אם אפשר היה להפוך שמחה לאיד לאנרגיה, מחירי החשמל בישראל היו צונחים אתמול לרמות חסרות תקדים עם היוודע מעורבותו של עמית סגל בפרשת ההדלפה החדשה מהשב"כ. הפרשן היהיר, הזחוח, היודע-כל, האמפליפייר של מכונת הרעל הביביסטית – הפך ברגע אחד מצייד לניצוד. אחרי שנים שבהן הוא רודף מרצים, אקדמאים וקולגות שנתפסו בשמאלנותם, קיבל סגל טעימה פואטית קטנה מהגזלייטינג שהוא עצמו מייצר על המסך כמעט מדי ערב. אחרי כמעט 24 שעות של טנטרום ציוצים ופוסטים בחשבונותיו הפרטיים ברשתות החברתיות, הגיעה השעה 19:50 ועמית סגל לא ישב מסביב לשולחן המהדורה המרכזית של חדשות 12.

>> אנחנו נלחמים בגורמים האנטי-ליברליים בעיר. ואסף זמיר מחבק אותם
>> אחרי 22 שנים של "ארץ נהדרת": הגיע הזמן להיפטר מהפורמט העתיק

לא ברור אם הייתה זו יד המקרה הנעלמה שהדירה את סגל מהמסך בפריים טיים או שמישהו בחדשות 12 נזכר מבעד למסכי הגיזלוט שאתיקה עיתונאית היא דבר, ושלא סביר לאפשר לפרשן להגג על פרשה פלילית-ביטחונית שהוא מעורב בה, אבל בכל מקרה התוצאה הייתה אחת המהדורות הסולידיות והרגועות של קשת 12 בשנתיים האחרונות, כאילו הוציאו מהאולפן גנרטור מטרטר של רעש לבן ובשקט שהשתרר אפשר היה לשמוע סימנים של חיים עיתונאיים תבוניים.

זה בכלל לא היה מובן מאליו. בשעות אחר הצהריים סגל עדיין טייל להנאתו באולפנים, ובשעות הצהריים המוקדמות פורסם באתר N12 טור פרשנות מביש ומביך פרי עטו, שבו שטח תיאוריית קונספירציה נגד ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה והדהד את קשקושי הדיפ-סטייט של משפחת נתניהו כמו מריונטה טובה. המבוכה התחילה עוד קודם: כבר עם היוודע הפרשה בערב יום שני, פצח סגל ברצף-שצף מקציף של ציוצי היסטריה, ובראשם "הייתי רוצה לחיות בדמוקרטיה שבה לאנשים שהובכו בגלל פרסום אמיתי לא תהיה היכולת לצאת למסע נקם שבמסגרתו יוכלו להאזין לעיתונאים ולחקור אותם על מקורותיהם… מה דעתכם, אנחנו חיים בדמוקרטיה כזאת?".

וזה רק נעשה מביך יותר: מהר מאוד התברר שבניגוד לפנטזיות הפרנואידיות של סגל, השב"כ לא האזין לאף עיתונאי ולא חקר אף עיתונאי כדי להגיע לחשוד א'. למעשה, מי שהסגיר את המדליף לידי השב"כ היה סגל עצמו, כשפרסם לפני כשלושה שבועות את המסמך המודלף מבלי לטשטש או להשחיר בו פרטים שהובילו ישר אל המדליף. מדובר באקט מדהים של חוסר מקצועיות משוועת, כזאת שגם סטודנט שנה א' לתקשורת היה מתבייש בה, הפקרה מוחלטת של מקור עיתונאי מצדו של סגל שתוביל כנראה למאסר ממושך של המדליף. אם זה לא היה סגל הזחוח, ניתן היה לשער שלא הופיע במהדורה המרכזית פשוט כי לא ידע איפה לקבור את עצמו מגודל הפדיחה.

