הנשים האמיצות שהתלוננו נגד אלון קסטיאל בפנים גלויות
שרי גולן, זהר להט ועירד מרציאנו צייגר - כולן התלוננו בשנה האחרונה על אלון קסטיאל והתמודדו עם ניצחונות ואכזבות. אנשי השנה 2017
"נשים חייבות להתלונן וחייבות להילחם גם אם המערכת בעייתית"
שרי גולן
"קשה לחזור לתפקד כרגיל כשההרגשה היא שמסתכלים עלייך קצת אחרת פתאום", אומרת האוצרת והמרצה שרי גולן (35), מהמתלוננות הראשונות בפרשת קסטיאל שחשפו את זהותן בתקשורת. "חלק מהלקוחות שלי, במודע או שלא במודע, נרתעו מהחשיפה שלי. אבל אפילו שאיבדתי כמה לקוחות, יש לי את הלקוחות הקבועים והנאמנים שלי ואת האמנים שהולכים איתי לאורך הדרך", היא מספרת על החזרה שלה לעיסוקיה בעולם האמנות, שבו למשפחת קסטיאל הייתה השפעה רבה. "ניסיתי השנה לחזור לעשייה בכל הכוח כדי לא לתת את הסיפוק שאותי זה הצליח להרוס. אז מצד אחד החלל של המשולש (הגלריה שלי) נסגר, אבל דברים טובים אחרים קרו".
את מרגישה שלתנועתMeTooהייתה השפעה חיובית על המקרה שלך?
"בתוך ההתנהלות של המשפט אני לא חושבת שזה שינה משהו. זה שינה מבחינת הגיבוי הציבורי הגדול יותר. החשיפה שלי בפנים גלויות הייתה לפני שנה, לפני MeToo. התנועה הזו הביאה רטרואקטיבית הבנה רחבה יותר למעשה הזה, והרבה אנשים בארץ העריכו את החלוציות שבחשיפה. שמחתי שהרבה נשים שחשפו במהלך השנה מקרים שקרו להן אמרו לי שהחשיפה שלי נתנה להן כוח. יש איזשהו שיח ציבורי שונה, הבנה שנשים הן לא קורבנות שצריכות להסתתר ולהרגיש אשמה. אני מקווה שזה יחלחל יותר לשיח בארץ ובעולם וישפיע גם ברמת החקיקה והמערכת".
גם אחרי כל הקשיים של המשפט, את מעודדת נשים אחרות להתלונן?
"יש זמנים שהייתי אומרת, 'תלוי באיזה יום את שואלת'. בגדול אני חושבת שנשים חייבות להתלונן וחייבות להילחם גם אם המערכת בעייתית, אבל הן חייבות לקבל יותר ידע על מה הן יעברו בתהליך הזה. היום אין ידע כזה שניתן באופן ציבורי, יש מרכזי סיוע, אבל זה לא משהו שהמדינה נותנת".
מה את מקווה שיקרה בשנה הבאה?
"אני מקווה שהחלל של המשולש ייפתח מחדש. חוץ מזה, בינואר ייפתח המחזור ה־30 של הקורס שלי 'כל מה שלא לימדו אתכם בבית ספר לאמנות', שלמדו בו עד עכשיו 400 אמנים. זה כבר הרבה אנשים. ואני עובדת עם נבחרת אמניות שתוביל את הקהילה של הבוגרים של הקורסים מתוך ניסיון לייצר שיח אחר בעולם האמנות, לתת לאמנים את הכוח לשלוט על הקריירה שלהם בעצמם".
"לפני שנה היה קשה לי לדמיין שכמעט כל אישה שעברה הטרדה תחשוף את זה בפייסבוק"
זהר להט
זהר להט, רק בת 28, היא האישה הראשונה שהגישה תלונה במשטרה נגד אלון קסטיאל, אבל כמו עירד מרציאנו צייגר, התלונה שלה נותרה מחוץ לכתב האישום. להט הבהירה כי התלוננה כדי לעודד נשים אחרות לעשות זאת – ו־14 הנשים הנוספות שהתלוננו נגד קסטיאל הן הוכחה לכך שהמהלך לא היה לשווא.
