לאחר מופע חימום של דראגיסטיות מקומיות, נאום תמוה של רוית אסף ומופע של דראגיסטית זרה (שרי ויין), עלתה לבמה ביאנקה דל ריו עם מיקרופון ובקבוק יין לבן - וזה לגמרי הספיק. כולם חטפו: הומואים, לסביות, חומוס ואנה פרנק. עומרי פיינשטיין הלך לישון מתישהו כשהדראג היה נישתי והתעורר בהיכל התרבות כשהוא לגמרי במיינסטרים
אתחיל בגילוי נאות – על אף היותי הומוסקסואל אדוק מעולם לא התעמקתי בעולם של ״מרוץ הדראג של רופול״. זה לא קרה מתוך החלטה עקרונית או בחירה מודעת, אלא פשוט לא יצא. בשנים האחרונות המונים בתוך הקהילה הגאה ומחוצה לה נשאבו לעולם של רופול והתמצאו בו ברצינות תהומית וכמעט אובססיבית. רבים מהסובבים אותי הפכו מכורים גם הם והראו לי כמה קטעים ופרקים שעזרו לי להבין בגדול על מה מדובר. גם לא נכחתי באף אחת מההופעות של מלכות הדראג שיצאו מהתכנית והגיעו לארץ, בעיקר כי הרגשתי שמדובר באירועים שדורשים היכרות מוקדמת ומיועדים בעיקר למעריצות ומעריצים.
כשהוזמנתי לצפות במופע של ביאנקה דל ריו הבנתי שזו ההזדמנות שלי לקחת סופסוף חלק בחוויה. למעשה לא ידעתי מי זו ביאנקה דל ריו עד לפני כמה ימים' ולכן הצטיידתי בחבר טוב שילווה אותי ויכניס אותי ללופ. כשהגעתי לכיכר הבימה ראיתי המוני אנשים שונים ומגוונים והופתעתי לגלות שכולם באו כדי לראות את ביאנקה בהיכל התרבות. בזיכרוני הוותיק מופעי דראג חקוקים כאירועי נישה עם קהל מצומצם יחסית/ מיד הבנתי שנרדמתי בשמירה ושתהליך משמעותי התרחש כאן בשנים האחרונות.
האולם המרהיב של היכל התרבות היה מלא עד אפס מקום, ועוד מדובר בהופעה שנייה שנערכה יום לאחר הראשונה. המופע התחיל בחימום מקומי שאירח את מיטב מלכות ומלכי הדראג הישראלים ונפתח בסרט קצר שהציג את חדירת תרבות הדראג למיינסטרים הישראלי לאורך השנים. לאחר מכן עלו מלכות ומלכי הדראג בזה אחר זו להופעות ליפ סינק קצרות שהיו זוהרות ומשעשעות. היה מעניין לראות את ההבדלים בין המלכות הוותיקות יותר שהרימו הופעות דראג קלאסיות לבין המלכות החדשות שניסו לרענן ולחדש, לפעמים בצורה מוצלחת ולפעמים בצורה שנראתה מעט מתאמצת. החימום הישראלי לא היה חף מפגמים אבל היה קשה שלא להתרגש כאשר מלכות דראג שהיו רגילות להופיע במועדונים קטנטנים מצאו עצמן על בימת היכל התרבות בשישי בערב.
לאחר החימום הישראלי דיברו המארגנים הנרגשים מטעם המיזם “One Night Only״ שעמלו על המופע למעלה משנתיים והצליחו להתגבר על מכשולי המגפה והלוגיסטיקה. בהחלט מגיעה להם הערכה רבה על ההפקה המרשימה ועל ההשפעה התרבותית שהם מחוללים. לאחר מכן עלתה מלכת היופי לשעבר ובעלת רשת בתי ספר למקצועות היופי בהווה רווית אסף, כדי להכריז על הקמת בית הספר לדראג באחד מסניפיה. אכן מדובר באירוע חשוב ומרגש אך ניכר היה שכל הסגמנט של אסף גרם לקהל להתנועע בחוסר נעימות בכיסא. הנאום שלה הרגיש כמו נאום של מנהלת בית ספר באמצע נשף סיום, ועבר במהרה מלהיות משמעותי ומרגש לאובר-שיווקי ומתיש. אסף דיברה על עצמה בגוף שלישי ואף שהביעה בעצמה את המבוכה מהעניין היא הצדיקה זאת בכך ש"זה השם של המותג". חיכינו לכפתור ״Skip ad” שיקפוץ בפינה והוא לא קפץ. עם זאת, מגיעות ברכות כנות על היוזמה הנהדרת והחשובה.
