מאנטה ריי

הים, האווירה ועפרה. מאנטה ריי שקטה גם כשהיא מלאה, ויש בה את האוכל הכי טעים וארוחת הבוקר הכי כיפית. והנוף לים מקסים.עלמה ביץ'

באלינג'רה

מקום עם אוכל אתיופי בכרם התימנים. אינג'רה עם טחינה היא אחד המאכלים האהובים עלי והאוכל במסעדה אגדי. עורכת הדין פנטה פראדה לקחה לעצמה שליחות להעביר את המסר של המשפחתיות האתיופית, וזה דבר שתמיד מחמם את לבי.

מל"ן 4

קנטינה

האוכל בקנטינה הכי פשוט והכי טעים. הקהל מקסים ומשובח ומאד כיף לשבת שם כי ג'ו תמיד יודע את הקומון סנס הנכון. הוא יודע לארח, לכבד ולחבק ולתת לכל אורח להרגיש מיוחד.שדרות רוטשילד 71

טוטו

לאחר הפתיחה המחודשת, טוטו היא בעיניי המסעדה היפה בישראל. לעומת הגלגול הקודם זהו עולם אחר, עכשווי ועדכני. המנה האהובה עלי היא פיצה.ברקוביץ' 4

הוטל מונטיפיורי

בעיני זהו מקום קסום שיש בו אווירה כמו במלון קוסטס בפריז, העיר האהובה עלי בעולם אחרי תל אביב.מונטיפיורי 36

• העיר שלי
• רני רהב
• הוטל מונטיפיורי
• טוטו
• באלינג'ירה
• קנטינה
• מאנטה ריי

• Facebook
• Twitter
• Email

בשנה הבאה נשב על המרפסת, ונספור ציפורים בודדות. כי רוב הציפורים בורחות בשנים של מלחמה, וקיץ נוסף בלי טילים יערער את כל תפיסת המציאות שלנו. רוני דניאל מסתובב בקריז כבר חודשים, משתלט על ישיבות ועד הבית ודורש להשטיח את מרפסתם של השכנים החדשים, אלה שמשאירים את שקיות הזבל שלהם פתוחות. רחמים.

בשנה הבאה, סוף סוף מישהו יעזור כבר לנסיך הניגרי המסכן הזה, שנמצא בכלא כבר כל כך הרבה שנים ולא מסוגל להעביר את המיליונים שלו לאף אחד.

בשנה הבאה, שרון גל יסע להודו לחפש את עצמו. כי תכלס, עברה עליו שנה קשה בכנסת. טוב, חצי שנה. טוב, חודשיים וקצת. אבל זה קשה, החרא הזה עם הישיבות והחוקים והפגרות וכל זה. תנו לבנאדם צ'אנס למצוא במה הוא טוב.

בשנה הבאה כל הפליטים מסוריה יתגעגעו הביתה וירצו לחזור. כי די כבר, כמה אפשר לסבול את המערב הפריבילגי הזה, עם הערכים הליברלים המתנשאים שלו, והמדע, והאוכל, וכל זה.

בשנה הבאה, לא יהיו שום לכלוכים על שרה בעיתונות. לא כי העיתונות תתעסק בדברים יותר חשובים, אלא כי פשוט נגמרו כל הלכלוכים שהיא יכולה להנפיק.
היא תעמוד באמצע בית ראש הממשלה,
עם הטלפון ביד,
ותגיד לרני רהב, "היי רני – תמצא לי משהו ממש מרגיז ומטופש לעשות, ומיד!"
אבל רני רהב לא יוכל למצוא לה. וזה לא כי הוא לא אדם מבריק – טוב, הוא לא, אבל זה לא בגלל זה; פשוט אין יותר. היא עברה על הרשימה, ועשתה וי על כל סעיף אפשרי.
והיא תיאנח בתסכול ותגיד: "אז מה עכשיו? מה עושים? סתם נהיים אנשים כמו כולם, שלא עושים כל יומיים משהו טיפשי ומרגיז?"
ורני רהב לא יעיז להגיד לה כן.
הוא יגיד לה "מה פתאום, אל תדאגי, אני אחזור אלייך עם רעיון מה זה מעולה." אבל הוא לא יחזור אליה. כשזה נגמר, זה נגמר.

בשנה הבאה נטלי פורטמן תעשה סרט תלת מימדי מ"אשה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן. היא תשחק את האשה, והבשורה תהיה: "נטלי מותק, את לא במאית." אבל היא לא תיקח ללב. העיקר הבשורה.

בשנה הבאה שר החינוך יתחלף עוד פעם, והחדש יגיד שזה נורא מה שקורה, ושצריך יותר ערכים. והוא ישקיע חמישה מיליארד שקל בתוכנית חדשה שתיקרא "חינוך ערכי לערכים ערכיים." וחצי מהתקציב הזה ילך לישיבות והתנחלויות. החצי הנוסף יהיה תקציב הפרסום, ורמי יהושע יהיה הפרסומאי שלו, כי יש לו ערכים. פיננסיים, בעיקר, אבל ערכים זה ערכים.

בשנה הבאה, כל הזונות במקאו יעשו שביתה, מה שיגרום לעסקי ההימורים שם לקרוס, כי מי רוצה להמר אם אין לו אשה להשוויץ בפניה או להתנחם בזרועותיה, ואז שלדון אדלסון יפשוט את הרגל, וימכור את כל נכסיו לנשות הלילה המפתות של מקאו, שיעשו שני דברים: גם יחליפו את שם המקום לקקאו, שזה הרבה יותר קליט; וגם ישתלטו על כל שאר נכסיו, מה שאומר שבשנה הבאה "ישראל היום" יהיה עיתון קצת יותר אמין. בכל זאת, לזונות יש כבוד עצמי.