בהיעדרו של סגל מהמהדורה, קיבל כתב הפלילים ברנו טגניה זמן מסך אינסופי כדי להציג את עמדת החשוד, ואליו הצטרף באולפן גם עו"ד אורי קורב המייצג אותו, מבלי שניתנה לפרשן המשפטי גיא פלג הזדמנות להגיב לטענה המגוחכת שהחשוד פעל "בממלכתיות ולפי ראות עיניו ושיקול דעתו", כאילו לכל שב"כניק שמורה הזכות להדליף מסמכים מסווגים אם נדמה לו שיש בכך חשיבות. קרן מרציאנו ניסתה להקשות, אבל בפועל עמדת החשוד היא זו שקיבלה את זמן המסך הממושך ביותר במהדורה. את שמו של סגל נזהרו סביב השולחן שלא להזכיר והסתפקו במילת הקוד "עיתונאים" (אם כי לא בטוח שהמילה הזאת אכן מתארת את פועלו).

מהר מאוד, יחסית לחומרת החשדות, עברה מרציאנו לנושא הבא: חשיפה של עומרי מניב על הדלפה נוספת מהשב"כ שאינה קשורה לאף אחת מהפרשות האחרות, אך מחזקת את הנראטיב שהשב"כ הפך לממטרה של הדלפות לכל עבר. מעניין את מי זה משרת. בחדשות 12 כבר מזמן בחרו במלך על פני הממלכה, נרמלו עד היסוד את היותו של ראש הממשלה נאשם בפלילים שגרר את המדינה אל התהום, נרמלו את הקואליציה העבריינית והאנטי-ציונית שלו, נרמלו את הפקרת החטופים ואת ההתנערות של הדרג המדיני כולו מאחריות לטבח השבעה באוקטובר, ולגמרי קטן על בכיריו לנרמל את מעורבותו של הפרשן המוביל שלהם בקמפיין חיסול של ראש השב"כ.

סגל עוד יקבל מעורכיו את ההזדמנות שלו לגזלט ולחרטט את הפרשה הנוכחית, אולי כבר הערב, אבל ההחלטה להשאיר אותו אתמול על הספסל מעידה שלפחות כמה רפלקסים עיתונאים בסיסיים עדיין מתפקדים בחדשות 12. אפשר להתווכח אם הכוחות העיתונאיים האיכותיים שעדיין מצליחים לתמרן בתוך המערכת המשוחדת הזאת עושים לכולנו טובה עצומה עם האצבע בסכר או משמשים עלה תאנה להכשרת הדיקטטורה של ביביסטאן, אבל במשך ערב אחד לפחות אפשר היה לדמיין איך הייתה נראית המהדורה המרכזית של קשת אם לא הייתה בוגדת על בסיס יומי בשליחותה. תגידו, בסדר, אבל הוא מביא להם רייטינג. ובכן, הרייטינג של חדשות 12 אתמול היה זהה לזה של כל שלוש המהדורות המתחרות ביחד. עוד סיכה בבלון.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• קשת
• בנימין נתניהו
• שב"כ
• עמית סגל

מדי יום המדור הזה ממליץ על סדרה אחת שמומלץ לשים עליה עין לערב אחד, ונדיר מאוד שנופל בחלקו אירוע כזה – סדרת דרמה חדשה של קשת שמרגישה, לפחות ממבט מקדים, מושקעת, מעניינת ומבטיחה מאוד. למעשה אנחנו מחכים לה כבר בערך שלוש שנים, אז דווח שיהודה לוי מצטרף לסדרה של רון לשם, עמית כהן, דניאל אמסל ואופיר לובל – צוות יוצרים עם רקורד מצטבר מפחיד, שכולל את "אופוריה", "שעת הנעילה", "שמיים אדומים" ו-"ילד רע", בין היתר.

>>

העניין הוא, שמאז השבעה באוקטובר היינו קצת בספק שהסדרה הזו אי פעם תצא, כי גם מבלי לראות רגע ממנה, היה ברור שהיא עוסקת – במקרה או שלא – בנושאים שהפכו מאוד רגישים מאז אותו יום: ראש השב"כ, הדלפות, נאשמים והסתרה. חוץ מזה, שמה המקורי היתה "האויב שבתוכנו", והימנים הקונספירטורים די הרסו את זה לכולנו. אז בקשת לקחו את הזמן עם ההפקה המושקעת שלהם, ולבסוף הכריעו ששם הסדרה תהיה "הראש", כי כולנו יודעים שכשאומרים "אתה הראש, אתה אשם" מתכוונים לראש השב"כ.

