יום העצמאות שחלף עלינו היה הזדמנות לעצור רגע ולהיזכר בכל הדברים הטובים שיש בישראל, כדי לא לתת לכל הדברים הרעים שיש בישראל להרוס לנו את החג. זה לא היה קל, אבל אחד הדברים שתמיד עובדים לנו כשנראה שלא נותרה עוד ישראליות להתחבר אליה – שהוא גם אחד הדברים שהופכים את ישראל לחיונית כל כך – הוא ההומור שלה.

>> טלוויזיה אחרת, כיפית, לא מלאה בעצמה. כמה שהיא חסרה עכשיו
>> מדינה מחפשת פסקול: 12 שירים ישראלים שיחזירו לכם את התקווה

הקומדיה היא אחת האמנויות הבולטות בישראל כל השנים, מתיאטרון המטאטא ועד האינסטגרם הקרוב לביתכם. אף פעם לא היה פה קל, אבל תמיד ידענו לצחוק על זה. ויש הרב ה מאוד אנשים מצחיקים שמסתובבים בארץ הזאת. ללא היה פשוט להרכיב את הרשימה שלפניכם. קבענו כמה גבולות גזרה: 1. רק מי שמצחיקים אותנו ממש בעת הזאת, ללא נוסטלגיה ופרוטקציות לגורי אלפי; 2. רק מי שהצחקתו – אמנותו (סליחה שלמה קרעי); 3. רק מי שרלוונטי, מצליח ושאנחנו אוהבים בקטע סובייקטיבי.זמן להרים, לפי סדר אלפביתי.

גיא אורדיבר

אם פתחתם דפדפן או רשת חברתית, כנראה שנתקלתם בו באיזושהי דרך. מי שהתחיל כצייצן בוטיק, איש קריאייטיב ושחקן בפרסומות, הפך בשנים האחרונות – בעיקר סביב המלחמה – לדמות ויראלית די בולטת, כמשפיען קומי וכמי שמייצר לא מעט צחוק. מהחיקויים של יואב גלנט שהכניסו אותו לתודעה ועד לגשם היומיומי של הערות, פאנצ'ים וממים על המצב, הוא מצליח לגעת בנפש הישראלית המטורללת ועושה את זה בכישרון גדול.

מגי אזרזר

האישה וה"מי זאת?". כוכבת ענק בשמי המשחק שכיכבה בתפקידים דרמטיים בלא מעט סדרות, ביניהן "טיטו ורוחו" ו"פאלו אלטו", כמ גם על במות התיאטרון. אבל בשנים האחרונות מתקבעת כאחת הנשים המצחיקות על המסך, בעיקר בסדרה הקומית הנ"ל של כאן 11, שכבר הצליחה להתקבע כסאונד בטיקטוק. אין בישראל הרבה שחקניות שמסוגלות לעשות את הגם-וגם הזה בווירטואוזיות כזאת.

גיה באר גורביץ'

נציגה ראשונה – וממש לא אחרונה – מהנבחרת של "ארץ נהדרת", אבל לא רק משם. אחת מפצצות הכישרון הגדולות שנתקלנו בהן בשנים האחרונות נולדה מהיוטיוב במערכוני "בנהאל" ומשם רק ממשיכה לנסוק – ב"לילה טוב עם אסף הראל", "טלוויזיה מהעתיד", וכמובן ב"ארץ" – שם היא נמצאת כבר שבע שנים כחלק מהקאסט. ואחרי הכל, היא לא שכחה את הזוגיות עם יוגב יפת וחזרה איתה לסדרת מערכוני "אואזיס במדבר". הצדעה.

