לקחתי חופש מהעבודה ומהמשפחה: כך נראה הלילה הראשון ב-GTA VI

אחרי 13 שנות המתנה ושלוש פחיות מונסטר, ביליתי שש שעות בווייס סיטי ובקושי התקדמתי בעלילה. בלי לירות באף אחד, בין דיג, שיפוץ הבית ושוטרים חכמים במיוחד, גיליתי יצירה סוחפת שמציבה רף חדש גם למי שלא נגע בקונסולה כבר שנים. ביקורת ראשונה ללא ספוילרים
טוב, פאק. חיכיתי לרגע הזה מלא זמן. אולי זה נראה קצת משונה שאדם בן 32 מתלהב ככה ממשחק וידאו, אבל ההמתנה הגיעה לקיצה ו-Grand Theft Auto VI סוף סוף יצא. כששיחקתי במשחק הקודם בסדרה, אי שם בימי הצבא, לא חשבתי לרגע שהמשחק הבא יגיע כשאני כבר נשוי עם ילד, על אחת כמה וכמה שהעבודה שלי תהיה לכתוב עליו.
>> לא רק לגיימרים: GTA החדש יגרום למיליוני אנשים לקחת חופש השבוע
אני זוכר את עצמי, כמו רבים אחרים, יושב מול האקסבוקס 360 בחדר בבסיס, עם טלוויזיה שבקושי עומדת בקצב וכמעט יוצא ממנה עשן, ומתלהב ממשחק ששינה את פני הגיימינג. היום אני אדם מבוגר, עם טלוויזיה 75 אינץ' ומחויבויות, ובכל זאת מצאתי את עצמי ממתין בציפייה דרוכה למשחק הכי מדובר בעולם, כאילו חזרתי 13 שנה אחורה. הכנתי את אשתי מראש שבשבוע הקרוב אבא בחופש, ניצלתי את יתרת ימי החופשה בעבודה וניתקתי קשר עם העולם החיצון. עכשיו אני מוכן לספר לכם על הרשמים הראשונים שלי מ-GTA VI.
המשחק החדש עוקב אחר ג'ייסון דובאל ולוסיה קאמינוס, ומתרחש בווייס סיטי ובשאר מדינת ליאונידה. הוא נפתח כשלוסיה נמצאת בכלא בעקבות שוד שהשתבש. בינתיים ג'ייסון מתגורר בדרום ליאונידה, בבית ששייך לבריאן (שאותו מגלם סטיבן רוט האדיר), סוחר סמים מקומי שג'ייסון מבצע עבורו כל מיני עבודות מפוקפקות, כמו גביית חובות.
רק לשם הבהרה: זאת ביקורת ללא ספוילרים, כי אני רוצה שתחוו את המשחק כמו שאני חוויתי אותו, בלי לדעת מראש את כל פרטי הסיפור. אני כן יכול להגיד שכבר מהרגע הראשון הייתה לי תחושה שאני משחק במשהו יוצא דופן. אחרי שש שעות בלבד, אני מתקשה לחשוב על משחק אחר שהרשים אותי ככה.
לפני כל דבר אחר, קשה להתעלם מסימן ההיכר של רוקסטאר שחוזר כאן בענק: הירידה לפרטים הקטנים. זה לא נגמר בלכלוך שמצטבר על הרכב אחרי נסיעה בבוץ, או בגרפיקה ובפיזיקה של המים. בכל פינה במשחק יש תחושה שמישהו חשב על הכול. אפילו בנהיגה הוסיפו את האפשרות לאותת.
דוגמה מצוינת נוספת היא מכניקת מאבק קטנה, אבל משמעותית, שמאפשרת לאויבים לתפוס אתכם ולנסות להשתלט עליכם. כדי להיחלץ צריך ללחוץ במהירות על כפתור, וזה יכול לקרות באמצע קרב פנים אל פנים, אבל גם כששוטר נכנס אחריכם לרכב כדי לעצור אתכם, ואתם צריכים להעיף אותו החוצה ולהמשיך בנסיעה. עכשיו, לא מדובר באיזו מכניקה מהפכנית שלא נראתה במשחקי וידאו, אבל רוקסטאר עושה בה שימוש כל כך יצירתי, שהיא מצליחה להפוך באמצעותה את הקרבות לדינמיים ומפתיעים הרבה יותר.
