12 המסעדות האהובות על השפים הישראלים

יוקרתי, מקומי, היפסטרי, אסייתי, עדתי, אינדי או אוכל רחוב - אלה המסעדות שהשפים בחרו בהן הכי הרבה בפרוייקט "איפה השפים אוכלים" של Time Out

פלאפל הקוסם (צילום: אנטולי מיכאלו)
פלאפל הקוסם (צילום: אנטולי מיכאלו)
19 באפריל 2017

1. הקוסם

הקסם מתחיל בתור המשתרך בחוץ לצלילי צ'יל אאוט במערכת סראונד וכדורי פלאפל המשוגרים אל הממתינים, כמסיבה שלעולם לא נגמרת. ברגע האמת שבו יתאפשר סוף סוף להזמין את האוכל, יתברר שזה הרבה יותר מסובך מהצפוי, שכן לא מדובר בדוכן פלאפל אלא במסעדה המתמחה באוכל מקומי בסיוע מנות מצפון אפריקה ומטורקיה. נוסף לכדורים המטוגנים מוצאים כאן שווארמה, חומוס, בוריק, שקשוקה, חביתת ירק, שניצל, חזה עוף ודג ברוטב חריף. הקוסם בעצמו, אריק רוזנטל, נמצא כאן כל הזמן כדי לוודא שהקסם אכן פועל.

הקוסם

פלאפל הקוסם (צילום: דניה ויינר)
פלאפל הקוסם (צילום: דניה ויינר)

 

לעוד מקומות שהשפים הכי אוהבים:
6 דוכני אוכל רחוב שהשפים אוהבים לזלול בהם
8 המקומות שהשפים הכי אוהבים לסגור בהם את הערב
8 מסעדות היוקרה שהשפים מתפנקים בהן הכי הרבה
8 המסעדות השכונתיות שהשפים פוקדים הכי הרבה
6 מסעדות המטבח המקומי הכי פופולריות בקרב השפים
מהונג קונג ועד ניו יורק: איפה אוכלים השפים המובילים בעולם?
12 המסעדות מחוץ לעיר האהובות על השפים

[tmwdfpad]

2. טוטו

ירון שלו לוקח את הפנטזיות הקולינריות הים תיכוניות התמימות ומעיר אותן לחיים באופן יצירתי, חושני ומורכב. אף שטוטו נעה בתוך סוגת העילית, שילובי הטעמים מורכבים ומובהקים באופן המפגין תעוזה. לגיטימי לגמרי להזמין כאן פיצה על הבר וגם לנעוץ שיניים בגרסה אישית להמבורגר. סידורי הפרחים הגרנדיוזיים הם חלק מאופייה של המסעדה המעדכנת גם את תפריט הצהריים על בסיס רעננות חומרי הגלם. יש כמה מנות מנצחות בתפריט, אך טורטליני זנב שור יישאר לנצח ראש וראשון.

טוטו

טוטו. צילום: ירון ברנר
טוטו. צילום: ירון ברנר

3. טאיזו

המסעדה הפן אסייתית המעוצבת של השף יובל בן נריה היא קוטפת הפרסים הקבועה של טקס פרסי האוכל של Time Out. התפריט מציג פרשנות אישית צבעונית ובועטת לקלאסיקות מהמזרח בדגש על מנות של אוכל רחוב. זהו מטבח חכם ועשיר בטעמים שניכר בהם ביטוי אישי ודקדקנות, המבטיחה שבכל פעם שתזמינו מנה יהיה לה בדיוק אותו טעם מוכר ואהוב. העסקיות של טאיזו נחשבות לנדיבות ועולות בכל שיחה על הארוחות העסקיות הכי טובות והכי שוות בעיר. ימי ראשון ההודיים הם סוג של מסיבה ומסע מסקרן של טכניקות וטעמים.

טאיזו

פאקורה שרימפס בטאיזו. צילום: איליה מלניקוב.
פאקורה שרימפס בטאיזו. צילום: איליה מלניקוב.