אור בוטבול ועמרי הכהן ("דונקי")

הם לא בהכרח קומיקאים לפי הספר, אבל הם כן אנשים שהצחקתם – אומנותם. הזוג שנפגש במחזמר האגדי "תיכון מגשימים" הפך לשותף למיזם הפודקאסטים הפופולרי שהולך וצובר תאוצה. מעל הכל, הם פרצו לחיינו דרך "אושר צרוף" – סדרת הקאלט המדהימה שלועגת (וחוגגת) לטלנובלה "לגעת באושר". סביב המומנטום מהלהיט הזה, הם מייצרים לא מעט פורמטים מוצלחים אחרים – מהשעשועון "חרטטוני" ועד הפודקאסט "מגזין הערב בבוקר". גם הם, יש לי תחושה, עוד לא אמרו את המילה האחרונה. בטח כשהיא לא "בום בפריים".

יניב ביטון

אם זה היה מצחיק וראיתם את זה בטלוויזיה, כנראה שביטון היה מעורב. מסוג הכוכבים שנראה שנמצאים בכל מקום – אבל לרגע לא נמאס לך מהם. מ"היהודים באים" שהצליחה במשך שש עונות, הוא הפך לאחד הכוכבים של "ארץ נהדרת", שיחק בשורה ארוכה של סדרות וקיבע את עצמו כאחד החקיינים הבולטים בישראל. גם מתחת לאיפור הוא מצליח להצחיק באופן אישי, שחקן שהקומדיה היא חלק ממנו, כמו גם הרגש הבלתי נמנע שעובר החוצה.

תמיר בר

מולטי טאלנט קומי וכוכב עולה. בני הדור שלי מכירים אותו כגיבור של סדרת הרשת קצרת הימים (וחבל) "אומר'ך", יחד עם ראפר צנוע בשם רביד פלוטניק – אבל מאז, הוא הפך להרבה יותר מזה. הגיבור של "שם טוב האבי" הפך לשחקן מוצלח ב"ארץ נהדרת", שיחק בסדרת הקאלט "בקרוב אצלי" ואפילו הוציא אלבום ראפ מצוין. בר הוא כישרון אדיר, שרק הולך ומתפתח ואין לכם ברירה אלא לעקוב אחריו, לפחות עד שהוא יזמין לכם משטרה.

יונתן ברק

איש שכולו תשוקה, וקומדיה מעולה – קודם כל בסטנד אפ. ברק בנה את עצמו מלמטה והיה כותב, שיחק בסרטים ובסדרות, אבל עיקר ייעודו היה על הבמה דרך מופעי הסטנדאפ הייחודיים שלו (שמצליחים מאוד כספיישלים ברשת) מ"טעים ומתוק" הסיפורי והפופולרי, דרך "פסיכופת" הפרוע שבא לתת לו קונטרה, "שנאת חינם" ו"פייק ניוז" – ברק מצליח כל פעם להפתיע מחדש. וזה עוד לפני מיזם הרסלינג שבנה. "נסיך היהודים" שהפך לאחד הסטנדאפיסטים הטובים אשר יושבים בציון.

אהרון גבע

כמעט התפתיתי לכתוב את זה בחרוזים, אבל אלוהים יודעת שהוא יעשה את זה טוב ממני. גבע, בנו של הקומיקסאי האגדי דודו גבע ז"ל, עשה מספר פרויקטים לטלוויזיה ("חאנשי" המעולה של "הוט"), ובנה את עצמו מחדש כאספן טריוויה ישראלית על עולם התרבות והבידור ב"השעשועון של גבע אהרון", שהחל כפוד עצמאי והיום הוא חלק מהתאגיד גם על המסך. הוא הספיק לארח שמות גדולים כמו קרן מור, גורי אלפי, נטע ברזילי ואפילו רבקה מיכאלי – מעולה למי שמחפש קצת אוויר ורוח שטות מבורכת ומצחיקה מאוד.

