דניאל אלחסיד היא אמנית רב־תחומית הפועלת באנימציית סטופ־מושן, הדפס וביצוע חי, ועבודותיה עוסקות בזיכרון, נשיות ונדודים אורבניים. "צאו וראו בנות", תערוכתה האחרונה שמוצגת בימים אלה בספריית מגדל שלום, ביא מיצב וידאו המורכב משלושה סרטי אנימציה שבמרכזם הספר "צאינה וראינה", ספר שנכתב ביידיש, הודפס לראשונה באמסטרדם במאה ה17 ונודע כ"תנ"ך לנשים" שמציג פרשנויות שונות לסיפורי המקרא דרך סיפוריהן של דמויות נשיות. לקראת נעילת התערוכה יתקיים ב-30.9 (18:00) מפגש מקוון עם אלחסיד עצמה ועם חוקר ספרות היידיש ד"ר אליק אלחנן.פרטים והרשמה מראש (ללא תשלום) כאן.

השאלה איך היה נראה העולם אם נשים היו מנהלות אותו – היא שאלה רלוונטית מתמיד דווקא בימים של משבר מתמשך, מלחמה וחוסר יציבות. על השאלה הזו מצאתי תשובה מפתיעה בדמות ספר ביידיש מהמאה ה-17. ה"צאנה וראנה", התנ"ך ביידיש לנשים שהודפס לראשונה בתחילת המאה ה-17 ובמרכזו סיפורי התנ"ך – אבל מנקודת מבט של נשים, כשהגיבורות הן לב הסיפור.

הספר הודפס ביידיש, השפה שהייתה נפוצה ברחוב ולמעשה הקוראות והקוראים שלו היו כל מי שלא קרא/ה עברית, כלומר כל מי שלא היה אמיד או משכיל. לאורך השנים נוספו לספר גם ציורים לעיתים, ואפילו פרסומות, והוא נחשב (עד היום) לספר מאוד פופולרי בעולם היהודי-אורתודוקסי.

>> השמיים הם הגבול: 15 תערוכות מומלצות שיעיפו אתכם גבוה בסופ"ש
>> לאמנות צעירה יש את הכוח לפוצץ לכם את המוח // סיכום שנה
>> זאת צריכה להיות שעתה היפה של התרבות הישראלית // סיכום שנה

יש פה היפוך: הנשים במרכז והגברים זזים הצידה. אז איך נראה העולם שנשים במרכזו. אז איך נראה העולם שנשים במרכזו?הסיפור בו התמקדתי בעבודת הוידאו שלי, אחד מני רבים, הוא סיפור על ירושה – הסיפור של בנות צלופחד – סיפור על נשים שמתווכחות עם משה, וכשהוא לא משתכנע עוברות לדון ישירות עם אלוהים על הזכויות שלהן. והן מנצחות. אין להן אבא או אח שיגנו עליהן, הן משמיעות קול, ובסוף אלוהים מחליט לשנות עבורן את חוקי הירושה.

הסיפור הזה כל כך רלוונטי ומעורר גם תקווה. זכויות נשים על רכוש וקודם כל על גוף זה דבר בוער בישראל וגם בארה"ב בימים אלו ממש. אם בנות צלופחד הצליחו לשנות את החוקים והנורמות אולי גם לנו יש סיכוי.ֿ

דווקא אחרי שעברתי לגור בברוקלין היידיש דיברה אלי, למרות שאני תל אביבית מבית חילוני. היה משהו מנחם בשפה שסבתא שלי דיברה, שמזוהה גם כשפה של מהגרים ושל נשים, כמו שלמדתי, שפה שאין לה בית אחד אלא שהיא נעה, ממש כמו הספר הזה. את הספר היה ניתן למצוא בקלות בתל אביב בספריית הרמב"ם בכמה גרסאות, ובאמסטרדם בארכיון של מוזיאון אמסטרדם, שם הצגתי את הגירסה הראשונה של התערוכה, אבל גם בפולין, גרמניה, איטליה וכאמור בברוקלין, בין היתר. מאחורי המחקר לתערוכה עומד ד"ר אליק אלחנן שהוא מומחה בספרות יידיש ואיתו אנהל שיחה על מחקר, אמנות ומגדר כחלק מאירועי סגירת התערוכה (הרשמה מראש ללא תשלום כאן).

