זה לא סיפור גדול. הוא אפילו די קטן. שורתו התחתונה, בקצרה: נדרשתי לרוץ כמה עשרות מטרים מהמיקום האחרון של תחנת האוטובס שבו הקו שלי תמיד עצר למיקום חדש שהתחלף בין לילה. לא עודכנתי על המעבר, ולא היה שילוט. הספקתי לעלות לאוטובוס, מתנשף ומופתע. הגעתי בזמן לעבודה. החיים נמשכו כסדרם. אפשר להמשיך הלאה. או אולי בעצם לא? חכו לסוף, יש טוויסט. סרט המשך מה שנקרא.

אז הסיפור הזה קטן, את זה כבר סיכמנו, אבל הוא מצביע ולא בפעם הראשונה על אמת עצובה: לא ממש אכפת בעיר, בכלל בארץ, ממשתמשי התחבורה הציבורית. הם נחשבים עדיין לזן נחות. גם ב-2022. הנסיעה באוטובוסים מקושרת מעמדית לדרך התניידות עבור אוכלוסייה נחשלת. הטובים למכוניות, המסכנים לאוטובוסים. השירות בהתאם.

ברביעי בבוקר עליתי לקו 25 מאותו המקום שתמיד עליתי אליו בנסיעתי דרומה, לעבודה, קרוב למתחם בית הכנסת הגדול. יום למחרת, בחמישי בבוקר, המתנתי באותו המיקום רק כדי לראות את האוטובוס "בורח" לי לתחנה הבאה, מרחק של כ-30 מטר דרומית מזו שהמתנתי בה. לא היה שום רמז בשילוט, לא נמסר אף פרט על העברת התחנה. בדקתי.

כשעליתי כבר על האוטובוס ניגשתי לנהג ושאלתי אותו מה קרה? הוא ענה לי שזו התחנה החדשה. שהיא הוחלפה, ושזה באחריות משרד התחבורה לעדכן על שינויי תחנות. פניתי לגורמים בעירייה שמסרו לי שהאחריות היא דווקא של קבלן שילוט המועסק מטעם חברות האוטובוסים, כלומר אולי הנהג טעה? וגם אם לא ממש טעה (והוא טעה) – מה זה בעצם משנה? משרד התחבורה או חברת דן, או השד יודע מי? לא היה עדכון, אדם מבוגר יותר או עם מוגבלות לא היה מספיק כמוני. למה? ככה.

כמה אנשים פספסו כבר את האוטובוס שלהם בגלל מקרים כאלה? לא רק זה הנוכחי שלי אלא בכלל? האם יש מישהו שדואג לעדכן כראוי לגבי שינויים כאלה? העיר כולה הפכה בשנים האחרונות לאתר עבודות גדול על הרכבת הקלה (ולא רק), אין גוף שדואג לתכלל את כל המידע הזה ולהנגיש אותו לנוסעים באופן שיהיה ברור מספיק? באמצעים טכנולוגיים וידניים כך שיותאמו לכל המגזרים ושכבות הגיל?

בראשון בבוקר הגעתי שוב לזירת הפשע. הפעם המתינה מדבקה עם פונט קטן על תחנת האוטובוס הדרומית יותר המבשרת: כאן עובר קו 25. לא בטוח אם בכלל הייתי מבחין בה אלמלא מה שקרה לי בחמישי. בתחנה הישנה נמחק הכיתוב 25, אבל נותר הכיתוב על קו 125, שעובר גם הוא מסלול דומה דרומה לעבר מקום עבודתי (ההבדלים ביניהם – בקצוות הצפוניים והדרומיים של הקווים).

בראשון, כלומר אתמול, גם פניתי לדובר דן, איתן פיקסמן, שמסר לי את התגובה הבאה: "האחריות לעדכון השינויים היא של חברת דן. בשל שינוי בתחנת הקצה של הקו (הועתקה מרחוב ניסנבאום בבת ים לרחוב הלוחמים בחולון), בוצע שינוי בכל תחנות הקו. נפלה טעות בתחנה המדוברת וזו תתוקן בהקדם האפשרי. תודה על הסבלנות, איחולי חג שמח לכם ולכולם ו.. הרבה נסיעות טובות ובטוחות בתחבורה הציבורית".

