בזמן שמהדורות החדשות נכנעו לסדר היום של בנימין נתניהו, ב"ארץ נהדרת" הדגימו שיקולי עריכה עיתונאיים והציבו בראש התוכנית את חוק ההשתמטות השערורייתי של ממשלת המחדל. היו לנו שם הרבה רגעים מצחיקים, היו לנו מעט רגעים נושכים, ובעיקר הייתה תחושה ש"ארץ" מחוברת לקונצנזוס הישראלי יותר מתמיד
- Facebookhttps://www.facebook.com/sharer/sharer.php?u=https%3A%2F%2Ftimeout.co.il%2F%25d7%2590%25d7%25a8%25d7%25a5-%25d7%25a0%25d7%2594%25d7%2593%25d7%25a8%25d7%25aa-%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%25a7%25d7%2590%25d7%25a4-0412%2F%3Futm_source%3DFacebook%26utm_medium%3DMessenger%26utm_campaign%3DShare_Button
- https://api.whatsapp.com/send?text=%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9D%20%D7%90%D7%90%D7%95%D7%98:%20%D7%90%D7%99%D7%9A%20%D7%9C%D7%A1%D7%97%D7%95%D7%98%20%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94:%20%22%D7%90%D7%A8%D7%A5%20%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%AA%22%20%D7%94%D7%97%D7%96%D7%99%D7%A8%D7%94%20%D7%90%D7%AA%20%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95%20%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA%20https://timeout.co.il/%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%a0%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%aa-%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%90%d7%a4-0412/%3Futm_source%3DWhatsapp%26utm_medium%3DMessenger%26utm_campaign%3DShare_Button
- Twitterhttps://twitter.com/intent/tweet?text=%D7%90%D7%99%D7%9A+%D7%9C%D7%A1%D7%97%D7%95%D7%98+%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94%3A+%22%D7%90%D7%A8%D7%A5+%D7%A0%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%AA%22+%D7%94%D7%97%D7%96%D7%99%D7%A8%D7%94+%D7%90%D7%AA+%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95+%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%AA&url=https%3A%2F%2Ftimeout.co.il%2F%25d7%2590%25d7%25a8%25d7%25a5-%25d7%25a0%25d7%2594%25d7%2593%25d7%25a8%25d7%25aa-%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%25a7%25d7%2590%25d7%25a4-0412%2F%3Futm_source%3DTwitter%26utm_medium%3DMessenger%26utm_campaign%3DShare_Button&via=TimeOutTA
- Emailhttps://timeout.co.il/#
אחרי שבוע של פגרה (לטובת עוד פרק של "הכוכב הבא", תודה על זה, ממש היה חסר לנו), "ארץ נהדרת" חזרה בכוחות מחודשים וכמעט כמו תמיד, נדמה שההפוגה עשתה לה טוב – היא אפשרה למציאות לייצר כמה אירועים מכוננים (למשל, בקשת החנינה של נתניהו) ול"ארץ" להתארגן לפרק מהודק יחסית (52 דקות ברוטו), שאולי לא יעשה הרבה רעש אבל כן מסמן כמה כיוונים לעונה הזאת.
>> ככה נטפליקס מנצחת: סמוראים, חרבות וד"ש לטראמפ וביבי
https://timeout.co.il/%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%a1%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%90%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%93-%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa/>> האשמים קבעו: לא צריך לחקור אותנו. ואז הגיעה "זמן אמת"https://timeout.co.il/%d7%96%d7%9e%d7%9f-%d7%90%d7%9e%d7%aa-710/
קודם כל, היא ממשיכה להיות עונה שמצחיקה מהבטן: הדוגמא הבולטת היתה דווקא הפאנל הפוליטי (שאני תמיד חופר על היותו נקודת חולשה בתוכנית) שבו הציגה "ארץ" את עומק הסגל שלה. בין אם זה ערן זרחוביץ' בתור ינון מגל, שרון טייכר בתור גולדקנופף או אלי פיניש בתור יאיר לפיד (והמשחקים הווקאליים המפילים).

השוס היה יניב ביטון, אחד המצטיינים של "ארץ" בשנים האחרונות, עם עוד חיקוי וירטואוזי לדמות החדשה וההורסת של ברק סרי. תעודת כבוד למישהו שהיה דובר במשרדי ממשלה ומועמד לראשות עיר, והפך למישהו ששווה חיקוי ב"ארץ נהדרת" רק בגלל הפרסונה הטלוויזיונית שאימץ. לא הייתה אמירה שלא שמענו, לא היתה איזו הברקה – אבל לפעמים הומור טהור מצליח לעשות את העבודה.

