לאהוב טבע בעיר זו בעיה, אבל יש פתרון. העיר של איציק ג'ולי

לאהוב את הטבע ולגור בעיר זאת בהחלט בעיה, אבל פארק המדרון בדרום יפו הוא אולי אחת הפעולות המיטיבות שנעשו בעיר – לתושבי יפו ובכלל. האפשרות לשבת על גבעות ירוקות שנושקות לים ולהינות משקיעות ורוח היא אחד הדברים שמכניסים כל פעם מחדש רענון אדיר. אז אם יש לכן ספר, כלב או סתם בא לכן ללכת, אפשר פשוט לתת לעצמכן להיבלע בתוך הירוק. אם תגיעו עד הקצה – אל דאגה, זה לא כזה רחוק – אפשר לעבור בקלות לחוף הים לטבילה מרעננת.

אפשר להתחיל כאן את היום עם קפה שאותו אפשר ללגום למול הים צמודים לחומה כשהגלים מתנפצים עליה. אפשר גם לסיים את היום עם שמש ישירה לתוך העיניים, כשמאחור מזדקפת העיר העתיקה של יפו, בצד הנמל שמתחדש ומתחדש ומתחדש. אז קחו קפה ותלכו לאיבוד בסמטאות או שתעלו למעלה את השבילים, עם ספסלים שמשקיפים לנוף הכי מדהים בתל אביב. כלומר, ביפו.
רציף העליה השניה 1א, יפו

תמיד מרגש מחדש לראות את הפעילות המגוונות שמתקיימת במקום הזה, לראות ולשמוע את החיבורים שנוצרים בין הילדים והים שנשקף קרוב מסמן תמיד אופק אפשרי. ויש גם מכון כושר שמשקיף לים, וספרייה מעלפת. אפשר להמשיך מכאן במדרגות, סטייל משהו אירופאי, היישר לתוך החוף.
קדם 109, יפו

אם הולכים על חוף גבעת העלייה עד הקצה לכיוון בת ים מגיעים לחוף מעט נסתר ואפשר להרגיש קצת בשום במקום. מגבת וספר וזהו, ואתם זרוקים אי שם בעולם כשעיר שלמה נושפת מאחור אבל לא מורגשת. אחר כך חוזרים לאט וברוגע ויושבים לבירה מול הים בקאסיס. אלה ימים שבהם הזמן והמקום מתערבבים ומייצרים חוויות שלא דומות לשום דבר אחר. יש כאן משהו שמאפשר בעיקר בימי חול שקט יפואי שהעבר והעתיד נעצרים לכדי הווה מתמשך.

אחד מבתי הקפה הראשונים ביפו, שמרגיש קצת כמו ספרייה מלאה בספרים בעברית וערבית. תמיד נעים וטעים להתחבא שם ולעבוד. אפשר לאכול מהתפריט הטעים של המקום ולשוחח בשתי שפות, לשמוע ערבית ועברית מתערבבות ולחוש את הקירבה הלשונית שפותחת את הלב לאפשרויות.
יהודה מרגוזה 33