יונתן גרובר

האיש והדירוגים. מישהו שקשה להתחמק ממנו ברשת ומגיח לעתים גם על המסך. קומיקאי שהגיע מעולמות הספורט ומתפקד כפרשן כדורסל לעת מצוא ב"פודיום", עכשיו הוא בולט בעיקר אונליין עם הדירוגים המיוחדים לכל נושא ומתחיל גם קריירה כסטנדאפיסט. לא רק רשת, אבל כן מצחיק מאוד.

עומר היקרי

עוד קומיקאי מזן חדש – וכזה שיודע לתת בראש. היקרי הוא מסוג האנשים שהבינו איפה הקומדיה חיה עכשיו, וזה קורה בטיקטוק ובאינסטגרם. מערכונים קצרצרים אבל מאוד מצחיקים, והוכחה שמדובר בכישרון גדול. אם הרשימה הזאת הייתה דירוג אז הוא היה הכניסה הגבוהה למצעד.

ליאת הרלב

סלמה, אירנה, אסתי – יו ניים איט. האישה שהצליחה לייצר שלל דמויות אדירות ל"ארץ נהדרת", שחקנית מעולה ובעיקר בנאדם סופר מצחיק שמצליחה לבטא את זה באלף דרכים. היא פרצה בהופעות בתכניות הרדיו של טייכר וזרחוביץ' (בעיקר "חותרים למגע" בגלי צה"ל), ומאז הפליאה להתבטא על המסך ולא רק ב"ארץ". התפקיד שלה כאירנה פרץ גבולות – גם ב"פרלמנט" המעולה, אבל עוד יותר מזה בסדרת המערכונים הכואבת והטובה עם שאולי שמתמודד עם סרטן. כוכבת של ממש, ויש לנו תחושה שעוד לא ראינו אותה בשיאה.

טס השילוני

מי שפרצה לחיינו כמור (הדמות המועדפת עליי באופן אישי) מ"האחיות המוצלחות שלי", ממשיכה להתקדם ולהפציץ הן ב"מה שתגידו" של כאן 11, בפודקאסטים כמו "חוויית הדור כאהן" או ברשת – שם היא מעלה לא מעט סרטונים משעשעים – ובסצנה התל אביבית ממנה בקעה. מישהי שידעה להקליל גם את הטירוף של החודשים האחרונים ועל כך כולנו חייבים לה.

איתי זבולון

פעם עוד הקפידו לקרוא לו "לא טונה, השני", עכשיו כבר פחות. הרבה זמן עבר מאז "יניר האחמ"ש" וזבולון התפתח לאחד מקומיקאי הרשת הטובים המויחדים שיש כאן. הוא גם מבליח על המסך לא מעט, בעיקר בסדרות כמו "פאנץ'" (הקצת נשכחת) של יס וכמובן "על הספקטרום", ב"ריסט" של אדיר מילר שעלתה לאחרונה, וגם מצליח לא רע כסטנדאפיסט, והוא קורע גם כסולן להקת הפאנק "ויתרתי". כישרון ענק שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם.

ערן זרחוביץ'

קומיקאי בכל הרמ"ח. מי שמצליח לשחק בכל התפקידים על המגרש ואיכשהו להצטיין בכולם. יצרן מעולה של דמויות (שאנחנו מכירים עוד מהחיבור הרדיופוני שלו עם שרון טייכר), חקיין מצוין (מנפתלי בנט ועד יואב גלנט) וסטנדאפיסט בחסד רם – שהמופע שלו הוא כמו משחק כדורגל שבו הגולים לא מפסיקים להיכנס. בשנה האחרונה הוא גם נפתח בעצמו עם הסדרה המצוינת והביוגרפית "מטכליסטים". עוד מישהו שהוא אול אראונד פלייר ואחראי לחלקים גדולים מההומור העברי המצוין של הדור האחרון.

