ישראלים אוהבים גרסאות כיסוי כמו שהם אוהבים חומוס, גם אם מתעלמים מתת-הז'אנר "קאברים בתחרויות ריאליטי" (ואנחנו מתעלמים ממנו. סליחה נינט), בעיקר בזמנים קשים שבהם מביטים לאחור. ואיכשהו הזמנים תמיד קשים. מ"מקום לדאגה" של ריקי גל ועד "נערי שובה אליי" של נטע ברזילי, אלה הקאברים שמספרים את הסיפור שלנו
אם יש משהו שאנחנו הישראלים אוהבים אפילו יותר מחומוס זה למחזר ולמחדש. הלופ הבלתי נגמר של החיים בישראל מתבטא לא פעם בשליחת יד ארוכה להיסטוריה, ושליפה של יצירת תרבות רלוונטית, או לפעמים הפיכתה לרלוונטית מחדש. גם אם נתעלם מכל ז'אנר קאברי הריאליטי (והו, הרשימה הזו בהחלט הולכת להתעלם מהם. סליחה נינט), עדיין נוצרו במדינה שלנו אינספור קאברים לשירים בעברית, ואווירת המלחמה רק הגבירה את הרצון למצוא פתרונות חדשים בעבר. לרגל הרוח המחדשת הזו, אנחנו גאים להציג את מצעד הקאברים העבריים שמחדשים שירים בעברית. הוא לא מכיל בהכרח את כל הקאברים הכי מצליחים (כי בואו, למי יש כוח ל"דרכנו" שוב?), אבל הוא שלנו. לכל החבר'ה מחו"ל נגיע בפעם אחרת.
>> רשף שי: "המציאות נוחה לסאטירה, אבל לא לשום דבר אחר" // ריאיון
>> "פטריק": תשכחו מ"מנאייכ". הסדרה הזאת הרבה יותר "הבורר" // ביקורת
>>
יהודית רביץ – בני פרח (מבצעת במקור: רונה קינן), 2021
דוגמה נהדרת לאיזון בין הישן והחדש. יהודית רביץ, אחת המבצעות הגדולות שצמחו כאן, אימצה לחיקה את השיר הפחות מוכר הזה במסגרת האלבום "שיר על משהו נפלא", אלבום גרסאות כיסוי ל-"זמן התפוז" מ-2019 של קינן. רביץ לקחה את השיר המקורי, הכן והיפהפה והכניסה לו טוויסט חדש – אולי משהו מעט יותר מבוגר, שהפך אותו למרגש במיוחד.
רד בנד והדג נחש – נפרדנו כך/Gangsta's Paradise (מבצעים במקור: אבנר גדסי, קוליו), 2011
אחד הקאברים היותר מפתיעים, בין היתר כי עבור הבובה הכי מוכשרת בישראל תירגמו את השיר "נפרדנו כך" לאנגלית. יחד עם הדג נחש נולד מאש-אפ מושלם עם גאנגסטה פרדייז, שיר שבחיים לא הייתם מקשרים לאבנר גדסי – ואם זה לא מספיק, הם גרמו להכל להישמע ממש ממש טוב. מדובר באחד הביצועים הכי טובים של רד בנד, ושווה לשמוע אותם רק בגלל הוורסים של פיליפ העכבר.
הפה והטלפיים – מוכרחים להמשיך לנגן (מבצע במקור: להקת חיל האוויר), 2001
הקאבר הקקפוני ההזוי הזה, משתמש בפזמון הכי רפטטיבי בתולדות ההווי הצבאי, ומעקמ אותו עד שהוא – ופייר, גם אנחנו – נשברים. החל מעיוות הפזמון ("מוכרחים להפסיק לנגן/כי את המנגינה הזאת אי-אפשר להמשיך") דרך מתיחה פסיכדלית של המנגינה שבאמת אי אפשר להפסיק, ועד לרצף טריפי שעד הדקה ה-11 כנראה כבר ינתק אתכם למישור האסטרלי. וגם שם, מוכרחים להמשיך לנגן, כמעיין סיוט בלתי נגמר שמדגיש את כל מה ש"הפה והטלפיים" רוצים להגיד על שירה פטריוטית שכזו. מאסטרפיס, שמישהו יגרום לזה להפסיק.