המיצב מוצג כרגע בספרייה במגדל שלום, מפוזר במסכים בין חלקים שונים של החלל, ולצד האנימציה מוצגים הספרים עצמם. לספר עצמו הגעתי בכלל דרך שיתוף פעולה שעשיתי עם ארכיון מוזיאון אמסטרדם בהולנד, ולאחר מכן המשכתי לעבוד עם גירסה אחרת בניו יורק, ומשם הגעתי חזרה לארכיון גם בתל אביב – העיר שבה גדלתי.

• יוצרים כותבים
• אמנות ישראלית
• תנ"ך
• יהדות
• טור אישי

בחודש מרץ 2024 עלתה בנטפליקס יצירה מאוד חריגה בנוף הטלוויזיוני – אפוס היסטורי (בשילוב עם דוקומנטרי) שמנסה לשרטט ולהמחיז את סיפורו של משה רבנו. "התורה כולה: סיפורו של משה" הפך לאחד הלהיטים הכי מפתיעים של השירות, כאשר הגיע למקום הראשון במדינות רבות ברחבי העולם, למרות שהוא הרגיש קצת כמו הפקה מושקעת של ערוץ ההיסטוריה. זה היה רק עניין של זמן עד שעוד שירותי סטרימינג יזהו את הפוטנציאל, ויפיקו עוד רימייקים לסיפורי התנ"ך.

>> מה חדש בנטפליקס: 7 סדרות מסקרנות שבטח תרצו לראות במרץ

הסנונית הראשונה לטרנד המסתמן הזה היא "House of David", שם שקורץ ל"בית הדרקון" ולא במקרה – אפוס טלוויזיוני קצר (כן, זה פרדוקס) שמשרטט את עלייתו למלכות של דוד, מילדותו כרועה צאן ועד לקרב האיימתני מול גוליית. עם צילום דרמטי ופריימים צבועים, "בית דוד" משרטט בדרמטיות מוגזמת את הסיפור התנ"כי לאורך שמונה פרקים, ומנסה לסובב את סיפור דוד בתור "מסע גיבור" קלאסי וראשוני דרך דרמטיזציה. כלומר, לא היינו מסתמכים על זה כתיעוד היסטורי, או אפילו תיאולוגי, מדויק – אבל כן נשמח לראות את האבן עוברת דרך רכתו של גוליית.

תחקיר קצר שלא מגיע רחוק יותר מויקיפדיה גילה שיוצר הסדרה הוא ג'ון ארווין, קולנוען נוצרי שיחד עם אחיו אנדרו הקים את חברת הפקת הקולנוע Kingdom Story Company, שעוסקת ביצירת תוכן המיועד לקהל נוצרי, ובאופן ספציפי, אוונג'ליסטי. הסדרה הזו אמנם יצאה תחת חברת הפקה אחרת שהוציא, אבל קווי המתאר האמוניים שלו ניכרים מאוד בסדרה, ואם הרגשתם לרגע בצפיה שמישהו מנסה בכל כוחו לשכנע אתכם בקיומו של אל ובנקמה לחוטאים, כנראה שזה נכון. עם זאת, יש בסדרה כמה שחקנים ישראלים בתפקידי מפתח – איילת זורר בתור אחינועם היזרעאלית, עלי סלימאן מנצרת בתור שאול המלך – לצד מפתח גוף עצום בתפקיד גוליית. לא מדובר כאן בסוגה עילית, אבל הפקה מושקעת שעוסקת בסיפור אבותינו, גם אם מנקודת מבט מפוקפקת, היא עדיין משהו ששווה לראות.
"בית דוד", 3 פרקים ראשונים באמזון פריים

• מה רואים הלילה
• תנ"ך
• אמזון
• אמזון פריים

• Facebook
• Twitter
• Email

סיפור הבריאה

בום, טראח, חושך, אור, שמים, ארץ. ויהי.

הגרסה המלאה:בראשית א'

אדם וחוה

שישה ימים לקח לאלוהים להבין שאין מי שיהרוס את העולם שהוא ברא, אז הוא יצר את אדם. אחרי שהוא הציק לו עם ביצועי קריוקי של "בדד", הוא ברא גם את חוה וקצת פרופס שיתבלו להם את חיי המיטה. בערך מכאן הכל החל להדרדר.