בכל מקרה, אנחנו שמחים שסוף סוף נזכה לראות את יהודה לוי חוזר למסך בתפקיד קשוח, לצד שורת שחקני דרג א' כמו אושרי כהן, מלי לוי, תיקי דיין, אור בן מלך ועוד, בסיפור על ההדלפה הכי חמורה בתולדות השב"כ (לפני או אחרי?), שהופכת לחודש הכי קשה בקריירה של ראש השב"כ איתמר מולכו, עד אז ילד הפלא של המודיעין הישראלי, ועכשיו אדם שלא יכול לבטוח יותר באנשים הכי קרובים לו, בארגון הביון שהוא עומד בראשו. הסדרה כבר נמכרה לנטפליקס עוד לפני שעלתה, אז זה הזמן שלכם להציץ במה שעשוי עוד להפוך ללהיט בינלאומי.
"הראש", קשת 12, הערב ב-21:30

• מה רואים הלילה
• יהודה לוי
• קשת
• שב"כ

• Facebook
• Twitter
• Email

• דומא
• שב"כ
• אריאל זילבר
• עלי דוואבשה
• אסור להשוות
• תל אביב
• מעצר מינהלי
• עירוני
• חתונות

• Facebook
• Twitter
• Email

"בספטמבר 1997 הסתובבו ברחובות הראשיים של תל אביב סוכני מוסד והשפריצו מים על אנשים כדי לראות את התגובה", מספר ד"ר מישקה בן דוד, סופר ובכיר לשעבר במוסד. האימונים התבצעו על עוברי אורח תמימים לקראת מבצע חיסולו של חאלד משעל, מנהיג הלשכה המדינית של חמאס. על פי הפרסומים, לוחמי המוסד היו אמורים לארוב למשעל ליד משרדו בעמאן, לחכות לשעת כושר וכשייצא מרכבו – להתיז עליו חומר כימי שיגרום לגופו לקרוס. בן דוד כיהן אז כראש מחלקת מודיעין במוסד, והיה איש הקשר בין מטה הארגון ללוחמים בשטח.

כמה ימים לפני שיוסי כהן מונה לתפקיד ראש המוסד, מת בגיל 97 בפריז מרקוס קלינגברג כשהוא עדיין נושא בתואר “המרגל שהסב את הנזק גדול ביותר לישראל". פעילותו של החוקר במכון הביולוגי, אחד המקומות החשאיים במדינה, נחשפה על ידי השב"כ ב־1983. המכתב ששלח קלינגברג לעיתון “מעריב" ב־2007 ובו הוא מגולל את סיפורו, נפתח כך: “אחרי ארבעה ימי חקירה בדירת מסתור של השב"כ בתל אביב, נשברתי".

נראה שאותה דירת מסתור בצפון העיר לא לבד. תל אביב מאז ומעולם הייתה כר פורה לפעילויות חשאיות מהסוג המודיעיני, וגם ללא מעט יצירות בדיוניות. אגדות מוסד אורבניות מציתות את הדמיון המקומי הנלהב ומיתרגמות לסדרות ריגול ישראליות שרק הולכות ומשתבחות. בסדרת המתח “כפולים", לדוגמא, מנסה נטלי (בגילומה של מגי אזרזר) להיפטר ממעקב שהוצמד לה. הלוקיישן שנבחר הוא דיזנגוף סנטר וכמו שאפשר לנחש, ההתחמקות הושלמה בקלילות.

ממש כמו וושינגטון

את המשוחרר הטרי יונתן פולארד אולי לא נראה בקרוב הולך לאיבוד בסנטר, אבל מטה השב"כ שנמצא בעיר ומטה המוסד הסמוך לה, השגרירויות הזרות ובתי המלון, מגבירים את הסיכוי שפגשתם מרגל ולא ידעתם. “על הנייר זה כמו וושינגטון, העיר שהכל נמצא בה – מגלילות עד רמת אביב, המתקנים וכל תעשיית ההיי־טק, אבטחת המידע, הקריה, בסיס חיל האוויר והוועדה לאנרגיה אטומית", מגלה אדם שמכיר מקרוב את פעילות המוסד. “תל אביב, ואולי קצת ירושלים, הן הערים היחידות בישראל שיש להן סטייל בינלאומי. אי אפשר להיות מרגל בעפולה כי יראו שאתה לא מהמקום. הכל מתרכז פה".

