יותם ג'ונתן רבינו הוא הראפר/מפיק וודו דאדי, בן 25, תל אביבי מלידה. הוא החל לפרסם מוזיקה לפני כעשור בסאונדקלאוד, ומאז הפך לאחד הראפרים הייחודיים ביותר בארץ עם שירים על טהרת סימפולים ישראלים, שפה ונושאים תל אביבית למהדרין (למשל,"(לא) שיר על צה"ל"). אלבומו השלישי קרוי בשם המצוין "כל הפרחים בתל אביב יפרחו גם בלעדיי", ומציע 7 שירים שעוסקים בחיים העירוניים שלאחר המלחמה, לרבות תחושת הצפרדע במים רותחים שכולנו חווים, והמשפט המכעיס והכל כך צודק "למה אני עושה מוזיקה במדינה הזו שלא מחזירה חטופים?". אולי ראיתם אותו גם ב"רוקדים עם כוכבים" בתור בן זוגה התומך של אלונה סער, אירוע אליו הוא מרפרר בשיר "רוקד עם כוכבים".
>>האוכל הביתי הטעים ביקום ומדיטציה בהליכה. העיר של שרון גבריאלוב
>>בית שאין לו בית ובורקס כעמוד תווך. העיר של איתמר ברנשטיין

1. ג'רה

במשך הרבה שנים זה היה בית הקפה השכונתי שלי, עם החברים שלי. זה נכון שלא כיף לשבת על סיפו של שביל האופניים המפגר באבן גבירול, אבל בית זה בית. הקפה ספשיילטי שם מהטעימים בתל אביב, וגם המאפים שם פצצה, למרות שאני לא חזק במתוקים (חוץ מגלידה).
אבן גבירול 54, תל אביב

2. שונרא את כלבא

המרפאה הווטרינרית בפלורנטין, מקום שהיה בשבילי ובשביל הבת זוג שלי בית. מריאנה, ריטה וכל הצוות הן הכי נחמדות מקצועיות ומושלמות בעולם. לא מתבייש להגיד שנכנסתי לשם גם בלי שום כלב חולה רק כדי לפגוש כלבים מתוקים. בנוסף, הן ליוו אותנו שאיבדנו מאד בטרם עת את הכלבה הקודמת שלנו, סטלה. למיטבות לכת, תפסו שם את הברכה הממסוגרת.
פלורנטין 11, תל אביב

תכשיטי הוד והדר

החנות של משה והמשפחה שלו היא הגו-טו שלי בכל שנוגע לתכשיטים. כל התכשיטים שלי או מסבתות שלי, או משם. יש להם אחלה קולקציה של וינטג', וגם הרבה תכשיטים חדשים. את הטבעת ברקת שלי עשיתי אצלו.
בן גוריון 105 תל אביב

הג'אנק

חדר החזרות של יניב הוא כבר מזמן המקום היחיד שאני הולך אליו לחזרות. קוקטייל טוב של מקצועיות ושכונה. החלון שמשקיף על קריית המלאה והחלונות שצריכים להישאר סגורים, כי זה עושה רעש לנרגילה בר למטה. בית זה בית.
המרץ 5, תל אביב

"מסעדה סודנית" בתחנה המרכזית הישנה

לא רציתי לתת את ההמלצה הזו, כי אני מאמין גדול בגייטקיפינג, אבל כבר גיליתי את כל שאר ההמלצות באינסטגרם. חבר שלי צגאיי לקח אותי לאכול שם, מאז אני חוזר כל כמה חודשים. עוף, שעועית וכל מיני תבשילים שאנחנו לא מכירים במחיר באמת זול. מסעדת פועלים – אבל באמת. אני חושב שהם אפילו לא מופיעים בגוגל מאפס.
סולומון 4, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר

כל חנויות היד שניה בעיר. כל הז'אנר נהיה גן עדן לסוחרים. כמי שגדל ביד שניה ועבד בתחום, זה נהיה שוק של פראיירים. כל מי שפעם קנה יד שניה כבר לא יכול לקנות היום. הולכים לרומא עם 3 מזוודות, קונים אדידס ביורו, ומוכרים לנו אותו ב-250 שקל כ-"אדידס וינטג Y2K". בגדול, יש לי אולי 2 דוגמאות חיוביות, וזהו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "נשמות" בתאטרון גשר.הצגה מרגשת עד מעבר לדמעות. בנוסף, זו הצגה שמתאימה גם למי שעוד לא התאים את עצמו לתאטרון. חובה נוספת: 'ריצ'רד השלישי' בגשר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
זה אומר שאני דפקט אם אגיד שאת האלבום החדש שלי? הוא לא בהכרח יוצא מן הכלל. אף על פי כן, היצירה שלו הוכיחה לי שאפשר לחיות בכאוס המאורגן והרשע הזה, ועדיין לעשות אומנות רלוונטית. ותכלס, הוא מאוד יוצא מן הכלל.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל ארגון שלא מפחד להצביע על המציאות שלנו. אנחנו חיים באם-אמא של המלך הוא עירום. חיים עם כיסוי עיניים, ובמקום להודות במציאות מעדיפים להתעסק בנהג מונית בהולנד שלא דיבר יפה לישראלית. אני ממליץ לתרום ל"בצלם", ול"עומדים ביחד", שני ארגונים שמשמרים את טיפת האופטימיות שבי. אם יותר נוח לכם לחזק ארגונים "יותר מתונים",תזכרו שזה מתחיל מ'בצלם', ובפעם הבאה גם את מטה משפחות החטופים יסגרו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בת זוג שלי אלונה סער. אני לא אובייקטיבי, אבל אני לא הכרתי עוד מישהי כזו מוכשרת, יפה וחכמה. אוקי, אולי לא. זה נראה לי תיקו בינה לבין ירון לונדון.

מה יהיה?
אני לא חושב שיהיה פה טוב בהכרח. כוחות הפשיזם משחיתים ומרעילים אותנו. אני מאמין שראש הממשלה יחלוף, כי אין פתרון אחר, וגם שלום עם אחיי הפלסטינים בסוף יהיה, כי אין פתרון אחר. השאלה עד כמה הנפש של המדינה תתקלקל עד אז. אני מחזיק חזק בתל אביב, במבצר האחרון שלי.

• העיר שלי
• וודו
• ראפרים
• ראפ בעברית
• בתי קפה בתל אביב

כשסצנת ההיפ-הופ הישראלי החלה להתעורר בסוף שנות התשעים בואכה תחילת האלפיים, כמות הראפריות היתה מזערית. אמ.סי שירי מתהילת "לזוז" ושורטי היו פחות או יותר השתיים היחידות שזכו למעט הכרה ציבורית בתוך זירה עמוסה בגברים, ובתפיסה גברית מאוד. זה הרי היה המסר שקיבלנו מארה"ב – שהיפ הופ הוא מקצוע גברי – וזה מה שניסינו "לתרגם". הגל הנוכחי של ההיפ-הופ הישראלי אמנם שונה בתכלית – יש הרבה יותר נשים שעושות ראפ, וגם עושות את זה מעולה – אך עדיין, הרוב המוחץ הוא גברי. באופן טבעי, כנראה.

>>בועה של קיום משותף וקפה למצוא בו שקט. העיר שלי מאיה קוסובר

שני הראפרים הבולטים של התקופה הנוכחית – רביד פלוטניק וטונה – מציגים היפ-הופ מעט שונה, דמות טיפה אחרת של ראפר. אין כמעט "שירים על המצב" (לפחות לא בהגדרה), המיזוגניה נעלמה לחלוטין מטקסטים ופלוטניק את טונה הגדירו את הז'אנר כהיפ-הופ אישי – אוטוביוגרפי, חשוף, כזה שמתאר את חייהם ואת מה שהם מרגישים. פלוטניק הצליח להגיע לשיאי כנות עם שירים חשופים כמו "בדיוק כמו שאני" ו-"הריני", אבל עוד לפני כן היה להיט "כל הזמן הזה" – שיר שמתעמת בקול נשי עם הצדדים השליליים שלו, בקול רם, ובמה שהפך להיות שיר השנה.

