הדר פרג'ון

העתיד של: המוזיקה
למה בעצם? היינו שמחים לסמן כרגע את פרג׳ון כהבטחה ולקחת קרדיט בעוד כמה שנים כשהיא תככב בכל הבמות הכי גדולות, אבל האמת היא שזה לא חוכמה. כל מי שיש לו שתי אוזניים, צמד עיניים ושכל יכול לזהות שהיא הדבר הבא. יחסית למוזיקאית, פרג׳ון התחילה מאוחר אבל מדביקה את הקצב במהירות שיא – אחרי אלבום בכורה מצוין, גם אם עדיין לא מגובש במאה אחוז, שיצא במהלך השנה העברית האחרונה, היא כבר שיחררה סינגל מהפרויקט הבא בסגנון דריל עברי שכונתי מדבק ונראה שמצאה את הסאונד שלה. עוד רגע והיא כבר בפלייליסט של כולם. (מתן שרון)
עקבו אחריה באינסטגרם

>> המקיימים: 11 בוגרי רשימות "המבטיחים" שהכי הצליחו
>> השנה הבאה מתבשלת: 10 השפים הכי מבטיחים בתל אביב

בר כהן

העתיד של: הקולנוע
למה בעצם? השם בר כהן מעורר עניין במעגלים של קולנוע סטודנטיאלי כבר איזה זמן בזכות "ריקוד חסידי" – סרט שיצרה במהלך הלימודים באוניברסיטת תל אביב, שהוקרן בפסטיבלים בעולם ואפילו נכנס לשורטליסט של פרס ה-BAFTA לסטודנטים. השנה כהן עשתה צעד ענק קדימה – סרט הגמר שלה, "בין לבין", זכה בתחרות הישראלית של הפסטיבל לסרטי סטודנטיות וסטודנטים. ברור לגמרי למה – מדובר בסיפור חכם ורגיש על המפגש בין צעירה למודת אכזבות לבין גבר שהכירה לפני שיצאה מהארון הטרנסי, וכהן מצטיינת בו בשלוש חזיתות – בימוי, כתיבה ומשחק. כמעט במקביל לזכייה עלה לאוויר קמפיין פורץ דרך שהיא השתתפה בכתיבתו – קמפיין חודש הגאווה של Google ופרויקט גילה להעצמה טרנסית, שהתמקד בתעסוקה שוויונית של א.נשים על הקשת הטרנסית. עם נקודת מבט חשובה מאין כמוהה, וכישרון בלתי ניתן לערעור, אין לנו ספק שמצפה לה עתיד מזהיר כיוצרת, במאית – וגם שחקנית, אם תרצה בכך. (נעמה רק)

צילום: מתוך הסרט "ריקוד חסידי"

בלסינג אפריפה

העתיד של: הספורט
למה בעצם? אלוף מגיל צעיר. האתלט שנולד בתל אביב, בן להורים מגאנה, רק בן 18 וכבר עושה כותרות בכל העולם עם הזכייה באליפות העולם עד גיל 20 בריצת 200 מטר (עם תוצאה שהיא השלישית בהיסטוריה באליפות הזו). מאז אסתר רוט שחמורוב לא ידענו הישגים בתחום האתלטיקה, ואפריפה, עם ההיסטוריה המפותלת שלו ותחושת רעב אדירה, מסתמן כמי שעשוי לפרוץ דרך – ואולי להיות האתלט הישראלי הגדול ביותר. (אבישי סלע)

רוץ בן סוסים, רוץ ודהר. בלסינג אפריפה. (צילום: מתוך האינסטגרם @ramat.gan_edu)

