Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
סרוגות: מי תלו שטיח עצום באורך 36 מטר על בניין העירייה?
השטיח על בניין העירייה (צילום: מנחם זנבר)
פרויקט "סורגות את העיר" חיבר בין נשים מהגיל השלישי מכל רחבי תל אביב שהדגימו את כוחה של הקהילה ביצירה משותפת. היצירה המונומנטאלית תהיה תלויה מספר שבועות על בניין העירייה ובסיום התקופה תפורק לצעיפים והם ייתרמו לקהילות בעיר
אזרחים ותושבים שחלפו אמש על פני בניין העירייה ברחוב אבן גבירול שמו לב בוודאי למחזה המוזר: שטיח עצום באורך 36 מטר וברוחב ארבעה מטרים נתלה על צדו של הבניין והוא עשוי מעיין פסיפס של צעיפים סרוגים.
מאחורי המחזה הנאה הזה עומד פרויקט "סורגות את העיר", פרויקט של האמן-אוצר-יזם חברתי עדי יקותיאלי, יחד עם העמותה לאמנות בקהילה ומנהל קהילה של עיריית תל אביב-יפו. מטרת הפרויקט הייתה לייצר במה שיתופית מרכזית לעשייה משותפת של נשים בנות הגיל השלישי בעיר, ולהדגים את כוחה של הקהילה.
העיר שנסרגה לה יחדיו. שטיח הצעיפים על בניין העירייה (צילום: מנחם זנבר)
הפרויקט מתקיים בחודשים האחרונים בכ-30 שכונות בתל אביב-יפו ולקחו בו חלק נשים ממרכזי קהילה, מרכזי יום, מועדוני גמלאים, קבוצות נשים בשכונה ובתי דיור מוגן מכל רחבי העיר. בתוך הקבוצות, כך מדווחים בעירייה, נוצרה מוטיבציה של תמיכה ועזרה הדדית אל מול האתגר. הכרויות קודמות בין המשתתפות התחזקו, חברויות חדשות נוצרו והנשים התמלאו בתחושות של שמחה וגאווה.
מלבד הנשים במרכזי היום, עשו יוזמי הפרויקט מאמץ להגיע לנשים עם מוגבלויות ולשתף אותן. אחת המשתתפות היא מאבל ארבילי, בת 70, אשת חינוך שניהלה גן אנתרופוסופי בשכונת ישראל/ביצרון, פעילה חברתית ומתנדבת שנים בוועד למלחמה באיידס. כתוצאה מאירוע רפואי היא מאושפזת מזה שלוש שנים בבית חולים שיקומי בכפר סבא.שלומי מנע, מתנדב ופעיל חברתי מקאנטרי ארלוזורוב, הביא לה ערכה וציוד וחיבר אותה לקבוצת הסורגות כך שתוכל לקחת חלק בפרויקט מרחוק.
הנשים שהשתתפו בפרויקט עם ראש העיר רון חולדאי (צילום: גיא יחיאלי)
"שלומי סיפר לי על הפרויקט, עוד לפני שסיים את המשפט אמרתי לו שאני רוצה לקחת חלק", אמרה ארבילי. "ראשית, בגלל שבזמן האחרון אני מרותקת לכיסא ויוצא לי לסרוג הרבה. שנית, זה כיף להיות חלק מפרויקט. מאז שאני מוגבלת פיזית אני עושה דברים לבד, הקבוצה יצרה חברויות חדשות והוציאה ממני זוהר שאני לא מכירה. היה חיבור טוב עם שאר הנשים וסקרן אותי מה עוד הם הולכים לעשות בפרויקט. אותי זה שימח מאוד". תכלס? גם אותנו.היצירה תהיה תלויה על בניין העירייה בשבועות הקרובים, כאשר בסיום התקופה תפורק לחלקים והצעיפים ייתרמו לקהילות השונות בתל אביב-יפו.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אם המאה התשע עשרה התאפיינה בבהלה לזהב, והמאה העשרים התבססה על בהלת הטריטוריה, הרי שהמאה העשרים ואחד תיזכר לעד כעת הבהלה לדרכון הזר. (סתם, האמת שזו תקופת הבהלה למידע, אבל תזרמו שניה, זה פתיח חמוד לאייטם). אזרחות אירופאית/אמריקאית הפכה מצרך נחשק יותר מדירה עם קו ראות לים ותל-אביבים שנושאים עיניהם לארצות קרות נצפים מקוששים קרובים עם קשר דם מוטל בספק. זו כנראה הסיבה שכאשר הקים ד״ר יאיר בן-דוד, מרצה לפסיכולוגיה של המוסר, את המיזם ההתנדבותי ׳שפה משותפת׳, נתקל בהיענות מרשימה מצד סטודנטים צעירים שקפצו על ההזדמנות להתאמן בדיבור בשפה זרה.
