמה רבדים ופלטפורמות?

"זה יכול לקרות, אבל אני עוד לא בטוחה באיזה אופן. זה בטוח יגיע מזווית אחרת לגמרי. מחמיא לי שאנשים חושבים שאני אדם טכנולוגי מאוד, אבל אני לא באמת כזאת".

באמת?

"אני בסך הכל שליחה של האדם הרגיל. הדרך שלי להשתמש בטכנולוגיה היא לחכות שהיא תבוא אליי. עבדתי הרבה שנים באולפני הקלטה, ואני רואה את זה די הרבה: אנשים לומדים טריק אחד, נעשים טובים מאוד בו, וזה מתחיל להכתיב את אופן כתיבת השירים שלהם. הכלי הופך להיות המנהיג. אני זמרת. הקול הוא הכלי העיקרי שלי ומנחה אותי רוב הזמן. כשהכרתי את האפליקציות של 'Biophilia' חשבתי: 'וואו, זה כל כך פשוט, אני יכולה להבין את זה'".

יש היבטים של הטכנולוגיה המודרנית שמטרידים אותך?

"כרגע הלב שלי מוטרד מאוד מאזור ההר באיסלנד. הממשלה החליטה שהיא תבנה סכרים על פני כל האזור הזה, כך שהאזור הבלתי נגוע הגדול ביותר באירופה עומד להיעלם תוך שלוש או ארבע שנים. קראת את הספרים של טימותי מורטון? הם מעניינים מאוד. המסר שלו הוא שהאפוקליפסה כבר התרחשה ואנחנו חיים עכשיו בתקופה שאחריה, ודווקא בגלל זה יש לנו תקווה. אני מסכימה עם זה לחלוטין, ואם זה המצב – בואו נעשה משהו. פתרון אפשרי הוא לשנות את הדרך שבה אנחנו מתייחסים לטכנולוגיה ואת הדרך שבה אנחנו מתייחסים לטבע. עדיין לא מאוחר לעשות את זה".

עברת ניתוח במיתרי הקול בשנה שעברה. מה שלום הקול שלך?

"זה מצחיק, מאז הניתוח אני מצליחה להגיע לטונים גבוהים טוב יותר ממה שהצלחתי לפני כן, ויש לי גם כמה צלילים נמוכים שלא היו לי קודם לכן. הייתי רוצה להוציא אי.פי רק עם הצלילים הנמוכים".

מה תלבשי בעונת הפסטיבלים הקרובה?

"אני אוהבת תלבושות תיאטרליות, אני חושבת שכולם כבר יודעים את זה (צוחקת). ואם יש זמן מתאים להיות תיאטרלית, זה בפסטיבל. הקהל מבין שזו לא באמת אני, זו דמות אחרת, שאמאנית, משחררת, שקיימת בתוכי רוב הזמן ומתה לצאת. אין מקום וזמן טובים יותר להוציא אותה מאשר בפסטיבל".

"Björk: Biophilia Live" ישודר במסגרת פסטיבל פרינט סקרין בסינמטק חולון ב־28.5

• מוזיקה
• ביורק
• Vulnicura
• פרינט סקרין
• תרבות