יש אפילו ספרים שאפשר לעיין בהם, ולמרות שמדובר בלא מעט מלל, זה לגמרי שווה את זה. הם פשוט מצחיקים, וחלקם אפילו מכילים סיפורים די מגניבים. זה יכול להיות רומן מלחמה שכתוב בצורה פומפוזית להחריד, או סיפור על עולם הפשע של ליברטי סיטי, המקבילה של ניו יורק, בשנת 2008, שבה התרחש GTA IV.
עוד דוגמה לתשומת הלב לפרטים היא המשטרה. בעבר הסתפקנו במערכת שמבוססת בעיקר על כוכבים, כשמדי פעם השוטרים היו מחפשים אחריכם. הפעם מדובר במערכת מורכבת הרבה יותר: לשוטרים יש מידע על המראה של הדמות, הבגדים שהיא לובשת, האם היא חמושה והאם היא פועלת לבדה. המשמעות היא שכדי להימלט מהחוק כבר לא תמיד מספיק להסתתר בסמטה ולחכות שהכוכבים ייעלמו. לפעמים תצטרכו להחליף רכב, בגדים, אביזרים ואפילו נשק.
החשש המרכזי שלי היה שהמערכת הזאת תהפוך את המרדפים למתישים מדי, אבל בינתיים נראה שרוקסטאר הצליחה למצוא איזון. עדיין אפשר לברוח מהחוק, ובסופו של דבר גם רמת המבוקשות דועכת עד שהשוטרים מפסיקים לחפש אחריכם. זה פשוט לוקח יותר זמן מאשר במשחקים הקודמים, ולכן גם מאתגר יותר. לשישה כוכבים עוד לא הגעתי, אבל האמת היא שגם לא ממש הרגשתי צורך.
יש אינספור תקריות שאפשר להיתקל בהן בליאונידה, ממפגש אקראי עם השכנה המבוגרת שמפלרטטת איתכם ועד לחנות משקאות שמחזיקה ציפורים אקזוטיות לא חוקיות. לא משנה לאן אני הולך במפה, תמיד נדמה שיש משהו לעשות. למעשה, לאורך שש השעות שבהן שיחקתי הלילה בקושי התקדמתי בעלילה. בעיקר חקרתי את העולם שסביבי. עד כה הספקתי לצלול, ללכת קצת מכות עם כנופיה שהסתכסכתי איתה, לצפות בטלוויזיה ואפילו לשחק במשחק וידאו בתוך משחק הווידאו. הספקתי גם לשפץ קצת את הבית ולצאת לדוג, וכל זה מבלי לדרוס זונות או לפתוח בירי באמצע הרחוב כמו איזה פסיכופת.
אפשר להאשים את הגיל. פעם היה לי הרבה יותר כיף ליצור מרדפים מטורפים וחסרי כל פרופורציה ברחבי לוס סנטוס, וייס סיטי או ליברטי סיטי, והיום זה כבר פחות מעניין אותי. אבל רוקסטאר, לפחות בתחילת המשחק, גם לא ממש דוחפת לשם. יש אקשן ויש מרדפים, ואפילו רפרנסים לתרבות הפופ, כמו רגעים שמזכירים את "טייגר קינג", אבל בשלב הזה המשחק עדיין לא מעודד אתכם להיות טרוריסטים. מי יודע, אולי זה יגיע בהמשך. עד כה הצלחתי להימנע יפה מספוילרים, אז אני באמת לא יודע. מה שאני כן יודע הוא שיש כאן כל כך הרבה מה לחקור, שאני רוצה לחוות את העולם הזה במלואו, גם אם זה אומר שבין משימה למשימה אני פשוט נוסע לאט לאורך קו החוף, עם רדיו פתוח, ומביט בים.