מתן חלק

תופעת טבע באר שבעית, מחייה השפה העברית, כמו דמות שבקעה ממוחו של אתגר קרת. הסגנון הייחודי של חלק התפרץ בטוויטר, שם סיפק את השרשורים הכי מפילים מצחוק בהיסטוריה של הפיד. הוא לא עצר שם. חלק התפתח ככותב (בין היתר ל"ארץ נהדרת"), משתתף בפודקאסט "מסיבת הפתעה" יחד עם טל פרידמן (במפגש בין דורי מרהיב בקומדיה הישראלית), ואפילו כתב שני ספרים – "אנשים שפגשתי בדמיון" שבדרך להפוך לסדרת טלוויזיה ו"לעומק ולרוחב" שראה אור לא מזמן. פצצה של כישרון. אל תנסו לעצור אותו.

דניאל חן

עוד מקרה שבו התגובה היא קודם כל פיזית. את חן שווה לראות על הבמה, אבל העוצמה שלו כקומיקאי באה מהסרטונים – מהקטעים הקצרים שבהם אתה נתקל, ואי אפשר שלא להישבות בקסמם. חן הוא קומיקאי פרוע, משוגע, פורץ גבולות ומי שמסוגל באמת להגיד הכל; וזה גם מה שהביא לו את הפסגה האמנותית שלו "ילד ברע" שהצליחה מאוד בהוט וגם נמכרה לנטפליקס. "ילד רע" היא לא בהכרח סדרה מצחיקה (היא בעיקר מאוד כואבת), אבל הישירות של חן עובדת שם כמו שהיא עובדת על הבמה – היא אמת צרופה, כואבת ובוטה ככל שתהיה.

שחר חסון

פעם, כשהגדירו אותו כ"איש המצחיק בישראל" זה עוד נחשב לדעה לא פופולרית. היום לאף אחד אין ספק. חסון עשה לא מעט דברים על המסך – "לילה בכיף" ו"צחוק מהעבודה", "קארפול קריוקי" והחיקוי של איתמר בן גביר ב"ארץ נהדרת". אבל הלב הוא הסטנד אפ שלו – אותו רצף תודעה בלתי נשלט שמצליח להפיל אותך מחדש לרצפה. לא תמיד זה בא עם משמעות, ברוב המקרים לא – אבל חסון מצליח להיות, בדרכו, האיש שהצליח לגעת בלב דרך הצחוק המטורף שהוא מעורר. ולעשות את זה שוב ושוב, במשך שנים. הוא האיש הכי מצחיק בישראל. בל תחרות.

אודי כגן

עוד כוכב שצמח מהרשת – בעיקר מ"משיח", סדרת הרשת המפתיעה והחדשנית של העשור הקודם. אבל מאז רק הלך והשתפר – הוא כיכב ב"ארץ נהדרת", היה פאנליסט ב"גב האומה", הגיש את "קארפול קריוקי" (כן, מלהקים שם טוב), אבל בעיקר סלל לעצמו את הדרך על הבמה כסטנדאפיסט מצחיק בטירוף, שיודע גם לגעת בלב מעבר להומור. הקטע שלו שבו פתח את הפוסט טראומה ממנה הוא סובל נגע בהרבה אנשים, כי גם בתוך המונולוג האפל והכואב הזה הוא ידע להפיל מצחוק. זה האיש, וזו הסיבה שהוא אחד מהטובים ביותר.

רועי כפרי

עוד קול ייחודי ממש בקומדיה הישראלית. הקריירה של כפרי ידועה לכולם וגוללתי אותה כאן בעבר – מ"ניצה ולחם" שהיו להיט קאלט בתקופה שבה קומדיה באינטרנט לא היתה דבר נפוץ, דרך הפרסומות המיוחדות והיצירתיות ("מילקי" בראשן) ועד סדרת המערכונים שעשה ל"ארץ נהדרת". עכשיו כפרי הגיע למצב שבו יש לו סדרה משלו ("יקומות" שהפתיעה בכאן 11), הולך בדרך שלו, מקבל מקום מקבל מקום במיינסטרים למרות שהוא רחוק ממנו שנות אור, ועושה מקום להומור מטורף, קיצוני, פילוסופי והזייתי שחסר ממנו בקומדיה הישראלית.