מה הסיכוי להיתקל במרגל בדרך למכולת?
“השב"כ משקיע אנרגיה במעקב אחרי חשודים בריגול. הם מסתובבים בתל אביב, בשגרירויות ובבתי המלון באזור – והשב"כ עליהם. יש גם את עניין האימונים. בגלל הסמיכות למטות השב"כ והמוסד, האימונים והתרגילים מתקיימים בעיר. היום אפשר להסתובב כמה דקות בעיר ולראות אנשים מתאמנים בעבודה חשאית, מעקבים, תצפיות. קשה לראות את זה, אבל באבן גבירול וברחובות סמוכים זה חזק מאוד. העיר היא מגרש אימונים אחד גדול".

מתאמנים על רטוב

נחזור לניסוי ההתזות בתל אביב, שגרר אחריו תגובות כועסות. “המטרה הייתה לבנות בצורה מדויקת יותר את תורת הלחימה ואת הצורה שבה יתקרבו ויתיזו על משעל", מספר ד"ר בן דוד. “בהתחלה היו ניסיונות להגיע מאחורי אנשים ולהתיז על העורף, אבל למדנו שאם אין הסבר מספק, זה עלול לגרור תגובות זועמות ואלימות. לכן נבנתה תוכנית חדשה: ליד האדם שהתיז את החומר עמד אדם נוסף שניער פחית קולה ופתח אותה ממש ברגע ההתזה, כך שתשפריץ. האדם שהתיזו עליו מסתובב לראות מה קרה, מבחין בעיקר באדם עם הפחית ומסיק שההתזה הגיעה ממנו. התרגיל הזה נעשה על עשרות אובייקטים ברחובות ראשיים בתל אביב, כיוון שגם הפעולה הייתה צריכה להתבצע ברחוב ראשי".

אילו תרגילים עושה קהילת המודיעין בתל אביב בזמני שגרה?
“דוגמה מפורסמת היא תרגיל המרפסת: המדריך מצביע על מרפסת בקומה גבוהה של בית אקראי, ואומר לחניך שהוא רוצה לראות אותו עם בעלי הבית במרפסת במשך חמש דקות. המטרה היא לראות אם החניך יצירתי ובוחר סיפור כיסוי נכון, לראות אם הוא לא נועז מדי ומתחיל לטפס על המרפסות מבחוץ, אם הוא מצליח לרכוש את אמון בעלי הבית כדי שיכניסו אותו".

מה עוד קורה בלי שנרגיש?
“באופן כללי, יש תרגילים שבהם צריך להביא מידע מחנויות או מאנשים ברחוב. הרבה תרגילים מתבצעים במלונות: המדריך נכנס עם החניך ללובי, מצביע על אדם שיושב ואומר לו להגיע בעוד שעה עם כל הפרטים שהצליח להוציא על האדם בלי שיגלה".

גם ח"כ ציפי לבני מהמחנה הציוני, אשת מוסד לשעבר, נזכרת בתרגילים שהתקיימו בעיר. "בעזרתם הכרתי את שמות הרחובות בתל אביב כולם – מידע שמשמש אותי עד היום, כולל העובדה שהמספרים מתחילים מהים ומדרום. הרבה שעות בילינו ברחובות כעוקבים ובתרגילים בתור נעקבים".

על הקשר שהיה או לא היה בין מתחם שרונה לבין המוסד, בן דוד לא מתלהב להרחיב. מי שכן יוכלו אולי להעיד על עברה החשאי של מושבת הטמפלרים, הם שרידי אנטנת תח"ל (תחנת חוץ לארץ) ששימשה ליצירת קשר עם סוכנים בחו"ל וכמעט נהרסה בבניית פרויקט גני שרונה – מידע שבן דוד מסרב לאמת. כשנשאל אם יש מקומות שבהם סוכנים נפגשים עם מפעיליהם, הוא נאלץ לפוצץ לכולנו את הפנטזיה האפלולית. "רוב התרגולים הם ברחובות צפון תל אביב, כיוון שהם מדמים עיר אירופית. כל מסעדה גדולה מתאימה לפגישות של מפעיל וסוכן – ודווקא לא מקום חשוך עם קומת מרתף".

• הבועה
• המוסד
• שב"כ
• עירוני
• שרונה