בואו נגיד את האמת: התקופה הנוכחית תופסת את הטלוויזיה בישראל במבוכה. מצד אחד המלחמה עדיין נמשכת, אבל מצד השני הירי הרקטי לישראל (במספרים) פוחת, הלחימה בעזה נמצאת תחת איפול כבד מאוד, ושעות האולפן הארוכות של מהדורות החדשות – שבהתחלה שידרו בלופ בלתי נגמר – לאט לאט מתקצרות כי פשוט אין מה לשדר.

>> "באין מדינה": העמוד הראשון במסקנות ועדת החקירה על המחדל
>> צפינו ביום השידורים הראשון של "רלוונט". יש לנו חדשות טובות ורעות

אבל למרות שסימנים ראשונים של שגרה כבר הורגשו – למשל, הפרסומות שחזרו להיות משודרות – לחזור לשגרה לגמרי פשוט אי אפשר. ראיתם מה קרה ל"כוכב הבא" כשניסתה לחזור. גם מי שמנסה לבדר בתקופה הזאת, עושה את זה עם נימה לא מפורשת של התנצלות. אנחנו פה אבל גם לא ממש פה.וכך, נוצר לו יציר כלאיים די מוזר – הסט הוא עדיין הסט של החדשות, ואיתו גם ההבטחה "לעדכן בכל מה שיתרחש", אבל התוכן מבקש להיות קצת יותר קליל, קצת פחות חדשותי הארדקור. נקרא לזה "לייט נייט ניוז" – תכניות שמגיעות בשעות המאוחרות (בדרך כלל, אחרי המטחים הכמעט-קבועים של 20:00 ו-22:00), כשאפשר להיות קצת יותר רגועים ולהתרווח.

היו לנו כבר כמה דוגמאות לדבר הזה; הראשונים היו ארז טל ואברי גלעד, כבר בסוף השבוע הראשון של המלחמה. משם, עלו ובאו כל מיני ציוותים אחרים: אייל קיציס ולוסי איוב היו שם לרגע, גם צביקה הדר ואליעד נחום ב"רשת 13". כולן תכניות שנמצאות על הגבול שבין העיסוק באקטואליה ובמלחמה הנוראית שאנחנו חווים, לבין הניסיון להרים ראש ואולי אפילו קצת לצחוק על המצב המשוגע שהוא החיים שלנו.

עכשיו, מגיע ניסיון נוסף, המעניין מכולם עד כה, וזהו הציוות בין שני קומיקאים, יעל פוליאקוב ותם אהרון, בתכנית חדשה ושמה "הלילה עם תם ויעל" – תכנית שבועית שאמורה להיות משודרת בימי שישי בשעות המאוחרות ולספק סיכום אחר של השבוע שהיה. התוצאה מעניינת ולפחות ברמת האיכות (עוד נראה את הרייטינג) נותנת פייט חזק לאברי וארז.

הפורמט, אם אפשר להבין אותו מהתכנית הראשונה, נשען על כמות אורחים מצומצמת – בניגוד לארז ואברי שפשוט מביאים אורח אחרי אורח כמעט בשיטת סרט נע. בתכנית ששודרה אמש היו ארבעה בסך הכל: הכתב הצבאי אור הלר בראיון נדיר, בן גיחה אחת למשנתה; לירז צ'רכי, שהקליטה סרטון בפרסית לעם האיראני; נדב יעקבי, שדיבר על הזווית הספורטיבית של המלחמה, ומני ממטרה, שהפך לשיחת היום הקצת משונה של התקופה הזאת בשבוע שעבר. בחירות מעניינות, לא הדמויות הכי בולטות, אבל כן אנשים שהיה להם מה להגיד ושהיו יכולים להיות קצת אירוניים ביחס למצב.

