שווקי איכרים ושווקי חקלאים הם הדבר עכשיו. באיחור קל של עשור פלוס, גם תל אביב נדבקה בקונספט שנפוץ בערי אירופה, כשמיטב התוצרת החקלאית מונגשת על ידי מגדליה בשוק שמגיע לשכונה פעם בשבוע-שבועיים. אתשוק האיכרים בשוק הפשפשיםכבר קיבלנו במחיאות כפיים, מהשוק העצמאי "גלם"התלהבנו מאוד ואפילולשוק החדש של שיר הלפרן בחיפהאנחנו מפרגנים, כי בכל זאת, היא לימדה אותנו הכל בשוק האיכרים שבנמל תל אביב.

>>כמו שהשף חלם: כל המסעדות שמציעות ארוחת טעימות בתל אביב
>>טעם של שנה חדשה: 11 המקומות החדשים שתרצו לטעום במהלך ינואר

אבל מה עםשוק האיכרים של שינקין, שהקדים את הטרנד בפברואר שעבר וקיווינו כל כך שיהפוך למסורת קבועה? הו, יפה ששאלתם כי בדיוק יש לנו חדשות משמחות: לאחר ההצלחה של פופ-אפ שוק האיכרים בגינת שינקין בחודש פברואר האחרון, מרכז קהילתי בית תמי של עיריית תל אביב-יפו משיק את "תוצרת": מפגש שכונתי-חברתי שמחבר בין אנשים, משקים קטנים, יוצרים ואמנים מקומיים.

האירוע יתקיים ביום חמישי הקרוב (8.1) ובחמישי (29.1) לקראת ט"ו בשבט. תוכן האירוע, בדומה לשוק, משלב טעמים, יצירה ותוכן קהילתי בדגש על קיימות, שותפות, קהילתיות ופשטות במטרה ליצור מפגש, לתמוך בתוצרת מקומית ולחוות תרבות מתחת לבית.

בין הדוכנים שישתתפו תוכלו למצוא את משק רגב, אדמה קולינרית, אדמה לאדם, מחלבת פלורה, פעמוני התססות, שיקוי של ססלוב, מחלבת ואדי עתיר ואבוקדו Rybko. אמרנו גם תרבות? אז כן, לצד הדוכנים, יתקיים מדי 45 דקות מופע פלמנקו של ניה בינגי, רקדנית פלמנקו ישראלית מעוררת השתאות שהגיעה מסביליה לתקופה קצרה בארץ עם ההרכב שלה. אולה.

• אוכלים שותים
• שוק איכרים
• שוק
• שינקין
• בית תמי

>> קרן שנור (כדאי שתעקבו) היא רקדנית מגיל ארבע (וגם מטפלת ברפואה סינית), ובשנים האחרונות היא חלק מלהקת הפלמנקו רמנגאר, בניהולם של צמד אמני הפלמנקו קרן ואבנר פסח. בימים אלה מציגה הלהקה את המופע החדש, ARBOLELLA, מסע אנרגטי מתפתח, שופע מוזיקה מקורית, קצב ותנועה, הנפרש לצופה כסיפור כאבה של אישה שאינה משלימה עם מציאות חייה // הופעות קרובות: 10.12.25 – הרצליה; 10.1.26 – סוזן דלל; 10.2.26 – סוזן דלל //עוד פרטים וכרטיסים כאן

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> חוויה שמכווצת את הבטן ומענגת באותה נשימה // העיר של הדס גלזר
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. עזרא גבאי

המקום הכי טוב לעשות קניות של הדברים הכי חשובים הביתה. אגוזים, קטניות, שוקולדים ועוד דברים שמשנים את הבישול בבית. מקום קטן אינטימי, מקום של פעם שתמיד טוב ונעים לקנות בו. יש שם עובד שעובד שם 20 שנה, מחייך וטוב לו. שומר על פשטות החיים.
נחלת בנימין 101 תל אביב (שוק לוינסקי)