איזבלה וולובניק

העתיד של: האמנות
למה בעצם? כמה אמניות יכולות להגיד שהן הציגו במוזיאון עוד במסגרת לימודי התואר הראשון שלהן? איזבלה וולובניק היא כנראה אחת היחידות שהציגו במוזיאון חיפה עוד לפני שסיימה לימודים במדרשה, ובמהרה נחטפה ע"י גלריה רוזנפלד שבה גם הספיקה כבר להציג לא מעט. וולובניק היא הכי אמנית בת זמננו שיכולה להיות: שורשים רוסיים, לוק מדהים, פמיניזם פוסט פוסט מודרני, כישרון על. אנחנו מכירים אותה בעיקר הודות לציורים שלה שמככבות בו לא מעט כלבות (אמיתיות ומטאפוריות) אבל גם באמצעות הציורים היא משחקת על הציר שבין מקור לחיקוי, בין עותק בודד לייצור המוני, בין ציור שמן לדימוי באינסטגרם. לאחרונה (כך מראה חשבון האינסטגרם שלה) גם החלה לייצר פסלים תלת מימדיים ובואו נגיד שיש למה לחכות. (רעות ברנע)

קיד קוקו

העתיד של: חיי הלילה
למה בעצם? הוא רק בן 22, אבל קיד קוקו/קידנאפ קוקו/ רועי בן צבי כבר מזיז חצי עיר בכל שעות הלילה. עם בסיס בית האהוב של בית רומנו, קוקו ביסס לעצמו סגנון נגינה חוצה ז'אנרים שיכול להרקיד מסיבה מכל סצינה, ותמיד לשלוף חפירות מדויקות שאף אחד אחר לא היה מביא. לצד סקילז על הפטיפונים (דבר שקצת נשכח אצל הרבה די.ג'ייז) ותשוקה ניכרת למציאת מוזיקה מזיזה – וחשוב מזה, מזיזה מוזר – קוקו הולך להשתלט לכם על כל פינה שירצה בחיי הלילה. (מתן שרון)
עקבו אחריו באינסטגרם

נועם כהן

העתיד של: התקשורת
למה בעצם? אתם יכולים אולי לחשוב שמדובר בנפוטיזם כי אנחנו מכירים את נועם כהן מהימים שהיתה כתבת צעירה בטיים אאוט, אבל האמת היא שהעובדה שזכינו לראות אותה עובדת אצלנו רק עזרה  לנו לגלות עד כמה רחוק היא הולכת לצמוח בעולם התקשורת. אחרי שהתמקמה ביציבות בתפקיד עורכת תרבות ב-N12, עם לא מעט הופעות מדויקות על המסך, ועם הידע של כמה מוכשרת ומקצועית היא – אין לנו ספק שאם רק תרצה (ובעולם התקשורת זה לא מובן מאליו), היא יכולה להגיע לאן שרק תרצה. (מתן שרון)
עקבו אחריה באינסטגרם

נועם כהן. צילום מסך/ קשת 12

רועי שלה

העתיד של: הסטנדאפ
למה בעצם? יש אנשים שקומדיה היא בעצמותיהן. שאוכלים, שותים ונושמים קומדיה. הקומיקאי הצעיר רועי שילה הוא אדם כזה. שילה הוא מכונת פאנצ'ים, שפועל מתוך ידע רב על איך קומדיה עובדת (משיחות אישיות איתו, הוא באמת מכיר כל קומיקאי וקומיקאית) ומצליח להתאים את האבחנות הקומיות שלו, על נושאים מגוונים מתכניות טלוויזיה ישראליות לאגדות עם, לכל קהל, מההיפסטרים באוזן בר לקהל החוץ-תל-אביבי של הקומדי בר. יש לו אנרגיה בלתי נגמר, רצון עז להצחיק את הקהל, ולמזלו גם את הכלים לעשות את זה. (יונתן עמירן)
עקבו אחריו באינסטגרם

רועי שילה. צילום: יונה קפלן (מתוך עמוד האינסטגרם @royshilo)

אורי בירגר

העתיד של: הקולנוע
למה בעצם? בוגר בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב, התמקצע כעורך (בין השאר של הסדרה "משיח"). שני סרטים קצרים ויפים שכתב וביים מסמנים אותו כקולנוען מבטיח בעל חותם תמטי וסגנוני. "טיול לילי" (זוכה פרס סרט הסטודנטים הטוב ביותר בפסטיבל חיפה 2021) ו"אשת לוט" (ציון לשבח בפסטיבל ירושלים 2022) הם ואריאציות על אותו נושא. שניהם מספרים בשפה קולנועית אינטימית וחושנית על גיבורים (נער ואם) שנוסעים רחוק מהבית ומוצאים עצמם נבהלים מהפנטזיות האירוטיות של עצמם. יהיה מעניין לראות לאן ימשיך מכאן. (יעל שוב)
עקבו אחריו באינסטגרם

