אנחנו לא יודעים מה הסדרה הזו רוצה מאיתנו, אבל אנחנו רוצים עוד

אחת לכמה זמן מגיע היום שבו צריך לפנות מראש את הזמן לאחת הסדרות הכי מושלמות לבינג' שנוצרו אי פעם: "אהבה, מוות ורובוטים", אנתולוגיית האנימציה של נטפליקס שמדברת בדיוק על הנושאים האלה, או לפחות משחקת בסביבתם, וחזרה השבוע לעונה רביעית.

>> טלוויזיה חדשה: 20 הסדרות הכי טובות על המסך שלכם עכשיו
>> אנחנו הרובוטים: הלהיט החדש של אפל TV הוא יותר מקומדיית מד"ב

למען האמת, כשהסיפורים והאנימציה נראים ועשויים כל כך טוב, באמת שלא משנה מה יוצרי הסדרה יעשו, ואפשר בהחלט להסתפק בעוד מאותו הדבר. למעשה, ממש נשמח לעוד מאותו הדבר. כל פרק בסדרה הזאת כל כך שונה מקודמו, שגם כאשר מזמינים "עוד מאותו הדבר", זה עדיין יהיה מגוון ושונה מכל מה שראינו עד עכשיו. הפעם נדמה שהיוצר, טים מילר, בוחר למקד את הפרקים סביב מוטיבים מסוימים הקשורים זה בזה באופן דק מאוד, אבל כך גם הקשר למוטיבים שנקבעו בשם הסדרה במקור. 

העונה נפתחת עם פרק קצר שהוא בייסיקלי קליפ מאד מגניב של רד הוט צ'ילי פפרס, שזה די מטורף ואפילו מאוד מהנה. בקליפ אנחנו רואים את הלהקה המפורסמת כמריונטות מול קהל של מריונטות. זאת בהחלט הפעם הראשונה שאנחנו רואים דבר כזה. ספק אם יש לזה יותר מדי משמעות מלבד להגיד לצופים "היי, תראו מה אנחנו יכולים לעשות", אבל אחרי אמירה כזאת אני מצפה שהם יראו לי מה הם יכולים לעשות. במקום זה אנחנו מקבלים את "מפגשים מהסוג הזעיר", שזה אותו פרק מהעונה הקודמת רק שבעונה הקודמת זה היה עם זומבים ובעונה הזאת עם חייזרים. זה היה יכול להיות נחמד מאוחר בעונה, כמעין אתנחתא קומית, פרק שמעוצב מעולה בסגנון אנימציה מינימליסטי יחסית עם נוסחה עלילתית נהדרת, \אבל אם אתם אומרים לי "חכה-חכה" אני מצפה למשהו שיעיף לי את הראש. 

למרות שהפרק השני לא עומד בציפיות שהפרק הראשון מציב, הוא כן מסמן את המוטיב הראשון בעונה: חייזרים. יש לא מעט סיפורי חייזרים בעונה הזאת, כשהמגניב ביותר הוא "צווחת הטירנוזאור" – פרק מוזר עם אנימציה עוצרת נשימה שעושה משהו מתוחכם באופן בו העולם בנוי: אי אפשר לדעת אם אנחנו חוזים במקור האנושות, או בתרחיש פוסט אפוקליפטי בו בני האדם נמלטו מכדור הארץ שהפך למזוהם מדי בשביל לחיות בו וכעת הם חיים באליסיום עם דינוזאורים כי שיבטו אותם או כל שיט מד"בי אחר. זה פרק שגורם לך לחשוב על מה שאתה רואה, לנסות להבין את העולם, ולדחוס המון מיד בזמן קצר. בזה בדיוק עוסקת אומנות הסיפור הקצר, ויש עליה דגש יותר גדול בעונה הזאת. 

