על רקע השירים הגרועים בחצי הגמר, השיר הבינוני מאוד ששלחנו עם נעם בתן נראה פתאום הרבה פחות בינוני. זה כמו שעל רקע הקרינג' של המנחים האוסטרים, הקרינג' של עקיבא נוביק ואסף ליברמן נשמע חמוד. אבל הוא לא חמוד והגיע הזמן להחליף אותם. יש לנו אפילו מועמדים
זה הזמן בשנה שבו כולם אוכלים את הראס על האירוויזיון והאמת? נמאס ממנו עוד לפני שהתחיל חצי הגמר. אבל הנה אנחנו כאן בחצי הגמר, וממש אוטוטו יפסיקו לזיין לנו את השכל עם אייטמים על החזרה הראשונה, על מאחורי הקלעים, על ההכנות, על ההימורים ועל מה אמרה עלינו זמרת הליווי של בוסניה-הרצגובינה, רק שצריך עוד לעבור חצי גמר שני וגמר לפני שנגיע לשם.
>> רדיו חזק: זמן לצלול לתוך ארכיון ענק של תוכניות רדיו ישראלי
>> "מותר לי לאהוב את כולם. מותר לי לגעת באש הרוקנרול ולהישטף בה"
ובכן, גם השנה שלחנו לאירוויזיון שיר בינוני לחלוטין, בינוני משמעותית יותר משלושת השירים האחרונים ששלחנו, אבל אחרי שהברחנו לא מעט מדינות מהתחרות, השיר הזה נראה פתאום לא רע בכלל. עדיין באסה שלא שלחנו את גל דה פז במקום.
לפני שנצלול לשירים עצמם, בואו נדבר רגע על מה שמסביב: ראשית, עקיבא נוביק ואסף ליברמן. די. מספיק. הגיע הזמן להחליף. אין בעיה עם השחרות על מתחרים ממדינות אחרות, אבל בשלב מסוים כבר ברור לכולם שזה נובע מגאוות יחידה לא פרופורציונלית, וזה הופך מהר מאוד למאולץ, בצירוף ההתחכמויות והדאחקות הרגילות שכבר נשמעות כמו פארודיה מתאמצת על עצמן והגיעו למחוזות הקרינג'. אבל תמיד יש יותר גרוע: המנחים האוסטרים, ויקטוריה סברובסקי והשחקן מיכאל אוסטרובסקי, הם צמד מוזר בפני עצמו: אוסטרובסקי התיאטרלי מדבר עם הרבה יותר מדי תנועות ידיים ונראה שפשוט לא נוח לו בבגדים שלבש, הכימיה לא שם, ואמנם לא ציפיתי למשהו מהאירוויזיון, אבל היה נחמד אם היו מביאים שני מנחים שלא כל דיאלוג שלהם מנפץ את שיאי הקרינג'.
את האירוע פתחה מולדובה עם השיר "ויוה מולדובה", בחירה מצוינת לפתוח איתה את השלב הזה של הערב. שיר קצבי, כיפי, שמכניס אנרגיה למופע. השיר של יוון ניסה לעשות את אותו הדבר אבל נכשל. הוא היה קצבי ועתיר התרחשויות, אבל במקום להכניס אותי לאווירה זה עשה לי סחרחורת.
גאורגיה ניסתה להביא הצלחה מוכחת ושלחה את זוכי אירוויזיון הילדים, להקת בזיקבי, שנראים יותר כמו האיחוד הכושל של "ספיי קידס" (רואים? כיף להשחיר כשיש סיבה), ודווקא פינלנד שכמעט תמיד שולחים משהו מעניין, שלחו זמר עם כנרית בלייב על הבמה – מהלך שספג ביקורת בשל האיסור על כך בכללי התחרות – וזה התחיל טוב ונגמר ממש משעמם ומלודרמטי שלא לצורך. לא ברור איך הדבר הזה פייבוריט לזכייה.
אז כן, המבחר השנה לא משהו, ואולי בגלל זה נעם בתן נראה כמו אפשרות לא רעה ואפילו סבירה לדירוג גבוה בגמר, וכאן אפקט החלווה נכנס לפעולה:בשנה שעברה זעזע ארז איסקוב את המדינה כשדיבר בפריים טיים על "אפקט החלווה" שמציג עקרון פשוט: כשאין שוקולד בהישג יד, חלווה נראית ממש טעימה. הוא דיבר באופן די מבזה על נשים, אבל האפקט תקף לאירוויזיון הזה. אין הרבה שירים טובים. איטליה נתנה ביצוע לא רע עם שיר שמרגיש כמו אירוויזיון של פעם, השירים של ליטא וסאן מרינו היו סבירים לכל הפחות ושיר המכשפות הקרואטי מגניב מאוד, אבל אף אחד מהם הוא לא "שיר זוכה". כשהמבחר של התחרות נראה ככה, מה הפלא ששיר בינוני כמו "מישל" נראה פתאום בינוני פחות ממה שהוא במציאות? בקצב הזה עוד נצטרך לשלם על האירוויזיון הבא.
בשנתיים האחרונות נמנענו מלשלוח זמרים מוכרים עם שירים טובים. מלבד העובדה שמפיקים מעדיפים בדרך כלל לעבוד עם יוצרים בתחילת דרכם שאפשר להחתים על חוזה נצלני, ומעבר לכך שלהביא את האירוויזיון לארץ יהיה מכת מוות כלכלית לתאגיד השידור הציבורי, אין בעיניי בכלל שאלה שיכולנו לשלוח את גל דה פז השנה או את רד בנד בשנה שעברה ולהשיג תוצאות מרשימות יותר עם שירים ומבצעים טובים יותר.
אלה הפספוסים שלנו, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להמשיך עם זה.בתור התחלה, הגיע הזמן שנפריד את קדם האירוויזיון מ"הכוכב הבא" על שלל האינטרסים והשטאנצים שלה. אפשר לנסות גם לשלוח שירים יותר כיפיים ופחות "מרגשים". אבל לפני הכל כתנאי מקדים: באמת שנוביק וליברמן יפסיקו לפרשן את התחרות. כמה קשה להביא את ג'נדריקה ואת שחר חסון במקום?