"אהבה חסרה": סרט קודר שלא מחויב לקתרזיס ההוליוודי

מפיצים אוהבים סרטים עם אהבה בכותרת. לא פעם הם מוסיפים אותה גם כשאינה חלק מהשם המקורי. ב-VOD של הוט, לשם דוגמה, נמצאים עכשיו כארבעים סרטים עם הטיות של המילה בשמם. במקרה של "אהבה חסרה" המלה נמצאת בשם הרוסי המקורי, וגם בשם האנגלי הבינלאומי, אבל הדגש הוא על היעדרה הטוטאלי והגורף מהעולם המתואר בסרט. "אהבה היא כמו חמצן", שרה פעם להקת The Sweet הבריטית, ובסרטו נטול החמצן של אנדריי זוויאגינצב אין אור ואין חום אנושי, רק שיקולים אינטרסנטיים קרים.

"אהבה חסרה", שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן ומועמד עכשיו לאוסקר ולבאפט"א (המקבילה הבריטית לאוסקר) בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, הוא סרט קודר (רגשית וחזותית) ונטול חמלה על אנשים שמייחלים לאושר, אך ליבם התייבש. בוריס וז'ניה נישאו בצעירותם כשהיא נכנסה להריון. אהבה אף פעם לא היתה שם, ואחרי תריסר שנות נישואים השניים אינם סובלים זה את זה ואפילו לא משתדלים לשמור על מידה של דרך ארץ (זוויאגינצב מצביע על "תמונות מחיי נישואין" של ברגמן כהשראה). הם עדיין מתגוררים באותה דירה במוסקבה, אך לכל אחד מהם כבר יש בן זוג אחר – לז'ניה יש מאהב עשיר ומבוגר, והחברה של בוריס בהריון מתקדם. אליושה בן ה-12 הוא רק מטרד שצריך למצוא לו פתרון, כי ברגע שהדירה תימכר לא יהיה לו איפה לגור – אף אחד לא רוצה אותו. כשהוא נעלם לוקח להוריו יומיים לגלות שהוא חסר.

מתוך "אהבה חסרה"

המשטרה לא עוזרת, אך מפנה את ז'ניה אל קבוצת מתנדבים שמתמחה בחיפוש ילדים אבודים. בשלב זה הסרט הופך למעין מותחן, אם כי נדמה שהסוף ידוע מראש. בסצנה מצמררת ז'ניה ובוריס מבקרים אצל אמה ואנחנו מתוודעים למסורת משפחתית של קשיות לב. זו אינה דרמה הוליוודית על אסון שמשמש כקטליזטור לאנשים שמכפרים על חטאיהם וזוכים לגאולת הנפש, ואין כאן קתרזיס.

אתר התרחשות מרכזי בסרט הוא בניין ציבורי נטוש ביער עוטה כפור, שארית מהעידן הקומוניסטי, שהמחפשים סורקים אותו קומה אחר קומה. המרחב ההרוס של המבנה נטען במשמעות סמלית כדימוי לחברה רוסית במשבר, שהפכה לחברה ללא אמפתיה. כמו ב"אוונטורה" של אנטוניוני, היעדרו של אליושה שמניע את העלילה הוא לא רק תוצאה של היעדר האמפתיה, אלא גם דימוי אקזיסטנציאליסטי שלה. "לוויתן", סרטו הקודם והמעולה של זוויגיאניצב, הציע ביקורת ישירה יותר על הממסד הרוסי בעידן פוטין. הפעם הביקורת טבועה במבט המנוכר על האנשים ועל המרחבים שהם מאכלסים, שמזכיר לעתים את המבט של מיכאל הנקה ב"מחבואים" (בעיקר שוט הפתיחה הסטאטי של בית הספר). אך המבט המתריס שמישירה ז'ניה למצלמה לקראת סוף הסרט (מחווה קולנועית משומשת מדי) קורא לנו לראות את "אהבה חסרה" כבעל אמירה רחבה שמעבר לסיפור הספציפי.

סרט על: זוג בהליכי גירושים יוצאים לחפש את בנם שנעלם
ללכת? כן. אבל תתכוננו לחוויה קשה ולא מזככת