מיכאל

השף מיכאל גרטופסקי מתמסר לחיי הכפר במושב לימן, בעיצוב עתיר עץ ומפות לבנות, משל היה בכפר צרפתי נידח ולא בצפון ישראל. האוכל דווקא מכאן, עם דגשים של בלדי אפוף רומנטיקה ועשן מגריל פחמים. על לוח הקיר נכתבות המנות שמשתנות על פי חומרי הגלם, עם מילות כשפים כמו מלפוף, מפתול, פאקוס ושוק טלה מהג'וספר. פסטות טריות נמתחות במטבח, ודגה טרייה זולגת מחוף הים הסמוך ומטופלת ביד זהירה ובוטחת. גרטופסקי מוכיח במיכאל שהוא יודע לייצר חוויה כפרית ברמת תיחכום אורבנית לגמרי.

מיכאל

מגדלנה

המסעדה של השף המחונן יוסף חנא חרטה על דגלה מטבח גלילי לבנוני שנארז תחת תפיסת צילחות מודרנית, כל זאת על רקע נוף הכנרת מצד אחד והר ארבל מהצד השני. מי שטרח והגיע עד לצפון, אל לו להחמיץ את הפתיחים, בעיקר עלי הגפן הממולאים מלית דחוסה של אורז עם עגבניות וקרם סלק נהדר עם יוגורט. חנא הביא את כיסוני השישברק, המוכנים אצלו בדייקנות במלאכת יד, אל המיינסטרים הקולינרי. פודיז אוהבים לטחון את הסיפור שסביב קינוח הגבינה המקורי חאלוואת אלגיבן, המבוסס על מתכון ירדני.

מגדלנה

קובה צמחוני במגדלנה
קובה צמחוני במגדלנה

מנזר

דברי ימי מנזר מתארים סופרים שיכורים על הבר, סטוצים וגם אהבות נכזבות. מה שהתחיל כפאב שכונתי המציץ אל אלנבי חרג מגבולות המיקום הגיאוגרפי שלו. אושיות תל אביביות נמהלות בבוגרי מסעות מהמזרח הרחוק, אמנים מקשישים נבלעים בקהל צעיר. כל אלה הפכו את המנזר למוסד האלכוהול התל אביבי האהוב עליהם. הבילוי שנפתח בבירה טייבה ממשיך אל האוכל הפשוט ונטול החנופה, כמו פירה ונקניקיות.

המנזר

דגים עם וודקה קפואה מהמנזר. צילום: אנטולי מיכאלו
דגים עם וודקה קפואה מהמנזר. צילום: אנטולי מיכאלו

סנטה קתרינה

השף תומר אגאי יצר מקום צנוע שבו מרבית ההשקעה התקציבית מרוכזת בטאבון מפירנצה ובצוות מטבח נפלא. כל שאר הפרמטרים זכו לטיפול מועט מתוך מחשבה שהבליינים כבר יצבעו את המקום באופיו היחודי. הסבתות הסוריות של אגאי נתנו לו את ההשראה להכין אוכל סורי־לבנוני ופלסטיני. צוואר טלה בבישול ארוך ולחמה בעג'ין מדגימים את המשחק שבין התבשילים שנשארים בתנור החם גם כשהוא כבוי במשך כל הלילה, והבצקים הנפלאים הבוקעים מהטאבון הדולק ולוהט. חומרי גלם שנאצרו בקפדנות משלימים את תמונת המנות הראשונות, בביצוע מינימלי ומדויק המשתלב בתפריט היין של הג'קונדות.

