חודש עבר מאז הרגע שבו (שוב) התעוררנו נגד רצוננו בשבת בבוקר לתוך שדה קרב. המלחמה המתמשכת של ישראל מול איראן, חיזבאללה ושעות השינה שלכם גבתה לא מעט מחירים – בראשם, כמובן, חיי אדם שנלקחו, אבל גם מחיר נפשי לא מבוטל. זו בהחלט תקופה מדכדכת ומתישה, שממשיכה את מצב החירום התמידי שעוטף אותנו כבר כמעט שלוש שנים, וכשפסח מעבר לפינה הגיע הזמן לתת בהם סימנים: קבלו את עשר המכות של מלחמת "שאגת הארי". תוציאו את הקערה, טפטפו את היין ושמרו את הבקבוק כי צריך משהו שיהיה לזרוק על הנודניק עם הגיטרה במקלט השכונתי.

טלגרם

זהו כמובן לא ראנט נגד האפליקציה עצמה – היא בסך הכל פתרון טוב למדי כדי לדעת מי מהאנשים ששמורים לך בטלפון מחפש להתארגן על וויד. הבעיה האמיתית היא קבוצות הטלגרם, או כמו שקוונטין טרנטינו אהוב ליבנו היה קורא להם – "ממזרים חסרי צנזורה". המערב הפרוע שבו כל פיסת מידע, נכונה או לא נכונה, מאומתת ומחורטטת, עפה לאוויר וצפה לעולם, כולל סרטוני הארדקור של נפילות שמציפים לך את הטריגר ופייק ניוז ברמת ערוץ 14 שעת חובבים. בשם עם ישראל כולו: לכו שחקו פורטנייט ושחררו אותנו.

התראה

נתחיל במובן מאליו – כולם צריכים למלא אחרי הוראות פיקוד העורף, בעיקר כדי לא לצאת ממש מטומטם ולמות. וההתראה שפיקוד העורף נותן לפי האזעקה היא דבר חשוב, פלא של האנשים היצירתיים והחכמים שהמדינה הזאת הוציאה. ואחרי שאמרנו את כל זה – יא אללה כמה שסאונד ההתראה הזאת הוא אחד הדברים המזעזעים ביותר שנולדו עלי אדמות. שילוב של כל הפחדים כולם, שמצמית אותך ודורך את כל הגוף. וזה עוד לפני שמגיעות אזעקה (סאונד בלתי נסבל כשלעצמו) והפיצוץ. נראה לי שאפשר להודיע לנו שיש טיל בדרך גם בדרך קצת פחות מבהילה. צביקי, שחרר אותנו.

גזלייט

בניגוד לתדמית שמנסים להפיץ כדי לגלגל ממנהיגי המדינה אחריות, אזרחי ישראל יודעים לשלם מחירים על המחייה פה. כותב שורות אלו הספיק לעבור מלחמות, פיגועים, אינתיפאדה מדממת, ה-7.10 ואפילו את השיר "זה הזמן" של אדי באטלר – כל טראומה אפשרית. אבל נדמה שאף פעם לא התקיים, תוך כדי התקופה המטורללת הזאת, כזה גזלוט מתמשך: קבלו את שורת המקהלה שנוהים נגד "הבכיינים", "המחלישים", "הפריבילגים" – אלה שמסרבים להפנים, כמו הג'ון רמבואים דה לה שמעטה שהם, שזו "מלחמת אין ברירה" וש"אנחנו משנים את המזרח התיכון". אה, ושזו "תקופה של נס" כמובן. איך אתם מעזים לצפות לחיים נורמלים? ששששש. לא לדבר, ובטח לא להפגין. אנחנו עושים היסטוריה. באמאשלכם, לכו לאונן על "פול מטאל ג'אקט" ושחררו אותנו.

אולפנים

כתבתי כאן לא פעם על פשיטת הרגל של הגלים הפתוחים בטלוויזיה שלנו, אבל נדמה שהמלחמה הזאת הביאה את המכה לשיא. המשדרים הבלתי נגמרים לאורך כל היום (גם בשעות שבהן לא קורה שום דבר מיוחד) הפכו ללחם והחמאה של טלוויזיית הברודקאסט הלכאורה מסחרית – והובילו לעשרות שעות מיותרות של ברברת איומה, שבהן שדרים מיוזעים, כתבי שטח מבוהלים, פרשנים ולשעברים מנסים בכל הכוח למלא זמן אוויר ושעות שידור. כמה טוב שמתישהו במהלך המלחמה, די מוקדם יש להודות, הבינו בכל הרשתות הגדולות שעדיף לתת לאנשים פריים טיים במקום להמשיך ולזיין את המוח. שדרו "כוכבים בריבוע", לפחות שם בסוף אומרים לנו אם זה בולשיט או לא.

רעמים

מי אמר שאין מלחמות בחורף? בטוויסט מוזר אך מתאים של הקוסמוס, קיבלנו לפתע סופה חורפית באמצע מרץ (רגע לפני החום המדברי מאפריל ועד הנצח). וככה, לצד הפחד מההתראה (ע"ע) והאזעקות והבומים, מגיעים גם הרעמים ומקפיצים לנו את הלב בניסיון להבין אם מדובר בנפילה ללא התרעה או סתם בשמיים מתבקעים לשניים. דווקא בתור חבר ותיק במחנה החורף (או יותר נכון, אחד שמעדיף אותו על הקיץ הישראלי המזעזע), נותר רק לשאול: מה בער לך, רעם, להצטרף דווקא עכשיו? אין לנו מספיק להתמודד איתו?