הסיפור היה יכול להסתיים כאן, עם התגובה השקולה ולקיחת האחריות של דן, אבל אז יצאתי לעבודה הבוקר (ב'). למוד ניסיון המתנתי בתחנה החדשה לכיוון דרום, והנה קו 25 התקרב. אלא שהנהג הבוקר החליט לעצור בתחנה הישנה, זו שנמצאת 30 מטר צפונה. אוקי, חשבתי לעצמי, הוא בטח מוריד נוסעים שהתרגלו לעצור שם וימשיך ויעצור גם בתחנה החדשה. זה לא קרה: הוא המשיך בדרכו.

אז מה היה לנו כאן? טיפול בעייתי בעדכון הנוסעים, ככל הנראה בלבול בקרב הנהגים הנוסעים על הקו ותסכול גדול מצד כולם. כשהתלונות הללו נערמות ואירועים כאלה קורים שוב ושוב, איך אוהבים לומר פה? זה כבר לא באג, זה פיצ'ר.

• הבועה
• תחבורה
• תחבורה בתל אביב
• דן
• אוטובוסים
• קו 25

• Facebook
• Twitter
• Email

קו 25, תחנת מוצא: קלצקין (ת"א). תחנה סופית: מרינה (בת ים). תחנת עלייה: מלכי ישראל (כיכר רבין) 13:25

המסלול של קו 25 מתחיל באוניברסיטה ומסיים במרינה. כמו תהליך התדרדרות של סטודנט בפרסומת של אל-סם. לדעתי קו 25 הוא הדופק של תל אביב עצמה. הוא חוצה אותה לאורכה וככל הנראה הכי מאפיין אותה מכל הקווים. צפוף כמו הגיהנום בעצמו.

את האוטובוס הראשון פיספסתי. למעשה ראיתי אותו חולף. אבל אמרתי לעצמי, לא נורא, הוא ממילא נראה דחוס מדי. על כל החלונות יש אדים ויד כמו בסצינת המין בטיטאניק. יבוא עוד אחד. הסתכלתי בשלט האלקטרוני. שש דקות. מצויין. אחרי שלוש דקות זה כבר היה שבע דקות.

קצת אחרי רוטשילד הדלת האחורית נתקעה. לא נסגרה. אנשים איבדו את זה. אבי ניר? הנה לך פורמט. תוך פחות משלושים שניות יש היסטריה, צרחות, באזור האקורדיון מתחילה הגרלה את מי אוכלים ראשון

אחרי רבע שעה קו 25 נוסף הגיע. עליתי יחד עם עוד ארבעים ותשעה האנשים שחיכו בתחנה ושלושה נציגי הצלב האדום. היה דחוס באותה המידה. בעיית הצפיפות בקו 25 היא בדיוק כמו בעיית הדירות. יש מעט מדי. אפשר להגביר את התדירות או להפעיל קו לזוגות צעירים, אבל למה? אתם תתפלאו על כמה מעט מקום אנשים מוכנים לשלם את אותם חמש תשעים. במקום זה בוא נפעיל באבל לאנשים שיש להם את הכסף המתוק.

לא קל. חם. אתה לוקח נשימה ואתה מרגיש שמישהו כבר משתמש בחמצן הזה. וזה לא בגלל המיזוג. הוא פועל. זה בגלל ריבוי האוכלוסיה. יש כל כך הרבה אנשים על האוטובוס שזה גורם להתחממות גלובלית. בכמות כזאת המזגן לא יעזור, צריך צמחייה. על קו 25 יש את כל סוגי הנוסעים, כמו מדגם של העיר. מבוגרים, צעירים, כאלה עם פנסיה מסודרת וכאלה שיודעים איפה פתחו את המקום החדש שהוא עכשיו הדוראק שנסגר, צברים, עולים, ערבים, תיירים, אריתראים, הודים ויש הומלס אחד, שזה כידוע העץ ריח של קו 25. רק מקום אין.

חשוב לומר שבקו 25 יש שני סוגי מבוגרים. יש כאלה שנראים כאילו הם ישבו בלוציפר, לא שמו לב לזמן, שתו בירה אחת יותר מדי והם עכשיו בני 70. ויש מבוגרים חרושי קמטים, שהחיים נלחמו בהם והם נלחמו חזרה, הרוויחו ביושר כל שקית ניילון שהם מחזיקים ובעצם באו לפה רק כי זה היה קרוב למעברה של החברים שלהם. גם הם בני 70 עכשיו, אבל נראים יותר. על האוטובוס יש גם קבוצה גדולה של צעירים לבושים יפה מדי. או שזאת נסיעה לחתונה או שזה הווק אוף שיים הכי גדול שראיתי בחיים שלי.

