פליז תפסיקו להסתובב טופלס

באופן תאורתי, הפניה מיועדת לגברים ונשים כאחד. בפועל, אנחנו מדברות בעיקר לגברים, כי הם אלו שמרשים לעצמם. נכון, חם בחוץ וזה מבאס. כבר אוקטובר והמעלות עדיין נושקות ל-30, ההתחממות הגלובלית באמת כאן. אבל היא גלובלית – מה שאומר שלכולנו חם. על כן, כל עוד אני לא יכולה ללכת בלי חולצה ברחוב, גם אתם לא. הפטמות שלכם לא יותר טובות משלי, וכנראה שלשנינו חם באותה מידה. ולא, אני לא מעוניינת לראות את הכרס בירה שלכם כשאני צועדת ברחוב – ותתפלאו, אבל גם לא את הקוביות שעבדתם עליהן קשה.

וגם אל תעשנו לנו על הפרצוף

אין כמו לעמוד בשמש בתחנה ולחכות לקו 44 כשהבנאדם לידך החליט שבא לו בדיוק עכשיו להצית סיגריה, ולהפוך אותך בעל כורחך למעשן פאסיבי. זה אולי סעיף טרחני, אבל זה באמת מעצבן – ולא, אנחנו לא נגד עישון, תעשו מה שבא לכם – פשוט לא עלי. חכו עם הסיגריה, אולי בדיוק נגמלתי מההרגל או שפשוט לא בא לי עשן דוחה מסביבי בעודי מחכה לקו שלא מגיע אף פעם? ייאללה, תקראו אלן קאר או משהו.

וסגרו בבקשה את הרמקול

הסעיף הזה מיועד גם למי שמסתובב עם JBL ברחוב וחושב שלכולם ממש בא לשמוע סקאזי בפול ווליום, וגם למי שצועד באמצע שיחה על דיבורית, או רואים סרטונים של הנכדים בלונה פארק. אוזניות, מכירים את ההמצאה הנפלאה הזו? כי היא נועדה לשמור על שלווה ושקט רצויים במרחב הציבורי. הצטיידו בכאלה ותעשו לכולנו טובה. מזלנו שכבר אין לאף אחד נוקיה וכבר לא שומעים ילדים שעוברים על כל הצלצולים שיש למכשיר להציע.

והייתם משתינים ככה בחצר שלכם?

סורי, פשוט לא. צריך להסביר בכלל, או שכולם יודעים שאנחנו מתקיימים בין בני אדם אחרים? זה לא משנה כמה אתם שיכורים או כמה הפיפי היה דחוף – הסיכוי שמישהו יראה אתכם ויאלץ להתמודד עם המראה פשוט לא שווה את זה. חוץ מזה, ריח של שתן ברחוב זה מבחיל, ובחלק מהאמפמים יש שירותים. אז זה הזמן לעבוד על שרירי רצפת האגן, ולהתאפק קצת.

ומי צופר כמו משוגע? זו שכונת מגורים!

למה לצפור כמו סייקו כשאפשר לספור עד חמש ולהירגע? כנראה שהטויוטה מלפניכם מצאה חנייה ולוקח לה רגע, או שההיא בדיוק מורידה רגע משהו אצל חמותה, או מה זה משנה בכלל למה?! כל עוד מגדלי התאומים לא נופלים שוב, אין שום הצדקה לצפור ככה. אולי זה מסר זן ניו איג'יי מעצבן, אבל תירגעו, הצפירה כנראה גם לא תזרז כלום. אתם בעיר צפופה ופקוקה עד אימה, וכשאתם עולים לאוטו זה משהו לקחת בחשבון. אתם בכלל מבינים כמה תושבים שומעים את הצפירה שלכם? כי אם לא,יש אתר לזה.

ותפסיקו כבר לרכב על המדרכה

המדרכה היא נחלתם של הולכי הרגל, וזהו. רק הם. וגם ככה אין לציבור הזה הרבה זכויות בעיר, אוהרבה מדרכות נורמליות. שבילי האופניים אולי טעונים שיפור, אבל היי – הם באמת השתפרו. אבל זה אומר שעליכם לרכוב על השביל, או בזהירות על הכביש, ולא לגרום לנו לבהלות מיותרות בעת הליכה תמימה ושגרתית. כן שליחי וולט, אנחנו מדברים במיוחד אליכם. תנו לצעוד בשקט.