ההוא שיודע

"אין, אין, מחר לפנות בוקר טראמפ תוקף את הכורים הגרעיניים. אל תעשה תכניות ותכין את הממ"ד, למה יהיה לך לילה ארוך. זה יירוט. נו, ברור שזה יירוט. הם לא שולחים טילים בצהריים כי יש אור. הם לא שולחים טילים בלילה כי הם ישנים. בגלל שחיסלנו להם את מפקד הפיתייה של משמרות המהפכה, תהיה עלייה בשיגורים. פגענו להם במשגרים כל הזמן, אז הם לא הולכים לירות עכשיו. שמעתי, בטח שמעתי. יש לי חבר שהוא בן דודה של גיס של אחד שמכיר מהגן את הפקידה בלשכה של הרמטכ"ל. מה, קרה ההפך? אין, טראמפ הזה, אי אפשר לדעת מה יהיה איתו. כזה בלתי צפוי". רוצה לשמוע מה באמת בלתי צפוי? שתסתום את הפה שלך.

הבוטים

המחלה הגדולה של כל מי שחווה את הרשתות החברתיות בתקופה הזאת. כל ניסיון לנהל איזשהו דיאלוג בריא עם אנשים אמיתיים נתקל בגורם המפריע ביותר – ערימות של יוזרים מפוברקים, בדרך כלל מגורמים עוינים, שמפיצים דעות קיצוניות להחריד כדי להרגיז ולעורר כאוס. סימנים מעוררי חשד: יוזר שנפתח לפני חודש ולא צייץ אף פעם (רק מגיב), תמונת פרופיל של פרחים/דגל ישראל/שחקנית פורנו בביקיני, והעובדה שהם כותבים לך משפטים כמו "ההתנגדות תכה ביצירי כפיך עד זוב דם !!". והתשואות לאילון מאסק, שמבחינתו הזבל הזה הוא "חופש ביטוי". מייק טוויטר טוויטר אגיין.

AI

המכה הכי גדולה של הדור הזה. לא ניכנס להשפעות הגלובליות של התפתחות הבינה המלאכותית (למרות שאני נאה כמוהו, אני לא ממש דרור גלוברמן), רק לזיהום המוחלט של ההווייה שלנו: מתמונות מפוברקות לחלוטין (ומופרכות לגמרי) שהאויב מפיץ, ועד לכל הסרטונים העאלק-מגניבים שבהם משתמשים שרים בממשלה (!) כדי "להראות לאויב מי אנחנו". כן, השר ישראל כץ, אני בטוח שמשמרות המהפכה נורא נבהלים מהתמונה שלך רוכב על נמר עם דגל ישראל ביד. אוטוטו הם זורקים את האורניום ובורחים אל ההרים. תמצאו ריגוש אחר ושחררו אותנו.

נדודי שינה

כנראה הקורבן הנפשי הגדול ביותר של המלחמה הזאת, אולי לצד האכילה הרגשית. האזעקות שהגיעו לאורך כל שעות היממה (גם בשעות החשוכות של הלילה) לא רק יצרו בהלה או פחד, אלא בעיקר דפקו לכולנו את השעון הביולוגי. וזה לא ששעות הפוכות זה משהו שזר לי, אבל המלחמה חידדה את זה עוד יותר – שכן, אין אדם שניסה להירדם מתישהו ולא קיבל את ההתראה (ע"ע) ישר לתוך הפרצוף. אז אנחנו דופקים שנ"צים באמצע היום, וכמאמר השיר המעולה של נונו, שוב קמים בלילה. כשאני יוצא מזה, אני לוקח חופש רק כדי לכייל את עצמי מחדש. עד הלילה הלבן הבא.

חוסר האמון

התשובה של המלחמה למכת הבכורות. המכה הגדולה מכולן. כי כאמור, החברה הישראלית והאזרחים שחיים בארץ הזאת ידעו לספוג תקופות קשות. אנחנו העם שעבר 12 יום של טילים בליסטיים ב"עם כלביא", ואז יצא בהמוניו לחופים של תל אביב דקה אחרי שהמלחמה נגמרה, וחלקנו עוד לפני. אז מה נשתנה האירוע הזה? אולי התחושה שאנחנו פשוט לא מאמינים לאף אחד. לא מאמינים לכם שכבר סיפרתם לנו על "ניצחון לדורות" בתום המבצע ההוא ביוני, ואז התחלתם שוב את אותה מלחמה בדיוק. לא מאמינים לכם שסיפרתם לנו שקרעתם את חיזבאללה, והוא עדיין יורה על כל תושבי הצפון. לא מאמינים לכם כי כבר אמרתם לנו שהמטרה היא הפלת המשטר, ואז הסברתם לנו שהפלת המשטר לא תקרה, ואז אמרתם שחיסלתם להם את המשגרים, ועדיין לא עוברות שעתיים בלי אזעקה איפשהו בארץ, ואז סיפרתם לנו שהמטרה היא הגרעין, עד שטראמפ הבין שזו מטרה שאפתנית מדי והאיראנים סגרו לו את מיצרי הורמוז, אז עכשיו המטרה היא לשחרר את הנפט כדי שחס וחלילה זה לא יפגע לו במידטרמס. דיינו. כבר קשה לעקוב איך עוברים מספין לספין, ממטרה אחת לאחרת, כשלכולם ברור איך ייראה הסוף. תחזירו לנו את החיים שלנו, תקימו ועדת חקירה, לכו לבחירות – ובאמ-אמא-אמא שלכם. שחררו אותנו.

• מלחמת איראן
• סאטירה
• פסח