הגרסה המלאה:בראשית א'־ב'

קין והבל

האדם השלישי עלי אדמות רוצח את האדם הרביעי על רקע קנאה באהבת השם, ובכך מוחק ברגע אחד רבע מהאנושות.

הגרסה המלאה:בראשית ד'.

נוח והמבול

אלוהים קולט שבני האדם הם חלאות, אז כמו הפסיכופת שהוא, הוא מדביר את כולם, חוץ משפחה אחת וזוג חיות מכל מין, ובכך גוזר על כולנו להיוולד כתוצאה מגילוי עריות.

הגרסה המלאה:בראשית ו'־ט'.

עקדת יצחק

אלוהים מחרפן את אברהם – תהרוג את הבן שלך, בעצם אל תהרוג אותו, בא לי שווארמה, אני צמא, ובסוף יורד מהכל.

הגרסה המלאה:בראשית כ"ב.

קריעת ים סוף

בני ישראל נרדפים על ידי המצרים ומשחקים "ים־יבשה" עד המוות. בסוף הם מנצחים עם נס של רמאים (היום קוראים לזה גאות ושפל).

הגרסה המלאה:שמות י"ד.

עשרת הדברות

1־4:אני אלוהים ואל תעז לבגוד בי.5־10:בחייאת, אל תהיה זבל.

הגרסה המלאה:שמות כ'.

[tmwdfpad]

המלכת שאול

שאול יצא לחפש אתונות, מצא מלוכה והפך למלך הראשון של ממלכת ישראל. בפועל, הוא יותר בובה של הנביא שמואל, כך שמדובר בגרסה מוקדמת של "בית הקלפים".

הגרסה המלאה:שמואל א' פרק י'.

דוד וגולית

ג'ינג'י קטן נלחם בפלשתי ענק ומנצח כנגד כל הסיכויים. בדקנו, לא על זה כתב פיל קולינס את "Against All Odds".

הגרסה המלאה:שמואל א' פרק י"ז.

דוד ובת שבע

הסטוקר המתועד הראשון. מלך ישראל נדלק על אישה נשואה ומעבר אותה, ואז שולח את בעלה להירקב בקרב רק כדי לשאת את האלמנה. ואתם חשבתם שגרוע מביבי לא יכול להיות.

הגרסה המלאה:שמואל ב' י"א־י"ב.

יונה הנביא

אדם אוכל סביצ'ה – רק הפוך.

הגרסה המלאה:ספר יונה.

עץ הדעת

נכון שלטים של "לא לדרוך על הדשא" גורמים לכם לרצות יותר לדרוך על הדשא? אז כזה, רק בענק, וגורם לאישה לסבול בלידה ולגבר לעבוד כל חייו בעבור פת לחם. זין.

הגרסה המלאה:בראשית ג'.

חזון העצמות היבשות

הנביא יחזקאל – כן, זה מהשיר – רואה לנגד עיניו החולמות בקעה מלאת עצמות שחוברות יחדיו וקורמות עור וגידים. למרבה הצער, זה לא מוביל למתקפת זומבים, אלא רק לאתוס הציוני כולו.

הגרסה המלאה:יחזקאל ל"ז.

יעקב ורחל

יעקב מפנטז על בת דודו הצעירה רחל ומוכן לעבוד בשבילה שבע שנים אצל אביה. בתרגיל שלא יבייש את אינדיאנה ג'ונס, אביה התחמן מחליף את רחל באחותה הגדולה לאה, ומאלץ את יעקב לעבוד עוד שבע שנים בשביל בת הדודה הנוספת. המסקנה: כולנו אחים ולכל אישה יש מחיר.

הגרסה המלאה:בראשית כ"ט.

התנ"ך

בראשית ברא אלוהים ואז הרס הכל, ואז ריחם, ואז הרג, ואז ניחם, ואז נתן להם להרוג את עצמם, ואז עשה נס, ואז כנראה יצא לחופשה עד להודעה חדשה. כן, גם בשואה.

הגרסה המלאה:התנ"ך.