אבל הסיפור הגדול באמת, לפחות בעיניי, הוא של טונה. זה סיפור של ראפר שלכאורה, על הנייר, מייצג גבריות מובהקת – בחור גבוה וחתיך עם קול בס שמהווה את סימן ההיכר שלו עוד מימי "השבט", ואדם שיודע להתעלות באגפי הפלואו – מעלה שתמיד הקנתה לך נקודות בסצנת ההיפ-הופ (ע"ע נמרוד "ביגידיביגידיביגידי" רשף). אבל כשנכנסים למילים של טונה, בתהליך ששיאו הגיע בצמד האלבומים החדשים "רובים ותלתלים" ו"ראפ מטורף", מגלים משהו אחר.

קחו לדוגמא את השיר שאיתו טונה פרץ לתודעה הישראלית. "גם זה יעבור", שיצא לפני עשר שנים (אוי, הזקנה שלנו), מתאר שיחה בין שני גברים, כשהדובר מנחם את השני על מכאובי הפרידה. משפט הפתיחה האייקוני לא משאיר מקום לספק: "מצאו תקופה לשבור לך ת'לב, הא?/ והעולם, כאילו כלום, מסתובב הא?". שיר ניחומים קלאסי, שמתאר מצב צבירה שכמעט ולא ראינו מזמרים, בטח לא בתרבות הישראלית הקלאסית. כן, יש אינספור שירים על גברים שבורי לב שרק רוצים שהיא תחזור הביתה, אבל שיח כזה בין חברים? אולי תמצאו רק בעולמות המוזיקה הים תיכונית.

בכל אלבום הבכורה ההוא, שנקרא על שם הלהיט הגדול, יש אזכורים למורכבות שלו סביב שאלת גבריות בהיפהופ. "למרות שאני גבר, לא תמיד אני חזק" הוא שר ב"שניצלים", וב"עולם משוגע" הוא מספר על "געגוע שתקוע בלי תאריך תפוגה". גם ב"מרפקים" – אחד משירי המחאה היותר טובים שנכתבו כאן – הדמות המתוארת היא בעיקר מישהו שזנח את עצמו לטובת ההתמודדות והמרפקים שצריך לגדל מול העולם שבחוץ. "בשביל לזוז קדימה, אתה תמיד משאיר סימן כחול". כי בישראל הגברית, זה ג'ונגל בחוץ.

זה היה רגע הפריצה של טונה לאוויר העולם – אחרי "השבט" שהתפרקה, וההרכב "טונהמן ג'ונס" שהיה הבטחה גדולה, אבל נגנז בעננה. כאשר לבסוף יצא לעולם כראפר סולו, זו הבשורה שהוא הביא. אם עד אז ראפרים הציגו את עצמם כ"סופר גיבורים", אנשים שלא חווים משברים אלא תמיד "מספר אחת על המיקרופון" ו"אני יכול להחזיר גם חזיר בתשובה", הוא היה האנטי-גיבור. מאסטרים, דומיננטיים, אלופים בכל דבר – זה הפוך מטונה, שתמיד הרשה לעצמו להראות גם צדדים פחות חזקים שלו.

שיא המורכבות הזו, כאמור, הגיע בצמד האלבומים החדש ובאופן ספציפי, בשיר שמסתמן כבולט מביניהם – "היה מדבר". הרקע לשיר הזה ברור – הרגע האנושי (שזכיתי לחוות בלייב) המרהיב של טונה, אשר בכה מול הקהלבהופעה הראשונה לסיבוב הלייב פארק עם רביד, במהלך השיר "יום חדש" – דווקא לא שיר שלו, אלא של חברו. המסע של טונה, שעבר אינספור מכשולים בדרך, הגיע לניצחון מוחלט מול קהל של אלפים. הסיבוב המטורף של רביד וטונה (שש הופעות, כולן סולד אאוט) הוא מוטיב חוזר בשני האלבומים החדשים – אבל זה כנראה השיר הכי חשוב שנכתב על הרגע הזה. ובו, טונה פותח לראשונה את הבכי. וכמה נדיר לשמוע גבר שמדבר בגלוי על דמעות.