החלטה עריכתית מעניינת שלקחו ב"ארץ" – היא לשמש אנטיתזה למהדורות החדשות שקדמו לה. "ארץ נהדרת" בחרה לפתוח את הפרק דווקא עם חוק הגיוס (שאינו חוק גיוס) ורק אחר כך עם בקשת האין-חנינה של נתניהו שתפסה את הכותרות במהדורות. זה אולי מעיד על החיבור של "ארץ" אל שורשי הקונצנזוס הישראלי. לתוכנית תמיד היו יחסים מורכבים עם המיינסטרים. מצד אחד, תוכנית שהיא האמא של המיינסטרים – התוכנית הכי נצפית של הערוץ הכי נצפה בשעת צפיית השיא, אחת ממדורות השבט האחרונות בטלוויזיה המבוזרת של ימינו. מצד שני, לאורך השנים היא גם תמיד שאפה לאתגר את המיינסטרים ואפילו להכעיס את הצופים שלה – בהתקפות החזקות על הימין, על הדתיים, על כל מי שהוא השלטון – כלומר, על המיינסטרים הישראלי הפוליטי.

אבל מדי פעם, יש רגעים שבהם "ארץ נהדרת" והקונצנזוס הפוליטי נפגשים – ראינו את זה במלחמה, כשקצת הזיזו את הספינה לכיוון הקולקטיב הישראלי (כולל מערכוני ההסברה שהבהירו את הפטריוטיזם נוסח "ארץ": לבקר את הממשלה תמיד, אבל לעמוד לצד המדינה כשהיא מותקפת); זה קורה גם בחוק הגיוס.העמדה השמאלנית הלכאורה-מובהקת די סולדת ממיליטריזם אבל "ארץ נהדרת" חיה בתוך עמה, והיא מבינה את הדופק הישראלי שמתקשה להפנים את הפער בין יהודי ליהודי סביב חוק ההשתמטות. שם היא נמצאת באמת: שמאל, אבל בהחלט שמאל ציוני; ואם במערכת הפוליטית נדמה שהעמדה השפויה הזאת בנסיגה, "ארץ" יודעת להניף את הדגל הזה היטב.

חוץ מזה, ראינו שתי הופעות אורחות די מעניינות: האחת היא של רונאל עדני, מילואימניק וצייצן ותיק שמשמש קול חזק נגד חוק ההשתמטות והופיע במערכון יחד עם בועז ביסמוט (רועי בר נתן) וגולדקנופף; וגם דניאל חן, "ילד רע", שבא לגלם את הדמות הגרוטסקית של מרדכי דוד. פעמים רבות התלבטנו לגבי מתן הבמה לדמויות כאלה – והאם זה לא מנרמל ומחזק אותן; לדעתי הפעם זה עבד והמחיש (יחד עם אלמוג כהן ובן גביר) את פניו של הימין הישראלי החדש – פופוליסטי, רועש, נוטה לעבריינות אבל לא משנה כלום לטובה במציאות.

ח"ח נוסף מגיע לכותבים של "ארץ", שהכניסו – לא באופן מפורש – רפרנס נהדר ל"ילדחרא", הסדרה החדשה של אריאל וייסמן (כותב לשעבר של התכנית) ב-yes. זה היה ברגע שבו נתניהו הרים טלפון לנשיא ואיים עליו דרך מעוות קול, סצנת מפתח מהסדרה. אני עוד מחכה לפארודיה האמיתית על "ילדחרא", ויש לי תחושה שהיא עוד תבוא. הברקה נוספת הגיעה בדמות "תרגיל בהשתחררות" – השיר שנתניהו וגולדקנופף שרו יחדיו, על הלחן של "תרגיל בהתעוררות". אגב, זו לא הפעם הראשונה שפארודיה על השיר מופיעה בתוכנית. הפעם הקודמת היתה במערכון על "חוה שרה, שלומי מנגן והקהל נאנח". אחד הטובים.

יתר התוכנית לא עמדה בקצב המסחרר של פאנל הפתיחה. סדרה טובה אחרת קיבלה פרגון מעניין מהיוצרים, "מקום שמח", עם הדמויות של נועה קולר ואביהו פנחסוב שקיבלו חיקוי די מוצלח, אבל ההמשך עם מיכל הקטנה ומערכון הסיום של ליב יאטאנוב (שאולי עובד רייטינגית, אבל בעיניי הולך ונעשה פחות טוב משבוע לשבוע) היו בסוף בינוניים למדי.

אבל בגדול "ארץ נהדרת" שומרת על יציבות: היו בה רגעים הורסים מצחוק, היו בה כמה רגעים נושכים והיא המחישה שוב את הרגע שבו היא מצליחה לגעת בלב הישראלי הקולקטיבי. בשנתיים האחרונות, "ארץ נהדרת" תפקדה כמעין כתף מנחמת – ואולי כמו החבר הזה שמצליח להצחיק אותך כשאתה עצוב. גם במצב הנוכחי היא מצליחה לעורר הזדהות, לענות לרחשי הלב ולהביא אותם למסך בצורה המיטבית. זה התפקיד שלה בעונה ה-23 והיא עושה אותו היטב.