פרק נוסף שעוסק בחייזרים הוא "ורד העכביש", סיפור בו אישה מוכת יגון רוצה לנקום במי שהרג את בעלה. בחיפושיה אחר נשק היא מוכנה להחליף את אחד מהתגליות שלה בתמורה ליצור קטן וחמוד שמרכך את ליבה. זה סיפור יפה, שלם וכואב. הפרק "גולגותא" הוא פרק שכל כולו לייב אקשן. ראינו כבר לייב אקשן בסדרה הזאת וזה בהחלט נחמד מדי פעם. חייזרים דמויי תמנון מגיעים לכדור הארץ והם מעוניינים לדבר עם אנשי הדת של הכוכב. הסיפור עובר למוטיב האלוהות שחוזר מספר פעמים גם הוא בסדרה.

"נערי ה-400" הוא סיפור פוסט אפוקליפטי שנראה כמו שילוב בין סגנון האנימציה של "כחול זימה" ו"קרח", שני פרקים מהעונות הקודמות שהציגו סגנון אנימציה דו מימדי מרענן. הפעם אנחנו עם כנופיות שמנסות לשרוד בעולם בו הענקים תוקפים את האנושות. היחס של האנושות לענקים כאל אלים עובד נהדר עם האופן בו עיצבו אותם, ואני אפסיק לדבר כאן כדי לא להרוס. הפרק השני שעוסק באלוהות הוא "זיק והדת" סיפור קצר בסגנון אנימציה שצוירה ביד (לא יודע אם ליטרלי ביד, אבל ככה זה נראה) שמשלב אלמנטים מקומיקסים כמו "הלבוי". הסרט מספר על צוות של מטוס קרב במלחמת העולם השנייה שצריך להפציץ כנסיה מלמעלה בזמן שהנאצים מבצעים בה טקס פולחני מפחיד ומזמנים מלאך שנפל, והעיצוב שלו הוא אולי הדבר הכי קרוב לאיך שמתוארים מלאכים בתנ"ך.

המוטיב הבא שנדבר עליו הוא קצת מוזר, אבל הגיוני – חתולים. שני פרקים שעוסקים בחתולים בעונה הזאת. הראשון הוא "הדבר הגדול הנוסף" שמספר על חתול זדוני שמתכנן להשתלט על העולם ורק זקוק לעוזר אישי רובוטי עם אגודלים כדי להשיג את כל מה שהוא רק חולם עליו, והשני נקרא "הוא יכול לזחול" שמרגיש קצת כמו פריקוול לרומן הרוסי "האמן ומרגריטה" על ביקור השטן במוסקבה, רק שהפעם השטן מבקר בלונדון של 1757 ונאבק עם החתול על נשמתו של משורר. זה סיפור מגניב מאוד אבל אין בו קשר לאהבה, למוות וגם לא לרובוטים. לפחות בסיפור החתולים הקודם היה רובוט. עם זאת, החתולים בהחלט חוזרים על עצמם בסדרה באופן קבוע, וזה אלמנט נחמד, אבל שני סיפורים שמתמקדים בזה לצד כל ההיסטוריה של גושי הפרווה המעצבנים האלה בסדרה מרגישים כמו קצת יותר מדי.

מצד אחד הגרסה האסופה יותר הזאת של "אהבה, מוות ורובוטים" ממשיכה להציג סיפורים מדהימים ועוצרי נשמה ולהתנסות בסגנונות אנימציה שונים ומוצלחים והפעם דרך חוט עלילתי דק שמקשר ביניהם. אבל החוט הדק הזה קצת התרחק מ"אהבה, מוות ורובוטים" ועוסק יותר בחייזרים, דת וחתולים. האם זה מה שנכון עבור הסדרה? העונות הבאות יגידו. אין לדעת כמה עונות יהיו לסדרה ובטח לא איך העונה הבאה תיראה, אנחנו רק יודעים שאנחנו רוצים עוד סיפורים ועוד אנימציה מרהיבה. אה כן, וקצת יותר אהבה, מוות ורובוטים לא יזיקו.