הפוך, גוטה, הפוך

על רצף אסונות הטבע, האתגרים ונתוני העוני החמורים בהיסטוריה של בנגלדש, 24 באפריל 2013 הוא נקודת ציון משמעותית. באותו יום התמוטט בפרבר הבירה דאקה בניין "הרנה פלאזה", והותיר אחריו יותר מ־1,130 הרוגים ומספר כפול של נפגעים, במה שנחשב לאסון הגדול ביותר בהיסטוריה של תעשיית הביגוד.

ההרוגים והפצועים, עובדי מפעלי טקסטיל וילדים ששהו במעונות בבניין, הם קורבנות של שחיתות שלטונית ומחדלים מקומיים. למרות האזהרות שהתקבלו בנוגע לבטיחות הבניין ואף שחלק ממנו החל להיסדק, אולצו העובדים שפונו יום לפני הקריסה, על ידי בעלי המפעל, לשוב לעבודה בבניין. השלטונות, מצדם, לא השקיעו מאמצים גדולים באכיפת תקני הבנייה, וכנראה חיפפו במיוחד עקב קרבה אישית לבעלי הנכסים המעורבים.

עם זאת, ולמרבה הצער, האסון הזה הוא במידה רבה רק נקודת שפל סמלית נוספת למציאות בבנגלדש ובאזורי עוני אחרים. חלקם, בעיקר אלו שבדרום אסיה, מתפקדים כבתי החרושת של העולם העשיר. שורשי מציאות זו נטועים בהיסטוריה של יחסי הכוחות הפוליטיים הגלובליים ומושפעים גם מהפרקטיקה הניאו ליברלית, השלטת בעולם ובתרבות הצריכה שלנו, ודורשת יותר מוצרים ובעלות נמוכה ככל שניתן. טועה מי שחושב שהמצב הקיים איננו תוצאה של מעשה ידי אדם. אחת הטענות המרכזיות של המצדדים בפעילות מפעלי הסווטשופ היא שבין האלטרנטיבות המוצעות במדינות אלו, עבודה תמורת דולרים בודדים ליום נחשבת לאפשרות הטובה ביותר. כשטוענים דבר כזה מתעלמים מתהליכים גלובליים שהשאירו את האזורים האלו מאחור, והותירו אותם להתמודד, בין היתר, עם אלטרנטיבות מסוג זה.

"יום מהפכת האופנה", המצוין השבוע ברחבי העולם, מוקדש להעלאת המודעות לתהליכי הייצור בתעשיית הביגוד וכותרתו – "Who Made Your Clothes?". שבוע האירועים הזה הוא יוזמה של Fashion Revolution, עסק חברתי שהוקם בבריטניה בשנה האחרונה על ידי קארי סומרס, יזמית בתחום האופנה והסחר ההוגן. אחד הדברים הבולטים ב־ Fashion Revolution הבריטי הוא מועצת המנהלות שלו, שבה רוב מוחלט של נשים. כמו כן נשים רבות מובילות ומתאמות את האירועים, המתקיימים בלמעלה מ־50 מדינות נוספות.

בישראל יצוין יום מהפכת האופנה ביום חמישי(24.4), ומארגניו מבקשים מהציבור לעורר את המודעות למצב העובדים בתעשיית האופנה באמצעות לבישת הבגדים שלהם הפוך. אחת ממארגנות האירוע בישראל היא אילנה לייזין, המגיעה מתחום האופנה ותתחיל בקרוב תואר שני באופנה וסביבה. "אסטלה דה־ביר וטניה גורדון גולאד יזמו את האירוע בישראל ויצרו קשר עם היזמית הבריטית", היא מספרת. "הרעיון המרכזי הוא לעודד אנשים ללבוש בגדים הפוכים, כאקט של מודעות והזדהות עם מצבם של העובדים בתעשיית הבגדים בעולם השלישי. המצב הנוכחי הוא שאנשים מנותקים ממי שמייצר את הבגדים שלהם, והפיכת הבגד אמורה לעורר סקרנות לבדוק את התויות ולראות מאיפה הבגד הזה הגיע. בנוסף תתקיים תצוגת אופנה בחוף מציצים על רקע השקיעה, שתציג אופנה אקולוגית, בת קיימא, של המעצבים נעמי מערבי ומאוריצ'יו פולאצ'ק, שעושים שימוש בבגדים ובדים ממחוזרים ובכותנה אורגנית.

"אנחנו הולכות יותר לקטע ההומני והחיובי, במקום להפגין נגד חברת אופנה מסוימת. אנחנו מבקשות לעורר מודעות כלפי מה שקורה בתעשייה הזו, לאו דווקא להציע פתרון מסוים. המטרה היא שהלקוחות של אותן חברות יוכלו להחליט בעצמם מה לעשות ולחשוב היטב לפני קניית בגד מאיפה הם מגיע, מי מכין אותו, מאילו חומרים הוא עשוי והאם הם בכלל צריכים אותו".

מה התכניות להמשך?

"כ־55 מדינות הצטרפו למהלך השנה, ולא מדובר באירוע חד פעמי, אלא משהו שניקח בו חלק כל שנה. השנה המטרה היא העלאת המודעות לייצור הבגדים, בשנה הבאה יהיה נושא מרכזי אחר הקשור לאופנה בת קיימא. הכוונה שלנו, בהתאם למגמה במדינות אחרות, היא לפעול במסגרת הזו גם מעבר ליום אחד בשנה ולהוציא לפועל בין היתר גם תכניות חינוכיות, למשל בלימודי אופנה ועיצוב. לשם כך נצטרך למצוא מימון ומסגרות שירצו את התכנים הללו ואנו מקוות שהתעניינות ציבורית תעזור לנו".