המכשפות – קסם על ים כנרת (מבצעים במקור: משירי תנועות הנוער), 1993
"קסם על ים כנרת" נולד בתקופה הרבה יותר אוטופית – עוד לפני קום המדינה, על ידי המשורר מרדכי הוניג. הוא אומץ על ידי האוסף "משירי תנועות הנוער" – אלבום שהופק ע"י נעמי פולני ז"ל, ואיגד את אריק לביא, גידי גוב, חנן יובל, רבקה זוהר וחנה רובינא. השיר הפך לקלאסיקה ישראלית, ואז הגיעה ענבל פרלמוטר ז"ל וחירעה לו את הצורה. להקת "המכשפות" הגיעה לערב לכבודה של נעמי שמר בפסטיבל עין גב. ודווקא שם, מול עיניה של שמר, היא פירקה את השיר בהנאה לא נסתרת. שמר ז"ל, אגב, הגיבה בשעשוע לביצוע הרוקיסטי ואף אמרה – "היהפוך כושי עורו? יהפוך גם יהפוך רבותיי!". עם הגזענות של פעם אין לנו כבר מה לעשות.
עלמה גוב – מנגינה (מבצעת במקור: מוניקה סקס), 2023
קאבר חדש יחסית בצל המלחמה. "מנגינה" יצא במקור כשיר מתפתח וחדשני של "מוניקה סקס", מתוך האלבום שנושא את אותו השם מ-2011. השיר הפך ללהיט לא קטן, וגם לשיר שבישר את שובה של מוניקה סקס, שמונה שנים אחרי שהוציאה את אלבומם הקודם. 12 שנה לאחר מכן, מי שאספה את השיר היא עלמה גוב העילאית שהוסיפה לו קונטקסט מצמרר. "היינו במסיבה/ עכשיו נוסעים חזרה/ הגשם דופק בחלון/ הלחי שלה רטובה". ולקינוח, המשפט שמביא את הוולה ללב, "לא יודע בכלל מה הולך לקרות". כבר יותר משנה.
ריקי גל ומתי כספי – מקום לדאגה (מבצעת במקור: שרה בדישי), 1988
לפעמים שיר צריך לעבור כמה גלגולי חיים, עד שהקאבר הנכון מגלה אותו לעולם. כך היה עם השיר שכתב יהונתן גפן ללחן של כספי, ויצא לראשונה בביצוע של שרה בדישי, שפרשה ממוזיקה לאחר השיר. אבל הביצוע מלא הפאתוס-להקות-צבאי של הסבנטיז נשאר בליבו של כספי, שביצע אותו גם עבור אלבומו "צד א' צד ב'". אך את ההצלחה האמיתית שלו הוא חייב לריקי גל, ששמעה זמרת מתחילה מבצעת אותו כשחלפה ליד בית ליסין, והבינה שהיא חייבת לבצע אותו. מתי התעקש על דואט, ורק כך השיר קיבל את מעמדו האייקוני.
האחים סוויסה ורועי כפרי – אני אדם פשוט (מבצעת במקור: יפה ירקוני), 2020
אולי בזכות העובדה שהאחים סוויסה הם הנכדים של יפה ירקוני, הם הרשו לעצמם לקחת חופש אמנותי, כולל הוספת ליריקה שלא הייתה קיימת בגרסת המקור. דווקא מתוך החופש, השלישיה המוכשרת הפכה את השיר לקטע ראפ שנתקע במוח, ולמרות השוני עדיין עושה המון כבוד למקור.
חוה אלברשטיין ושלומי שבן – שקיעתה של הזריחה (מבצע במקור: רמי פורטיס), 2017
לידתו של הקאבר הזה בביצוע של פורטיס עצמו, בהופעה שקיים אי אז עם שלומי שבן במסגרת "פסטיבל הפסנתר". מי שארזה את השיר מחדש היתה אלברשטיין, במסגרת הסיבוב הסופר מצליח שלה עם שבן. רוב השירים בהופעה היו של אלברשטיין, אך זו היתה גרסת כיסוי מצמררת במיוחד, שקטה יותר, ואולי גם מפחידה יותר. הקול של אלברשטיין מתאר את חוויית הסוף בצורה חדשה, ואולי אף מעניינת יותר.
דנה אינטרנשיונל – ישנן בנות (מבצעות במקור: להקת הנח"ל), 1994
עזבו רגע את הקריצה הלהטב"קית שבשנות ה-90 היתה חתרנית מאין כמוהה – גם אם נתייחס רק לרעיון המוזיקלי של לקחת יורם טהרלבי שכזה, ולזרוק אותו לקונטקסט דאנספופ על מקצב אקודריון ודרופ של מארש צבאי, ואז עוד שזה יהיה להיט?! קאבר שבו זמנית לוקח את השיר למקום הכי רחוק מעצמו, וגם משאיר את הכבוד הענק למקור.