• תנ"ך
• התנ"ך שלכם
• מקרא
• אמ;לק
• זאב אנגלמאיר

• Facebook
• Twitter
• Email

אסף קורמן – במאי הסרט "את לי לילה"

ספר איוב גרם לי לחשוב שהסבל מחולל את החיים

כשהייתי בבטן של אימא שלי, היא הייתה אחת מנשות המקהלה בהצגה "ייסורי איוב" מאת חנוך לוין, המבוססת על סיפור איוב המקראי ומותחת את גבולותיו כדי לדבר על כוחה של האמונה, כוחו של הסבל וכוחה של היצירה הבימתית. אבא שלי, יוסף כרמון, גילם בהצגה את איוב עצמו באחת ההופעות הטוטאליות והתובעניות בתולדות התיאטרון הישראלי. אימא שלי ישבה ממש ליד המתופף ומספרת שכל פעם שהוא הכה בתוף אני השתוללתי בבטן שלה בשיגעון. באופן טבעי, ספר איוב היה הקריאה הראשונה שלי בתנ"ך והוא השפיע עליי עמוקות. כבר קשה לי להפריד בין הטקסט המקראי לבין הטקסט של לוין, שכתיבתו היא במובנים רבים התנ"ך שלי, הרבה יותר מהתנ"ך עצמו – אבל המחשבה שהסבל מחולל את החיים ומעמת אותנו עם הקיום שלנו, מעורר בנו את השאלות העמוקות ביותר על אודות אמונה ועל אודות אבינו הפיזי והרוחני, היא משהו שמנסח את החיפוש הראשוני ביותר שלי ביצירה. זהו חיפוש אחר מציאות חושנית ועתירת רגשות, שיופי, כאב, צחוק ועצב פועמים בה בד בבד.

מיקי גיצין – חבר מועצת עיריית תל אביב־יפו

לבנות צלפחד יש שמות, אבל אף אחד לא זוכר אותם. בשבילי הן גיבורות

בנות צלפחד מבנות הגלעד (במדבר, פרק כ"ז), באו לדרוש ממשה רבנו צדק. אביהן של חמש הנשים נפטר ללא בן שיירש את הנחלה המיועדת לו בארץ ישראל. על פי החוק שהיה מקובל בעת ההיא, רק בנים זכרים היו רשאים לרשת נכסים והן באו לדרוש את נחלת אביהן.

לבנות צלפחד יש שמות, הם אפילו מצוינים בטקסט, אבל אף אחד לא זוכר אותם. הן לא מפורסמות, לא מנהיגות מלידה, גם לא חשובות מדי. הן כנראה גם לא היו מגדירות את עצמן כפמיניסטיות, אבל הן ידעו שהמציאות שהן מתמודדות עמה לא הוגנת ולא סבירה, ודרשו שינוי.

בנות צלפחד הן "סתם נשים" שבאו לדרוש את המגיע להן. הן, ממש כמו דיירות הדיור הציבורי או תושבי גבעת עמל, לא בעניין של מהפכות גדולות, הן פשוט בעניין של צדק. החברה הישראלית מלאה בנשים כמותן והן הגיבורות האמיתיות של השינוי החברתי בישראל, אבל השאלה האמיתית שמטרידה אותי בעקבות הסיפור הזה היא האם המנהיגות הישראלית תצליח להיות כמו אלוהים ומשה: להתנצל, להגיד "טעינו" ולהוביל מדיניות צודקת ושוויונית יותר. אני מת לראות את הישראלי שיעשה אותו הדבר.