גם בעולם של היום, שבו לכאורה יש מקום לגבריות מסוג אחר, בכי הוא טאבו. גברים שמוחים דמעה או מתפרקים זוכים בדרך כלל לבוז, לא להערכה – אפרופו הגבריות הצבאית שממנה אנחנו באים. בכי נתפס כחולשה ולא כחוזק, במציאות שבה אתה חייב להיות קשוח עד אימה – אם אתה רוצה לשרוד (מה שבוודאי נכון אחרי 7.10). אבל המסקנה של טונה ב"היה מדבר" היא אחרת: דמעות הן לא חולשה. הן חלק מלהיות בן אדם, חלק מלהיות אנושי. "תבכי מפל", הוא מצטט מ"ככה זה" שעשה עם נינט, "תבכה אם אתה גבר". וזה הסיפור כולו.

לא סתם טונה בחר לבצע אותו דווקא בשידור גמר ליגת האלופות בכדורגל, שנייה לפני שהמשחק מתחיל. זו הצהרה – זה המקום שבו טונה נפגש עם הגבריות, ומנסה לשדר לה מסר. שכאב ודמעות (אפרופו אלבום אחר של ראפר ישראלי) הם חלק מהחיים. והעמדת הפנים שזה לא קורה לנו, כי "גברים לא בוכים", היא מביכה. קושי, והיכולת להודות בו, הוא מעלה, לא חיסרון. הוא הזדמנות להתחיל תיקון מבלי לטאטא דברים מתחת לשטיח. אם פלד שר ש"לבד בחושך בכיתי", טונה מוציא את זה לאוויר העולם. מתחת לזרקורים, מול 6,000 איש, בהופעה הגדולה של קיץ 2024.

זאת הבשורה החדשה שטונה מביא איתו – ובאופן מעניין, היא לא מביאה לו פחות קהל. אם כבר, להיפך. "גם זה יעבור" ו"סחרחורת", שני השירים המורכבים מאוד, הם גם השירים הכי אהובים בהופעות. כשטונה יצא מחליפת הברזל של "הראפר הקשוח", והרשה לעצמו להיות כן ופתוח – הוא רק קיבל הרבה יותר אהבה מהקהל הרחב – גם אם טהרני היפ הופ מסוימים חושבים שקשיחות היא הדרך היחידה. ואולי זה מסמל משהו גם לגבי שאר העולם – שהגבריות הישנה, שהחביאה ודיכאה רגשות, היא קצת פאסה. ולגבריות מורכבת, כזו שמכירה בחולשות ולא מנסה להסתיר אותן, יש מקום בעולם. אז תבכו, אם אתם גברים. לכו תדעו? אולי בסוף ייצא מזה שיר שיסחוף מדינה שלמה. כי אם לא נבכה, כדברי טונה, "אנחנו סכנה".

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• היפ הופ
• היפ הופ ישראלי
• ראפ בעברית

תמונה של שיניים מזהב וכיתוב פשוט: "אנחנו לא מרגישים ת'פה שלנו". זה כל מה שאנשי הדיגיטל של תאגיד השידור כאן 11 היו צריכים להעלות לעמודי הסושאל שלהם כדי להדליק מחדש את חרושת השמועות לסיקוול הכי מצופה מאז "גבעת חלפון אינה עונה 2". הרי לא קשה לזהות – מישהו פה רומז על המשכון ראשון לסרט "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי", ובהתחשב בכך שעברו 5 שנים מאז אותה שקופית של "ההמשך יבוא…", באמת הגיע הזמן.