בשלב הבא החל מופע החימום מטעם ביאנקה עצמה, שבו כיכבה מלכת הדראג הוותיקה שרי ויין. היא העבירה קטעי סטנדאפ משעשעים ושרה בלייב פרודיות גסות לשירים מוכרים, כשברגע השיא הפכה את הקלאסיקה Hallelujah של לאונרד כהן לשיר על מין אוראלי שנקרא How I Blew Ya.שרי ויין, בדומה לביאנקה דל ריו שעלתה אחריה, התייחסה לסיטואציה ההזויה בה מוסד תרבותי כה מכובד מארח מלכת דראג ששרה על מין אוראלי. התחושה הזאת ליוותה את כל הנוכחות והנוכחים, והיא היתה משמעותית ומרגשת לא פחות משהייתה אבסורדית. העובדה שמופעי הדראג קיבלו במה תרבותית כה חשובה מעידה על ההבנה ההולכת וגוברת בקרב הציבור הרחב שמדובר בעולם תרבותי ואמנותי עשיר.
גם היום לרבים קשה לתפוס את הדראג כאמנות משום היותו קרקסי וגס. רבים לא מבינים את הכמות האדירה של הכישרון שנדרשת כדי להחזיק מופע דראג ראוי. בדיוק את זה הוכיחה בסוף השבוע האחרון מלכת הדראג ביאנקה דל ריו. עם בקבוק יין לבן, פאה גבוהה ולוק דראג צבעוני ומוגזם עלתה ביאנקה אל מול 2,500 איש שנעמדו על רגליהם ברגע שהם חיכו לו כל כך הרבה זמן.
המופע של ביאנקה לא היה מופע דראג טיפוסי. לא היו בו שירים, לא כוראוגרפיות, לא רקדנים ולא תפאורה מושקעת. במופע הזה נכחו רק ביאנקה, מיקרופון ובקבוק יין לבן – וזה הספיק. ברמה המעשית המופע היה לחלוטין מופע סטנדאפ, אך בהווייה שלו היה בהחלט מופע דראג. ההומור היה גס, פוגעני, חצוף ובעיקר קורע מצחוק. בדיחות שואה הגיעו כמעט על ההתחלה כאשר ביאנקה ציינה את העובדה שהיא עומדת על אותה במה שמארחת את התזמורת הפילהרמונית, ונזכרה בהופעתה באמסטרדם בה הופיעה במקביל למחזה על יומנה של אנה פרנק. הקהל לא הפסיק לצחוק לשנייה.
כל הפאנצ׳ים הוצגו בצורה כה חדה וברורה עד כדי כך שכמעט ולא הורגש שהמופע הוצג באנגלית ולא בשפת האם של הקהל. היו פה ושם רפרנסים לרופול, אך לרוב כאלה שהיו מובנים גם לאדם כמוני שאינו בקיא בסדרה בצורה יוצאת דופן. ביאנקה צחקה על הומואים, לסביות, סטרייטים, ישראלים, אמריקאים, תרבות הפוליטקלי קורקט ועוד.
יכולת האלתור והשליפה של ביאנקה היא פנומנלית וכזו שמיטב הסטנדאפיסטים בארץ היו רק חולמים עליה. היא גייסה להופעתה בחורה שישבה בשורה הראשונה שכונתה "נtנסי" לאחר שביאנקה לא הצליחה לקלוט את שמה האמיתי. נאנסי הייתה כוכבת המשנה של המופע, בעוד ביאנקה עלבה בה והפכה אותה לחברתה הטובה ביותר בו זמנית. החלק המוצלח ביותר היה כנראה שלב ה-Q&A בו ביאנקה ענתה על שאלות שנכתבו מבעוד מועד על ידי הקהל. במהלך סשן השאלות והתשובות היא בנתה לעצמה דמויות מפתח בקהל וחזרה אליהן שוב ושוב בנקודות שונות.
בכרטיסי השאלות נכתבו גם הערים והיישובים מהם הגיעו השואלים והופתעתי לגלות שלא היה רוב תל אביבי. להופעה הגיעו גברים ונשים מכל קצוות הארץ. גם טווח הגילאים היה רחב במיוחד, מה שהיה ניכר במיוחד בסוף המופע כאשר עלתה לבמה ילדה שבדיוק חוגגת בת מצווה. ואולי זו המסקנה הקלישאתית והמתבקשת – הדראג כבר מזמן לא נישה. כולם יכולים ליהנות מהמופע של ביאנקה. כולם יכולים ליהנות מדראג.
!["איי ג'יי והמלכה"](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2020/01/13135310/cpRSw8Va9Ms14rhrR39Q6KhRFEz-1000x563.jpg ""איי ג'יי והמלכה"")