2. בית תמי

מרכז קהילתי לב תל אביב, ממוקם ברחוב שינקין ומציע שפע של תרבות וחוגים להשערה לכל הגילאים. צוות מדהים שאכפת לו מהאנשים בעיר.
מרכז בעלי מלאכה 16 תל אביב

3. דוד מלך הסנדוויצ'ים

הסנדוויצ'ים הכי טעימים ופשוטים שדוד מכין מכל הלב. על שדרות יהודית, מקום טוב ונעים. דוד איש מדהים שתמיד עם חיוך ועיינים נעימות. מחיר טוב, מסוג המקומות שאי אפשר לא לחזור אליהם.
שדרות יהודית 22 תל אביב (שכונת מונטיפיורי)

אל תתנו לחזות להטעות. דוד מלך הסנדוויצ'ים (צילום: פייסבוק/דוד מלך הסנדוויצ'ים)

4. נווה שכטר

מרכז לתרבות ואמנות יהודית ועכשווית. מקום מיוחד מאוד, שהזמן בו מצד אחד עוצר מלכת ובו בזמן מתקדם קדימה. בית כנסת מיוחד, הרצאות וסדנאות מגוונות. מביא את עולם התוכן של היהדות מעוד זוויות ראייה.
אהרון שלוש 42 תל אביב (נווה צדק)

5. אלבה

בית הקפה הכי משודרג בעיר. שם דגש על בריאות הנפש והגוף, עם חנות אורגנית ומרחב לטיפולים. החלל הפנימי מלא באומנות של הנפש וסדנאות מרתקות, ומנכיח את הרצון לגדול ברמה הרוחנית.
בת עמי 6 יפו (שכונת נגה)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

המדרכות בפלורנטין. אחרי תקופה שאני גרה בפלורנטין, המדרכות ברחובות הקטנים והמיוחדים מפריעות אפילו בחוויה של הליכה פשוטה. מדרכות שיוצאות מהמקום – שיפוץ דחוף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
האמן גיא הדני הציגפסל קינטי בשם "כנף ללא שם"בתערוכה "בנוגע לאמפתיה" בגלריה האונברסיטאית לאמנות על שם גניה שרייבר ויד מישל קיקואין. הוצג ביוני 2024 עד מרץ 2025. זה פסל שהעניק לי אוויר לנשימה, אמן שמביא איתו רוח של תקווה חדשה ואת הקשר האינסופי שלנו לטבע.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שיר שנקרא "Hoxe, mañá e sempre" של Tanxugueiras.
קטע מתורגם מתוך השיר:
"אם יום אחד תרגיש את הכאב הזה בחזה,
זכור שכבר די בכל מה שנעשה.
צריך להסתפק במה שצומח בעומק הנשמה,
שהיא זו שהיום, מחר ולתמיד שומרת על השלווה"

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתוך תקופה כמו זאת הייתי ממליצה לתרום באירגונים שקשורים לבריאות הנפש. הנפש שסופגת, שמרגישה בהכל, היא זאת שחשוב לשים בלב העניין כי ממנה נוכל להתקדם קדימה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יובל עובד. הוציא את האלבום השני שלו, "יובל". השיק השבוע את האלבום בלבונטין 7 בהופעה אינטימית ומרגשת. השירים שלו מביאים כנות והומור על אהבה ועל החיים עצמם. בתוך התקופה הזאת, הוציא את האומנות אל האור זו משימה מאתגרת – אבל כל כך חשובה.

מה יהיה?
יהיה מה שיהיה. העיקר האחריות האישית של כל אדם להטיב עם עצמו ועם סביבתו. וברוח הזאת לא יכולה שלא לשים שיר מהאלבום החדש של רוסליה.