ליד שוק הכרמל התרחש חילוף מאסיבי של אוכלוסיה. יורדים האנשים היפים של קינג ג'ורג' ועולים אלה של אלנבי. קל להבדיל, בדיוק כמו הבגדים שאתה קונה באלנבי והבגדים שאתה קונה בקינג ג'ורג'. כמו בכל תחנה גם הפעם היה משחק הכיסאות. אבל בלי מוזיקה או פרס, רק אלימות כבושה, ווייב של אומנויות לחימה פאסיב אגרסיביות ואנדר טון של הטרדה מינית.

בשלב הזה אני חושב שראיתי שני הודים יורדים מהאוטובוס בגלל הצפיפות. סליחה על הגזענות, אבל הם הודים! מדינה שעשויה מצפיפות! אפילו אותם קו 25 שבר! קצת אחרי רוטשילד הדלת האחורית נתקעה. לא נסגרה. אנשים איבדו את זה. אבי ניר? הנה לך פורמט. תוך פחות משלושים שניות יש היסטריה, צרחות, באזור האקורדיון מתחילה הגרלה את מי אוכלים ראשון. בסוף מישהו קם לסדר את הדלת. הוא סידר אותה. בזמן הזה תפסו לו את המקום.

האוטובוס מגיע ליפו, אבל נוסע לידה כי כי חופרים עכשיו את שדרות ירושלים כדי להרוג את העסקים המקומיים ואז כשיסיימו לבנות את הרכבת יהיה יותר קל לעשירים החדשים להשיג שם את הקפה שהם אוהבים מתל אביב

כשהגענו לרחוב העלייה העומס ירד. פחות אנשים באוטובוס, פחות אנשים ברחוב. ברחוב העלייה יש הרבה חנויות אלכוהול, כי ברחוב העליה רוצים לשכוח. עלה מישהו שניכר שיש לו בכיס דרכון של אנשים אחרים. בשקט היחסי מתחילות כל מיני שפות אחרות באוטובוס. לאו דווקא כאלה שזיהיתי. מן בליל שפות של בורקס בשישי בבוקר בשדרות ירושלים. אגב, זה לא שאין יותר תל אביבים. פשוט יש פחות. ג'נטריפיקציה זה שכל כמה זמן באוטובוס מתל אביב ליפו הבנות עם המזרוני יוגה מאריכות את הנסיעה שלהן בעוד תחנה. או במילים אחרות, כשהאוטובוס עבר ליד אבולעפיה רק 93% מהאנשים מהאנשים הסתכלו לשם בקטע לא אירוני. האוטובוס מגיע ליפו, אבל נוסע לידה כי כי חופרים עכשיו את שדרות ירושלים כדי להרוג את העסקים המקומיים ואז כשיסיימו לבנות את הרכבת יהיה יותר קל לעשירים שיבואו להשיג שם את הקפה שהם אוהבים מתל אביב.

בנקודה הזאת, הנהג התחיל להאיץ. כאילו חיכה שיהיו עליו רק זקנים והכביש יהיה ממש גרוע. האוטובוס רועד. כמעט נפלתי שלוש פעמים ובשלב הזה כבר ישבתי על כסא. אין יותר אף תלאביבי על הקו וניכר שהנהג כבר רוצה לגמור עם זה. צילצלתי לנהג לעצור. אין ביטוח תאונות בטיים אאוט.

קו 25
מחיר5.90. היה יותר הוגן לחלק את הסכום במספר הנוסעים.
עמידה בזמניםלא.
תדירותלא.
צפיפותלא הרבה יודעים אבל 25 זה "צפיפות" בגימטריה.
אוכלוסייהכולם.
אווירההנחשול.
ציוד נלווהבאותה מידה יכלו לשים תפאורה של ציוד נלווה.
נסיעהלאט מדי ואז מהר מדי.
עוצמת מיזוגHow dare you.