>> ציירי לך שפם: הקומיקס פוגש את המוזיקה הישראלית. יצא פסטיבל

מכיוון שהודעה רשמית או פרטים נוספים עדיין אין, אנחנו יכולים להסתמך רק על הרמזים של כאן, אבל הם מצטברים – מעבר לתמונה המרגשת, בכאן דיגיטל החלו להגיב לטוקבקיסטים נרגשים עם ציטוטים מתוך הסרט המקורי. אז או שאנחנו מקבלים חלק שני לשם טוב האבי, או שאנשי הסושאל של כאן איבדו את זה סופית. גורמים בכאן 11 אישרו לטיים אאוט כי מדובר בהמשכון, אבל לא יכלו לאשר באיזה פורמט, היקף או תאריך. בהתחשב בכך שבראשון ליולי חוגגים בדיוק 5 שנים לעלייתו של הסרט המקורי, אפשר לנחש שזה יקרה פחות או יותר סביב הזמן הזה.

אופרת ההיפ הופ "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי" עלתה כסרט בן 24 דקות בדיגיטל של התאגיד ביולי 2020, בדיוק בזמן כדי להפוך ללהיט קורונה מוקדם. למי שבמקרה עשה יותר מדי סמי הרדמה ושכח, הסרט עוסק בדמותו של שם טוב האבי, בחור רגיל ומוזר שהולך לטיפול שיניים אצל הרופא, והפך לפארודיה מושלמת על המאמבל-ראפ בהשתתפות מיטב הראפרים שיש לישראל להציע, ביניהם רביד פלוטניק, ג'ימבו ג'יי, מיכאל סוויסה, לוקץ, שקל ועוד.

ארבעה שירים שמערבבים בין אבסורד לסאטירה לאמירה מחאתית בהפקת ישי סוויסה ההמבריק (שגם זכו בפרס אקו"ם להישג השנה לאלבום) ואינספור קאצ'פרייזים בלתי נשכחים אחרי, והפרויקט הזניק את הקריירה של תמיר גל מהדיגיטל של כאן הישר לקאסט של "ארץ נהדרת", לקריירה כקומיקאי ומוזיקאי מצליח. הסרט ההוא הסתיים בשקופית "ההמשך יבוא..", שהבטיחה לנו לעדכן מה קרה לו אחרי שברח מהכלא שמלא בכנופיות ונאצים ואחד קוראים לו דינו יש לו הומו על הכיס. לקח רק 5 שנים שהרגישו כמו מאה (לא בהכרח באשמת שם טוב האבי), ונראה שסוף סוף נקבל את הסיומת שחיכינו לה.

אפשר גם לנחש בביטחון שזה לא יהיה רק צחוקים, אלא גם יחזור לאלמנט המחאתי של הסרט הראשון:בריאיון שערכנו עם תמיר ברכשבוע אחרי שיצא הסרט הראשון, הוא כבר סיפר לנו שהוא מבין בדיוק מה שהוא עושה כשאמר ש"אני לא יכול לעשות סתם כיף, זה כספי מיסים". ועכשיו, כשחזר לדמות שהפכה אותו לתמיר בר שהוא, אין לנו ספק שהוא ינצל כל דקת שידור של התאגיד כדי להגיד משהו. אה רגע, זה בדיגיטל? טוב, אפשר לבזבז עוד כמה דקות כדי לחפש פזמון ולהביא חיזוקים, אנחנו לא נתנגד. וואי, מעניין אם הפעם הוא הביא את טונה.

• ❤ תרבות
• כאן 11
• ראפ בעברית

אתמול אלבום ראפ הגיע לחדשות. היה זה האלבום "מחפש אהבה" של ענר שפירא ז"ל, שנהרג במהלך ה-7 באוקטובר תוך כדי מעשה גבורה בלתי נתפס, זורק החוצה רימון אחר רימון שהושלכו לתוך מיגונית המוות. אתמול אלבום הראפ שלו "מחפש אהבה" הגיע לחדשות, אבל זה לא המקום שמגיע לו. המוזיקה של ענר הגיעה למהדורה המרכזית – אבל היא נמצא שם בזכות גבורתו, לא בזכות אמנותו. והאמת היא שמגיע לה יותר מקום מאשר החדשות, כי האזנה לאלבום יוצא הדופן הזה מעידה יותר מהכל על איזה אוצר אנושי יוצא דופן איבדנו.