אורי בירגר. (צילום מתוך עמוד האינסטגרם birgeron)

GENISH

העתיד של: הטכנו
למה בעצם? ישנם ילדי פלא רבים בסצנת הטכנו הישראלית, אבל בשנה האחרונה גניש מתבלט ביניהם כמו יהלום בין אבני חן וכובש לעצמו קהל נאה בקרב קהילת מסיבות הטכנו "חשמליקו". בניגוד לרבים מבני דורו הוא לא רק משחק עם הכפתורים של הקונסולה ומקווה שמשהו יסתדר; גניש עושה מוזיקה בעצמו ושיחרר כבר טראקים עם חותם יחודי בלייבלים כמו Rebirth ו-Blue Shadow. הוא מלהטט בין הקונבנציות של הטכנו לסאונד אורגני וטראנסי, לפעמים מינימליסטי, תמיד אקלקטי, ואם מאזינים היטב או רוקדים כמה שעות אפשר כמעט לחוש בפוטנציאל פיזית. והוא רק מתחיל. (ירון טן ברינק)
עקבו אחריו באינסטגרם

אוסקר גלוך

העתיד של: הספורט
למה בעצם? הכישרון הגדול של מכבי תל אביב זרח כמעט ממשחק הבכורה, ואחרי אליפות אירופה לנוער (כולל שער נגד אנגליה בגמר) ופתיחת עונה פנטסטית בליגה, מסתמן כמו הדבר הבא בכדורגל הישראלי. כולנו קצת למודי ניסיון רע מכשרונות שהלכו לאיבוד, אבל התחושה היא שגלוך הוא הדבר האמיתי – ואת זה רואים כמעט עם כל נגיעה בכדור. הטכניקה, הבעיטה המדויקת לשער ובעיקר תחושת הציפייה שהוא מעורר אצל האוהדים – מעידים שמתפתח כאן סיפור גדול. (אבישי סלע)

ליעד מאיר

העתיד של: המוזיקה
למה בעצם? קודם כל ולפני הכל, הכי חשוב זה להקפיץ ת'רגל. רצוי, לפי הקצב. להיט הרחובות המטורף הזה חצה גם לכמה רחבות ובאופן נדיר לראפ בעברית, מצליח להרקיד בכל מסיבה שתזרקו אותו. ליעד מאיר סומן כהבטחה עוד בדוקו-ריאליטי הנשכח "ביטים", אבל אז הוא היה נער בן 16 שעדיין התווכח עם ההורים כדי ללכת להופעות. עכשיו, אחרי שצלח את האתגר הגדול ביותר למוזיקאי ישראלי (להמשיך לעשות מוזיקה אחרי הצבא), הוא חזר בכל הכח עם מספר סינגלים נפלאים, סאונד משלו שמצליח לייצר דריל בעברית, פלואו מטמטם (או של טמבל) וסטאר קוואלטי טבעי. תכינו את הרגליים שלכם, הן עומדות לקפוץ. (מתן שרון)
עקבו אחריו באינסטגרם

הראל ליסמן

העתיד של: משחק
למה בעצם? בוגר "בית הספר לאמנויות הבמה – סמינר הקיבוצים", נראה ונשמע כמי שנולד לבמת המחזמר. הוא התברך בקול יפה להפליא, מתנועע כמו רקדן, וזה לא מזיק שהוא גבוה ויפה תואר. ב"הסוף" בצוותא הוא גונב את ההצגה מהכוכבים הגדולים ממנו בתפקיד עוזרו של המוות, וב"לעבור את הקיר"בבית ליסין הוא רוקד מאחור כחלק משורת המקהלה, עד הסצנה שבה הוא שר שיר אחד בלבד שמזניק את ההצגה אל על. ב"רנט" המועלה במרכז ענב הוא סוף סוף זז למרכז הבמה בתפקיד טום קולינס שמתאהב עד כלות באיינג'ל חולה האיידס. אופרת הרוק של ג'ונתן לרסון חוזרת לבמה באוקטובר אז אם עדיין לא גיליתם את הכוכב הבא של סצנת המיוזיקלס יש לכם הזדמנות. (יעל שוב)
עקבו אחריו באינסטגרם