• העיר שלי
• פלמנקו
• עזרא גבאי
• שינקין
• סנדוויצ'ים
• נווה שכטר
• אלבה
• מדרכות

>>אלי שקדהוא יועץ תקשורת ומנהל משברים, שבמשך שנים ייעץ לפוליטיקאים, בכירים והנהלות של תאגידים גדולים. באמצע החיים, בלי שום רקע במלונאות, הוא החליט לעזוב הכל, ויחד עם אשתו, האדריכלית והאוצרת חגית אמה ורנר (Room25) ושני שותפיו דיויד פרץ (Pure) ואמיר גליק (סטודיו נעים), הקים את Slowness קיבוץ מורן, טייק שלהם על בתי ההבראה של פעם, מקום שפעם, רגע לפני המלחמה, הגדרנו כאן כ"המפלט של התל אביבים". בסוף אוקטובר יציין סלונס מורן שלוש שנים להיווסדו.בקיצור, למה שלא תעקבו.

בשלוש השנים האחרונות, מאז שפתחנו את סלונס קיבוץ מורן, אני מחלק את הזמן בין העיר לגליל. השילוב הזה עוזר לי לשמור על השפיות: המרחק מקפלן, המרחבים הירוקים, האוויר הנקי והאפשרות להתנסות בחיים של דו־קיום, ולא רק בתיאוריה של שיחות בית קפה. מאז שהתחילה המלחמה, תל אביב עוזרת לי לעשות סדר בתוך המציאות המטלטלת. אני נצמד למקומות המוכרים, הפשוטים, המאווררים, ומשתדל כמעט שלא לצאת מהשכונה.

1. עדינה

המקומות שאני אוהב בעיר הם אלה שיש בהם ספסלים בחזית. אפשר להרגיש חלק, אבל גם להישאר מהצד. בנקודה הזו של שינקין פינת מלצ'ט, בין שמונה לתשע בבוקר, אני עובר כדי להרגיש את הדופק של השכונה. יושב על הספסל של עדינה ומסתכל על כל המתרחש. פה גם עושים אספרסו כפול על קרח וכריך לחמנייה רכה עם מקושקשת ובייקון הכי טובים בעיר. בבוקר יום שני אחרי אותה שבת, יצאתי מוקדם לנשום קצת אוויר. הרחובות היו ריקים כמו בימים הראשונים של הקורונה, כשאנשים עוד הסתגרו בבתים בהלם ובחרדה. כשהגעתי לעדינה שמחתי שדלת המעדנייה השכונתית הייתה פתוחה. עמדתי שם על המדרכה עם ארליך; שני גברים כבר לא כל-כך צעירים, אבות לילדים קטנים, הבטנו זה בזה בלי לומר מילה ושתינו קפה. בדיוק שנה לאחר מכן, בבוקר שאחרי מתקפת הטילים הראשונה מאיראן וכמה שעות אחרי עוד פיגוע שהיה בעיר, ופינת הרחוב הזו שקקה חיים. רגעים כאלה מזכירים לי למה אני עדיין לא עוזב לשומקום אחר.
שינקין 43 תל אביב

2. הרצל 16/Room 25

במשך שנים המשרד שלי שכן על גג הקומה הרביעית של הרצל 16. מספר פעמים ביום הייתי עולה ויורד את עשרות המדרגות של הבניין ההיסטורי ומספר לעצמי שזה מתכון לאריכות ימים. פעם הגיע אלי לפגישה פוליטיקאי מוכר ולא צעיר והטיפוס במדרגות כמעט גרם לו להתקף לב. עוד על גג הבניין – הגלריה Room25 של בת הזוג שלי, האוצרת והאדריכלית חגית אמה ורנר. נכנסים אליה לבד בכל שעה ביום או בלילה, שולחים מייל ומקבלים קוד כניסה לדלת. זה חלל אמנות אינטימי וייחודי, כמו תא וידוי, שפועל כבר שש שנים והציג כמה מהמייצבים היפים והמרגשים שנראו בעיר. למרות ששחררתי כבר את המשרד אני עדיין אוהב לעשות במסעדה למטה פגישות צהריים. האוכל נורא טעים, השירות מעולה, והמחירים נוחים. גם הקוקטיילים מצוינים ולרוב אני מזמין אחד יותר מדי.
הרצל 16 תל אביב