ודי כבר להתמזמז באמצע הרחוב כמו טינאייג'רים

אם כבר הולכי רגל, זו גם בעיה. כלומר, אנחנו אוהבים את האוהבים של העיר, ורוצים שתל אביב תמשיך להישאר סקסית – אבל אם כבר מצצתם את הפרצוף לפרטנר שלכם, בבקשה תמצאו איזה פינה צדדית. כי לעבור לידכם זה פשוט מביך מדי, ואתם צריכים להתבייש. אבל טיפה, ואז תשיגו חדר.

אה, ובבקשה אל תתפללו בהפרדה מגדרית

טוב נראה לנו שזה די ברור כבר לא?

• ❤ תל אביב
• טור דעה
• חוף
• רחוב
• עירום

• Facebook
• Twitter
• Email

[tmwdfpad]

1. המדיום הוא המסר

בחירת המדיום שבו אתם פועלים היא קריטית עוד מהשלב הראשון. אין לכם הברקות טקסט? לכו על ציורים. היד לא יציבה? כדאי להיעזר בשבלונות. לא יודעים לצייר גם בפוטושופ? זה הזמן ללמוד פיסול סביבתי. העיקר למצוא את מה שמתאים לכם.

2. אימון

אימון מוביל לשלמות. לא כדאי שהעבודה הראשונה שלכם תהיה גם הניסיון הראשון שלכם בסדר גודל של חזית בניין מגורים. כדאי להתאמן על גדרות או על מבנים נטושים כדי שבזמן אמת תדעו את כל הטריקים.

3. לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן

כשבוחרים את הספוט המתאים רצוי לחפש קירות ריקים שלא יפריע לאף אחד לראות עם עיצוב מחודש, לרוב מבנים מוזנחים ומבודדים יחסית. כך תשפרו את חזות העיר, והסיכוי שמישהו יקרא לעירייה כדי לצבוע מחדש נמוך בהרבה.

4. דעו מה אתם רוצים

אתם לא חייבים לבוא עם יצירה ספציפית או תכנון מדויק, אבל כדאי שיהיה לכם לפחות רעיון כללי לפני שניגשים לעבוד. אתם לא רוצים בלאק אאוט מול קיר נקי.

5. שעות עבודה

יש מי שמעדיף את אפלת הלילה ויש מי שזורח דווקא בשבת בבוקר. תהיה השעה הנבחרת אשר תהיה, רצוי שיהיו בה כמה שפחות אנשים ערניים באזור – בגלל המעמד החוקי האפור של אמנות רחוב וגם כדי לייעל את העבודה ולהימנע משאלות מיותרות של עוברים ושבים.

6. אפשר חתימה?

אתם לא חייבים להשאיר שם מלא, מספר תעודת זהות ואימייל. למעשה אתם אפילו לא מוכרחים לחתום בכינוי, אבל רצוי לפתח סגנון, אפיון או אלמנט ייחודי שלכם כדי שיוכלו לזהות אתכם, ולא משנה באיזו פינת רחוב בחרתם.

7. אל תתקבעו

סגנון אישי מובהק זה טוב ויפה, אבל אל תתרגלו למסגרת יצירתית מקובעת מדי. בסופו של דבר זו אמנות. אם היא לא משתנה היא נובלת, והדבר האחרון שאתם רוצים שיגידו ברגע שרואים יצירה שלכם הוא "נו, עוד פעם זה".

8. היצירה לא שלכם

מרגע שהנחתם את היצירה שלכם במרחב הציבורי, היא כבר לא שלכם – היא של הציבור. קחו בחשבון שהציבור לא מעריך ומטפח אמנות בדיוק באותה הדרך שאתם רוצים, ושסביר להניח שחלקים מהיצירה ייעלמו, יימחקו או "יעוטרו" בקשקוש סטייל "אבי היה פה". זה חלק מהמשחק, קבלו את זה.