״לא תמיד יש על מה לדבר. משתתפת אחת אמרה שזה הרגיש לה כמו דייט כושל״
מהות הפרויקט, שהוקם לפני מעל שנתיים וחצי ועכשיו בדרכו להתרחב לאיזורים נוספים, הוא קישור בין צעירים שמעוניינים לשפר כישורי שפה, לבין קשישים דוברי שפות זרות שזקוקים לאנשי שיחה. ״רצינו לייצר מסגרת בה סטודנטים נפגשים עם קשישים לא כדי להתנדב ולתת״ מספר בן-דוד, ״אלא גם כדי לקבל משהו. הקשישים תורמים גם, וזה נותן להם תחושת משמעות. המטרה היא לא ללמד, אלא בעיקר לשמר שפה.״ כרגע פועלת שפה משותפת בתל-אביב וסביבותיה, בכפר-סבא ובירושלים, אולם כוונתו של בן-דוד ושל שותפיו נועה נורליאן ודור סמית׳ היא להתרחב גם לאיזורים גיאוגרפיים נוספים בארץ. עוד מתוכנן לייצר בקרוב דף המלצות לזוגות המפטפטים, שיכיל נושאים לשיחה ואף המלצות לסרטים, שכן, על פי עדותו של בן-דוד ״לא תמיד יש על מה לדבר. משתתפת אחת אמרה שזה הרגיש לה כמו דייט כושל.״ במקרים כאלה ייערך ציוות מחדש, אולם זיווגים רבים דווקא מצליחים.
בן-דוד מספר על כאלה שנהנים מההתפתחות הלימודית, ואחרים שדווקא מתאהבים בפרטנר. הוא עצמו צופה יחד עם אשה בת תשעים בתוכניות ריאליטי ומקשקש עמה באנגלית. ״אין שום פורמט או תוכן שחייבים להעביר בפגישה. הזוג מחויב להיפגש אחת לשבוע למשך 45 דקות וזה הכל. אנחנו מייעצים בהתחלה, בודקים שהכל הולך כמו שצריך והשאר זה עליהם.״ למעט שני מקרי מוות טבעיים ובלתי נמנעים, המיזם מתנהל בצורה חלקה ואף זוכה לעזרה מבחוץ. בן-דוד הצליח לייצר שיתופי פעולה עם גופים שאחראים על קשרים בין דוריים, האגף לניצולי שואה בעיריית ירושלים, בתי אבות רבים, האגף למעורבות חברתית באוניברסיטת תל-אביב, עיריות תל-אביב וירושלים והסוכנות היהודית. הוא אף קיבל מימון מהקרן החדשה סביב קישור בין דוברי ערבית ומקרן הורביץ שתורמת למיזמים שקשורים לגיל השלישי ואחראית למשכורת היחידה בפרויקט, אותה מקבלת נורליאן, שאחראית על מחלקת השידוך. בצד המנהל״י הם מקבלים סיוע מעמותת מל״י (המרכז לאזרחים יוזמים), שמתמחה בהתנהלות מול קרנות. אולם מדבר אחד מאוכזב בן-דוד. ״חשבתי שיהיו שפות יותר אקזוטיות כמו יידיש וכאלה, אבל לצערי יש ביקוש בעיקר לשפות המקובלות – אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית.״ שמישהו יספר לו שאי אפשר להגר ליידישלנד ולהשיג מילקי בזול. שפה משותפת, טלפון: 0506443605.אתר,פייסבוק
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עמותת מטב היא עמותה הפועלת למען קשישים, וכעת היא זקוקה למתנדבים עבור תכנית חדשה שמתמקדת בליווי ועזרה לניצולי השואה. במסגרת ההתנדבות: פגישות קבועות עם הניצול בביתו, יצירת קשר אישי במטרה להפיג את בדידותו של הניצול, סיוע בחיבור לשירותים שונים כגון הרשות לזכויות הניצולים ועוד. ימים א-ו, בין השעות 9:00-20:00 אחת לשבוע למשך שעתיים. נדרשת התחייבות לשנה. רחוב יגאל אלון 65
2. העמותה לקידום החינוך בתל אביב
העמותה מסייעת ופועלת במגוון תחומים למען אוכלוסיות מוחלשות ובמסגרתה תוכניות התנדבות רבות. כרגע דרושים מתנדבים בעלי רכב, לשם חלוקת מזון שנאסף עבור משפחות נזקקות. במסגרת ההתנדבות- לקיחת המזון ממרכז האריזה שנמצא ברחוב תל גיבורים, וחלוקתו למשפחות הנזקקות בהתאם לרישום. הפעילות מתקיימת באזור דרום תל- אביב ויפו, בימים א-ה בין השעות 9:00-17:30 (עם גמישות) ובתיאום מראש.