רות דולורס-וייס – משירי ארץ אהבתי (מבצעת במקור: חוה אלברשטיין), 2008
ואם כבר חוה, קשה להישאר אדיש לקאבר הזה. "משירי ארץ אהבתי" הוא כנראה השיר הכי מזוהה עם אלברשטיין, ואז אימצה אותו דולורס-וייס – זמרת יחסית אלמונית באותו הזמן – במסגרת האלבום "בעברית". התוצאה הכואבת היא שיר שהוציא את המקור מהעטיפה הכלל ישראלית והנוסטלגית, והדגיש את המילים – שיותר מכל דבר אחר, הם שיר כאב. דולורס-וייס כמעט דומעת בהקלטה של השיר, ואנחנו נותרנו להשלים אותה.
האחים צברי – שיר לשלום (מבצעת במקור: להקת הנח"ל), 2021
"שיר לשלום" הוא בכלל שיר מחאה. לא מאמינים לי? תשאלו את האחים צברי, שלקחו את השיר לכיוון רוק כבד, עם המון דיסטורשן והמון צעקות. אין ספק שזה הרבה יותר הולם מאשר הביצוע העדין והממלכתי של להקת הנח"ל למילותיו הבועטות של רוטבליט, שעוד יצוץ שוב ברשימה.
נוער שוליים – לך איתה (מבצעת במקור: אילנה רובינא), 1988
זה לא שהביצוע המקורי היה רע בשום צורה, אבל הקאבר המהפנט הזה של מיקיאגי ולהקתו הפך את השיר לאייקוני אפילו יותר מהמקור, ודי בצדק. ביצוע שכמעט מתגרה במקור באיטיות מושכת, בזכות יצירתיות מוזיקלית ופרשנות מעניינת לשיר. הוא לא נשמע שוב מאז, וזה באמת עדות לטיבו של קאבר.
רביד פלוטניק – השמחה (מבצע במקור: צ'ולו), 2013
ראפרים לרוב לא מבצעים קאברים, אבל הגלגול של השיר הזה – שהתחיל באלבום המצוין של צ'ולו מ-2006 שאף אחד בערך לא שמע – מעיד בעיקר על הכבוד שפלוטניק רוכש לאמני ההיפ הופ שבאו לפניו. את שיר הראגיי הקליל והמרים בעל המילים הנושכות של צ'ולו הוא הפך לבלדה שבו זמנית מתפקדת כקינה על כל מה שאבד, מבלי לאבד את התקווה שבמקור.
שולי רנד – כאבי גדילה (מבצע במקור: אביב גדג'), 2022
רנד, בעיקר לאחר החזרה שלו בתשובה, הפך לאחד המבצעים המרגשים בשפה העברית. ברבות השנים, לצד אלבומי הסולו שהוציא (ארבעה במספר), הוא התעסק לא מעט גם בגרסאות כיסוי במסגרת המופע "תשליך". ויש לא מעט מועמדים טובים, אבל דווקא שיר פחות מוכר – "כאבי גדילה" של גדג', סולן להקת "אלג'יר" בעברו – מלווה רבים בקשיי החיים. והקאבר של רנד, שש שנים לאחר הביצוע המקורי, הפיח בו חיים חדשים, וקצת אחרים.
מופע הארנבות של ד"ר קספר – בשמלה אדומה (את לא מבינה) (מבצעת במקור: להקת הנח"ל), 1993
בעיטת הרוק של דור הרוקסן נפתחה בבאותה שאלה של הילדה הקטנה, עם אותה ציניות של דור ה-X שעדיין תהו בעצמם – למה? הבחירה לקחת את שיר המחאה הכמו-ילדותי, חיברו אותו לחצי השני שעונה לה בהתרסה של מבוגרים, ויצרו המנון רון זועם לנוער של הנייטיז, שרק רצה לקחת את שירי הלהקות הצבאיות של הוריהם, ולחרע להם את הצורה. רצוי בצעקות.
זהו זה – כל נדרי (מבצע במקור: חיים משה), 2021
עם כל הכבוד למערכונים, שובה של "זהו זה" למסך מזוהה יותר מכל עם המוזיקה, עם השירים שהיא אהבה לחדש. זה התחיל כקוריוז, והפך פחות או יותר ללב התכנית. ובדרך כלל יש ציפייה מסוימת מהקאברים של "זהו זה" – לייצג זרם מאוד ספציפי במוזיקה העברית ("ארץ ישראל הישנה והטובה", אם תרצו), לכן דווקא בגלל זה כשהם שברו את הסטיגמה – זה יצא כל כך טוב. כמו בקאבר הזה, שנולד לכבוד ספיישל יום העצמאות ב-2021. גוב, מושונוב, קושניר, בראבא, גליקמן המעבד אמיר לקנר חיברו את השיר היפהפה הזה של חיים משה לתזמורת הפילהרמונית, והולידו ממנו שיר חדש ויפה תואר.