תרבות של סולידריות

העתיד של: האקטיביזם
למה בעצם? הקורונה לא עשתה לנו הרבה דברים טובים, אפשר כבר לומר במבט לאחור, ולא יצאנו ממנה מחוזקים או חכמים יותר. דבר אחד טוב כן קרה: תרבות של סולידריות. בשיאה של המגיפה חברו יחדיו כמה עשרות אנשים, רובם אנשי תעשיית התרבות המושבתת, והקימו גוף שסייע בזמן לאלפי קשישים, מבקשי מקלט, אימהות חד הוריות, נשים בזנות, משפחות בסיכון ובעצם כל מי שהיה צריך סיוע. השנה הם השתלטו על ספייס בבית רומנו והקימו בו את "בית של סולידריות", מרכז תרבות ואקטיביזם להפצת ערכי הסולידריות ומנוע לשלל פעילויות קהילתיות. לא רק שמרשים לראות איך הרעיון הזה צמח בשנתיים, מרגש לחשוב מה עוד יצא ממנו בעתיד (ירון טן ברינק)
עקבו אחריהן באינסטגרם

עלמה בק, ממייסדות "תרבות של סולידריות" (צילום: איליה מלניקוב)

כרמל דנגור

העתיד של: החדשות
למה בעצם? אין יותר עיתונות בטלוויזיה, אנחנו אומרים את זה שוב ושוב, מעבירים לכאן 11, נתקלים בכרמל דנגור ומבינים שדיברנו שטויות. בגיל 25 דנגור היא כבר עיתונאית ותיקה למדי, כבר ארבע שנים ככתבת השטחים של התאגיד (ומדי פעם גם כמבזקנית מצוינת), תפקיד אליו הגיע אחרי כשנה ככתבת השטחים של גלצ, תפקיד אליו הגיע לאחר כהונה ככתבת "במחנה". המסלול הזה הפך אותה לעיתונאית מאוד רצינית שלא חוששת לגעת במורכבויות של החיים בשטחים ובנושאים הכי קשוחים, ומגלה גם יכולות דוקומנטריות מבטיחות (צפו בסדרה שלה "גבעת הנערות"). היא ורסטילית כמו שהרבה עיתונאיות בכירות ממנה על המסך היו מתות להיות, הולכת ומבשילה כמולטי-טאלנט בתחום האקטואליה ועשויה להפוך לשם מוכר בכל בית כבר בטווח הקרוב. (ירון טן ברינק)
עקבו אחריה בטוויטר

כרמל דנגור. צילום מסך/ כאן 11

אל ים קנצפולסקי

העתיד של: הספורט
למה בעצם? אחרי תקופה ארוכה של דשדוש במים עכורים, הפועל תל אביב יוצאת מזה דרך מחלקת הנוער שלה. קנצפולסקי, בן למשפחת אצולה תל אביבית, הוא בכיר בניה שכרגע משחק בהפועל ואחרי קיץ של מאבקים גם חתם על חוזה חדש בקבוצת נעוריו, תוך שהוא רוכש מקום של קבע בהרכב. ואפשר לראות את זה גם כשהפועל ת"א פתחה את העונה לא טוב. (אבישי סלע)

Made in TLV

העתיד של: חיי הלילה
למה בעצם? לירז לוינסון ואביב בנס, שמוכרים יותר בעולמות הטכנו כ-Made In TLV, כל כך חמים ומבעבעים לפני פריצה שקיים חשש להחמרה בהתחממות הגלובלית. כשהם לא משתלטים על עמדות די.ג'יי בארץ ובעולם הם עובדים באולפן על המוזיקה שלהם, כמו גם על רמיקסים ואדיטים (חפשו את הרמיקס הכיפי ל"חלליות"), והגיעו עד שיתוף פעולה עם ראמפה בלייבל הנחשק קיינהמיוזיק. השבוע הם הוציאו את Rambo, סינגל חדש, היפנוטי וחסר רחמים שמכוון לרחבות גדולות ופסטיבלי ענק, ויש סיכוי טוב מאוד שזה בדיוק המקום אליו Made In TLV הולכים. (ירון טן ברינק)
עקבו אחריהם באינסטגרם