3. קשת
קשת היא עמותה ציבורית המפעילה ומפתחת מגוון שירותים לשיפור איכות חייהם של תושביה המבוגרים של תל אביב-יפו. במסגרת העמותה פועלים בתי אבות ומרכזי יום לקשיש, אליהם דרושים מתנדבים אשר יעבירו הפעלות וסדנאות שונות כחלק משגרת הפעילות במרכזים ובחגים. ניתן להעביר הפעלות והרצאות בתחומי האומנות, צילום, פילאטיס, יוגה, מוזיקה, נגינה, אקטואליה וכל מה שעשוי להתאים לאוכלוסיה הזו. ימים א-ש בשעות גמישות 9:00-20:00, למשך שעה לפחות. לא נדרשת התחייבות לטווח ארוך אך ניתן להתנדב באופן מתמשך בתיאום עם העמותה.
העמותה מפעילה פרויקט לסיוע לילדים ממשפחות מצוקה, דרך חונכות לילדים בסיכון בגילאי 4-12. המתנדבים מתבקשים לשמש מעין דמות של אח בוגר ומשמעותי עבור הילד/ה, הקשבה תשומת לב ויחס, עזרה לימודית וכו׳. ההתנדבות מתקיימת אחת לשבוע/ שבועיים בימים א-ה בין השעות 15:00-18:00 ונמשכת בין שעה לשעתיים. כמו כן נדרשת התחייבות לפרויקט למינימום חודשיים.
העמותה פועלת למען בעלי חיים בדגש על כלבים וחתולים חסרי בית, על ידי איתור בתי אומנה זמניים וקיום ימי אימוץ. במסגרת ההתנדבות- מתן הסברים על העמותה בדוכנים בימי אימוץ, ייעוץ בנושא, ליווי וטיפול והשגחה על בעלי החיים במהלך יום האימוץ ועוד. ימי האימוץ מתקיימים בתל אביב בכל שבוע בימי שישי, בשעות הבוקר עד הצהריים. ניתן להגיע באופן חד פעמי או קבוע.
העמותה למען בעלי חיים, מספקת טיפול, אומנה איתור משפחות לאימוץ והצלה במצבי קיצון. לעמותה דרושים מתנדבים להוצאת כלבי הכלבייה לטיול ועזרה בחתוליה. ההתנדבות מתקיימת בימי א-ה, בין השעות 12:00-16:30, ביום ו בשעות 12:00-14:00 וביום ש בשעות 12:00-15:00, מינימום שעה. חיים חפץ 4
7. בית ספר ונצואלה – קלישר
בית ספר ונצואלה קלישר הוא בית ספר שמפעילה עמותת איל"ן, לילדים עם צרכים מיוחדים מורכבים. במסגרת ההתנדבות: הגעה לבית הספר וישיבה פרטנית או קבוצתית עם הילדים לשיחה, משחק פעילויות מגוונות ועוד. ההתנדבות מתקיימת בימים א-ה, בין השעות 08:00-15:00, למשך שעתיים בשבוע. נדרשת התחייבות לחצי שנה לפחות. רפידים 27
עמותת אילן.