יובל סמו

קשה להאמין, אבל הוא חלק מ"ארץ נהדרת" כבר 19 שנה (!). יובל סמו הוא אחד הקומיקאים הפיזיים הכי מצחיקים שהיו כאן עם שלל דמויות אדירות מהעבר (עוד מימי "הרצועה" ו"גדעון להב גדול שחקני ישראל"), כשהבולטת שבהן היא כמובן נהג המונית אשר שבשבועות האחרונים גם הצליח להאיר פינות חבויות במציאות הישראלית.קומיקאי שתמיד כיף להיתקל בו ומביא איתו המון לב ואווירת פיל גוד. גם זה נדיר למדי בנוף שלנו.

גיתית פישר

זמן לווידוי: יש ברשימה הזאת לא מעט סטנדאפיסטים טובים, אבל פישר היא ליגה אחרת. מסוג האקטים שאחריהם כדאי לבדוק אם הלסת במקום. היא פרצה בסדרת הקאלט "זאת וזאתי" (שהביאה אותה עד כדי שיר עם נועה קירל), והמשיכה משם ל"ארץ נהדרת", אפילו יצרה מחזמר יחד עם שיר ראובן. אבל עיקר תהילתה מגיעה מהבמה – מהסטנד אפ החשוף, הבוטה והכל כך טוב שהיא מייצרת. מאסטרית בתחומה.

עידו קציר

מטאור של קומדיה – ועוד אחד שמצא את הדרך והקול שלו. קציר מככב כבר לא מעט שנים כקומיקאי עם סרטונים ברשת ופרסומות,והוא בולט גם על הבמה כסטנדאפיסט. כל מי שראה אותו על במה יודע איך זה מרגיש – מוזר בהתחלה, אבל כשאתה מוצא את הקצב זה פשוט עובד. ועכשיו קציר מגיע לשיא פריחתו עם "תוצרת בית" המעולה של יס, שם הוא משחק בתפקיד הראשי. מישהו שעוד יככב ברשימות רבות כאלה בשנים הבאות, ובצדק.

שיר ראובן

מישהי שהוכיחה שלהצחיק זה לא מספיק. ראובן היא אחת הקומיקאיות המשופשפות בשנים האחרונות, עם קריירת סטנד אפ ארוכה ומצליחה, אבל היא הולכת ומשתפרת עם הזמן עם הומור חכם ומאתגר, ובונה את עצמה גם בתפקידים חדשים. היא יצרה את "ילדות סכסכניות" להוט, ומעל הכל היא כרגע מובילה את הפודקאסט הרגיש והחם בישראל, "איך לעשות דברים" של כאן 11, כשבמקביל היא ממשיכה לעשות קומדיה ברשתות ולהצחיק בסגנון הבלעדי שלה. נסיכת קומדיה אמיתית.

יואב רבינוביץ'

"טלוויזיה מהעתיד" ודור הקומיקאים שבאו איתה הופיעו לא מעט ברשימה הזאת – אבל המגיש שלה חווה את אחד מסיבובי הקריירה המעניינים. מי שהתחיל בכלל כעורך דין, המשיך ככותב סאטירי וכבר היה פרונטמן לא מעט שנים – כולל, כאמור, בטלוויזיה – זז טיפה הצידה והחל לערוך את "מהצד השני" המצוינת של גיא זוהר בכאן 11, ומשם מצא את מקומו באחד הפודקאסטים המצליחים בישראל – "הקרנף", פוד האקטואליה היומי שהחל כפוד עצמאי והיום הוא חלק מבית "הפודיום". שנים חיפשו כאן גרסה ישראלית לג'ון סטיוארט, מישהו מצחיק שיודע לתווך לנו את המציאות המשוגעת. יכול מאוד להיות שדווקא רבינוביץ', בפורמט קטן וקומפקטי, הוא האיש הזה.

