חשבתי שהמוזיקה היא הכלי שלי. היום אני מבין שזה בדיוק הפוך

>> יקיר הלל הוציא בסוף ינואר את אלבומו החמישי, "יקיר הלל", והגיע תוך ימים ליותר מעשרת אלפים האזנות. הסינגל הראשון מתוכו, "אש" נכנס לפלייליסט של כאן 88 ומנוגן כמעט בכל תחנות הרדיו. ביום חמישי הקרוב (27.2) הוא ישיק את האלבום במופע חגיגי בלבונטין 7. אתם יודעים מה לעשות.

>> פופ נגד מיתון: לרקוד, לחגוג, לשתות, להיות צעירים ופרועים
>> פסטיבל הבלוק: כל כך הרבה די.ג'ייאים מחו"ל לא ראינו כל 2024

אני כבר הרבה זמן במסע חיפוש. לא תמיד ברור לי אחרי מה בדיוק. לפעמים אני מחפש צליל ומוצא מילה. לפעמים אני מחפש תשובה ומקבל רק עוד שאלות. לפעמים אני מאבד את עצמי לגמרי בתוך זה, ואז – כשאני מוצא – יוצא שיר. ובמקרה הזה יצא אלבום. אלבום שבאופן מוזר עדיין מגלה לי את עצמו גם עכשיו, שבועיים אחרי שהוא כבר בחוץ.

האמת? האלבום הזה היה אמור לצאת לפני שנתיים. לפחות ככה חשבתי. אבל כל קוצר הרוח שלי נענה בדיוק של הבריאה, ובסוף הוא יצא בדיוק כשהיה צריך לצאת.ֿ אני באמת מבין שהוא הגיע בדיוק ברגע שהכי צריכים אותו. המלחמה קרעה אותנו, פצעה אותנו עמוק, והשירים האלה – שנכתבו לפני שלוש שנים – נשמעים רלבנטים בצורה שקשה לי להסביר.

גם אני הייתי חייב להשתנות, להישבר, ללמוד ולהפוך לחדש כדי שאוכל לתת את המוזיקה הזו לעולם עם כוונה מדוייקת ואמונה בעצמי. את האלבום הראשון שלי הוצאתי ב-2017, מאז הספקתי להוציא עוד שלושה ובדרך להיאבד רגשית כמה פעמים. אחרי תקופה שלא יכולתי לחבר את כל החלקים שלי עברתי למדבר, נשארתי שם (במצפה רמון) שלוש שנים. זו היתה תקופה של איחוי ולמידה. נולד לי שם ילד שנתן לי פרספקטיבה לחיים שמורגשת חזק באלבום הזה.

ובכלל, כל התקופה הזו שדיברתי עם אבנים ועם כוכבים בלילה השפיעה מאוד על הדרך שאני ניגש למוזיקה וכתיבה. את האלבום הזה עשיתי יחד עם עומר שונברגר. אנחנו הולכים יחד כבר הרבה זמן, וחיפשנו איך לתפוס את המוזיקה בצורה הכי אמיתית שיש. בלי טריקים, בלי ערימות של תוספות – פשוט נגנים בחדר, רגע אחד נכון ולחיצה על רקורד.

ניגנו כאן אנשים מוכשרים בטירוף – יוני מריאנר, אבישי רוזן, שקד קליין ועומר כמובן – וכל התהליך היה כמו לנגן בתוך חלום, מתוך השראה ראשונית, מתוך אהבה אמיתית לדבר. זו הדרך הכי טובה בעיניי לעשות מוזיקה – בלי לחשוב יותר מדי, פשוט לתת לה לצאת.

והתגובות שמגיעות אליי מאז שהאלבום יצא רק מחזקות את מה שאני כבר יודע: המוזיקה הצילה אותי לא פעם. פעם חשבתי שאני משתמש בה, שהיא הכלי שלי, שאני צריך להוכיח משהו דרכה. היום אני מבין שזה בדיוק הפוך – אני הכלי, והיא מהדהדת דרכי. כשהבנתי את זה, הכל נהיה פשוט יותר. הלוואי שאדע לכוון את עצמי נכון, כדי שהמנגינות ימשיכו להגיע.