>>

לאורך הזמן שעבר מאז ה-7.10, ערוצי הטלוויזיה כאילו נרתמו למשימה שתכליתה להכיר לציבור הישראלי מעט מן האנשים שאיבדנו באותו היום ובמלחמה העוקבת מאז. אינספור סיפורי חדשות ניסו לגולל מחדש את חייהם של בני האדם שמאחורי ההותר לפרסום – שיחות עם בני משפחה, חברים, סיפורי גבורה וסיפורי רגש. יש לכך חשיבות ציבורית מהותית, וגם צד מגה טלוויזיוני שפונה אל הרגש של הקהל הישראלי, אבל גם הכתבות המרגשות ביותר מתקשות להפוך את הקלישאה שהיא "כל אחד עולם ומלואו" למציאות על המסך. אבל יצירה כמו זו של ענר שפירא ז"ל היא תיעוד נדיר – אדם המספר על עצמו, במילותיו, ומספק לנו הצצה חסרת פילטרים לאישיותו. לא לסיפור הגבורה של הסוף, אלא האופי והאנושיות הייחודית של האדם שגדל והיה, עוד לפני שנקלע למיגונית הארורה שתהפוך אותו לגיבור.

זו לא מוזיקה שמיועדת לחדשות. הטקסטים של ענר חכמים, מורכבים ומעמיקים. הוא לא אורז את שיריו לפזמון נוח לציטוט ולא מצמצם אותם למשפט שמתורגם לכותרת. 39 דקות של ראפ הארדקור מתוחכם, ששואב השראה מהצד המחוספס של הראפ הירושלמי והדעתנות של פינות ראפ ישראלי שלא מקבלות לרוב חשיפה במיינסטרים. לא בכדי משפחת שפירא פנתה למפיק אברי ג'י ("פלא אוזן") כדי להשלים את העבודה על האלבום – ענר נשמע כמעיין דור המשך לסביבה התרבותית של אברי, לצד השראות שנעות על ספקטרום רחב, כפי שמתבטא במנעד הסימפולים הרחב של האלבום, כמעט כולם על טהרת העברית.

המוזיקה אמנם תופסת מקום מרכזי ביצירת הטון האפלולי, אבל הספוטלייט מכוון בבירור למילותיו. זו לא הפעם האחרונה שתתפלאו מכך שענר היה רק בן 22, אבל הכתיבה שלו תתפוס אתכם בהפתעה – השפה העשירה, החזון היצירתי, היכולת לחלוף על פני נושאים בעלי משקל בקלילות ורצינות יחדיו, תוך כדי זריקת פאנץ' חד לנקודה. חלקם ירגישו מצמררים בדיעבד, כמו כל קול מהעבר שמדבר את העתיד שלו, אבל האמת היא שענר האמן לא חשש לגעת גם בנושאים כואבים כמו מלחמה, אובדן, אבל, וגם הרבה תקווה, כוח, אמונה בטוב האדם. לרגעים זה מדבק, ולרגעים זה דווקא שורט – כי אדם שכותב "אם נמות, לפחות יספרו שניסינו לקחת חלום ולכבוש אותו" עליו ועל חברו הרש גולדברג-פולין, מרגיש כאילו ידע משהו.

משפחתו מספרת שענר השאיר אחריו כ-60 שירים, שהוקלטו באולפן הביתי שבנה בחדרו. השיר הראשון שלו יצא רק 12 ימים אחרי מותו. אני מכיר אינספור ראפרים, אבל עוד לא הכרתי אחד שצבר כל כך הרבה מוזיקה איכותית, כמעט מוכנה לצאת, מבלי להוציא אפילו שיר אחד החוצה. זה לא רק אוצר מוזיקלי חבוי, זה אוצר אנושי בלתי רגיל שמתגלה לציבור אחר מותו, ויש כל כך הרבה משפטים, מחשבות ורגעי אנושיות קטנים שמסתתרים בתוך השירים האלו, רק מחכים שתגלו אותם.