"המצב הנוכחי לא נותן לנשים את הדחיפה להגיש תלונה כי הן רואות שאפילו סיפור מתוקשר כל כך מגיע להסדר טיעון, אז מה יקרה במקרה של מישהו שאף אחד לא מכיר?", היא מספרת. "זה לא מדרבן נשים להתלונן, אבל יש צד חיובי – זה נותן את הכוח לרשתות החברתיות, שם אפשר לקבל ביטחון ותמיכה מאחרות – וכך צומחים פרויקטים כמו MeToo".
את חושבת שלקמפייןMeTooהייתה השפעה במקרה שלכן?
"יש השפעה כלשהי בדיעבד, ויש לזה כמה צדדים. מצד אחד מעודד להבין שאת לא לבד. מצד שני ההבנה שכל כך הרבה נשים עברו דברים נוראים כאלה היא קשה מאוד. מעבר לזה, כשאני נחשפתי לפני שנה היה קשה לי לדמיין שכמעט כל אישה שעברה משהו כזה תיחשף בפייסבוק ושנשים יבינו שאין להן אשמה במה שקרה להן".
איך עברה עלייך השנה מאז הידיעה שהתלונה שלך לא תהיה בכתב האישום?
"אחרי כמה חודשים עמוסים וגדושים בפרשה ובחקירות במשטרה ובפרקליטות, ואחרי תקופה ארוכה שלא עבדתי והייתי בסטרס, פשוט החלטתי שאני עוצרת את הכל. מפסיקה את העיסוק שלי בפרשה ואת הראיונות ואת כל מה שהיה כל כך תובעני, ומאז אני בונה את החיים שלי מההתחלה. הפסקתי לעבוד, הזוגיות שלי עברה טלטלה, היה צורך בריסטארט. ככה מצאתי את עצמי עובדת בעמותה למען בעלי חיים – יותר לנפש מאשר לכלכלה – התחתנתי ונכנסתי להיריון. ברגע ששחררתי ראיתי את החיים שלי עולים על מסלול ומשתפרים".
איזה שינוי היית רוצה לראות במערכת?
"הייתי רוצה שהפרקליטות תפסיק להיות פטרנליסטית כלפי המתלוננות ותפסיק להחליט בשבילן שהן לא יכולות להעיד גם אם הן רוצות. אני מבינה שהגישה הזו נובעת גם מכך שאין מספיק פרקליטים ומספיק שופטים וחוקרים".
"התהליך הפלילי כיום אינו הוגן בשום אופן כלפי נפגעות"
עירד מרציאנו צייגר
עירד מרציאנו צייגר (36) היא האישה שבזכותה ככל הנראה יישב אלון קסטיאל בכלא. מרציאנו צייגר כתבה את הפוסט האנונימי בפייסבוק שקרא לנשים אחרות להתלונן נגדו ובהמשך גם נחשפה באומץ עם מתלוננות אחרות. עם זאת, המקרה שלה לא נכלל בסופו של דבר בכתב האישום.
"איבדתי אמון בהרבה א/נשים ואיבדתי אמון מוחלט במערכות והגורמים שאליהם פניתי לעזרה", אומרת מרציאנו צייגר על השנה שחלפה. "עם זאת הרווחתי אמון בהרבה א/נשים וגורמים אחרים. כל פרשה שנחשפת מוציאה הרבה אמת חשובה ונוראה אל האור".
