כותבי טיים אאוט בוחרים את הטבע העירוני שהם הכי אוהבים ברחבי תל אביב: לירון רודיק הכיר את פארק הירקון בעיקר כלוקיישן לעל האש, אבל אז הוא התחתן עם אישה דתיה ועבר לגור על קו התפר של רמת גן, והחיים לימדו אותו להעריך את הפארק מחדש (ועוד לא דיברנו על השיחוק של להגיע דרכו לעבודה)
אחד היתרונות שיש בחיים ברמת גן הוא שפארק הירקון נמצא תמיד במרחק הליכה. רק כשהתחלתי ללמוד במכללה בתל אביב והייתי צריך לחצות אותו באופניים חשמליים, הבנתי שלא הערכתי אותו כמו שצריך, במיוחד אחרי רכיבה בכבישים המסוכנים של ישראל.
>> מה שיותר ירוק: דירוג הפרקים שאנחנו הכי אוהבים בתל אביב
>> הפינה הירוקה שלי: היתרון של פארק המסילה זה שהוא לא באמת פארק
>> הפינה הירוקה שלי: באין ציפור שיר, גם גינת אלוף בצלות היא זמיר
השנים עברו, האופניים נמכרו, ורוב התנועה שלי עברה לרכב הפרטי. כעת, כשאחד ממקומות העבודה שלי נמצא ברמת החייל, אני מוצא את עצמי מוותר על הרכב הפרטי, עולה על הקורקינט החשמלי ונרגע כל הדרך בירוק של הפארק. גיליתי גם פינה חדשה: הנספח החדש של פארק הירקון בקצה רמת החייל. קוראים לזה "טיילת ירקון מזרח", ומדובר בנקודה שהופכת את ההגעה לעבודה, שיכולה להיות מייגעת (ללא קשר לתוכנה כמובן, אלא רק מעצם העובדה שאני חייב לעבוד), להרבה יותר נסבלת.
את הדרך הזאת אני מכיר גם כי הייתי עושה אותה בדרך לעבודתי כצ'קר במסעדת שגב אקספרס, אי שם בשנת 2017 הרחוקה. אז היא הייתה חשוכה, הרוסה ומוזנחת ואילו כיום – פנינה ירוקה של ממש. כל פינה בדרך היא תחנת עצירה פוטנציאלית, החל בגשר המכביה שליד קניון איילון וכלה בפנייה לרמת החייל מול אסותא. אני יכול לעצור לעשן מול מבצר שנמצא בלב האגמון (אמרנו ריאה ירוקה, לא?), לשבת ולכתוב במחברת מול הנחל או לפתוח את הלפטופ באחת מעמדות העבודה ולעבוד מרחוק קצת.
אבל אחד הדברים היותר נחמדים שיצאו לי לעשות שם בזמן האחרון זה דייט פיקניק בפארק. אני נשוי לאישה דתייה, וזה אומר שאני לא יכול לנסוע איתה בשבת לצפון או לדרום, ולכן היינו צריכים למצוא משהו אחר לעשות בשבת מלבד לרבוץ בבית. הכנו מראש סלסלה עם פוקצ'ות, גבינות, יין וכל טוב, שמנו פעמינו אל הפארק במרחק חצי שעה הליכה מהבית, מצאנו פינה נחמדה מול המבצר עם ערסל מובנה, השתכרנו ואכלנו גבינות ופירות כאוות נפשנו, ולבסוף רבצנו על הערסל, שזה ממש כמו לרבוץ בבית רק עם בריזה נחמדה על הפנים וקצת שמש.
אם נמאס מהספוט הזה אפשר להמשיך הלאה ולמצוא פינות נוספות בפארק, פינות ישיבה וסתם סביבה מוצלת נחמדה להתמקם בה, באמת שלא חסר. הפארק הפך באותו יום להיות המפלט הקטן שלנו מהדילמות היומיומיות בין אורח החיים החילוני שלי לאורח החיים הדתי שלה, והפך להיות קו המשווה, מקום שבו אפשר להנות מהטבע ולא להתרחק יותר מדי מהבית, באזור שבאמת אין בו יותר מדי טבע. יש את הפארק הלאומי בקצה השני של רמת גן, ובתל אביב יש את הים ועוד כמה גינות, אבל שניהם לא במרחק הליכה.
כשהייתי ילד, פארק הירקון היה בשבילי מקום לעל האש. כשהייתי נער הוא הפך בלילות למפלט עבור מסיבות רוויות אלכוהול ולילות לבנים עם נרגילה וגיטרות. כאדם מבוגר הוא הפך להיות הטבע הכי קרוב לסביבת המחייה שלי, ונחמד לחזור וללמוד אותו מחדש כל בוקר וצהריים על הקורקינט החשמלי. החיים על קו התפר בין רמת גן לתל אביב מעולם לא היו נעימים יותר.