תמר זנדברג – ח"כ מטעם מרצ

מגילת רות מגלה שנאמנות אפשר להפגין אבל אי אפשר לתבוע

מבין כל סיפורי התנ"ך ההרואיים, בחרתי במגילת רות כי זה סיפור אזרחי ואנושי שיש בו הרבה בני אדם ופחות אלוהים, סיפור עם גיבורות נשיות שיש בו הרבה חסד. הסיפור של רות הוא סיפור קצר ופשוט לכאורה. במרכזו עומדת בחירה של אישה. בפסוק הידוע "כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוהייך אלוהיי" רות מכריזה על דבקותה בנעמי ובדתה, וראו זה פלא – היא מתקבלת ליהדות בלי הליכי גיור ובלי מבחני קבלה. במציאות שבה מבחני נאמנות בודקים בלי הרף מיהו יהודי ומיהו ציוני, במציאות שבה חרמות ואיומים לא מפסיקים להרים גדרות הפרדה פנימיות וחיצוניות, הבחירה של רות מעוררת השראה. מתברר שנאמנות אפשר להפגין, אבל אי אפשר לתבוע. רות התקבלה לקהילה היהודית – קבוצה שלא הייתה אז סגורה או מדירה – לא כחברה סוג ב', אלא כמי שתהיה לימים סמל לצדדיה היפים יותר של היהדות. החברה החדשה רות היא זו שהפכה לאם שושלת המלוכה היהודית, שלא תמיד שמרה במשך הדורות על ערכי הצדק, השוויון והחסד שנוסחו במגילה. כיום אנחנו הולכים לקראת בחירה בין הסתגרות ובידוד ובין הושטת יד ובחירה בעתיד אחר. כדאי לזכור את הסיפור הזה.

נועם פרתום – משוררת

בין ספר עמוס לפי.ג'יי הארווי עוברת התשוקה – לאל או למילה

הקונספט של פעולת ההתנבאות ונשיאת דברי האל – על העילוי והחורבן שהם טומנים בחובם – שלהב את נפשי עוד בתיכון, לפני שעמדתי על כך שנועדתי לשורר. מאז חלף כבר קצת יותר מעשור, ונבואה אחת, מכושפת ומהלכת קסם בדייקנותה וביופייה הרטורי ממשיכה לרדוף אותי. זו נבואה תמציתית מוכרת המופיעה בספר עמוס, פרק ח', פסוקים י"א: י"ב: "הנה ימים באים והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה', ונעו מים עד ים ומצפון עד מזרח, ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו". ההשתוקקות היוקדת שהפסוקים מבטאים בתמהיל של כמיהה צורבת וגעגוע בלתי נסבל לזכר קול שנדם דוחקים את הדובר לנדודים ברחבי תבל בחיפוש אחר התגלות מחודשת. תיאור מסע הקריעה הזה שחוצה את כל העולם לעבר ניסיון התאחדות עם מה שאבד מתחבר לי לאחד הפסקולים הרוקנ'רוליים המעצבים של נעוריי – אלבום הבכורה של פי ג'יי הארווי – "To Bring You My Love".

[interaction id="54ca5d6ba2eb4c42433a5d19"]

תפילה ארוטית פולחת ים מלח בחזה, נוטפת דם, רוק, דמע וברטולין כדי להביא אל מושא התשוקה את האהבה. בשיר הנושא הפותח את האלבום היא אומרת: "And I've traveled over Hell and high water/ Dry earth and floods/ To bring you my love…" צרחת הערגה המשוננת הזאת, מקורה בתהום של רעב וצמא גואים וגועים. היא גם אחד המנועים הלא מבוטלים של היצירה שלי. ספרי הראשון "להבעיר את המים באש" נכתב מאותה נקודת רתיחה של הלב – מתוך געגוע עז ונורא למשפחה שהתפרקה וכמיהה לאהוב ערל ואטום. ביהדות כמו ביהדות הנבואה העמוסית מבטאת תשוקה לדבר ה'. זו תשוקה שאין לה גוף ופנים, תשוקה ללא פסל ומסכה. כמיהה מפורשת אך מטאפיזית לגמרי למילה, לאקט הדיבור. גם היום, כשיש לי אהבה, אני ממשיכה להשתוקק לאקסטזה של הכתיבה בבקשה לקבל לחיקי את המילים.

נטלי עטיה – שחקנית

תמר האמיצה מעבירה לילדיה את הגמישות והעוצמה המחשבתית של זה שבוחר בחיים

לפני יותר מ־12 שנה עמדתי להפוך לאימא בפעם השנייה. זמנו של ילדי לצאת לעולם הגיע, אך הוא מאן. בספקותיי האמנתי שעד שלא אמצא לו שם פרטי, הוא לא יציץ אלינו. יומיים אחרי שהשם עינם נבחר עבורו (מתוך הרומן הבלשי "עידו ועינם" של ש"י עגנון), הוא יצא אל אוויר העולם.