"יש כל כך הרבה דברים קשים בתהליך הזה, כולל החשיפה. למול התקפי החרדה, הפלאשבקים לתקיפה, הקושי הכללי לתפקד, המחיר שאני ומשפחתי, הקרובים והקרובות אליי, כולל הלקוחות שלי בעבודה, שמפסידות אותי ומשלמות מחיר בעצמן כשאני לא מתפקדת ועוד כל מיני, הכי קשה היה עבורי איבוד האמון", היא אומרת. "איבדתי אמון בהרבה א/נשים וגורמים שחשבתי שיעמדו לצדי לא משנה מה. ואיבדתי אמון מוחלט במערכות והגורמים שאליהם פניתי לעזרה. הגורמים הממונים, המחוקקים, האוכפים והפועלים. איבדתי אמון במדינה שלי. איבדתי אמון ביושרתה של המציאות. עם זאת, מאוד חשוב לי לציין, שהרווחתי אמון בהרבה א/נשים וגורמים אחרים. חשיפת הפרשה הוציאה הרבה אמת אל האור. כל פרשה שנחשפת מוציאה הרבה אמת חשובה ונוראית אל האור. יש לי שיר שכתבתי מתישהו – 'פרצופים אמיתיים/ מוארים בחושך'. נראה לי שזה הכי מדויק ותמציתי שאפשר להסביר".
אחרי כל מה שעברת, את ממליצה לנשים להתלונן במשטרה?
"התשובה היא כן ולא. הקושי של תהליך הפלילי, כיום, הוא בלתי נתפס. נשים שבוחרות בהליך הזה עוברות דברים נוראיים ולא פחות ממפלצתיים. נעשים גם דברים לא חוקיים כלפיהן, מצד הגורמים שאמונים על החוק, מצד הגורמים אליהן הן פונות בבקשת העזרה. באותו עניין, לקחתי על עצמי פרויקט התנדבות במחקר לא פשוט עבור חברת הכנסת מיכל רוזין, שתביא בקרוב לדיון בוועדת החוקה בכנסת את נושא הכשלים במערכת – את סגירת התיקים בפרקליטות ואת הםרת זכות הנפגעות להליך הוגן. כמות הזוועות והמחדלים ששמעתי מפי נפגעות אמיצות שבחרו באומץ רב לבטוח ולשתף אותי, היא מעל ומעבר למה שאפשר לתאר. התהליך הפלילי כיום הוא לא הוגן בשום אופן כלפי נפגעות. וגובה מחירים הן כלכליים והן נפשיים קשים וכבדים שיכולים לצלק לכל החיים.
"אני אחת שהחליטה לעבור את התהליך הזה. בין היתר, כדי שאוכל להעיד על הכשלים, ולעזור לשינוי ולתיקון. ויש עוד אלפי נשים אמיצות כמוני, ואף אמיצות הרבה יותר, שגם בחרו כך. עם זאת, אני לא חושבת ולא מאמינה שכולן צריכות לעשות זאת. לאלו שכן בחרו בכך, יש פריבילגיות מסוימות שמאפשרות להן להגיש תלונה, עם כל הקושי הידוע מראש. ויש נפגעות שאין להן מראש את הפריבילגיות הללו. אני מברכת מכבדת ומחזקת כל אחת שעושה את הבחירה שנכונה לה".
האם פונות אלייך נשים שעברו הטרדות ותקיפות מיניות?
"גם לפני חשיפת הפרשה שלי, הייתי פעילה פמיניסטית, והייתי נפגעת שדיבררה את הפגיעה שלה בפומבי. עברתי פגיעה מינית קשה ומתמשכת בגיל 5 ותמיד דיבררתי אותה. בעקבות הקמת עמוד 'אחת מתוך אחת', שנתן במה ומקום ייחודי לעדויות על פגיעות שכאלה, התחלתי לדבר את הפגיעה שנעשתה בי באופן אפילו הרבה יותר פומבי וגלוי. אז תמיד קיבלתי פניות, ומאז חשיפת הפרשה, כמובן שכמות הפניות זינקה. אני יודעת שזה משהו שאופייני לכל נפגעת שנחשפת באופן פומבי. אין פעם אחת שהתעלמתי מקריאה ובקשה שכזו אליי, ואני תמיד אעצור הכל כדי להיענות לפנייה, במסגרת יכולותיי. אני עושה כל מה שביכולתי להקשיב, להכיל, לייעץ, ובעיקר להפנות לגורמים הרלוונטיים בהקשר של הפנייה, בין אם ובעיקר למרכזי הסיוע 1202, בין אם לשדולת הנשים, ובין אם למאגר התוקפים מינית של 'אחת מתוך אחת'".