3. החוף המערבי (מול בית האצ"ל)

בחוף הזה התחלתי לגלוש על לונגבורד לפני 15 שנה. חבר שלי, רועי ניצן, אמר לי: "יש אחד רוני, הוא מלמד גלישה. תלך ללמוד אצלו ותדע לגלוש". וכך היה. לאורך השנים הייתי קם עם הזריחה או בורח באמצע יום העבודה לגלוש במערבי. הקטע הזה של קו החוף, כשמביטים אליו מתוך המים, מהפיק של הגולשים, יפה במיוחד. משם אפשר לראות את יפו העתיקה מתמזגת בעיר; העבר שחי גם בעתיד, קסם שמגדיר את תל אביב. בשנים האחרונות הספוט נהיה צפוף ואגרסיבי מדי בשבילי, וכמעט שאני לא גולש שם יותר. אני מעדיף להגיע באמצע השבוע, דווקא כשהים רגוע וכשכמעט אין אנשים; לרדת אל החול, להישען על חומת הסלעים ולהביט בשקט אל הים.

4.גנגא יוגה

כבר שנתיים שכל יום ראשון ושלישי שלי מתחילים פה, בשעה 7:00 בבוקר. מפה לשם יצא שתרגלתי יוגה כמעט 20 שנה על אף שרוב הזמן די השתעממתי מכל העניין. עד שיום אחד חגית הציעה שאבוא איתה לאיינגר יוגה עם עידו. "זה לא דומה לשום דבר שאתה מכיר", היא אמרה, "זה קפדני, מאוד כפייתי וכואב – אתה תעוף על זה". וצדקה. מתוך הפינה המטונפת והאפורה של יהודה הלוי ואלנבי עולים אל סטודיו קטן ושקט. הוא פשוט, אינטימי, ומעוצב ממש יפה והמתרגלים בו מאירים פנים. המורים עידו פלד ואייל יינוב יודעים לאזן בין רוח, תיאוריה וגוף, ואצלם אף פעם לא משעמם. אחרי השיעור אני עוצר לאמריקנו וטארטין בבית הקפה הקטן של שנטל (שה שנטל,מקווה ישראל 3). חיוך אחד שלה מספיק כדי לשכוח לרגע את כל השיט ולהאמין שאולי בסוף הכול באמת יהיה בסדר.
יהודה הלוי 43 תל אביב

5. נילוס

בחמישי בערב, כשאני לא בצפון, אני יושב קבוע בנילוס. יש במקום הזה משהו שמחזיר אותי לתל אביב שאני זוכר מלפני עשרים שנה: אמיתי, סטרייט-פורוורד, לא עטוף בדימוי. כשהמקום, האנשים ובעלת הבית היו הדבר עצמו. העיצוב הקיטש־אלגנט, תפריט המזטים הפשוט (דג מלוח, כבד קצוץ עם חזרת, פיצה מהמקום מעבר לכביש), המוזיקה שעושה נעים גם בלי סאונד מוקפד, התנועה בין השולחנות בחוץ לבר הסקסי בפנים. תמיד יש שיחות מעניינות ואנשים יפים. ומעל כל זה מנצחת מורן, בעלת המקום. מיתולוגיה בהתהוות, בדרך לשורה אחת עם כסית ותמר.
אלנבי 33 תל אביב

>> כיכר שהפכה למצפן מוסרי ומקום בילוי אחד // העיר של אוהד מטלון
>> מסעדה נדירה ומקום קדוש לשירים שלא שמענו // העיר של חיים שמש

מקום לא אהוב בעיר:

הקטע של שדרות רוטשילד בין נחמני למזא"ה, בין שני הקיוסקים. מרחב הולכי רגל שהפך כביש סואן של קורקינטים ואופניים חשמליים שיחד עם הכביש הצפוף והעיקול ממנו מגיחים האוטובוסים נותן תחושה תמידית של פגע־וברח.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
מופע הדואו של ערן צור עם רם אוריון בערב שהוכרזה הפסקת האש בלבנון. המשפט "יש לנו אהבה, הייתי מאמינה. אחרי כל המדבר הזה, איזו נחמה", עם המוטיב גיטרה שאוריון ניגן, לא יצא לי מהראש שבועיים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"המסילה" של אסף שור. הרהור פואטי ומלא חמלה על מציאות שעוד רגע עומדת להתפוצץ לכולם בפנים, כשמתחתיה גועשת טראומה טעונה כמו חבית אבק שריפה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
העורף, בזמן מלחמה, צריך להתנדב ולתמוך רק באנשים שבחזית, כלומר החטופים, החיילים והמשפחות שלהם. בהתחלה כולם ידעו איפה להתנדב ולתרום, אבל עם הזמן התעייפנו וזה נשחק. אני ממליץ לחזור לעשות פעולות קטנות, גם בעצימות נמוכה, כמו שעשינו כולנו בהתחלה, כל אחד במעגלים הקרובים אליו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
"הבית בגלעד" בצפון הישן. מקום ללימודי דהארמה עם מפגשים פתוחים לכולם, בלי הרשמה ובלי תשלום. קהילה קטנה וטובה שמתרגלת מדיטציה ולומדת בודהיזם ומדי פעם גם מזמינה נזירים ומורים. מומלץ תמיד, ובטח היום.

מה יהיה?
באחרונה חזרתי ל'מסע אל המופלא'. גורדייף מזכיר שהכל קורה כפי שהוא מוכרח לקרות: תנועות המונים, מלחמות, מהפיכות, חילופי ממשלות. פשוט כי בני האדם הם כפי שהם. "אילו יכול היה דבר אחד להיות שונה – יכול היה הכל להיות שונה, ואז ייתכן שלא הייתה מלחמה", הוא אומר. זה לא מנחם, אבל כנראה שהשינוי יגיע רק כשכולם יפסיקו לשקר לכולם.

• העיר שלי
• מלונות בישראל
• שינקין
• הרצל 16
• חופים בתל אביב
• יוגה
• שה שנטל
• הנילוס

"ארלי" מרגיש כמו אחד מהמקומות האלה, שנדמה שהיו שם תמיד. מקומו בשינקין נראה כה טבעי עד שמפתיע לגלות שבר היין החדש נפתח רק לפני שבועיים. אנשי השכונה, כך נראה, כבר החלו לפקוד אותו בדרך קבע, ומדובר במקום שלגמרי יודע מי הוא, ומה הוא עושה. זה לא מפתיע בהתחשב שהאנשים שמאחורי המקום – מנו אמינוף, עדי קייזרמן-פלד ואסף ארליך – גם שותפים בחנות היין מנו וינו, ובמעדניית עדינה האהובה. כנראה שאין מי שמכירים את שינקין יותר מהשלישיה הזאת.
>>תשפ"ו משהו: המסעדות שפתוחות בערב ראש השנה בתל אביב

השלושה פתחו את "ארלי" כי ראו שאנשי שינקין מחפשים מענה לדרינק ונשנוש הולם גם אחרי שיורדת השמש. מעדניית עדינה אמנם מציעה בשעות הערב גבינות, יין ושאר נשנושים, אך סוגרת את שעריה בשעה תשע, למורת רוחם של לא מעט מהיושבים במקום. "עדינה היא קודם כל מעדנייה", מסבירה קייזרמן-פלד. "פתחנו אותה גם לישיבה כי ראינו שיש ביקוש ועניין, אבל היא פותחת את הדלתות מוקדם בבוקר, והיא לא בר במהותה, שיכול להמשיך עד הלילה המאוחר".

