לאנשים שחיים בתל אביב יש הרבה מה להפסיד. זה הזמן לעצור הכל

האמת היא שאנחנו עומדים להפסיד הכל. את המלחמה, את החטופים, את בעלות הברית שלנו בעולם. אנחנו עומדים להפסיד את הדמוקרטיה, את החופש, את השאיפה לשיוויון ולטיהור אורוות השחיתות המטונפות של השלטון. אנחנו עומדים להפסיד את בית המשפט העליון, את צה"ל, את השב"כ. אנחנו עומדים להפסיד את תל אביב, את המדינה, את החזון שהקים אותה, את עצם קיומנו כאן כאזרחים בעלי זכויות. הכל כולל הכל.

והאמת היא שיום ההשבתה הזה שחל היום מגיע באיחור של כמעט שנתיים שבמהלכן הותשנו והתייאשנו. שנתיים של מאבק מבולבל, רופס, חסר כיוון ופואנטה על רקע אופוזיציה אימפוטנטית, שהתפזר לכל הכיוונים וכשל מול מכונת רעל עצומת מימדים שהחלה לפעול כבר בשמונה באוקטובר. היא פעלה בהצלחה לפרק את המאבק מבפנים והפעילה מבצעי שטיפת מוח תקשורתיים תוך כדי שהיא מסייעת לקטאר, מממנת הטבח. בשנתיים האלה פעל ראש ממשלת החורבן ללא ליאות וללא מעצורים כדי לשכתב את ההיסטוריה, להשאיר את החטופים בשבי במקום להחזיר אותם בפעימה אחת, למתוח את המלחמה הכושלת מול חמאס כדי לבצר את שלטונו. שנתיים שבהן ההתנגדות נסדקה ונסוגה לאחור, שבורת לב ומבועתת.

רבים חשים שאולי כבר הפסדנו. ההפיכה המשטרית על ספידים וניצלה היטב את ערפלה המלחמה. כל הקווים האדומים נחצו כבר מזמן. כל האנשים שאמרו שהפרת פסיקת בג"צ תהיה הקו האדום האחרון ואחריו יעצרו את המדינה – ובראשם יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ובכירי המשק – שותקים בשבועות האחרונים כמו הביצ'ז של נתניהו שהם, גם כשסוכני הכאוס לוין וקרעי מחרבנים על פסיקות בג"צ ולועסים אותן בשקיקה. אל תיראו מופתעים בשום אופן. מאז הקמתה של ממשלת הזוועות הזאת ידענו ואמרנו וצרחנו שכך יקרה. בינתיים כבר הפסדנו את הכנסת, את המשטרה, את התקשורת, כנראה שגם את המוסד ואת ארגוני העובדים וחלקים נרחבים ממערכת המשפט, כולם הוכפפו לגחמותיהם של עבריינים נמלטים מדין. הפסדנו כל כך הרבה.

>> תל אביב עוצרת: המדריך המלא לאירועי יום השביתה בעיר
>> יותר מ-150 מסעדות בתל אביב הצטרפו לשביתה למען החטופים

אנחנו מפסידים גם את הנורא מכל: חיים צעירים של חיילים שמתים בעזה כבר יותר משנה סתם. חיים של חטופים שהופקרו למותם בסבל נוראי. חיים שבהם יש ערך עליון לחיים. אי החזרתם של החטופים במשך שנתיים לצד מסע הנקמה ופשעי המלחמה ההולכים ומחריפים בעזה, הם תבוסה צורבת בקרב על נשמתה של מדינת ישראל. לא הצלחנו לעצור את זה ולא בטוח שבאמת ניסינו. עכשיו אפשר לעצור רק בחריקת בלמים מטלטלת איברים שאין לדעת אם תסתיים בישועה ובנס או בריסוק מוחלט של כלי הרכב.

צריך להגיד את זה בצורה הפשוטה ביותר: אם הרעיון הוא שתשבתו ותפגינו כל היום, ובלילה תחזרו הביתה עייפים ומלאי אדרנלין ותקווה רק כדי להמשיך בחייכם מחר, אולי עדיף שתלכו לים. גם אם זאת תהיה השביתה האזרחית הגדולה בתולדות המדינה, לא יהיה לה שום אימפקט משמעותי אם תיחשב כנקודת שיא במחאה ולא כקו זינוק אל מחאה אגרסיבית, מתמשכת, חסרת פשרות. לאנשים שחיים בתל אביב יש הרבה מה להפסיד, ואומרים שמחאות לאורך ההיסטוריה הצליחו בעיקר כשציבור גדול חש שכבר אין לו הרבה מה להפסיד. ההיסטוריה מלמדת שלעיתים זו גם הנקודה שבה כבר מאוחר מדי.

אבל היום עוד לא מאוחר. היום אתם עדיין יכולים לשבות, להפגין, לשבש ולהתנגד. אנחנו שובתים היום, ובמערכת טיים אאוט לא נסקר כרגיל את המתרחש בעיר, את סצנת המסעדות (ורספקט לכל מי שהרימו את השביתה ההמונית במגזר), את עולם התרבות ואת מנעמי המסך המאלחשים, ונתמקד בסיקור יום השביתה בלבד. העירייה השביתה את הקאנטרים, את המרכזים הקהילתיים ואת מוסדות התרבות – וחבל שרק אותם – ובשעת בוקר מוקדמת תל אביב כבר הייתה מלאה הפגנות, צעדות וחסימות כבישים, כולל חסימות לסירוגין של האיילון, והשיבושים היו ניכרים. גם הניסיונות של מכונת הרעל להקטין את השביתה ולהסית נגד משתתפיה כבר היו בעיצומם. כבר ראינו ימים כאלה. אל תתנו לזה להיות עוד יום כזה.