• ❤ תרבות
• קומדיה ישראלית
• סטנדאפ

אז אחרי שבעונה הראשונה היא הצליחה להשיג נתוני רייטינג טובים (יחסית לערוץ) ואפילו לקבל מועמדות לפרס האקדמיה – "מי זאת" חוזרת בעונה שנייה. סדרת המערכונים הנשית בכיכובן של מגי אזרזר, ג'וי ריגר, נעמה אמית ואושרית סרוסי, שעלתה למסך באוגוסט 2024 עוד תוך כדי המלחמה, חוזרת הפעם לישראל של פוסט המלחמה – אבל ממשיכה באותו טון: פאן, פאן, פאן.

>> מה נסגר כאן 11: אל תשאירו את הסדרה הזאת בגטו הערבי שלה
>> בפעם המיליון: בקשת הולכים על בטוח עם ריאליטי שמרני מאי פעם
>> כן, נראיתם מוזר ב-2016. אבל לא מוזר כמו הסדרות והסרטים האלה

וכידוע, גם בימי מלחמה אבל גם בתקופות שגרה, לא מובן מאליו לעשות כיף בטלוויזיה. בארץ, גם בתוך העידן הלכאורה פרוע שאנחנו חיים בו, בשביל כיף צריך סיבה. צריך נימוק, עיקרון סאטירי או ביקורת על החברה, כדי פשוט להצחיק. היופי ב"מי זאת" הוא שהיא מתעלמת לחלוטין מכל המגבלות האלה. היא מצחיקה עד הסוף, באופן הכי אותנטי, ובלי לשים זין על שום דבר ואף אחד.

שני דברים תפסו אותי במיוחד בעונה הזאת: האחד הוא נוכחות גברית מוגברת על המסך. לא מעט שחקנים גברים (ביניהם, בין היתר, איתי זבולון, עומר עציון, ירמי שיק בלום וגיא אדלר) נכנסים פנימה, ובעצם נוכחותם מעשירים את הסדרה – לא רק בגלל הקומדיה שהם מביאים, אלא גם בגלל שבירת החוקים – אפילו בכל מה שקשור למונח "סדרה קומית נשית".

זו לא סדרה שמתארת נשים רק מסוג אחד או רק מהסוג הצודק. למרות שהיא נשית, היא לא בהכרח פמיניסטית במובן המקובל. יש בה נשים היסטריות, דפוקות, משוגעות, מניאקיות – בדיוק כמו שיש שם גברים כאלה. היופי ב"מי זאת" הוא שהיא לא שיפוטית – היא צוחקת על כולם, גברים ונשים, בצורה שווה. וזה מה שהופך אותה לכל כך משחררת ולכזו שיכולה לגעת גם בצופים שאינם נשים (כמוני).

בסדרת מערכוני "זוג בשחיקה", למשל (אזרזר יחד עם עומר עציון, שממשיך את הפריצה מ"ארץ נהדרת"), האישה היא לא מלאכית והגבר הוא לא בן זונה בהכרח. שניהם קצת אבודים בתוך הקשר הזה, שניהם מנסים להעיר אותו בדרך המגושמת שלהם, שניהם מתעצבנים במהירות ועולה להם הדם לראש ושניהם ממהרים להתפייס כדי בכל זאת להישאר (רגע אחרי שנשבעו במזוזה שהם הולכים). האנושיות, במובן הזה, מנצחת את התפיסה של איך קומדיה נשית צריכה להיראות. וזה אדיר לא רק כי זה נכון, אלא בעיקר כי זה ממש ממש מצחיק.