כאשר הבינו שיש לא מעט לקוחות שהתבאסו לחזור הביתה ב-9 בערב, השלושה החליטו למצוא לוקיישן נוסף בשינקין, לא רחוק מהחנות והמעדנייה, שיתפקד כבר יין ושאר משעות כהלכתו, והעניקו לו את השם "ארלי" כי זה עדיין שינקין, וגם הוא לא ישאר פתוח אחרי חצות. פה מדובר בשעה מאוחרת. ארלי היא גם קריצה לשמו של אחד השותפים, אסף ארליך, שמספר בחיוך שהמקום הוא "המקום שאנחנו היינו רוצים לצאת אליו. פתחנו לעצמנו בדיוק את המקום הזה".

החלל שופץ למשעי, והפך לספייס נעים ואינטימי המעוצב היטב, שעושה חשק להתיישב על בקבוק יין טוב, כמה ביסים מושקעים ויותר מדי זמן פנוי. בחלל הפנימי הותקנה מערכת סאונד מתקדמת, שמשלימה את החוויה, ובחוץ ישנם כיסאות ושולחנות הפונים לרחוב. תפריט השתייהמורכב מיינות טובים ואהובים, לצד ייחודים ומסקרנים. "העובדה שאנחנו מגיעים מ'מנו וינו' אפשרה לנו לשמור על תמחור נוח וסביר בהחלט, ללא נוכחות צד שלישי ומתווך נוסף", מסביר מנו. "אנחנו יודעים כמה התקופה הזו קשה לכולם ומחירים נוחים זה אחד הדברים ששמנו עליהם דגש".

על כן אפשר למצוא כוסות יין שמתחילות במחיר 39 ש"ח לסובניון בלאן אורגני מבורדו, או לדומיין מרטין צרפתי. יש גם אסרטיקו רענן מיוון ב-44 ש"ח לכוס, או פייר סולאטו צרפתי ב-42 ש"ח. במקום ישנם עוד בקבוקים רבים מכל העולם, ותפריט הכוסות מתחלף ומתעדכן בכל יום. לצד היינות, יש רשימה מכובדת של דרינקים אחרים על קרח – פרנה ברנקה, אפרוס אדום, דולין לבן חצי יבש, אוזו, וויסקי יפני ועוד למיטיבי לכת ואוהבי הטיפה המרה (28-62 ש"ח), לצד קוקטיילים קלאסיים לפי הספר כמו מרטיני, ג'סמין, נגרוני ואספרסו מרטיני (54-58 ש"ח).

בגזרת האוכל, שמורכב במקום, תמצאו ביסים לא יומרניים המבוססים על מיטב חומרי הגלם, מרביתם מהמעדנייה השכנה. חמון איבריקו מצוין מספרד (52 ש"ח),עגבניות וגבינת המאירי (39 ש"ח), עלי גפן (26 ש"ח), טוסט דליס גרויר (56 ש"ח), סנדביץ' קורנביף (58 ש"ח), צלחת של גבינת עיזים מפוחמת וקומטה (62 ש"ח), מנת לחם של שרויטמן עם מוצרלה, חריף ואנשובי (48 ש"ח) ועוד ביסים משתנים. וברור לנו שהעיר שופעת ברי יין, אך 'ארלי' המושקע מרגיש כמו מקום שניכר בו השקעה ומחשבה רבה, לצד ניסיון ומיומנות. מקום שמשלים את התיכה החסרה של הרחוב עמוס המעדניות.
ארלי, שינקין 38, תל אביב. ימים ב'-ה' 18:00-00:00, ו' 12:30-17:00, ש' 18:00-00:00

• אוכלים שותים
• שינקין
• בר יין
• מנו וינו

כל מי שנושם את הלילה של תל אביב כבר יודע מזמן: הג'אז חזר. הוא כל כך חזר שיש שלל מועדונים קטנים ונהדרים שצצו בשנים האחרונות, מהג'אז קיסה הנפלא בבית רומנו, דרך Amama ג'אז רום, טסה וטארב, כך שיש יותר ג'אז בעיר מאי פעם והטרנד הבינלאומי מקבל ביטוי מקומי נאה ונותן במה למוזיקאים המעולים שיש לסצנת הג'אז הישראלית להציע. וזה לא מספיק.

