קיבלתי צו מילואים אחרי שנגמרה מלחמת חרבות ברזל ולא הבנתי למה עכשיו. עכשיו כשנגמרה המלחמה, החטופים שבו הביתה, ונחתם הסכם סיום מלחמה. לא הסכם שלום רחמנא ליצלן, על זה עוד נצטרך להפגין.

>> ברינג דה ראקט: פסטיבל המוזיקה ותרבות השוליים שב לקריית המלאכה
>> קבלו את פאן פא*ינג פסטיבל. זה סוג של אינדינגב קטן וחמוד

קיבלתי צו מילואים אחרי שנגמרה מלחמת חרבות ברזל ולא ברור לי מה הקשר צבא עכשיו? אח שלי הקטן בצבא! בפעם האחרונה שהחזקתי נשק הוא היה בכיתה ד' ולמד לוח הכפל. אני זוכרת שהוא הגיע לטקס כומתה שלי, צילמנו אותו עם הכומתה וחשבתי כמה זה חמוד כומתה כל כך גדולה על ילד כל כך קטן.

קיבלתי צו מילואים אחרי שנגמרה מלחמת חרבות ברזל ולא הבנתי למה אני קיבלתי ומיכל לא אם שירתנו באותו תפקיד. מיכל, איך הצלחת להמשיך להתחבא? איפה את צדקת ואני טעיתי?

קיבלתי צו מילואים אחרי שנגמרה מלחמת חרבות ברזל, ואמרתי לחבר שאני ממש לא רוצה ללכת כי מה הקשר צה"ל עכשיו ולשים ווסט, ואז נזכרתי שהוא עשה מילואים בלבנון והרגשתי קצת אשמה. הוא לא הרגיש שזה פוגעני כמו שאני הרגשתי שזה פוגע. הצחיק אותו שחשבתי שהוא ייפגע מזה.

קיבלתי צו מילואים אחרי שנגמרה מלחמת חרבות ברזל ואבא אמר לי לא ללכת ואם צריך הוא ילך במקומי. שהמדינה השתגעה ואף אחד לא לוקח אחריות. אני חשבתי שצו מילואים זה אומר שנתנו לי אחריות. אבל למה שאקח אותה אם אף אחד במדינה לא לוקח אחריות? תכלס.

בן זוג שלי אמר שזה דווקא מגניב לדעתו ואולי יכול להיות לי טוב שם. הוא גם אמר שמי שלא רוצה בסוף לא הולך, והוא יודע כי הוא הלך לשישה סבבים ובכל סבב היו פחות אנשים. כנראה שיותר אנשים לא רצו

קיבלתי צו מילואים אחרי שנגמרה מלחמת חרבות ברזל וישר כתבתי בווטסאפ של החברות מהצבא אם עוד מישהי קיבלה. חברה כתבה שכן והיא לא הולכת. לא ידעתי שזאת אופציה. חשבתי שאם אומרים להם שלא רוצים לבוא אז נכנסים לכלא או משהו כזה. מצד שני, מה כל כך דחוף להם אותי? דווקא אותי? באמת יתעקשו שאבוא? עוד חברה אמרה שהיא הולכת כדי להבין מה קורה ויובל כתבה שלא זימנו אותה. כנראה מתחבאת יחד עם מיכל. מי שיודע איפה שלא יגלה.

קיבלתי צו מילואים אחרי שנגמרה מלחמת חרבות ברזל ואני לא חושבת שאני אוכל ללכת. לקח לי שנתיים להבין שאני אשת מילואים, אז מילואימניקית בעצמי? אשת מילואים זו הגדרה שאני מרגישה ששייכת למורות לחינוך מיוחד שגרות בכפר סבא, אימהות ל-2 ילדים מתחת לגיל 5 שבעלן במילואים וכולם נרתמים לעזור להן, ובצדק. זה לא תיאור למישהי כמוני, בלאגניסטית מתל אביב שיוצאת עם בחור חמוד ששירת בגדוד 50 ולכן עכשיו הוא בחטיבת ירושלים. בסוף, בלית ברירה הבנתי שאני אשת מילואים. עד היום אני בקבוצת הווטסאפ האימתנית "לביאות 9207". כל "הותר לפרסום" מחריד חזרתי לחפש בווטסאפ את שם הקבוצה כדי להיזכר באיזה גדוד עמיר בן זוגי משרת, לרוב נשמתי לרווחה והרגשתי אשמה, חוץ מכמה פעמים שקיבלתי את המציאות שהוא באמת בעזה עכשיו, וזה באמת מסוכן.

קיבלתי צו מילואים אחרי שנגמרה מלחמת חרבות ברזל ובן זוג שלי אמר שזה דווקא מגניב לדעתו ואולי יכול להיות לי טוב שם. הוא גם אמר שמי שלא רוצה בסוף לא הולך, והוא יודע כי הוא הלך לשישה סבבים ובכל סבב היו פחות אנשים. כנראה שיותר אנשים לא רצו.

קיבלתי צו מילואים אחרי שנגמרה מלחמת חרבות ברזל ואז נהייתה עוד מלחמה עם איראן. פתאום הבית בתל אביב הפך לחזית בפני עצמה. כשהבנתי שזה קורה ברחתי, הפקרתי עמדה. עד שהייתה לי הזדמנות להיות עורף חזק ואיתן, להוכיח לעצמי שיש משמעות לתפקיד הזה – הפקרתי אותו. נסעתי לערבה, לצפון, למעלה אדומים, לנתניה, אפילו לסיני. כל התרעה על אזעקה במרכז הרגשתי אשמה שאני לא נלחמת על הבית.

כתבתי הצגה על זה שקיבלתי צו מילואים אחרי שנגמרה מלחמת חרבות ברזל. הזמנתי את דורון, מתוך אינטואיציה, לשחק ולהציג איתי את הדילמות והקונפליקטים שלי מול השירות הצבאי בפרט והחברה הישראלית בכלל. רציתי להתרחק ולהתקרב מהשאלות מפרספקטיבות שונות, לחקור אותן יחד. המציאות המשתנה כל כמה ימים הכריחה אותי להשתנות ולשנות. קשה לעמוד בקצב המציאות הישראלית, לכן המחזה יהיה נכון לשעת העלאתו בלבד. יום אחרי שיעלה המציאות תדרוש ממנו שוב להשתנות. ואולי אפילו יידרש ממני בסוף להבין באמת אם אני מוכנה לעשות מילואים.
>> המחזה "עכשיו כבר לא מתאים" שכתבה וביימה עדי רהטיעלה בפסטיבל תיאטרונטו ה-35שיתרחש בסופ"ש הקרוב (22-23.5) ברחבי יפו העתיקה, ואחר כך ינדוד למרכז תאו בהרצליה (25.5-23.5) //כתיבה ובימוי: עדי רהט // משחק: דורון טאובר // מוזיקה: נמרוד עציון //הכרטיסים שלכם מחכים כאן

• יוצרים כותבים
• תיאטרונטו
• מלחמת שבעה באוקטובר
• טור אישי