"אבוללה": סרט מותח ומצחיק לכל המשפחה

הפגישה הראשונה בין אדם בן ה־10 למפלצת הידידותית אבוללה מרפררת לסצנה המקבילה ב"אי.טי", לא רק בפרטי העלילה, אלא גם בצילום ובתאורה. "אבוללה" לא מנסה לטשטש את העובדה שהוא מרים רעיונות מסרטי פנטזיה אמריקאיים לכל המשפחה ומעביר אותם דרך פריזמה מקומית. מה שיפה הוא שזה עובד. אמנם התסריט קצת יותר מדי גנרי, ולפעמים מרגיש כמו סרט אמריקאי בעברית – בעיקר כשמפקד היחידה המיוחדת של השב"כ אומר שתפקידו ללכוד את "הרעים", כמו שנהוג לומר בהוליוודית שוטפת, ולא, נגיד, "גורמים שמאיימים על ביטחון המדינה" – אבל ערכי ההפקה, הרוח הטובה והבימוי הזורם של יוני גבע מפצים על כך.

אדם (יואב סעדיאן רוזנברג) הוא תלמיד סרבן, שצלו של אחיו המת רודף אותו (כמקובל יותר מדי בדרמות התבגרות, אדם חש אשם במותו אף שאף אחד לא מאשים אותו). בבית הספר על שם אלי וולך (מחווה קולנועית נחמדה ליהודי הכי לא צפוי בתולדות הקולנוע) שלושה ילדים בריונים, ועוד יותר מהם מחנך הכיתה המרושע (רותם קינן, שגילם מורה בעייתי משהו גם ב"מי מפחד מהזאב הרע") – מתנכלים לו. המחנך מטיל עליו לכתוב עבודה עם החרשנית של הכיתה (בר מיניאלי), אבל לאדם אין זמן או עניין בכך – הוא עסוק בהסתרת המפלצת הדי ילדותית שמצא במקלט מפני הוריו ומפני חיילי יחידת "רעם" ללוחמה במפלצות.

השחקנים הילדים נחמדים, והמפלצת הדיגיטלית מתוצרת כחול לבן מוצלחת בהחלט. אבל הכוכב האמיתי של הסרט הוא הצלם גיורא ביח ("לבנון", "מי מפחד מהזאב הרע"), שבסצנות מפתח מציף את התמונה בתאורה אחורית זהובה המייצרת אווירה מיתולוגית שמתחברת היטב לנוף הירושלמי. גם המארג המוזיקלי הסמיך של פרנק אילפמן תומך היטב בהגדרה העצמית של "אבוללה" כסרט ז'אנר מיומן, שמצליח למתוח, להצחיק ואפילו כמעט לרגש.

למה כמעט? כי בדרכו אל סצנת השיא המושקעת, התסריט, כאמור, מתקדם במסלול מוכר מדי. מי שקצת חורג מהתבנית הוא אב הבית בבית הספר (מכרם חורי) שיודע משהו על מפלצות. אלא שהתפקיד שלו קטן מדי, ונראה שאילו היה מפותח יותר, סצנת השיא הטובה של הסרט יכלה להיות מרוממת לב עוד יותר. במקום לעבות את הדמויות, התסריט הלך על סצנות מגניבות, חלקן עם אפקטים מיוחים, ולאלה יש פוטנציאל של ממש לבדר המוני ילדים. בעוד אליוט פיתה את אי.טי לצאת ממחבואו באמצעות ממתקי ריסז פיסז, באחת הפרסומות הסמויות האפקטיביות והמפורסמות ביותר בקולנוע, אדם משתמש במשקה פיקטיבי ומתוק עד גועל בשם "תותלי תות". הבדיחה העצמית הזאת היא אחת ההמצאות השנונות והמקוריות של ״אבוללה״, והיא משדרגת את טעמו מחיקוי ליותר מכך.

השורה התחתונה: אחלה סרט לכל המשפחה