עכשיו מעונן

מאיר אדוני פתח לפני פחות משנה מסעדה כשרה. משף שארוחותיו היו נחלתה של קבוצת סועדים ספיציפית מאוד באוכלוסייה, עבר אדוני התאמה לקהל הרחב, וכבכיר בתעשיית המיתוג המציא לעצמו כמה אלטר־אגואים חדשים: אדוני הזמין (ראה ערך המזללה), אדוני השופט (ראה ערך "משחקי השף"),וגם אדוני הכשר – במסעדת בלו סקיי על גג מלון קרלטון בתל אביב.

מעט מאוד שפים גדולים העזו להתקרב לכשרות, מעטים עוד יותר גם הצליחו לנצחה. יש לכך סיבות רבות: החל בקושי למצוא חומרי גלם טובים שעברו הכשר ועד לוויתור על עולמות תוכן עצומים כמו בשר, חלב או פירות ים. זה לא פשוט לרקוח אוכל גבוה וכשר, וזה קשה שבעתיים כאשר הסמל המסחרי שלך הוא ריבוי אלמנטים בצלחת. אומרים על מאיר אדוני שהוא שחקן נשמה, וכאשר הוא לוקח הימור, סביר להניח כי הוא ייכנס בו עד הסוף. במקרה של בלו סקיי יש לו עוד כברת דרך ארוכה לעשות.

גרסתה החלבית הכשרה של כתית מזכירה את אחותה הבכירה בכמה מובנים: חלל המסעדה מוקפד ומעוצב כיאה למסעדת שף, המלצרים חנוטים, המוזיקה מלחששת ועבודת אמנות מרשימה מעטרת את הקיר המרכזי. התחושה היא של מחלקה ראשונה באל על. הכל מושקע מאוד, אבל האוכל, מה לעשות, מעט מאולץ ומאוד מוגבל. כאשר בתפריט יש 16 מנות ש־13 מתוכן הן שילוב בין דג לחלב, יש גבול כמה מתוכן באמת יכולות להמריא.

קחו לדוגמה מנה הנקראת צזיקי טונה אדומה – פנקוטת יוגורט, קציפת יוגורט, בורגול קריספי, קולי פטרוזיליה, כוסברה, צ'ילי, נענע, ג'ינג'ר ושאלוטס. על פניו דג טונה עם עדת שחקני משנה תומכים: חלקם חלביים (נותני טעם) וחלקם מרקמיים (משחק בפה). ציפינו לטעם דומיננטי של דג סופר טרי (בכל זאת מסעדת עילית), אך במקום זאת קיבלנו חוויה של יוגורטיה. הדג האדום הגיע קצוץ ומרכיבי החלב היו כה דומיננטיים עד שחוץ מטעם של יוגורט במרקמים שונים לא הרגשנו כלום. עם זאת,הבורגול הקריספי הצליח לחרוג מן המנה ולשאוג את קולו הייחודי.

וזה מה שמצער בחוויית האוכל בבלו סקיי. לא פעם נתקל הסועד באלמנט יוצא מן הכלל בתוך פסיפס המרקמים, אך בתוך כל הארסנל הזה הוא מאבד את זהותו. במנה הקודמת היה זה הבורגול ובמנה הבאה זהו רוטב המולרד. הזמנו Fish&Chips שהגיעו, איך לומר זאת בעדינות – מעט פישיים. לצערנו באותו הערב אדוני לא נכח במטבח וכנראה שאת הדגיגונים שלנו טיגן טבח מתחיל. אלו האחרונים נשלקו מן השמן בטרם עת, מה שהוביל לברבוניות חסרות כל ממד של פריכות. לעומתן, עיגולי תפוח האדמה טוגנו יתר על המידה וטעמן הותיר בפה ארומה של פחם. כאמור, הרוטב שהגיע עם השניים היה מצוין.

אני מניח כי הבחירה של אדוני בתפריט כשר חלבי נעוצה בראש ובראשונה בתשוקה שלו לקינוחים. הקינוחים של אדוני מרהיבים, ואין אדם שיכול לעמוד מולם מבלי להביע השתאות. טארט לימון עם גלידת לקריץ הגיעה עם עוד מיליון עיטורי צבע וטעם, שהבולטים בהם היו מעין סְפֶרות של שמן זית ואבקת יוגורט. אף שאני לא משתגע על טעם סוכריית שוש, זו הייתה דוגמה חיובית לסימפוניה בצלחת. גם שוקולד מנג'רי הותירה אותנו מכשכשים בזנב, כאשר שילבה שוקולד בארבעה מרקמים שונים וגלידת קפה נהדרת.

כאשר שף כמו מאיר אדוני עושה מעבר כה חד מבישול אקסקלוסיבי לעשירון העליון לפנייה לקהל כשר, הציפייה היא לתהליך ארוך, מנומק ויסודי. במקרה של אדוני נראה שמשהו בתהליך היה פזיז מדי. למסעדה יקרה כמו בלו סקיי אסור ליפול בקטנות. בארוחה שלנו היו יותר מדי מקרים שבהם חשנו בחוסר שליטה. החל מהברבוניות המדוברות וכלה בכדור קמח שהתגנב למנת הממולאים של אימא סימה.

לא כל מותג נישתי חייב לעבור התאמה להמון. מאיר אדוני הוא וירטואוז המתקשה לתרגם את הבלחותיו הגאוניות לבלו סקיי. ראוי שישב עם עצמו ויחליט מה ירצה להיות כשיהיה גדול. שף שמתאים את עצמו לכל קטגוריה, או לחלופין – וזאת אופציה לא רעה בכלל – פשוט מאיר אדוני.

למסעדת בלו סקיי

חשבון בבקשה

פרייה גדול 30 ש"ח

קוקטייל "Basil Smash" 48 ש"ח

בלו סקיי מרגריטה 84 ש"ח

נקניקיית ים 95 ש"ח

לחם 21 ש"ח

פיש & צ'יפס 81 ש"ח

"צזיקי" טונה אדומה 89 ש"ח

ניוקי דלעת 89 ש"ח

וישיסואז ים 97 ש"ח

ממולאים של אימא סימה 75 ש"ח

בירה אלכסנדר 32 ש"ח

קוקטייל 62 ש"ח

טארט לימון 63 ש"ח

אספרסוX 2 OTH

מנג'רי OTH

סך הכל: 866 ש"ח

המדרג

איכות האוכל: 6

עיצוב ואווירה: 7

שירות: 7

תמורה לכסף: 5

סך הכל: 7