את החלל שמרכיב את התכנית מעבר לאורחים, ממלאים תם ויעל עצמם בשתי דרכים: הראשונה היא כתבות החוץ, שמסתמנות כפלוס הגדול של התכנית. הכתבה של יעל פוליאקוב ובנה יונתן במטווח, או המפגש המקסים של אהרון עם האמהות, הביאו זהב קומי וגם תחושה של רווחה לא קטנה לצופים שנשארו ערים. הדבר השני הוא הקומדיה שמתרחשת ביניהם, שבה הם מצליחים לפרק בעדינות רבה את הטירוף שעובר על כולנו ואפילו להוציא מזה דברים יפים.

תם אהרון ממשיך בתכנית הזאת את התהליך שהוא עצמו עבר – מסטנדאפיסט תל אביבי, דרך הפינה ב"תכנית קיציס", "גב האומה" שבה הוא קיבל יותר במה, "פעם בשבוע" שרצה במשך שלוש עונות אנמיות בתאגיד, "בוקר חדש" עם טל ברמן ואביה פרחי ב-99 – ובדרך, גם השינוי הפוליטי המסוים שעבר. דרך כל זה הוא נשאר מאוד מצחיק. רואים את זה בכתבת החוץ, רואים את זה גם בדינמיקה עם פוליאקוב שעובדת נהדר.מנגד, התזזיתיות והחרדתיות של פוליאקוב היא הביטוי המושלם למצב רוח שבו כולנו חיים. פוליאקוב תמיד הייתה מאוד אהובה עליי, ובמקרה הזה היא הצליחה גם לבטא משהו כמוס יותר: את התחושה הזאת שאנחנו לא ממש יודעים לאן הולכים. אולי גם קצת מהמבוכה הזאת שדובר עליה בהתחלה.

הבעיה הגדולה עם התוכנית היא הבעיה עם תכניות של רשת באופן כללי בתקופה הזאת – קשה להיקשר אליהן, כי לא ברור כמה זמן כל זה יימשך. זה לא סוד שרשת נמצאת במשבר לא קטן. כבר תקופה ארוכה שערוץ 13 מפסיד ברייטינג לערוץ 14 – שלא לדבר על הפער ההולך וגדל מהאחות הגדולה מערוץ 2 לשעבר, קשת 12. וכך, רשת מנסה לזרוק לאוויר כל מיני פורמטים בשליפה במטרה לשנות את התמונה – פעם מביאה תכנית אקטואליה עם גאולה אבן, פעם מנסה להציל את יום שישי עם בן בן ברוך, רק השבוע היא עלתה עם תכנית חדשה של שלום אסייג (לא מאוד מוצלחת), ועכשיו הניסיון הזה.

"הלילה עם תם ויעל" ראויה לצמוח, אולי אפילו להישאר איתנו אחרי שהמלחמה תיגמר. הנוכחות שלה על המסך מסמלת משהו בתודעה הישראלית של תחילת נובמבר 2023 – התהליך הזה כמובן איטי ומלא בהיסוסים, כי לך תדע איזה רעה תתפרץ עליך בפעם הבאה, אבל יש כאן ניסיון מסוים להתחיל ולהסתכל בצורה משוחררת על המצב. הלך עלינו, ועכשיו אנחנו מחפשים את מי שיידע קצת לצחוק ולהצחיק על זה. אפשר להפסיק להתנצל.

• ביקורת טלוויזיה
• רשת 13
• יעל פוליאקוב
• תם אהרון

• Facebook
• Twitter
• Email

כולנו צפינו במונולוג החינני של אסף הראל, בו הוא מכריז על הצטרפותו למירוץ לראשות תל אביב-יפו בנאום שמרפרר למונולוגים הפוליטיים בסוף תכניותיו. לדבריו, התגובות של תושבי העיר לנאומים אלה הן שעודדו אותו לצאת למערכת בחירות, ואכן, שעות ספורות לאחר מכן כבר התפשטו ברשת מאות שיתופים משתפכים של היפסטרים מלאי אמונה במנהיג החדש, תוך התעלמות מוחלטת מכך שרק לפני שנים ספורות עוד נהנו לצחוק על יאיר לפיד, כי מי האידיוט הזה שמגיש תכנית בפריים טיים וחושב שזה עושה אותו פוליטיקאי. אבל רגע, להראל יש סיי סאטירי, אז הוא מתוחכם, אתם מבינים? קלאסי ראש עיר.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
תפסיקו לשקר שאתם אוהבים את ברלין
כך תבחרו את השם הנכון לזין שלכם
כך תלקי את עצמך בכל סיטואציה אפשרית