אנסטסיה גורבנקו

העתיד של: הספורט
למה בעצם? רק בת 19, ולא מפסיקה לשבור תקרות זכוכית. בעוד מקצוע שבו אנחנו לא טובים בדרך כלל, השחיינית הישראלית מחזיקה כבר בשתי מדליות זהב באליפויות העולם, ובאולימפיאדת טוקיו רשמה שני גמרים (הישג יוצא דופן לשחיינ/ית ישראלית). מעל הכל, כשאתה מביט עליה – לא רק בתוך הבריכה, אלא גם בראיונות ובכל מה שמסביב – אתה מזהה ביטחון עצמי ושלווה אמיתית, דברים שלא היו להרבה ספורטאים שלנו בעבר. בעוד שנתיים תגיע אולימפיאדת פריז, ואנחנו כבר לא יכולים לחכות. (אבישי סלע)
עקבו אחריה באינסטגרם

אנסטסיה גורבנקו. צילום: @roco_runs. מתוך עמוד האינסטגרם של אנסטסיה גורבנקו

נועם סובוביץ

העתיד של: הדוקו
למה בעצם? הסיפור של נועם סובוביץ' יכול לפרנס סדרת דוקו בפני עצמו – חוזר בשאלה, דוגמן לשעבר, בוגר החוג לקולנוע, שחקן, עורך תוכן ועורך וידיאו, אבל מסתמן שיותר מהכל – יוצר דוקו. בינואר עלה בהוט8 סרטו המצוין "נקודת מפנה" שחוזר אל המשחק ההיסטורי בין נבחרת ישראל וקבוצת בורוסיה מינשנגלדבך, משחק שתרם בדיעבד הרב לנרמול יחסי ישראל-גרמניה בשנות השבעים, סרט שמבוים ומתוסרט בתנופה ובהשראה. בקרוב אמורה לעלות ב-yes דוקו סדרת הבכורה שלו, "הדוגמנים", שבה הוא חוזר אל עולם הדוגמנות שעזב ועוקב אחר חמישה דוגמנים גברים, ומבטיח לייצר תמונה מרתקת ומטרידה של עולם האופנה והדוגמנות הגברית. אל תתפלאו אם הוא יקיים  (ירון טן ברינק)
עקבו אחריו בטוויטר

מרב קמל וחליל בלבין

העתיד של: האמנות
למה בעצם? מרב וחליל הם הפאוור קאפל של עולם האמנות המקומי. הם זוג, בעבודה ובחיים, אם כי מדי פעם מחלטרים בפרויקטים יחידניים. הם מוכרים ומוערכים (ובצדק) בעיקר הודות לבובות הטקסטיל הרכות שלהם, כאלה שממבט ראשון נראות חמודות, תמימות ואביזר חובה בחדר של הילדים שלכם, ובמבט שני הן מקריפות, מצחיקות ואולי הדבר האחרון שתרצו שהילדים שלכם יחשבו עליו. יש בהן רגש, ואלימות, והומור, ובולבולים, ומה בעצם אנחנו צריכים עוד בחיים. בשנים האחרונות סיימו רזידנסי בארטפורט, נכנסו לאוסף הקבוע של מוזיאון ת"א, הציגו ברחבי העולם וזכו לייצוג של גלריה ברוורמן (שמייצגת אמנים.ות כמו עילית אזולאי, דוד עדיקא ואחרים). יש להם עוד ארסנל שלם מלבד הבובות, ויש כנראה עוד הרבה הפתעות שמחכות לנו באדיבות הצמד הזה.

מרב קמל וחליל בלבין ׁ(צילום: דין אהרוני רולנד)