8. אנוש
אנוש היא העמותה הישראלית לבריאות הנפש אשר מפעילה הוסטל שיקומי לאנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית. ניתן להתנדב החל מגיל 21+ לחונכות אישית לדיירי ההוסטל. במסגרת ההתנדבות- שיחות, תשומת לב, טיולים משותפים במטרה ליצור קשר אישי. ההתנדבות מתקיימת בימים א-ש, בשעות גמישות, פעם בשבוע, לשעה וחצי. נדרשת התחייבת לחצי שנה.
עמותת ויצו פועלת לשוויון הזדמנויות לנשים, ילדים ונוער. בין יתר פעילותה מפעילה את התוכנית "שעה טובה עם ילד" – חונכות אישית וליווי ילדים בסיכון, בעלי חסכים רגשיים ובעיות התנהגותיות בגיל בית ספר יסודי. ההתנדבות מתבצעת כמפגשים שבועיים פרטניים המוקדשים למשחק, יצירה, הקראת סיפורים ופעילויות נוספות. ההתנדבות מתקיימת בבתי הספר בשעות הלימודים, ביום ובשעה קבועים, בימים א-ה בין השעות 08:00-סיום הלימודים, או בימי ו' בין השעות 8:00-12:00, אחת לשבוע למשך שעה/שעתיים בתיאום לפי נוחות המתנדב מול רכזת ההתנדבות. נדרשת התחייבת לעד סוף שנת הלימודים.
עמותה הפועלת למען צמצום פערים חברתיים ע"י יצירת שוויון הזדמנויות לילדים ונוער בעלי פוטנציאל למצוינות מאזורי פריפריה גיאוגרפית וחברתית. לעמותה דרושים מדריכים לסיוע לימודי ותגבור לילדים ביסודי ולנוער במרכזי העמותה. במסגרת ההתנדבות יינתן תגבור פרטני או בקבוצה קטנה באנגלית/מתמטיקה/כישורי שפה וכן בהכנה לבגרויות (בגילאי על- יסודי). הפעילות מתקיימת אחת לשבוע למשך שעה-שעתיים ביום ובשעה קבועים מראש. נדרשת התחייבות לפרויקט לכל שנת הלימודים.
בעת שבני הגיל השלישי מופקרים לחסדי הקורקינטים השועטים על המדרכות, בנחלת יצחק החליטו להעמיד אלטרנטיבה שתגרום לצעירים הפוחזים להתקנא בדור הסבים שלהם. קלנועית חדשה, שנרכשה על ידי מועדון הקשישים השכונתי ״זהב בנחלה״ באמצעות תרומות, משמשת להסעת חברי המועדון המתקשים להתנייד אל הפעילות השבועית בקאנטרי במגדלי תל אביב.
הכל התחיל מפוסט אישי שכתבה שגית רוטברט, יוזמת הפרויקט, לאחר מות סבה. הפוסט, שהפציר בקוראים לזהות את מצוקת הקשישים ולתרום בעשייה חברתית, זכה לתגובות רבות ותמיכה. "גם אני עשיתי לייק", מספרת זהבה שילון (72), מובילת המועדון בנחלת יצחק. "אבל גם מצאתי דרך ויצרתי איתה קשר. משנת 1980 עד 2007 התנדבתי כחברת הנהלה בוויצו, אבל כשסיימתי את התפקיד המשכתי להתנדב ללא הארגון. כתבתי בתגובות לאותו פוסט של שגית שעם לייקים לא בונים פרויקט ושמי שמעוניין להצטרף מוזמן להגיע לפגישת היכרות. רק אני ושגית הגענו".
השלב הבא: אוטובוס לחוף הים (צילום: רומי קראוסקופף נרקיס)
החל מחודש נובמבר בשנת 2017 מתקיים המועדון בקאנטרי. בשבוע שעבר, בסיוע המתנדבות בטי מזרחי ופנינית בלזר סלמן ונערות בתיכון במסגרת פרויקט מחויבות אישית, הן הוציאו את פרויקט הקלנועית לפועל והסיעו בקלנועית החדשה את חברת המועדון הראשונה.
