היא סופרת, היא עורכת והיא המו״לית של הוצאת ״התחנה״ האיכותית, ועכשיו היא בדיוק נערכת לשבוע הספר, אז ניצלנו את הסיטואציה וסחטנו המלצות על פארק שאפשר ללכת בו בלי להגיע לשומקום, על מרכז מסחרי מרופט שמנצח את כל הקניונים ועל חוף שהוא תענוג אמיתי. בונוס: מרימות לספרים טובים ולשחר חסון!
>> אורנה לנדאו (כדאי שתעקבו) היא סופרת, עורכת ומו"להוצאת "התחנה". בשבוע הספר הקרוב (18.6-9.6) היא תעמוד עם הסופרים והסופרות שלה בדוכן ההוצאה ותקווה שלא תהיה לחות, אבל היא מנוסה מכדי להשלות את עצמה. היא תביא מאוורר.
>> בר סודי בפלורנטין ושוק שנשאר שוק // העיר של אמיל ברוקמן
>> הנוף היפה בעולם ומסעדה מעולה לאנשים עובדים. העיר של ישי שריד
>> מקומות של ירושלמים וצו הרחקה מהסינמטק // העיר של שאול אולמרט
הרבה מאוד שנים גרתי במרכז תל אביב, אבל כבר עשרים שנים בערך אני גרה צפונית לירקון וזאת הזדמנות נהדרת להזכיר שני דברים: האחד, שגם אנחנו בנאות אפקה, מעוז אביב, הדר יוסף ושכונות אחרים, גרים בתל אביב (ומשלמים ארנונה מטורפת!) ושגם פה יש מקומות אהובים ומקסימים. למשל:
1. גינת ברלין
האמת שהתלבטתי אם לספר על גינת ברלין משום שנדמה לי שהיא אחד הסודות היותר שמורים בתל אביב: גינה עירונית יפהפיה, גדולה וירוקה, עם מעין אמפיתיאטרון קטן באמצע (שאף אחד לא מעלה בו משום מה שום מופע). יש בה גינת כושר קטנה, ויש בה גם גינת משחקים קטנה, אבל בעיקר, זאת גינה שאין בה כמעט כלום. פעם בכמה שנים העירייה מציעה לתושבים לעשות בה כל מיני מהפכים גרנדיוזים – והתושבים אומרים לא. כי איזה תענוג זה שיש מקום שכולו יופי, ורובו שקט, גם בעיר.
>> קהילת ריגה 16 תל אביב
2. שכונת מעוז אביב
שכונה שמוכיחה שהתושבים עושים את המקום. לכאורה – שיכונים כמו בכל עיירת פיתוח שכוחת אל. בפועל, שכונה תוססת, חמה ותומכת. אני לא גרה במעוז אביב (רק בסמוך) אבל מתפעלת תמיד מהספריה הקהילתית, מהגינה הקהילתית, מהקומפוסט (הקהילתי?) ובקיצור – מאווירה של שכונה של פעם. בסבב המלחמה האחרון יצא לי לפקוד את מקלטיה המרובים של מעוז אביב שבכולם התושבים נהגו באדיבות ובנעימות זה בזה ובעוברי אורח כמוני. אנקדוטה מצחיקה: אמרו לי שהשכונה משמשת אתר צילומים לגרסה חדשה של שכונת חיים. בזמנו, בשיר הפתיחה אמרו משהו כמו, "זאת לא שכונה של עושר, זאת לא שכונה של עוני". כמו תל אביב בכלל, אני חוששת שזה לא מדויק.
3. פארק הירקון
בטח אמרו את זה קודם לפני, אבל באמת זה לא משנה. אין שבוע שאני לא עושה הליכה בפארק ונהנית מהציפורים, מרעש המים, ומהאפשרות ללכת וללכת ולא להגיע לשום מקום.
4. מרכז ברודצקי
עוד מקום שלכאורה נראה ישן ומרופט, ולפעמים אני פוחדת שזה רק עניין של זמן עד שישפצו אותו, אבל מדובר בפנינה של המרכזיים המסחריים, שלטעמי לוקחת את רוב הקניונים ומרכזי הקניות בהליכה. חוץ מזה שיש שם חנות ספרים משומשים נהדרת (בוקשוק), חנות סדקית ענקית, וגם חנות נעליים מוצלחת וירקן – מדובר בפנינה קולינרית אמיתית:קפה ביתא,M25,לחמים,הגלידה הסיציליאניתועוד ועוד.
>> ברודצקי 17 תל אביב (רמת אביב הישנה)
5. חוף הצוק
אי אפשר בלי הים. חוף הצוק, ללכת בתוך המים או להרצליה מצד אחד, או לתל ברוך מהצד השני. תענוג אמיתי.
מקום לא אהוב בעיר:
עירייה יקרה: מה קורה ברחוב ורשה? אני לא יודעת אם שמתם לב אבל מדובר בכביש טבעתי חד-סטרי שמקיף את כמעט כל הדר יוסף, כולל את בית הספר היסודי של השכונה. בכביש הטבעתי החד נתיבי עוברים (בדוחק) אוטובוסים וכמובן מכוניות זבל ומכוניות רגילות. בשנתיים האחרונות פונו כמעט כל הבתים הדו-קומתיים הקטנים לטובת רבי קומות ענקים. נכון שחולדאי חולם על היום שבו כל זקנה בת 70 תטוס על הקורקינט שלה ברחובות עירנו אבל עד שזה יקרה – איפה אמורים לחנות ואיך אמורים לצאת ולהיכנס לשכונה מרחוב שנוספו לו מאות יחידות דיור? כדאי לחשוב על זה.
השאלון:
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני אוהבת את שחר חסון. הייתי בהופעות שלו פעמיים, והתגלגלתי מצחוק. זהו. אמרתי את זה.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
כמו"לית והעורכת הראשית שלהוצאת "התחנה"אני כמובן פוגשת בהמון כתבי יד וגם בסופרים רבים. בעיני עצם הרצון של כל כך הרבה אנשים מוכשרים להמשיך לכתוב, להשפיע וליצור – הוא בעיני מעורר השראה. אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה אלמלא העבודה שלי, אלמלא הסופרים שאני פוגשת בסדנאות ובריטריטים, שגם כותבים ספרים נפלאים שאיכשהו גורמים לי להאמין שעוד יהיה טוב. אני רוצה להזכיר שניים: ספר עיון –"לוחמות" מאת אילה דקל, 20 מונולוגים של לוחמות במלחמת השבעה באוקטובר. מזמן לא התרגשתי ככה במהלך עריכה; וגם – ספר פרוזה"אגדת עטרה" מאת דפנה ברשילון. מבט רענן על חלוציות וזיכרון. נפלא.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אנחנו לפני בחירות. אני חושבת שבעת הזאת צריכים לתרום למען ארגונים שיקדמו את האג'נדה הרצויה לנו בבחירות הקרובות.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
הוא יהיר, מעצבן, וכנראה ממש חושב שיש לי כוח לנסוע עכשיו על קורקינט או אופניים לכל מקום, אבל אפילו שהוא חי בסרט, רון חולדאי שומר על העיר הזאת, כל השנים ובעיקר בשנים האחרונות הקשות, כאי של ליברליות, יצירתיות ועשייה. כל הכבוד לו.
מה יהיה?
הלוואי שתל אביב תמשיך להיות תל אביב. הלוואי שכל מדינת ישראל תהיה כמו תל אביב – פלורליסטית, תוססת ומתחדשת.