galshmu
"הסודות של איידה": סיפור עוצמתי על מדיניות ההגירה הישראליתדרמה אנושית מתעתעת ומכמירת לב, שמבהירה שעדיין לא גמרנו לספר את סיפור השואה
לבמאי הסרט יש דוד המתגורר במושב ידידיה. דוד יצחק בן ה־68, איש שמח וטוב לב, יודע שאומץ בילדותו ושאמו הביולוגית מתגוררת בקנדה. הוא לא יודע שכולם חוץ ממנו יודעים שיש לו גם אח. אמו סיפרה זאת בסוד למשפחתו המאמצת, ונתנה להם תצלום שחור־לבן של משפחה עם שני ילדים קטנים בפיקניק ביום שמש. אלון שוורץ מאתר את האח האבוד בקנדה, והוא ודודו הנרגש יוצאים לפגוש אותו. כמו יצחק, שפסל נולד במחנה העקורים ברגן בלזן, לשם הגיעו ניצולי אושוויץ, אך גדל בוויניפג עם אביו ואמו החורגת ולא ידע שיש לו אח בישראל ואם בקנדה.
משצורף לסיפור, שפסל, שעיוורונו המולד תורם לחרדת הנטישה שלו, מתעקש להמשיך לחקור את תולדות המשפחה. "הסודות של איידה" הוא שילוב אפקטיבי של דרמה משפחתית וחקירה בלשית, המאיר פינה פחות מוכרת של החיים עם השואה. ארכיונים באמסטרדם ובמונטריאול מספקים חצאי תשובות ומעלים שאלות חדשות. ארבעת צלמי הסרט מתעדים כמה מפגשים משפחתיים מרגשים מאוד, אך מרב העניין העלילתי מופק מצפייה מודרכת באלבום תמונות מברגן בלזן, שמצליבה תמונות של אנשים שנראים שמחים עם כיתובים אישיים, וטווה באמצעותם סיפור על אודות אהבותיו של ניצול שואה בעל מצלמה. אישה שהכירה את איידה בברגן בלזן מוסיפה פרטי רקע על חיי הלילה במחנה ועל סוגי היחסים הבין אישיים שנוצרו שם על בסיס משותף של ייאוש והצורך לשרוד. אבל איידה עצמה נותרת חתומה בפנינו והודפת את כל השאלות.
מתקבל רושם שהיא מתעקשת לשמור את סודותיה קרוב ללבה גם היום פן יפגעו בילדיה האהובים שעליהם ויתרה, וזה שובר את הלב. הצצה למסמך רשמי המייצג את מדיניות ההגירה של ישראל תורמת לספקולציות ומוסיפה עוד מסמר לטרגדיה. אפשר היה לכוונן קצת חלק מהסצנות, אבל העוצמה המצטברת של הסיפור גדולה מכדי שנלין בקטנות.