מהם לדעתך הדברים הקריטיים ביותר שיש לשנות במערכת?
"אני מגדירה את מה שעברתי אל מול המערכת כאונס שני ושלישי על ידי הרשויות והתקשורת. השיח הציבורי כיום נמצא מיליון שנות אור מעבר למה שקורה בגורמים שמטפלים. הם נשארו כמו דינוזאורים מאחור. וכמו הדינוזאורים – ראוי שייכחדו.
"במשטרה חוקרים נפגעות לעתים באופן שאסור על פי החוק. יש האשמת קורבן חמורה בשאלות שלהמתחקרים והמתחקרות. יש פגיעה בזכויות של המתלוננות כאזרחיות וכנפגעות. וגם התקשורת עושה דברים נוראיים לנפגעות.
"הפרקליטות בעיניי, ממה שלמדתי רק השנה, היא הגרועה מכולן ואין באמת שום גורם מפקח, שמבקר ובוחן את הכשלים והמחדלים שהיא מייצרת. ראוי לציין את מבקרת הפרקליטות הילה גרסטל, שהתפטרה תוך האשמות קשות מנשוא כלפי המוסד הזה. בפרקליטות מרשים לעצמם לקמט ולכופף את האמת. סוגרים תיקים תוך הסברים ותירוצים שהם לא פחות מהאשמת הקורבן, שלא לדבר על סף ראיות נדרש בלתי אפשרי. אלפי תיקים נסגרים במשטרה ובפרקליטות מדי שנה, אלו אלפי תוקפים מינית, אנסים ופדופילים שממשיכים להלך בחברה, ממשיכים לפגוע ולזרות אימים.
"האשמת הקורבן ואי תפיסת המציאות פושה גם בקרב שופטים. רק לאחרונה התבשרנו שהשופט המגשר בפרשת קסטיאל, בני שגיא, מכנה שני ניסיונות אונס כ'התנהגות של גבר נודניק'.
"בעיני יש להקים רשות נפרדת רשמית לנושא פגיעות מיניות. הקמת בתי משפט לעניין למשל. יש בתי דין לעבודה, למשפחה, לתעבורה… אין בתי דין שהגורמים בהם עברו הכשרה והכוונה לפגיעות מיניות. אחת מתוך שלוש נשים בישראל עוברת פגיעה מינית, אחת מתוך שבע נשים עוברת אונס, אחת מתוך שש ילדות עוברת גילוי עריות, ואחד מתוך שישה ילדים עובר פגיעה מינית – אלו מספרים עצומים, מאות אלפים של נפגעות ונפגעים. אי קיומה של רשות רשמית שהוכשרה רק לנושא הזה היא מחדל חמור".
מה את מקווה שיקרה בשנה הבאה?
"התחושה שלי, שמתחזקת עם כל שנה שעוברת, היא שאנחנו – האנושות, החברה, התרבות, ובמיוחד במדינת ישראל שבעיניי היא מהמובילות במאבק התודעתי באלימות מגדרית – בכיוון הנכון.
"עם כל שנה שעוברת אני מסתכלת שנה אחורה ונדהמת מההתקדמות שנעשתה. כל פעם שקשה לי או שאני נשברת, אני מזכירה לעצמי שבשנה הבאה, יהיה הרבה יותר טוב. זה באמת משהו שנותן לי הרבה כוח, לא לוותר, לא לאבד אמון מוחלט. המציאות סביבי, שמתקדמת בצעדי ענק, בתפיסה ובהבנה של המציאות, ובקול המחאה החריף שמהדהד למול המחדלים הקשים שנוצרים בידי הגורמים הרשמיים. יש עשרות ומאות א/נשים סביבי, שהם והן אלה שלרוב נותנים ונותנות לי כוח להמשיך להילחם. להמשיך להאמין. להמשיך להתאמץ, לשלם מחיר, ולבנות מציאות אחרת. ולמרות שאני זו שמקבלת הכרה בריאיון הזה, חשוב לי להודות להם ולהן, על הכוח, העוצמה וחדירות המטרה והאמונה, שהם והן נוסכותים בי. תודה".