בשנה הבאה אשה תחליף כושי בבית הלבן, אז זה לא שהטוקבקיסטים יצטרכו להתאמץ.

בשנה הבאה, התוכנית הכי נצפית תהיה של ריאליטי של בשלנים מזמרים, והמנצח יהיה זמר מזרחי שעושה אוכל סיני שאמא שלו טרנסג'נדרית עיוורת ואבא שלו חצי ערבי וחצי עטלף. וכולם יגידו, אה, עונה משעממת.

בשנה הבאה כל מי שעשה מינוי לטיים אאוט ימצא אהבה. וכל מי שיתאהב, ימצא את עצמו קורא טיים אאוט באופן אובססיבי. מה שיגרום לו לאבד את האהבה, כי מי רוצה להיות עם אחד שכל הזמן בודק מה הם עשרת ה-משהו הכי טובים בעיר? מה שמיד יגרום לו למצוא שוב אהבה, כי איך אפשר לא לאהוב מי שיודע מה הם עשרת ה-משהו הכי טובים בעיר?

בשנה הבאה, כל מי שיכתוב פוסט בפייסבוק שיכלול את המלה אני, יעלם מהעולם. כולל אני. חכו תראו.

• שרה נתניהו
• טור
• טור שבועי
• נטלי פורטמן
• שרון גל
• דויד גרוסמן
• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• רני רהב
• רוני דניאל

• Facebook
• Twitter
• Email

הנידון: "כבשו את היצר"

מכובדי,

אני כותב מכתב זה בשל היותי חבר באגודת הידידים של מרבית התיאטראות והמוזיאונים מזה כ-30 שנים: הבימה, הקאמרי, בית לסין, תאטרון גשר, האופרה הישראלית, הפילהרמונית הישראלית, להקת בת שבע, מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל, מוזיאון רמת גן, מרכז יצחק רבין, המוזיאון הישראלי במרכז יצחק רבין ועוד.

כשהבן שלנו היה בגן, הגננת לימדה את הילדים משפט מנצח:"כבשו את היצר".אני קורא היום לאחיותיי ואחיי האמנים, תושבי מדינת ישראל אהובים: כבשו את היצר שלכם. בואו נחזור לחיות בהרמוניה, בואו נחזור לחיות באהבה. תנו לציבור להמשיך לאהוב אתכם, לראות בכם מושא להערצה וליהנות מיצירתכם. אל תיכנסו לבורות מיותרים ולא נחוצים. כאלה שפוגעים.

מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, היא תישאר דמוקרטית ואף אחד לא יעז לגעת בדמוקרטיה של כולנו. מחובתנו כולנו לעמוד על המשמר ולדאוג שאיש לא יפר את הדמוקרטיה. על כולנו לזכור כי שרי הממשלה נבחרו כדין. הם אמורים לייצג את כולנו, כפי שכולנו צריכים לתת שירות לכל תושבי מדינת ישראל באשר הם.

כמו שלא יעלה על הדעת שחיילים יסרבו לשרת בצה"ל מכל סיבה שהיא, גם מצפונית וגם ערכית, לא יעלה על הדעת שאמן יחליט איפה הוא מופיע ואיפה הוא לא מופיע.

רוג'ר ווטרס מנסה למנוע מכל האמנים הגדולים בעולם להגיע ולהופיע בישראל. אנו בני האור דואגים שכל העולם יצא נגדו. הודות לכך, האמנים המובילים בעולם – ארט גרפונקל, ליידי גאגא, ריהאנה, רובי ויליאמס ועוד כן הגיעו לישראל ולא נשמעו לקריאות החרם של ווטרס וחבריו. לכן לא יעלה על הדעת שאמן ישראלי יחליט כי הוא לא מופיע בבקעת הירדן או באריאל ביפו או בירושלים בעכו או בחיפה. כל אמן צריך להופיע בכל מקום בו יש קהל ישראלי המבקש לראות את הופעתו. זהו חלק מהשליחות הציבורית שלכם. המשיכו להשמיע את קולכם, השמיעו את יצירתכם.

קחו דוגמה מהגברות הראשונות – ליא קניג, גילה אלמגור ומרים זוהר – שמופיעות בכל הארץ ללא תנאי. אני קורא לכולם להפסיק את הדו קרב המיותר הזה. לא יעלה על הדעת שבשל חופש הביטוי, שהוא נר לרגליי, נאפשר מחר לסרט, המתעד את הרוצח הנתעב של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, יגאל עמיר, יימח שמו וזכרו, לככב בפסטיבל בישראל, בדיוק כפי שלא יעלה על הדעת לראות הצגה על מחבל שרצח את אחיינה של אורטל תמם, החייל משה תמם ז"ל.

צריך להתחשב ברגשות המשפחות וברגשות הציבור ולהפסיק לצעוק כל הזמן "חופש הביטוי".

אני מתחנן בפניכם, אחיי ואחיותיי היקרים: עצרו כאן. אני קורא לשרי הממשלה לקרוא לליכוד העם ולחזרה למערכת יחסים נכונה בין השלטון לתרבות, ובין התרבות לשלטון.

בואו נשלב ידיים. בואו נתעלם מהמחלוקות. יש לנו אויבים אמיתיים: חמאס בעזה, דאעש על גבול סוריה. לא חסר לנו בלי עין הרע…

המשיכו להשמיע את קולכם, השמיעו את יצירתכם ואת דעתכם, ללא מורא ופחד, אבל אנא – בכל הארץ.

בואו נתלכד.

שלכם באהבה,

רני רהב

[tmwdfpad]

• רני רהב
• גיפים!!!
• מירי רגב
• הליכוד
• משרד התרבות
• פרשנות גיפים
• חופש הביטוי
• תרבות