בשנה שעברה, עם הוצאת ה-EP הראשון של ענר "מבוא לענרכיזם", אביו משה שפירא סיפר כי הם מצאו שיר בו כתב ענר "מעדכן את הצוואה שלי, אם אני מת, תוציאו לי את האלבום'". עכשיו עם הוצאתו, ברור למה התכוון – זו צוואה מוזיקלית מובהקת, גם אם לא נוצרה או נכתבה ככזו. הערכים, תפיסת המציאות, הרצונות והשאיפות של הבחור הצעיר הזה מזכיר שהוא לא רק גיבור מלחמה, אלא גם גיבור מוזיקלי. מעשה הגבורה שלו רק מאבן את אמירותיו במציאות שאי אפשר להכחיש. אדם שללא ספק היה ממשיך כאמן, ומגיע רחוק עם היצירה שלנו.

ב-27 לחודש יערך אירוע השקת האלבום הזה, במוסך סובארו שבשכונת תלפיות בירושלים, שעבר הסבה מיוחדת לכבוד האירוע. ברי סחרוף ושאנן סטריט יתארחו, ובמהלך האירוע גם תושק "עמותת ענר", שמטרתה להנציח את מורשתו של ענר ולהוביל למיזמים חברתיים וחינוכיים ברוח ערכיו. אפשר רק לקוות שמשפחתו תוכל להמשיך להוציא מהמוזיקה שלו, שכן עד כה יצאו רק 16 שירים, ונשמע שלענר היה הרבה מה להגיד. הוא כתב זאת בעצמו, "העולם הוא בר חלוף, וככה אנשים/ המוזיקה לנצח מרחפת על פני המים" – ואחרי ששמענו את המוזיקה שיצר, זה ברור שהוא הרוויח את הזכות לרחף על פני המים לנצח, ושלנו יש את הזכות לקבל הצצה קטנה ולא מספקת לאדם שהיה, ולאמן שאיבדנו מבלי להכיר.
פרטים נוספים ורכישת כרטיסים באתר

• ❤ תרבות
• מוזיקאים
• ראפרים
• ראפ בעברית
• שבעה באוקטובר
• טור אישי

אם במהלך השנתיים האחרונות פספסתם במקרה את הראפר הנתנייתי העולה באלישג (הינוק דוויט), אתם כנראה לא בטיקטוק, לא בנתניה ולא בעניינים. וחבל, כי לנגד עיניכם מתפתח ראפר צעיר שמדבר את שפת הרחוב של ההיפ הופ כשפת אם, ומתאים אותה למוזיקה מחוספסת ששואבת השראה מטראמפ מאטלנטה, דריל משיקגו ולחם חביתה מנתניה. טוב, האחרון זה אולי הרצון הפרטי שלנו (תעשה כבר רימיקס!). עד שזה יקרה, הוא מתקדם לעבר מופע להקה ראשון (15.2, אליפלט 5) בהפקת המוזיקאי המוכשר אור גורפינקל, עם שורת אורחים מרשימה – פלד, כהן, קפה שחור חזק וגם חבריו מה-OY Crew – אל.סי.איי, וואן דאן ופוצ'ו. אתם רוציםלתפוס כרטיסים בזמן, ואנחנו רוצים לשמוע מהראפר עצמו מי היו ההשראות המוזיקליות שלו, אז שאלנו. מסתבר שזה פיפטי סנט, ועוד שישה ראפרים. שימו פליי ותתכוננו.