"יש לנו כמה חברים שההליכה קשה להם. מצאנו מתנדב קבוע שיכול להסיע שלושה אנשים ברכבו הפרטי. החזון שלי הוא להשיג עוד מתנדבים בשכונה בעלי רכב כדי להביא אנשים אבל זה קשה", מספרת שילון. "אבי אביבי, חבר בוועד השכונה, הציע שנקנה קלנועית. תוך שבועיים גייסנו את הכסף ורכשנו קלנועית עם שני מקומות. זה היה מרגש כי האישה שנסעה בה הייתה במועדון, ולפני חצי שנה נפצעה והפכה מוגבלת בהליכה. בזכות הקלנועית התאפשר לה להגיע. הקלנועית יפה, אמנם יד שנייה אבל מחודשת עם גגון, מקום לעגלת נכים ומקל הליכה אם צריך. יש לנו מתנדבים ואפילו מקום חניה בקאנטרי עם נקודת חשמל להטענה".
איך מתאמים מי נוסע ומתי? "אנחנו מיידעים את האנשים על זה והמעוניינים יצטרכו לפנות מראש. יש עוד חברת מועדון עם קלנועית והבן שלה הציע שגם יתנדב בשמחה לסייע. בקרוב נשים שילוט יפה: 'לזהב בנחלה באהבה מתושבי נחלת יצחק'. אם יהיה צורך אולי נקבל קלנועית נוספת כדי להביא בו זמנית הרבה אנשים. החזון שלנו הוא באמת שזה ישמש את תושבי השכונה גם לרופאים וסידורים נוספים, זה תלוי במתנדבים. הלוואי שנצליח".
מה החזון הבא של המועדון? "בזכות הקצאת מימון שנתקבל, ב־21.8 מתוכנן לצאת אוטובוס מיוחד עם מעלית לחוף הים. ניקח את חברי המועדון לראות את השקיעה בחוף לקפה ומסעדה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בזמן שאתם נאבקים ביתוש טורדני, בדירה השכנה אולי מלגלג עליכם ווטרן מעוטר שגבר על הנאצים. לכבוד יום הניצחון, שוחחנו עם באיו הקבועים של מועדון הווטרנים התל אביבי
ציטקיל נפתלייב (93) עלה ארצה בשנת 1996 עם אשתו שושנה ושלושת ילדיו, ונחת היישר בתל אביב. לציטקיל יש רזומה מרשים; הוא עבד כבנאי במשך 35 שנים והיה אלוף אגרוף במשקלים קלים, עם צלע שבורה למזכרת. אבל ההיסטוריה של ציטקיל מורכבת בהרבה ממה שניתן לדמיין – בשנת 1943, כשהוא בן 17 בלבד, התפקד לשורות הצבא האדום ונלחם באויב הנאצי. זמן רב עבר, אך החוויה הזו משמשת עדיין כמקור לגאווה, מאפיין זהותי של ממש, עבורו ועבור עולים אחרים בגילו מברית המועצות לשעבר. ביום העצמאות, זמן מטסי הראווה והטקסים החגיגיים, הוא וחבריו ממועדון הווטרנים ברחוב לה גווארדיה ייפגשו כדי לציין במקביל יום אחר של ניצחון – ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה – טקס עקבי עבור קהילת וטרנים תל אביבית ייחודית ומרתקת, שמספר חבריה הולך ומתמעט.
נפתלייב נולד בעיר מחצ'לקה, רפובליקת דגסטן (רוסיה). בצבא האדום היה טנקיסט, ולימים הוא קודם לדרגת מפקד הטנק. הוא השתתף בעשרות משימות במבצע לשחרור אוקראינה. כשהיה בן 18 השתתף במבצע לשחרור העיר סטלינו (כיום דונצק). "הימים בחזית היו קשים מאוד, לא הייתה לנו אפילו מיטה לישון עליה. התקווה היחידה שהייתה לנו היא הרוח הקרבית והמורל שלנו", הוא מספר. נפתלייב נשרף פעמיים בהיותו בטנק, וכ־15 אחוז מגופו נכוו באופן חמור. הוא מראה לי את ידיו הפצועות ומחייך לעצמו – "רופא הפלוגה אמר לי ששרדתי רק הודות ללב הבריא שלי. טנקיסטים לא נפצעים – הם רק נשרפים". את יום הניצחון (1945) הוא פגש בעיר קניגסברג (כיום קלינינגרד) בהיותו בן 20. הוא עוטר שלוש פעמים על גבורה יוצאת דופן.