מרינה מקסימיליאן בלומין – פנתרה (מבצעת במקור: נועה קירל) 2022
לא חשבנו שנועה קירל תיכנס לרשימה הזו, אבל אם כבר היא פה – לפחות זה בזכות מרינה, שלמרות תוכן פופי די מטופש מצליחה להפוך את המצע לתצוגת יכולת ווקאלית מרשימה ביותר, וסוחטת את כל המגוון המוזיקלי שקיים בשיר עד תום.
דודו פארוק – עטור מצחך (מבצע במקור: אריק איינשטיין), 2021
אחד השירים הכי יפים בקאנון הישראלי מקבל שחיטה מפוארת מדודו פארוק, הלא הוא אורי קומאי, שהופך את הקלאסיקה לכאוס מוזיקלי שמורכב מראפ, מזרחית ונגיעות של רוק כבד. בקיצור – כל מה "שעטור מצחך" הוא לא. והחלק הכי מדהים? הוא גורם להכל לעבוד באופן מפתיע.
אביתר בנאי – חתונה לבנה (מבצע במקור: שלום חנוך), 2008
ב"הדרכים הידועות", אלבום קאברים שלם שהופק ל"חתונה לבנה", הקלאסיקה (בדיעבד) של חנוך, שיר הנושא ניתן לבנאי – שבדרכו ה"אביתר בנאית" הצליח לשנות את ה-DNA של השיר. הביצוע המקורי של חנוך היה זועם, אך במקרה הזה, נדמה שבנאי מסתכל על הכל ממרחק זמן. קצת כמו החתן לשעבר, שהזמן קצת השכיח את הכעס המקורי. אבל היופי של השיר נשאר כשהיה. אולי אפילו התחזק.
החצר האחורית – לשרוק בחושך (מבצע במקור: אריק איינשטיין ז"ל), 2014
יענקל'ה רוטבליט, שכתב את השיר לאיינשטיין, הוא טכנית חבר בלהקת "החצר האחורית" – אבל השיר בכל זאת שייך לאריק. וזה עוד מקרה שבו שיר קיבל משמעות חדשה, בטח סביב מותו של המבצע האייקוני, החודש לפני 11 שנים. החצר האחורית לקחו את הקלאסיקה מתוך "בדשא אצל אביגדור", רעננו אותה במידה רבה – והכירו אותה לדור חדש של ישראלים. על הדרך, זה גם היה מעין שיר זיכרון לזמר הענק שהיה ואיננו עוד.
רונה קינן – אל בורות המים (מבצעת במקור: נעמי שמר ז"ל), 2016
"אל בורות המים" הופיע במקור בספיישל טלוויזיוני שהופק ע"י מוטי קירשנבאום האגדי, במטרה להפגיש בין שתי קצוות של החברה הישראלית: מצד אחד, נעמי שמר, שגדלה בהתיישבות העובדת אבל ב-1982 כבר היתה דוברת נחרצת של הימין, ועמוס קינן – מי שנחשב לאחד הדוברים היותר מזוהים עם השמאל. ביצירה הדוקומנטרית, שהופקה לרשות השידור, הוא הוליך את שמר וקינן בין שבילי הארץ, שבה שניהם הביעו את דעתם הנחרצת. אבל מתוך הספיישל הקצת נשכח ההוא, נולד שיר נצחי שקצת הלך לאיבוד. הבת של עמוס קינן, רונה, החזירה אותו ובגדול אל התודעה. וגם הבהירה כמה הוא באמת יפה.
בעז בנאי – מרוב אהבה שותק (מבצע במקור: יוסי בנאי), 2013
קשה להתעלות על ביצוע של יוסי בנאי, אבל אם יש מישהו שיכול, זה חייב להיות עוד חבר בשבט בנאי. הלחן שכתב מתי כספי לשיר המקורי הוא לחן מתוק, כזה שמשרה אווירה חיובית לשיר די עצוב, אם קוראים את הליריקה. הקצב האיטי והמרגש יותר של בעז בנאי הרבה יותר הולם את רוח המילים שכתב הבנאי האגדי מכולם.