ויש גם את אלמנט הכנות: "מי זאת" עובדת מצוין, זו העונה השנייה, בגלל שהיא לא מבלשטת. היא אומרת אמת על בני אדם, כולל את האמיתות שהם מנסים להחביא – מגזענות דרך חוסר ביטחון ועד מרדף אחרי לייקים ברשתות החברתיות. "מי זאת" היא המראה הטובה ביותר שיכולה להיות לחולשות שלנו – אבל לא באופן מתריס, אלא באופן חם. מחבק. כזה שמנסה להגיד לך – על משקל השיר של סנדרסון – ש"אחרים דפוקים איתך".

עוד כיוון מעניין שתפסה הסדרה הוא סוג של רוטציה (אם להשתמש במונח סטרייטי לגמרי מעולם הספורט): מגי אזרזר אמנם ממשיכה להיות הכוכבת של הקבוצה, אבל לאושרית סרוסי ניתן תפקיד הולך ומשמעותי יותר – כמעט שווה ערך לזה של אזרזר. גם ג'וי ריגר, שבעונה הקודמת קצת התחבאה והרגישה לי מכונסת מדי, פורצת כאן – היא לא קריקטורית כמו אזרזר וסרוסי, אבל כן מצליחה לגעת ולעשות את שלה בדרך עדינה יותר. וכשהיא נכנסת לנעליים של נגה ארז – זה עובד בצורה יוצאת מן הכלל.

אם נשים בצד את כל התיאוריות, "מי זאת" מצליחה בעיקר שהיא מצחיקה מהבטן. לפעמים, הצחוק עצמו הוא הסיפור. המערכונים שלה כתובים היטב, מבוצעים בצורה נהדרת ומביאים למסך משהו שלא רואים הרבה: קומדיה סלפסטיקית, שטחית לכאורה, שמצליחה לעבוד ובדרך גם להגיד משהו. היא לוקחת את חוסר הביטחון המובנה שקיים בכל הצופים (לא משנה מאיזה מגדר הם באים), שמה אותו מעל פני השטח, ובדרך גם מרסקת אותו. בתקופה קצת מבולבלת וחרדתית (כמו כל החיים שלנו כאן), היא ממתק נהדר ששווה לקחת הלאה. לא יותר, אבל גם לא פחות.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• קומדיה ישראלית
• כאן 11

מצב הקומדיה הישראלית בטלוויזיה מעולם לא היה רע יותר. אז נכון, מפה לשם כן יצאו השנה כמה קומדיות עבריות טובות, אבל בכל הנוגע לקומדיה במיינסטרים, קשה למצוא את המצחיק. סדרות סאטירה צומצמו גם הן, ואם בא לכם להתגלגל מצחוק כנראה שתפעילו יוטיוב. אבל אם יש משהו שלמדנו מ"האחיין שלי בנץ", ותכלס גם משורשי "קופה ראשית", זה שהקומדיה הבאמת משוחררת מסתתרת אצל הילדים. לכן אנחנו נוטים לשים עין כשיוצאת קומדיה לילדים, ומסתמן ש"צייר המערות" היא בדיוק קומדיה שכזו.

ראשית, שימו עין על היוצרים שלה – אסף בייזר המצוין, שהביא לכם את "היהודים באים", יצר את התוכנים יחד עם התסריטאי הקומי משה מלכה. שנית, שימו לב לקאסט הנהדר שלה, שכולל בין היתר את יניב ביטון, רועי בר נתן, עלמה זק, יניב סוויסה, מעיין בלום, יעל לבנטל, דב נבון ונטע רוט, וכבר תבינו שמדובר פה במאגר קומי פשוט נהדר. אבל אם אלו לא מספיקים כדי לשכנע אתכם שיש פה פוטנציאל קומי, תהרהרו לרגע בגאונות של לבסס סדרה על הצייר המערות הראשון בתולדות האנושות.