תומכי הראל כל כך נהנים מן הרוח החדשה, שהם גם לא שמים לב שכרגע כל ההבטחות (הנהדרות והחשובות) שלו חסרות משמעות. כי הראל, עם כל כוונותיו הטובות, בסך עושה כאן את הדבר שמועמדים מהשמאל עושים הכי טוב: לפצל קולות. אז בעוד אנחנו צועדים לעוד מערכת בחירות שסופה ידוע מראש, לפחות כבר לא אכפת לנו מה קורה בגזרת המועמדים האחרים ואפשר להשתעשע בפנטזיות על הכרזות של סלבס נוספים, כולם ללא ספק יודעים לחבר מילים לכדי מונולוג ולכן ודאי יכולים להנהיג עיר. אז באיזה מפורסם שנון, שמאלן ומגניבולי הייתם בוחרים?

1. דנה מודן

2. גורי אלפי

3. אורלי וגיא

4. תם אהרון

5. תום יער

• אסף הראל
• דנה מודן
• קומיקס
• תם אהרון
• אורלי וגיא
• תום יער
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

העונה השלישית של "היום בלילה עם גורי אלפי" תרד מהמסך בחודש הבא לפני סיומה, לטענת מנהלי הערוץ בשל חוסר תקציב. אפשר לתרץ את ההחלטה בנימוקים של הוצאות כספיות גבוהות, אבל בשורה התחתונה התכנית פשוט לא מצחיקה – ויעיד על כך הרייטינג הנמוך.

מאז שעזב את "גב האומה" לטובת תכנית משלו, נראה שאלפי קצת איבד את הדרך. ההומור שסימן אותו כאחד הפאנליסטים הבולטים אצל ליאור שליין נשאר באולפנים של ערוץ 10 ז"ל, ואנחנו נשארנו עם מנחה שמייצר הרבה רגעים מאולצים ובעיקר לא מצחיקים.

עוד כתבות מעניינות:
הלייט נייט הישראלי מתגלה כפתרון רדיקלי
גורי אלפי צריך להרפות מהסינר של אמו הרוחנית
תם אהרון קיבל בית ריק, עכשיו הוא צריך לשכוח מההורים
"לילה טוב עם אסף הראל" חתרנית ואמיצה מדי לישראל

זה לא שלא היו בתכנית רגעים טובים. בין האורחים הרבים והמשובחים בלט קונאן אובריאן, שיצר את השיא של העונה. את רגעי הנחת סיפקה פינת הבאטלים, שבה אלפי יכול היה להשיל מעליו את חליפת המנחה שגדולה עליו בכמה מידות, ולחזור לעשות את מה שהוא באמת טוב בו. וזה בדיוק העניין: אלפי הוא איש מצחיק, אבל הוא פשוט לא הצליח להוביל את הפורמט.

תוכניות לייט נייט ישראליות מנסות כבר שנים לפצח את הפורמט האמריקאי המצליח.תם אהרון, פליט "גב האומה" גם הוא, דווקא עשה צעד משמעותי לכיוון הנכון עם "פעם בשבוע". דרוש אומץ כדי להקדיש זמן מסך ארוך למונולוגים על נושאים לא סקסיים כמו מפעל הפיס או מבקשי המקלט מאפריקה, אבל לעת עתה "פעם בשבוע" מצליחה לעשות את זה בצורה מצחיקה, חכמה ואינטליגנטית. אפשר רק לקוות שאלפי צופה בו באדיקות.

• המסך
• גורי אלפי
• תם אהרון
• תרבות