>>ראפ מלחמה: איך ההיפ הופ הישראלי הצליח להגיב לטראומה בזמן אמת

50 סנט

‏אף פעם לא נאלצתי לבחור את האמן שאני הכי מתחבר אליו, וזה לא פשוט, כי יש כל כך הרבה. אבל אם אני ממש חייב לבחור, זה יהיה פיפטי סנט. אני מעריך את פיפטי – את הצורה שבה גדל, הצורה שבה שמר על עצמו, ואת היכולת שלו לעלות אחרי כל נפילה. גם את הנאמנות לקבוצה ולמערך. פיפטי התחיל את חייו מנקודה מאוד נמוכה – יתום, עני וחלש. הוא נפל לפשע בגיל מאוד מאוד צעיר, וסחר בסמים כבר מגיל 12, אבל אותו ילד קטן החזיק את העסק הכי חזק באזור שלו, ידע להתחבר לאנשים הנכונים, ואם לא – הוא ידע איך לייצר אותם.

בצעירותו היו לו הרבה אויבים ושונאים, אבל הוא ידע תמיד איך לצאת (ולהיכנס) לכל סיטואציה בצורה הטובה ביותר, ועוד שמר על השם והכבוד שלו תוך כדי. המפגש עם אמינם ודוקטור דרה תרם לו המון, והקשר ביניהם קידם אותו באופן משמעותי, מה שהשאיר אותו מחויב למנטורים שלו. ופיפטי נשאר נאמן לאנשים שעזרו לו, כך שהמחויבות הזו מחזיקה עד היום. הוא נשאר נאמן גם לאנשים שגדלו איתו בשכונה – בשיא ההצלחה שלו הוא השקיע את כל הכסף, הזמן וההצלחה בלעלות את החברים שלו על הגל עם G-Unit, ולמרות שחבריו מהשכונה היו פחות רציניים ממנו ומשאר התעשייה, זה לא משנה – פיפטי נשאר איתם תמיד, גם עד היום. הכסף והתהילה לא שינו אותו, והשתן לא עלה לו לראש. פיפטי צלח כל אתגר קטן או גדול בקריירה שלו – כמו מפולת כלכלית שכמעט הובילה לפשיטת רגל ב-2013 – ובגלל זה אני מעריך אותו.

טופאק

ובמיוחד האלבום "Me Against the World", אלבום שיצא אחרי המאסר שלו. דווקא בתקופת שפל שלו, הצמיחה משם הייתה אגדית. חייב אלבום כזה בקריירה שלי.

ביגי

אין דבר כזה טופאק בלי ביגי. "Suicidal Thoughts" ו-"Ten Crack Commandments" הם האהובים עלי. היכולת שלו להחליף פלואו ולעניין לאורך זמן היא מהמרשימות ביותר. לא הצלחתי להקשיב לשום אלבום ברצף בחיים מההתחלה ועד הסוף, כמו לאלבום של ביגי.

צ׳יף קיף

האבא של הדריל. מוזיקה פלילית בלבד, הרבה מחיי היומיום שלנו ????️.

ליל דורק

בהתחלה לא התחברתי למוזיקה שלו, אלא יותר לסיפור שלו – בחור מהשכונה שהבטיח לצאת ממנה, ולהוציא אנשים איתו בכל מחיר. כרגע הוא עצור על חשד בהזמנת רצח נקמה על חברו קינג וון. דורק מאמין בנאמנות. גם אני.

T.I.

הראפר שממנו אני, וכל הגל הזה בעולם, לקחנו ממנו השראה. בדומה ל-50, אני אוהב את טי.איי בזכות ההתפתחות שלו, הבחירות שלקח בחיים והדרך שבה בחר לשמור על עצמו, ועל ההישגים שלו. בשונה מהרבה ראפרים, הוא מרפרפ בשפה גבוהה, ולא מתבייש להפגין אינטליגנציה בוורסים שלו.

בזי בי

בעיני הוא המלך פה בארץ. בזי הוא קצת מכל האנשים שלמעלה, רק שהוא מדבר בשפה שגדלנו ואהבנו, עברית. בדומה לראפרים אחרים, גם בזי עבר קושי בחייו – קושי שחור אתיופי ישראלי, בדומה יותר לשלי.

• מוזיקה
• מוזיקאים ישראלים
• ראפרים
• ראפ ישראלי
• ראפ בעברית