כיום ציטקיל מתגורר בדירת שלושה חדרים בשכונת הארגזים, אותה דירה שבה השתקע כשעלה לישראל. הוא התאלמן מאשתו לפני 17 שנים. הוא חבר בארגונים שונים, בהם "ארגון חיילים ופרטיזנים נכי המלחמה בנאצים", ואף שירת כמנהל בארגון הווטרנים של תל אביב. "כשהגעתי לארץ היו לפחות 90 נכי מלחמה בתל אביב, הכרתי את כולם. עד היום אני הולך למועדון הווטרנים בלה גווארדיה. יש שם המון חברים וחברות", הוא אומר ומציג לראווה הזמנה מהודרת שכתובה ברוסית, המציינת הוא וכל חבריו ממועדון הווטרנים הארצי יחגגו את יום הניצחון במסעדת אריסטו בראשון לציון. "כבר הזמנתי מונית לשעה חמש, והמדים שלי מוכנים עם כל העיטורים".
בין לנינגרד לאשקלון
חבר נוסף במועדון, מיכאיל קאנו (95), משתף בחוויות שקשרו את חייו בחיי הקומרדים האחרים. הוא נולד בוויטבסק, בלרוס, וגדל במוסקבה. בגיל 14 כבר למד בבית הספר המקצועי לארטילריה בלנינגרד, ושם נקרא לחזית המלחמה בשנת 1942. חצי שנה לאחר גיוסו הוא כבר מונה למפקד סוללת הקטיושות. גם קאנו נזכר במראות קשים משנות המלחמה: "מהרגע שנקראתי לחזית – שם נשארתי. כל ימי שירותי היו בחזית. בשנת 1943 המלחמה הגיעה לשיאה ובזמן שבחרנו מיקום חדש לסוללה עליתי על מוקש. אני זוכר פיצוץ ענקי, כאב חד פילח את כל גופי. היה לי זעזוע מוח קשה ולא יכולתי לתפקד, אך עם החלמתי חזרתי מיד לקרב". הוא בין הבודדים בעלי עיטור הדגל האדום החיים כיום. הוא גם זכה בעיטור מלחמת המולדת, כוכב אדום ומדליית השירות הצבאי, וב־18 ציונים של המפקד העליון "על שחרור יותר מ־20 ערים" ו"פריצת מערך ההגנה של האויב".
קאנו עלה ארצה בשנת 1998 לאשקלון. כאשר ילדיו עברו להתגורר בתל אביב, הוא הגיע העירה גם כן. "הנכד שלי הוא ממשיך מורשתי. הוא שירת כצלף בחטיבת גולני ואף נפצע בזמן שירותו", הוא מספר. עם מעברו הצטרף לארגון הווטרנים של תל אביב. קאנו השתתף באופן קבוע בצעדות הווטרנים ביום הניצחון.
את הסיפורים של שניהם מכיר בעל פה יוסף ידיקין (92), ראש סניף תל אביב של ארגון הווטרנים. "הארגון בן 140 חברים לערך. ככל שהשנים חולפות אנו מאבדים עוד ועוד חברים יקרים, חלקם בחיים אך כבולים לבתיהם בשל נסיבות רפואיות, משפחותיהם של החיים והמנוחים מצטרפות לארגון ומנציחות את זכר הקהילה", הוא אומר. "אנחנו נפגשים במועדון בלה גווארדיה ובמסעדות, ומציינים את חגי ישראל, חג הפועלים ויום הניצחון".
העולים הרוסים הגמלאים שהגיעו לכאן בשנות ה־90 מתמודדים עם מחסומים של שפה ותרבות, והיכולת לפגוש אנשים החולקים איתם את אותה ההיסטוריה מאפשרת להם לשמר את זהותם הייחודית ובמקביל ליצור קשר עם הדור הבא ולהנחיל את מורשתם, בביתם החדש בתל אביב. הקשר עם שכניהם התל אביבים הצעירים מתואר בלשון חיובית. "אנחנו נפגשים עם תלמידי שב"ח מופת באופן תדיר. את לא תאמיני כמה עניין הם מביעים בסיפורים שלנו. את מבינה, לא מספרים להם מספיק על זה בבית הספר. על הגבורה, הקושי, המערכות. וכשהם שומעים את הכל מאיתנו הם מלאי הערכה וסקרנות".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