• ביקורת קווי אוטובוס
• הבועה
• עירוני
• אוטובוסים
• קו 25

• Facebook
• Twitter
• Email

תנועת ההשכלה:ביום ראשון הקרוב ייכנסו שוב הסטודנטים בשערי האוניברסיטה לעוד שנה של רביצה בדשא וצילום סיכומים. כאילו לא די בבזבוז הזמן הזה, רבים מהם גם יכלו שעה שלמה ויותר בדרך לקמפוס וממנו עם עוד אלפי סטודנטים שנדחקים עמם באוטובוס. סיום העבודות עלהרכבת הקלה(ובעיקר על הקו שמגיע לאוניברסיטה, שעוד לא בעבודה) לא נראה באופק, רכבת ישראל לא רלוונטית למסלול הזה, והאופציה להחזיק מכונית אינה רלוונטית למי שמרוויח שכר זעום במלצרות או במערכות עיתונים מקומיים – והסטודנטים נותרים תלויים באותם אוטובוסים, שמגוון הקווים, התדירות ובעיקר הצפיפות בהם ראויים לציון נכשל.

>> המדריך המלא לקווי האוטובוס הפרטיים בשבת

שירי, סטודנטית למדעי המוח, מציירת תמונה מחניקה וצפופה בשעות הבוקר. "בשעות של השיעורים הראשונים רוב הנוסעים הם סטודנטים שממהרים לאוניברסיטה ויורדים באותה התחנה". לדבריה, תדירות הקווים נמוכה והנסיעה לוקחת זמן רב. "לפעמים האוטובוס בכלל לא עוצר מרוב שהוא צפוף. עד שהוא מגיע, לוקחות 20 דקות שבהן הוא מסתובב ברחובות הקטנטנים של רמת אביב. אם גם ככה כל הנוסעים הם בדרך לאוניברסיטה, למה אני צריכה לעבור בהם? תנו לנו קו ישיר".

נוסף לתחנת הרכבת הסמוכה, המשרתת בעיקר את אלו המגיעים מחוץ לתל אביב, ישנם 11 קווי אוטובוס המגיעים לאוניברסיטה: 274, 572 ו־271 של חברת אגד; 6, 289, 24, 127, 54, 25, 13 ו־7 של חברת דן. מרחוב המלך ג'ורג' זמן ההגעה נאמד בחצי שעה לפחות, משדרות רוטשילד ב־40 דקות ולעתים יותר, ומשדרות ירושלים שביפו כשעה. אם ניקח את המכונית הפרטית, למרות הרכבת הקלה, הפקקים והיעדר הנת"צים עדיין נגיע קודם. וכל זה בהנחה שהאוטובוס מגיע בזמן, וזה ממש לא תמיד קורה: מתוך 20 הקווים הגרועים ביותר בתל אביב, לפי דירוג תלונות הנוסעים של ארגון "15 דקות", חמישה הם קווים שמגיעים לאוניברסיטה.

"שירותי התחבורה הציבורית לאוניברסיטאות הם אחד הכשלים החמורים יותר של הרשויות", אומר מנכ"ל 15 דקות, גיל יעקב. "זמני ההגעה הארוכים לאוניברסיטה, היעדר קווים מהירים וישירים מיעדים מרכזיים ושירות לקוי ולא אמין עלולים לעודד את הסטודנטים לרכוש רכב פרטי, ובכך להעמיק את משבר התחבורה בעיר הפקוקה בישראל". הנתונים, לטענתו, מצביעים על כך שהאוניברסיטה זקוקה לתוכנית לשיפור התחבורה ממנה ואליה. "תוכנית כזו לא מצריכה מיליארדים, חפירת מנהרות וסתימת עורקים מרכזיים. היא צריכה תשומת לב ורצון טוב של הממשלה. זה אינטרס משותף של תושבי תל אביב התקועים בפקקים, של הסטודנטים המבזבזים את זמנם וכספם, ושל נוסעי התחבורה הציבורית הכמהים לרמת שירות גבוהה".

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה:"בשנים האחרונות שופר השירות לאוניברסיטה והוספו קווים ישירים למקומות שונים בעיר. המשרד פועל לשימור רמת השירות וכל טענה שתוגש אליו תטופל במהירות. בתל אביב קיים שירות אוטובוסים לאוניברסיטה כמעט מכל ציר אורך בעיר, מרבית הקווים פועלים בתדירות גבוהה וההמתנה מיעדים מרכזיים בעיר לא אמורה לעלות על דקות בודדות בלבד. המשרד פועל בשיתוף פעולה מלא עם חברת דן ועיריית תל אביב־יפו לניטור קווים עמוסים ולטיפול בהם. אם יתברר כי ישנם עומסים המונעים עליית נוסעים לאוטובוסים, המשרד יפעל בהתאם".

[interaction id="59e72500973219000194bb49"]

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• קו 25
• עירוני