ומה לגבי המשחקיות, אתם שואלים? ובכן, שיחקתי בעיקר עם ג'ייסון, אבל מהמעט ששיחקתי עם לוסיה אני כבר יכול להגיד שהיא מרגישה לא פחות מסוכנת ממנו. ג'ייסון הוא דמות מעניינת: מצד אחד הוא חביב מאוד, מצד שני הוא עושה רושם של טיפש, ומצד שלישי יש מעין ערפל סביב העבר שלו, שמצליח להעניק לו מורכבות מסוימת. מבחינת התנועה הוא קצת יותר כבד מלוסיה, אבל נראה שרוקסטאר שיפרה משמעותית את האופן שבו הדמויות זזות. התנועה מרגישה ריאליסטית מצד אחד, אבל לא מסורבלת או מתישה מצד שני.
לוסיה זריזה יותר, ונראה שלפחות לפי האופן שבו היא הולכת מכות, היא יודעת דבר או שניים על אמנויות לחימה. השחקנית שמגלמת אותה, מאני ל. פרז, מצליחה להפוך אותה לדמות חסרת פחד, שלפעמים יכולה להיות גם מאיימת למדי. לטעמי, זה חלק ממה שגורם לה להרגיש לא פחות חזקה מג'ייסון.
גם מערכת הירי עובדת חלק, ואם אתם מתקשים לכוון עם ג'ויסטיק, אפשר להגביר את הסיוע בכיוון האוטומטי. הנהיגה עברה שדרוג משמעותי ומרגישה חלקה מאי פעם, לפחות כשאתם נוהגים ברכב המתאים. אם תנסו לנסוע ברכב שלא מתאים לסוג הכביש, אתם בהחלט תרגישו את ההבדל. למרבה המזל, יש כמות פסיכית של רכבים במשחק הזה, כך שהרכב המתאים כמעט תמיד נמצא בקרבת מקום. רק תשתדלו לא להיתפס כשאתם לוקחים אותו.
עם זאת, אני חייב להגיד שיש עדיין כמה דברים קטנים שדורשים פוליש. למשל, אין חוקיות ברורה לשימוש ברמקול של השלט. באופן אישי אני אוהב כשמשחקים עושים בו שימוש בטוב טעם, אבל כאן, כשהטלפון מצלצל, הצלצול נשמע מהשלט בעוד שהדמות שמדברת איתי בטלפון נשמעת מהטלוויזיה. משהו בחוסר העקביות הזה פוגם מעט בתחושת ההיטמעות בעולם.
גם עורך התמונות של המשחק מרגיש לפעמים לא מספיק מפותח. לא מדובר במשהו שדורש יותר מדי עבודה, רק לאפשר מצלמה חופשית ולהוסיף עוד כמה פילטרים שלא נלקחו ישירות מהמשחקים של ספיידרמן. אלה כמובן דברים זניחים יחסית, אבל דווקא משום שכמעט כל מה שחוויתי עד כה מרגיש כל כך מלוטש, גם הפגמים הקטנים ביותר מתחילים לבלוט. אלה המחירים של סטנדרטים גבוהים.
אני מאמין ש-GTA VI הצליח להציב רף חדש למשחקי וידאו, ואני לא בטוח שמישהו יצליח להתקרב אליו בשנים הקרובות. זה לא רק הכסף שהושקע בו, לא רק הנוסטלגיה ולא רק השם המוכר. זאת יצירה שמצליחה לייצר חוויה כל כך עשירה וסוחפת, שאני מתקשה לחשוב על משהו שדומה לה כיום בשוק. משחקים אחרים שירצו לתמחר את עצמם בסכומים כאלה, כ-320 שקלים לגרסת הבסיס וכ-400 שקלים למהדורת Ultimate, יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי להצדיק את המחיר.
אבל עד שזה יקרה, תעשו לעצמכם טובה: אם אי פעם שקלתם לקנות קונסולה, זה הזמן. גברים, נשים, מבוגרים, גם מי שלא נגע במשחק וידאו כבר שנים – קחו לעצמכם רגע להיכנס לליאונידה, ותאמינו לי, יהיה לכם קשה מאוד לצאת.
עכשיו סלחו לי, אני אחרי לילה לבן בווייס סיטי ושלוש פחיות מונסטר. הלכתי לשטיפת קיבה.