אתם תמותו על זה

ב־8 בפברואר 1951 נדגמה רקמה סרטנית מאישה אפרו־אמריקאית בשם הנרייטה לאקס. ב־4 באוקטובר 1951 מתה הנרייטה לאקס, אבל התאים של הנרייטה לאקס המשיכו לחיות במעבדה. תאי האלמוות של לאקס שימשו מאז לפיתוח החיסון לפוליו, נשלחו לחלל ונחשפו לקרינה רדיואקטיבית. מאז ועד היום גודלו כ־20 טונות מתאיה של לאקס, והם תעשייה שמגלגלת מיליארדי דולרים. למעשה יש היום יותר תאי הנרייטה לאקס במעבדות ברחבי העולם ממה שהיו תאי הנרייטה לאקס בהנרייטה לאקס.

חוקרים פוסט הומניסטים רואים במקרה של לאקס דוגמה למצב פוסט אנושי שמציב בפנינו אתגרים אתיים, פוליטיים ורעיוניים חדשים. למי שייכים התאים של לאקס? האם אפשר לרשום פטנט על גנים? ומה לגבי זהות אישית? כטרנס הומניסט, לעומת זאת, אני שואל: למי אכפת? התאים שלה היו בחלל! והצילו מיליוני בני אדם! זה לא קיום יותר מעניין וראוי ממוות סתמי ובהמי? שאלות של זהות? פרטיות? קניין רוחני? מעלה מעלה, הלאה והלאה, יאללה יאללה!

לא שותפה לגישת היאללה יאללה שלי היא ד"ר כרמל וייסמן מאוניברסיטת תל אביב, יוזמת הכנס OH MAN, OH MACHINE, שייערך השבוע במסגרת שיתוף פעולה בין אוניברסיטת תל אביב למדרשה לאמנות. זהו הכנס הראשון בישראל שמוקדש לפוסט הומניזם, גישה המנסה לעדכן את המחשבה ההומניסטית לנוכח ההתפתחות הטכנולוגית. "הכנס הזה היה הפנטזיה שלי", מספרת וייסמן. "רציתי להביא לכאן את האווירה הבינתחומית שקיימת בארצות הברית. להציג רופא לצד איש מחשבים, אנתרופולוג לצד חוקר מדע בדיוני, אקולוג לצד אמן. אי אפשר לדבר על פוסט הומניזם אחרת. כשד"ר איליה סטמבלר מדבר על הארכת חיים רדיקלית, חייב להיות שם אנתרופולוג שיחשוב איך מערכות ציבוריות צריכות להיערך לזה, או חוקרת מגדר שתחשוב איך ישתנו תפיסות וסטריאוטיפים שקשורים בגיל. נגיד, אם נחיה עד גיל 500, מאיזה גיל תהפכי ל'רווקה זקנה'?".

OH MAN, OH MACHINE,ב15.5־26.5, הירקון 19 תל אביב