9. היא לא תשרוד

לאמנות רחוב יש תאריך תפוגה קרוב יותר מאמנות הנשמרת בגלריות. אבל אל תתבאסו, כי ברחוב ייחשפו ליצירות שלכם יותר אנשים בכמה שבועות – מאשר בגלריה במהלך שנה שלמה.

10. פשוט תעשו את זה

תכנון, אימון, הכנה ועבודה תיאורטית זה יפה מאוד, אבל אין כמו לנסות ופשוט לעשות. יש לכם את הקנבס הרחב ביותר לעבוד עליו.

• ספריי
• אורבני
• ראש בקיר
• אמנות רחוב
• מדריך
• רחוב
• תל אביב
• עירוני
• גרפיטי

• Facebook
• Twitter
• Email

וננה בוריאן וסשה קורבטוב, שתי סטודנטיות לתואר שני בעיצוב במכללת שנקר, החלו לפני כשבוע לפזר ברחבי העיר כרטיסי ביקור דמויי אלה המפרסמים זנות, אך עם טוויסט קל. בצדם האחד כתוב "רוצה לגמור?" לצד תמונה של תותים מפתים, ובצדם השני הכיתוב "תאונן לבד, בשקט" על רקע תקריב בוטה של גבר מאונן. "כשיש צריכה, יש ייצור", אומרת בוריאן.

קורבטוב מספרת כיצד נוצר הרעיון לפעולה: "לפני כחצי שנה עברתי לתל אביב. שמתי לב לכרטיסים האלה והתחלתי לאסוף אותם באובססיביות, עד שכל הבית התמלא ב'הצעות מפתות'. בהמשך יצרתי עם הכרטיסים עבודת אמנות – כיסוי ראש מסורתי של כלות שעשוי מקולאז' של הכרטיסים ומתכתב עם הנושא של כלות אוקראיניות. הכרטיסים שאנחנו מפזרות עכשיו הם המשך של העיסוק בנושא. זו פעולה שפונה ישירות אל הצרכנים שרואים פרגמנטים של גוף נשי על המדרכות, ואז מתייחסים אליו כמו לחפץ או לזבל".

בוריאן וקורבטוב מפזרות את הכרטיסים כמה פעמים בשבוע באזור רוטשילד-הרצל-אלנבי ובאזור קרליבך, בקרבת המועדונים, אזורים שבהם הבחינו בהרבה כרטיסי זנות מפוזרים. לדבריהן, למרות ביקורת על כך שהכרטיסים פוגעים באיכות הסביבה, רוב התגובות שקיבלו היו מעודדות, כולל גברים שהגיבו בהומור.

עוד הן מספרות שבזמן שפיזרו את הכרטיסים הן נתקלו בכמה וכמה אנשים שלא ידעו שאלו לא כרטיסים אמיתיים ובחרו להעיר להן על כך שהן מעודדות זנות, כביכול: "שימח אותי שהעירו לנו, זה נחמד לראות שלאנשים אכפת מהנושא", אומרת קורבטוב ומוסיפה: "בסך הכל אני מאמינה באנשים, אולי מישהו הרים את הכרטיס שעשינו וזה שינה אצלו משהו קטן".

היוזמה של קורבטוב ובוריאן מצטרפת ליוזמות נוספות בנושא. לפני כשנתיים יזמה רעות גיא הפגנה מול העירייה, במהלכה הגיעו לבניין העירייה כמאה מפגינים שבאמתחתם עשרות אלפי כרטיסי ביקור שכאלה. המפגינים דרשו כי העירייה תאכוף את החוק האוסר פרסום זנות. לפני כשנה קם עמוד פייסבוק בשם "לוקחות את תל אביב מהסרסורים" הקורא גם הוא למיגור התופעה. העמוד הוקם על ידי מתנגדות לסחר בנשים, שבהן אמהות שילדיהן נחשפים באופן יומיומי לביזוי נשים בפרסומים.

• כרטיסים
• רחוב
• זנות
• פמיניזם
• מחאה
• תל אביב
• שנקר
• עירוני
• עיצוב