סנטה קתרינה

בורקס חתונות של סנטה קתרינה. צילום: דניאל לילה
בורקס חתונות של סנטה קתרינה. צילום: דניאל לילה

הוטל מונטיפיורי

המלון הצרפתי הזה ממוקם בתוך מציאות בדיונית בווייטנאם, עם כל המסתורין והאקזוטיות שמעוררים מפגשי התרבות הללו, ופריטי העיצוב המתאימים למתח ההיסטורי הנרקם. הקהל הרב לאומי שמגיע לכאן רק מתחדד עם הקוסמופוליטיות המתעתעת. לעומת סיפור הרקע שכולו אשליה, כל רגע נתון הוא פרפקציוניזם של עשייה אמיתית. שירות שיודע מתי למזוג עוד משקה אל הכוס, ומנות שיוצאות תמיד זהות ותמיד יגרמו לאותו עונג.

הוטל מוטיפיורי

הוטל מונטיפיורי. צילום: שירן כרמל
הוטל מונטיפיורי. צילום: שירן כרמל

בית תאילנדי

אין כמו בבית, בייחוד אין כמו בבית של יריב מללי ולק סונן. הבית שהכניס את המטבח התאילנדי ל־DNA התל אביבי. חוות ירקות טרופיים תומכת בבית הזה, כדי שסלט הסום טאם של הפפאיה ואגרול השרימפס מפירות ים טריים יהפכו למנות שפודיז מגיעים מהן לפורקן מיני גם בחלומותיהם. תבשילי חלב הקוקוס משתנים לפי עונות השנה, והעובדה שהמסעדה בסיסית למראה ולא מפוארת מאוד רק הופכת אותה לנכספת יותר.

בית תאילנדי

קוי נאה של בית תאילנדי. צילום: אנטולי מיכאלו
קוי נאה של בית תאילנדי. צילום: אנטולי מיכאלו

דוק

לא בכל מסעדה רואים את השף מטפס על סולם ברחוב כדי לקטוף חושחשים מהעץ הסמוך למסעדה, אבל דוק, המסעדה של האחים דוקטור, מקדשת את התוצרת המקומית באובססיביות. אף שמדובר במסעדנות קטנה וצנועה על גדות אבן גבירול הרועש, היא הפכה לדיבור החם בקרב מבינים, וכמה מנות הפכו לקאלט של ממש. קולרבי אפוי בפחם, סלט פאקוס, מטפונה טלה ופלמידה אדומה כבושה במיץ החושחש שנקטף ברחוב הם רק חלק מהדוגמאות האופייניות.

דוק

מסעדת דוק. צילום: שרית גופן
מסעדת דוק. צילום: שרית גופן

שראביכ

יעקוב חיאט קורא את צמחי הבר כמו ספר פתוח. הוא אוסף אותם אל המסעדה שלו, הנחבאת בתוך חניה של בניין בעזבה, ומכין מהם מעדנים פלאיים: קובה, פטאייר, ועוף מוסחן, כרובית בטחינה, קישואים ביוגורט, חומוס וחציל בטחינה ורימונים. שולחן המסעדה נפתח ונערך כך שהעין אוכלת, וריח עוצמתי של רעננות עשבים אופף את היושבים, עד שמתחילות לצאת מנות הבשר הצלויות על האש, כולל הפתעות כמו נקניקיות. כולם עורגים אל שראביכ כי היא תמצית טעמי הפרא.

שראביכ

ג'סמינו

שאול טבת (הזכור היטב מסטפן בראון) ושותפו קולגיט סינג לא מאמינים בהשקעת הון עתק בעיצוב בתי אוכל. בדוכן שבנו במו ידיהם בעבודת נגרות באלנבי הם מציעים רק בשר על גריל פחמים – קבב או לב עגל חריף בפיתה עם סלט ירקות חתוך, פלפל חריף, טחינה ועמבה. בלי מוזיקה מהדהדת, בלי קבוצת משקיעים, בלי לנסות לקלוע לטעם הקהל נוצר המקום עם ההייפ הכי נכון בעיר ומנות פיתה שהן שלמוּת.

ג'סמינו

ג'סמינו. צילום: אנטולי מיכאלו
ג'סמינו. צילום: אנטולי מיכאלו