אין דבר כזה "יותר מדי ג'אז", כידוע, ומה שבכל זאת קצת חסר בעיר זה במות להופעות ג'אז שאינן מועדונים אפלוליים ו/או מעושנים. ואם חסר – מישהו צריך להשלים את הפער. והמישהו הזה יהיה הפעם מרכז קהילתי בית תמי, הממוקם בצנטרום של המרכז של הפופיק של תל אביב, הלוא הוא רחוב שינקין.

>> זה היה בסוף הקיץ: 27 הופעות שאתם חייבים לראות בתל אביב
>> לא אמרתי או-רובואר: איך הפסדתי חוזה בלייבל בינלאומי גדול

בלוקיישן המושלם הזה של המרכז הקהילתי האהוב, תשיק עיריית תל אביב-יפו מחר (13.8 20:00) סדרת קונצרטים חדשה תחת הכותרת "קונצרט כיס", המזמינה את התושבים לחוויית ג'אז חיה ומרגשת במתכונת אינטימית ומיוחדת. סדרת ההופעות, המוקדשות ליסודות הג'אז ולכמה מיוצריו הגדולים ביותר, תשתף הרכבים משתנים של 4-5 נגנים מתזמורת הג'אז הישראלית, בניהולם האומנותי של רון אלמוג ויאיר סלוצקי, המרכזת מעל ל-20 שנה את טובי המוזיקאים בישראל בסביבה יצירתית ופורייה של מלחינים, מעבדים ונגנים סולנים.

13.08.25 // ספר השירים האמריקאי

השירים היפים שכתבו המוזיקאים ג'ורג' גרשווין וקול פורטר הפכו להיות הבסיס המוזיקלי שעליו התפתח הג'אז. בערב זה יבוצעו גרסאות אינסטרומנטליות למיטב השירים האהובים שלהם:אלון פרבר – סקסופון; גיא כיירא – גיטרה; מיקי ורשאי – קונטרבס; רון אלמוג – תופים.

26.8 // המוזיקה של מיילס דיוויס

קונצרט המוקדש למוזיקה של החצוצרן מיילס דיוויס, אחד המוזיקאים המהפכניים והגדולים של הג'אז, אם לא ה-. יצירותיו של דיוויס כבר הפכו לסטנדרטים שכל חובב ג'אז מכיר, והנה הזדמנות מעולה להתענג עליהם שוב:יובל פלג – חצוצרה; גיא מוסקוביץ' – פסנתר; מיקי ורשאי – קונטרבס; רון אלמוג – תופים.

16.9 // הבוסה נובה של ז'ובים

ערב שיוקדש למוזיקאי הענק אנטוניו קרלוס ז'ובים, מהאומנים הבולטים של הג'אז הברזילאי. בין היתר יבוצעו הלחנים הגדולים שלו, שכתיבתם שזורה בעולמות הבוסה נובה והסמבה, וכוללת יצירות מופת כמו The Girl from Ipanema ו-Desafinado:דין צור – סקסופון; גיא כיירא – גיטרה; מיקי ורשאי – קונטרבס; רון אלמוג – תופים.

28.10 // המוזיקה של תזמורת הג'אז הישראלית

המוזיקה המקורית של חברי תזמורת הג'אז הישראלית בביצוע הרכב של חמישה מנגני התזמורת. ג'אז, פאנק, ים תיכוני ועוד מוסיקה סוחפת ומרגשת:דין צור – סקסופון; יאיר סלוצקי – טרומבון; גיא כיירא – גיטרה; מיקי ורשאי – קונטרבס; רון אלמוג – תופים.

>> "קונצרט כיס", בית תמי, מרכז בעלי מלאכה 16, תל אביב-יפו //עוד פרטים וכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• ג'אז
• הופעות מומלצות
• שינקין
• עיריית תל אביב