כל מי שעקב אחר הקריירה של איתמר בן גביר עם תחילתה בירושלים של שנות התשעים, זוכר אותו כנודניק בכיין ופחדן. ואיתמר בן גביר לא השתנה. בשנתיים האחרונות ניפחו אותו קשת 12 ורשת 13 למימדי ענק ועכשיו גם תעמולת גוש-אנטי-נתניהו מסמנת אותו כדמון הגדול של מערכת הבחירות. זאת טעות וזה מסוכן
השנה הייתה 1994 ואיתמר בן גביר היה האפס הכי גדול בירושלים. הוא היה אז בן 17, אולי 18, ומדי יום כמעט היה מתייצב בכל מערכות התקשורת ומנג'ס לכל כתב חולף. במערכת עיתון "ירושלים" האפס הקטן אהב במיוחד להטריד את העיתונאי חיים ריבלין, אז כתב משטרה בתחילת דרכו, והיה מתיישב מאחוריו בזמן העבודה ומטריף אותו בהערות ביניים בלתי פוסקות.
כך זה נמשך מספר שבועות, עד שאחד מכתבי המגזין הפחות רגועים פשוט הרים את האפס מהעורף כמו שמרימים חתלתול מפורעש והשליך אותו דרך דלת המערכת, בצירוף שלל ברכות ותיאורים לגבי קבלת הפנים שיזכה לה אם ידרוך פעם נוספת באופן ספייס ללא הזמנה. בן גביר בכה עם נזלת, איים שיתלונן לעורך הראשי, למשטרה, למועצת העיתונות ולבית הדין הבינלאומי בהאג. באותו שבוע הותקנה מערכת אבטחה בכניסה למערכת ויותר לא ראינו את האפס הקטן.
נזכרתי בסיפור הזה בשנתיים שבהן הפך איתמר בן גביר לפוליטיקאי המסוקר ביותר בטלוויזיה, בפער ניכר משרים בכירים ומנהיגי מפלגות מבחינת זמן המסך שהוא מקבל. התקשורת המשודרת העלובה שלנו, ובעיקר קשת 12 ורשת 13, סללו את דרכה של הגזענות המשיחית אל המיינסטרים הישראלי בקמפיין לגיטימציה חסר תקדים. רינה מצליח ודפנה ליאל יכולות להיתמם כמה שעוזר להן לישון בלילה, אבל ברור שהאפס הבכיין ישב להן שנים על הווריד, בדיוק כמו שעשה בניינטיז, עד שהן התרגלו לזמזום המכוער שלו וקיבלו אותו כעובדה.
כל זה הכין את השטח למערכת הבחירות הנוכחית. אם תסתכלו סביב תראו רק את בן גביר. כל הקמפיינים של מפלגות גוש-אנטי-נתניהו עוסקים בו. גם בגוש-רק-ביבי השאלה המרכזית היא אם נתניהו יבגוד בו לטובת גנץ אחרי הבחירות או שמא יעניק לו את תיק המשפטים כדי להחריב סופית את הדמוקרטיה. כמעט ואפשר לשכוח שבן גביר לא השתנה מאז 1994 ונותר אותו ילד כאפות פחדן שצועק שהוא בעל הבית.
התעמולה שהופכת עכשיו את בן גביר לדמון הגדול של מערכת הבחירות, המפלצת שתאכל אתכם אם לא תצאו להצביע, מנפחת את האפס למימדי ענק. כל מי ששמע פעם על אפקט ברברה סטרייסנד מבין מיד כמה זה מסוכן. קמפיין ההפחדה ששם עליו את כל הפוקוס אולי יצליח להביא אנשים לקלפיות, אך במקביל מסמן אותו בדיוק בתור הסופרסטאר שהערוצים המסחריים מכרו לנו וגרוע מכך – מטשטש את העובדה שבצלאל סמוטריץ' אפילו יותר קיצוני ומסוכן ממנו, שלא לדבר על הליכוד שהפך למפלגה כהניסטית על מלא.
את נפנופי האקדח והלהג המתלהם של איש העוצמה היהודית היה אפשר וצריך להגחיך מזמן, בעיקר כשהן מגיעות ממי שהורשע בפלילים מספר פעמים, נפסל לשירות צבאי ותמך בארגון טרור. את התפלץ הזה אי אפשר יהיה להחזיר אל הביצה ממנה הגיח, אבל אפשר בהחלט להפסיק לסייע לו להתנפח ולזכור שגם אפס עצום מימדים של ממש הוא עדיין אפס.
עוד לפני שיש לבחירות האלה תוצאה מובהקת כלשהי, אם בכלל תהיה, ברור מי הוא המנצח הגדול בסיבוב הזה. את הקרדיט צריכים לקבל אנשי התקשורת שריאיינו אותו לאורך השנתיים האחרונות והיו לסייענים הכי מוצלחים שלו, כמו גם תועמלני המרכז-שמאל ששיחקו לידיים שלו, ובשבוע שנותר עד לקלפי מעט מאוד יכול להשתנות. דבר אחד חשוב להבין בתוך התקף החרדה המתמשך שהוא הבחירות לכנסת ה-24: איתמר בן גביר לא השתנה. הוא עדיין אותו ילד בכיין ודחוי שרוצה את כל תשומת הלב. תפסיקו לתת לו אותה.
>> התקשורת נגד הדמוקרטיה: מי אחראי לעלייתו של איתמר בן גביר