הסדרה עוקבת אחר אובו (איתי טרחנוב בן ה-20), בנו של ראש שבט אנשי מערות (סוויסה) שדוחף אותו להיות צייד כמו כולם, אבל מה לעשות שיצא לו בן עם נפש של אמן. האתגרים שהוא חווה כמי שהמציא את ציור המערות מול שבט שמרן ופרמיטיבי – באופן טבעי – יתגלו גם כיתרונות שלו כשיחזר אחר בוגה (נועה אסטנג'לוב), הציידת הכי מוכשרת בשבט שלא זוכה לצוד, כי היא בת והשבט, כאמור, שמרן ופרמיטיבי. הפרק הראשון שעלה היום לערוץ ניקלודיאון (וגם ליוטיוב) חמוד ביותר, ואם יש לכם ילדים זה הזמן לגרום להם להתמכר כדי שתוכלו לצפות איתם. ואם אין לכם, אתם כבר יודעים איך לצפות בתכני ניקולודיאון בלילה וליהנות, כי כבר ראיתם את בובספוג. תמכו בקומדיה ישראלית, באיזה גיל שהיא לא מגיעה.
"צייר המערות", ימי א'-ד', 14:05, ניקלודיאון, לצופי Hot ו-yes

• מה רואים הלילה
• קומדיה ישראלית
• סדרות נוער

אם יש משהו שאנחנו בישראל אוהבים יותר מאתוס צבאי, זה ללעוג לאתוס הצבאי. "גבעת חלפון אינה עונה", "מבצע סבתא", "אפס ביחסי אנוש" ועוד קומדיות צה"ליות לקחו את הרצינות התהומית של הצבא הישראלי, והפכו אותה לקאלט. בפועל, כל מי ששירת בצה"ל יודע טוב מאוד איזו קרקע קומית פורייה מצויה שם, והמעטים שמצליחים לגדל משם קומדיה בדרך כלל מנקבים את הפאסון הצבאי המנופח בעצמו. ועל ערן זרחוביץ' ואילן שפלר (חברו לארץ נהדרת והיוצר של "אבודים באפריקה ו-"אבודים באסיה" המצוינות) אנחנו סומכים מאוד שידעו להוציא את ההומור מהאתוס הצה"לי.

הסדרה החדשה של זרחוביץ', שגם מככב בה (דבר שלא קרה בערך מאז "הפרלמנט"), מתמקדת בשירות הצבאי שלו כשקמיסט בסיירת מטכ"ל, שזה כבר סט-אפ קומי מצוין לטעמנו, כי כנראה שאין מקום בו קיים יותר מתח בין ג'ובניקים חבוטים ללוחמים ללא חת ועם אין סוף אגו. הסדרה נכתבה וצולמה לפני השבעה באוקטובר, אז אל תצפו למשהו אקטואלי ו/או מלחמתי מדי, אם כי זה כנראה מחסל את הסיכוי שלה להימכר לנטפליקס ולהפוך ל"ילד רע" הבא, שלא לדבר על "פאודה".

אם כן, "מטכליסטים" עוקבת אחר רני סנדו (אמיר טסלר, לא התפקיד הצבאי הראשון שלו), חייל שבוז שמחפש לצאת מהבסיס הסגור שהוא תקוע בו, ונשלח לתפקיד שקמיסט ביחידת סיירת העלית שלא במקרה אביו ברוך (זרחוביץ') משרת בה. הבעיה היא שברוך ניצל במשך שנים את השושואיסטיות של המטכ"ל כדי לבלשט את בני משפחתו שהוא מפקד בכיר בבסיס, למרות שבפועל הוא הרס"ר, שאחראי לכל היותר על גינון. עכשיו האב והבן צריכים להסתדר עם החיים בבסיס משותף, ולהתאכזב אחד מהשני, ומצה"ל ככלל, תוך כדי השפלות מהצד הקרבי של היחידה. קדימה זרחו, אנחנו סומכים עליך שזה יהיה מצוין.
"מטכליסטים", עכשיו ב-yes

• מה רואים הלילה
• קומדיה ישראלית
• צבא
• yes