ערן צור – נשל הנחש (מבצע במקור: מאיר אריאל ז"ל), 1990
מהמקרים הנדירים בהם קאבר מצליח לשנות שיר. אולי אפילו להפוך אותו. "נשל הנחש" הוא קלאסיקה ידועה של אריאל, מבצע שלא היה חסר לו כלום – ובכל זאת, אי שם בשנות התשעים הגיע הסרט "שורו", ואיתו ערן צור הצעיר, שגם משחק בתפקיד קטן בסרט, עם ביצוע חדש. ואם את הביצוע המקורי מאפיין מבט אחר, קצת מחויך, על המסע של חברנו – צור הפך אותו לשיר עצב אמיתי. שירם של הדפוקים והדחויים, של אלה שבאמת נותרו למצוץ גבעול, מתחת גשר מט ליפול. מאסטרפיס.
אלי לוזון – גשם (מבצעת במקור: להקת "בנזין"), 1997
האם קאבר יכול להתעלות על המקור? זו שאלה של טעם, אבל המקרה הזה הוא חתיכת טעם מיוחד. "גשם" הוא אחד השירים המזוהים ביותר עם בנזין, למרות שסולן הלהקה יהודה פוליקר בכלל לא ביצע אותו. עם השנים, הוא הפך לקלאסיקה – אבל אז קרה משהו מיוחד סביב הסרט "עפולה אקספרס", שם ההפקה נתנה את השיר לאחד המבצעים הגדולים של המוזיקה המזרחית לדורותיה: אלי לוזון. החיבור בין לוזון לשיר היה קוסמי – קליפ שלא הפסיק להתנגן, ושיר שכבש את תחנות הרדיו, במידה רבה גם הזניק את לוזון למעמד של כוכב (אחרי "איזו מדינה"). ומעל הכל, זה פשוט ביצוע שאי אפשר לסרב לו.
נטע ברזילי – נערי שובה אליי (מבצעת במקור: מרגלית צנעני), 2023
עוד דוגמא שבה שיר התהפך ב-180 מעלות. "נערי שובה אליי" הוא הלהיט הקופצני והמגניב של מרגול – שיר חאפלות ידוע שהפך גם ללהיט גדול. אבל אז הגיעו השנים, ואיתו הקונטקסט. ב-12 בנובמבר, 2023, חודש לאחר פרוץ המלחמה – נטע ברזילי בחרה לבצע את השיר הזה מחדש לזכרו של יותם חיים. כך הפך מחאפלה לשיר תפילה בביצוע אקפלה מרהיב – כשהמילים, שכתב דני שושן, מקבלים משמעות חדשה וכואבת.
ברי סחרוף – עוד חוזר הניגון (מבצעת במקור: נירה גל), 1998
שיר שעבר הרבה תהפוכות, וגם לא מעט קאברים. במקור הוא נכתב ע"י נתן אלתרמן בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת, אך לא במטרה שיולחן. נחום היימן כבר הלחין אותו עבור חוה אלברשטיין, וגם נעמי שמר החליטה לחבר לו מנגינה – אבל בסוף הוא נכנס לתודעה בזכות נפתלי אלטר. נירה גל, זמרת יחסית לא מוכרת, היתה זו שביצעה את השיר לראשונה – אבל הרגע שבו הוא פרץ דרך היתה כאשר סחרוף לקח את הלחן לאלבום "נגיעות", ועשה ממנו קלאסיקה ישראלית.
אסף אבידן – מים מתוקים (מבצע במקור: מאיר אריאל), 2008
זה ידוע שאסף אבידן לא מרבה לשיר בעברית' ואחד המקרים הנדירים והמוצלחים ביותר הוא הביצוע שלו ל"מים מתוקים", מתוך מופע מחווה לזכרו של מאיר אריאל. את קול המשורר המתחכם של אריאל מחליף אבידן בגרסה הטבעית ביותר של קולו, ובאמת לא ברור למה הוא לא שר יותר בעברית. אולי הגיע הזמן שמישהו יבקש ממנו להקליט את השיר בגרסת אולפן, כי חוץ מהקלטה ביוטיוב, אי אפשר למצוא אותו.
מאור כהן – שיר של יום חולין (מבצעת במקור: אילנית), 2008
השיר, שנולד במסגרת פרויקט "עבודה עברית" לשנת ה-60 של מדינת ישראל, הוא קאבר על זמני. קודם כל, בזכות כהן עצמו שהחל את הקריירה בתור רוקר פוחז ב"זקני צפת", אבל כאן הביא זהות חדשה ובוגרת יותר; שנית, העיבוד שהשתנה והפך לקצת יותר "ברזל"; לבסוף, ההחלטה לא לגעת במילים. כהן שר את השיר הזה כפי שהוא נולד. ולמרות הפיתוי לשנות, הוא נתן הרבה כבוד למקור המקסים של אילנית – שיר יפהפה כשלעצמו. ואז הוסיף את הטוויסט, שהשאיר אותו בחיים עד היום, מכוסה היטב.
