כל העיר להשכיר: איך לשרוד בעסקים ולנצח את הקורונה

המשבר הכלכלי של עידן הקורונה כבר כאן. אחוזי האבטלה בעיר גבוהים, בעיקר בקרב צעירים, ומאות עסקים עצמאיים קטנים ובינוניים מדממים לקראת סגירה. רבים מתושבי העיר עדיין לא מרגישים את זה חזק בכיס, אבל הסימנים כבר נראים ברחובות הראשיים של העיר. 

ציוץ ערני של נדב אבקסיס בטוויטר גילה לרבים את מה שהיה ידוע בעיקר למתווכי נדל"ן: עשרות חנויות ברחוב בן יהודה עומדות ריקות להשכרה. גם לפני הקורונה מצבו של הרחוב לא היה אידיאלי – שילוב של מחירי שכירות גבוהים מאוד למ"ר בגלל ריכוז התיירים הגבוה באזור, עם תנועה דלילה של מקומיים בגלל ריכוז התיירים הגבוה באזור – אבל המגפה ריסקה אותו. אלא שזה לא עניין נקודתי. גם ברחוב דיזנגוף המקביל הולכים ומתרבים שלטים "להשכרה" על החנויות, והמצב דומה גם בחלקים של אבן גבירול וברחובות מסחר נוספים.

ברמה העירונית זה מצב חדש שבו ההיצע עולה על הביקוש, תופעה שלא התרחשה בתל אביב מאז סוף שנות ה־90. זה נראה כמו קטסטרופה, בעיקר לבעלי הנכסים שהמומים לראות אותם ריקים יותר מכמה ימים, אבל האסון הכלכלי הלא פשוט הזה עשוי לפתוח גם הזדמנויות שנראו עד לא מזמן בלתי אפשריות. והנה חמישה דברים שאפשר לעשות בינתיים:

1. לחכות. תמיד טוב לחכות

כרגע המחירים ברחובות הראשיים עדיין גבוהים מאוד והשאלה היא מי ימצמץ ראשון: בעלי הנכסים שמפסידים כסף עם כל יום שעובר או היזמים שרוצים לנצל את ההזדמנות. אם אתם משתייכים לקבוצה האחרונה, פשוט תמשיכו לחכות. אם המחירים לא יירדו בעוד חודש הם יתחילו לרדת בעוד חודשיים. מעקב באמצעות מתווך אחר ההיצע יכול לגלות לכם מגמת ירידה במחיר למ"ר, שכבר עכשיו מוערכת על ידי אנשי מקצוע זהירים בטווח של 20 עד 30 אחוז לאורך השנה, לפחות באזורים מסוימים.

2. לעשות את הפופ אפ

בברלין של תחילת האלף מצאו עצמם פרנסי העיר מתמודדים עם בעיה לא קלה בתכנון העירוני: אלפי חנויות עמדו נטושות ולאיש לא היה שום עניין להשכיר אותן. כך נולד קונספט הפופ אפ של זמננו: בעידוד עיריית ברלין החלו בעלי הנכסים להציע אותם להשכרה לתקופות קצרצרות שבין ימים אחדים לחודשים מעטים, במחירים נמוכים. תוך פרק זמן קצר החלו לבצבץ ברחבי העיר פופ אפ בארים, מסעדות פופ אפ, חנויות בגדים פופ אפ, וכל דבר שאפשר לפפאפ אותו בעצם. עם קצת גמישות זה יכול לקרות גם כאן.

3. להיות צעירים חצופים

ערים רבות בעולם כבר התמודדו עם מצבים מתמשכים של חנויות וחללים שאינם מצליחים למצוא שוכר לתקופה ארוכה. החנויות הריקות מורידות את ערך הדירות באזור והן מוקד משיכה לפורצים ולהומלסים, וכך הומצא קונספט האנטי סקווט: במקום פולשים לא רצויים, מאפשרים לאמנים, מעצבים ושאר טיפוסים קריאייטיביים לשהות במקום, לטפח אותו כסטודיו או כחנות, ולשמור על ערכו לזמן מוגדר מראש, בדרך כלל תמורת תשלום סמלי. ראיתם נכס שעומד בודד וערירי זמן רב? אתרו את הבעלים והציעו להם את זה. אין לכם מה להפסיד.

4. לחשוב מחוץ לוויטרינה

עד שיגיע החיסון המיוחל לקורונה, שטח גדול לחנות עצמאית הוא נטל. גם אם יוסרו בשלב מסוים המסיכות ויאופסנו האלכוג'לים, חנויות הומות קונים הם מחזה שרבים יעדיפו לא להתקרב אליו. קונספט חכם שמתבסס על מכירה אל הרחוב ומסתפק בשטח חנות מינימלי יחזק את סיכויי ההישרדות של העסק. בעלי נכסים שעומדים ריקים עשויים להסכים לפצל את השטח שבבעלותם לכמה חנויות קטנות אם הם מספיק נואשים. שווה לנסות. 

5. לרדת נמוך. יותר נמוך

אם כבר הצלחתם להניח ידיים על חנות קטנה בלוקיישן אטרקטיבי ובמחיר נמוך, כל מה שנשאר לכם לעשות הוא להשתדל לא לפשוט את הרגל בשנה הראשונה, כמו שקורה למרבית העסקים בבעלות צעירה. אין דרך בטוחה לעשות את זה, בטח לא בזמן שפל כלכלי, אבל מי שיצליח לתת ללקוחות שלו תמורה גבוהה במחיר נמוך מגדיל את סיכוייו לשרוד לאורך זמן ואף לשגשג. תחשבו קופיקס. נמוך מדי? תרדו עוד.

* אסף אסולין הוא מתווך נכסים תל אביבי. זה אינו שמו האמיתי