חיה מילר מוציאים אלבום ומסבירים מה מקולקל בסצנה התל אביבית

"אם יוסי אלפנט היה חי הוא היה מפיק לנו את האלבום החדש", מפנטז סולן חיה מילר, קוסטה קפלן. השלישייה התל אביבית (הכוללת גם את הבסיסט אודי בונן והמתופף סתיו בן־שחר, שניגן גם עבור מוזיקאים כמו יהוא ירון, שלום גד וזאב טנא) שותה וזורקת כדורים בבאולינג רמת גן – מנוחה קצרה ויצירתית לפני השקת האלבום השני שלהם, "+1". קפלן, שמעיף ספליטים וסטרייקים מרשימים לכל עבר, שמח במיוחד מהסיטואציה; כילד היו לו כאן כמה ערבים משפילים. עכשיו הוא חוזר לכאן כמנצח.

חיה מילר (צילום: גוני ריסקין)

מה השתנה מאז האלבום הראשון, "חיי מדף"?

קפלן: "אני חושב שהכל קצת השתנה במוח שלי בשנים האלה. עברתי דברים מטורפים מבחינת הקיום הקטן שלי. אני מרגיש שגם כקבוצה עברנו דברים שהם מאוד דרמטיים. זה נדיר שלהקה מהסוג שלנו נמצאת הרבה זמן ביחד, תשע שנים. חוץ מזה גם ההשפעות המוזיקליות השתנו כי נהיה לנו סף ריגוש די גבוה בתור מאזינים".

מה קרה בתהליך העבודה על האלבום החדש?
בונן: "את כל התקופה של ההקלטות אפשר לתאר כמעבר בתוך סופה כהה. אני אישית מכל האלבום הזה למדתי שצריך לדעת לשחרר. אנחנו דמוקרטיה של שלושה. תחשוב על הדינמיקה: שניים נגד אחד. צריך לדעת להפסיד ולהגיד, בפעם הבאה אני אנצח".

בן־שחר: "קוסטה היה אז גר באולפן. היה לנו חופש אמנותי מוחלט, וכשאתה יכול לעשות כל דבר שאתה רוצה, לפעמים זה מגביל. זה לא חייב לצאת חיובי. קשה לנו להעביר לאלבום את הכוח שיש לנו על הבמה. הפעם ניסינו לצאת מהשטאנץ הזה של להישמע 'כמו בהופעה' כי זה נועד לכישלון. ואז כשמסתגרים באולפן לכל אחד יש רעיונות ובאיזשהו שלב צריך להתקבע".

קפלן: "כל פעם ניסיתי לכוון את החיים שלי לכיוון שהיה הכי אפקטיבי בשביל האלבום. פשוט אמרתי, אני ממילא צריך לשלם שכר דירה מוגזם בשביל לחיות בתל אביב וגם בשביל להקליט דברים, אז כבר נשלב ביניהם, וזה באמת חיסכון עצום. זה גם סוג של חלום – להתעורר באולפן וכל מה שבא לך הוא לנגן. פשוט הייתי שם מיקרופון ומנסה דברים: לשיר כשאין שם אף אחד, לשיר עירום, לשיר כשאני ממש שיכור. זה שונה מאוד מיום שאתה קבעת מראש ויש לך הפסקת צהריים בשעה מסוימת. המון אנשים עברו על הספה של הדירה הזאת. מוזיקאים קפצו לישון שם אז לקחנו אותם לשיר קולות רקע. אתה יודע, כולנו חיים על סיפורי הקלטות מיתולוגיים. זה הכי קרוב שיכולנו להגיע אליו".

ומה פירוש השם "+1"?

"זאת איזו הוויה מאוד תל אביבית ומאוד מוכרת למוזיקאים", אומר בן־שחר. "הסמסים ושיחות הטלפון שמגיעות לפני הופעה – 'אחי, תרשום אותי'. שיר הנושא הוא על המחיר שמשלמים כשאתה הבן אדם שנכנס לכל מקום בחינם".

אם זה נשמע כמו נושא ספציפי מאוד לשיר, אז אלה בדיוק השירים שכותב קוסטה קפלן – הוא מצטיין בתפיסת הרגע החולף. בשירים שלו יש איזה מחזור חיים קצר, מיידיות. בקיצור, הצד הטוב של דור ה-Y.

קפלן: "נראה לי שבמובן מסוים, בהתחלה נורא נהנים מזה ואז באיזה שלב קולטים שהפכת למין טיפוס שרק מסתובב סתם בכל מיני מקומות ומחפש את הצ'ייסר החינמי הבא. ואני חושב, אגב, שעברנו תהליך של התפכחות מהמחשבה שממש מגניב להסתובב כל ערב. כשגרתי באולפן פתאום מצאתי את עצמי מסתגר תקופות ארוכות".

בונן תוקע גרעפס ומסכם: "גועל נפש כל סצנת ההופעות בעיר".

בהופעת ההשקה תארחו את נצ'י נצ'. מה נקודת ההשקה שלכם איתו?

בן־שחר: "אני חושב שהיינו תמיד להקת היפ הופ. ברצינות, מוזיקלית היינו שם תמיד. קוסטה מנסה כבר שנים להיות ראפר. לדעתי מאז שהוא התחיל לעשות מוזיקה ואהב את הסטריטס. המצלול של המילים של חיה מילר גם באלבום הראשון הוא מתוך מחשבה על היפ הופ. אנחנו מסתעפים בגרוב, בביט, בהגשה של התכנים. אני אף פעם לא תפסתי את קוסטה בתור זמר, אלא בתור ראפר. כמו שבוב דילן הוא ראפר לבן, פשוט מאוד מוקדם".

קפלן: "אני חושב ששיתוף הפעולה עם נצ'י נצ' נעשה על דרך השלילה, כמו הרבה דברים אחרים שאנחנו עושים. ידענו מה אנחנו לא רוצים. יש חיבור של רוק צעיר עם רוק מבוגר שמזין את עצמו בקטע די חולני ואוכל את הזנב של עצמו. זאת גם הסיבה שבאלבום החדש אנחנו מארחים את רדיוטריפ שהם מסגנון שונה לגמרי. אני לא רוצה לחגוג את הז'אנר שלי. באופן אישי הייתי תוקע לעצמי כדור בראש אם הייתי נכנס לבארבי ואומר: 'ועכשיו נבצע את הלהיט הגדול מפעם יחד עם להקת כך־וכך'. כל ההעברת לפיד הזאת, זה נורא בעיניי".

חיה מילר ישיקו את "+1" (אורח: נצ'י נצ') בהופעה בבארבי, שבת (4.6) 20:30, 45 ש"ח