משגדל עינם, סקרנותי גדלה גם היא ויצאתי לבדוק את בחירתי האינטואיטיבית לשמו. נחתתי בבראשית פרק ל"ח ופגשתי שם את תמר, אלמנה מבודדת. האיש שלו נישאה, בנו הבכור של יהודה, נפטר ואחיו שירש את מקומו ונישא לה נפטר, גם הוא. ליהודה זה הספיק. את בנו השלישי לא רצה לתת לה. כנראה ייחס לה קארמה רעה.

[tmwdfpad]תמר, כדרכם של אלה שלא נותר להם להפסיד דבר ואולי מתוך בדידותה, נידויה החברתי בשבטה וכאחת שמתה ודאי מבפנים לא פעם, יצאה לקרב על חייה. היא מתחפשת לזונה, ממתינה בדרכה הסבלנית ליהודה, החם שלה, שוכבת איתו ומלמדת אותו שיעור בערבות ובבגרות. תמר הופכת לאם חד הורית לפרץ וזרח, ראשית שורשי מלכות דוד, ומעבירה לצאצאיה את הגמישות והעוצמה המחשבתית של הבוחר בחיים. במקום בשם "פתח עיניים" נפקחות עיניהם של יהודה ותמר. ממש כפי שנפקחו עיניי בלידתו של עינם.

• תנ"ך
• אסף קורמן
• תמר זנדברג
• התנ"ך שלכם
• מיקי גיצין
• נטלי עטיה
• נעם פרתום

• Facebook
• Twitter
• Email

התנ"ך, הלוא הוא ספר הספרים והמקור הקדום של החוכמה היהודית לדורותיה, יכול ללמד אותנו רבות. על מוסר, על אמונה, על מהות ועל הרוח. אה, ועל קללות. הרבה הרבה קללות. כמה כיף לחשוב שגם לפני אלפי שנים ישבו חכמינו זיכרונם לברכה והתפלפלו בגרסה המקראית של "לך תזדיין".

מרבית הקללות בתנ"ך מרוכזות בספר דברים, בפרשת "כי תבוא", שמכילה את "הברכות והקללות". בפועל היא מתארת את ה"חוזה" שנחתם בין האל לבני ישראל, וכמו בכל חוזה, מבהירה מה צד ב' (בני ישראל) מקבל מצד א' (או צד ה').

הפרשה מאיימת יחסית לרוב התנ"ך – המילה "ברוך" מופיעה בה רק שש פעמים, בעוד המילה "ארור" מופיעה 18 פעם. במסגרת הקללות התנ"כיות, רצוי להתמקד במילה ארור, שמשמעותה "מקולל", הפועלת כהבטחה לקיום הקללה שבאה אחריה. למשל, "א ָרוּר א ָתָּה בָּעִיר וְא ָרוּר א ָתָּה בַּשָּׂדֶה", קללה שמכסה בערך את כל הפינות שבהן אתה יכול להיות מקולל.

למעשה, נדמה שההבדל המהותי בין הקללות הדלות של ימינו לאלו התנ"כיות מתבטא בפירוט ובאריכות. בעוד רובנו מסתפקים ב"יא מניאק" או סתם "זבל" דל, בתנ"ך דואגים לכסות את העניין. הפסוק "א ָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי א ָדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ" מכיל בתוכו את ילדיך, את כל יצירתך ואפילו את הצאן ; "א ָרוּר א ָתָּה בְּבֹאֶךָ וְא ָרוּר א ָתָּה בְּצֵאתֶךָ" די סוגר את כל הפינות. ו"יְשַׁלַּח יְהוָה בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה, אֶת הַמְּהוּמָה וְאֶת הַמִּגְעֶרֶת בְּכָל מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה" פשוט לא משאיר לך פתח מילוט.

הקללות של התנ"ך די אכזריות, כי בניגוד לאלו של ימינו, הן לא רק מלכלכות את שמו או תוקפות את אישיותו של המקולל, אלא מבטיחות לו זוועות כאלו ואחרות. לעזאזל, נסו לאחל למישהו "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם א ָחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ", בלי להידקר.

• תנ"ך
• מדריך
• שפה
• התנ"ך שלכם
• קללות