"אחת ויחידה" היא חוויה קולנועית מועכת נשמה

זה מתחיל כמו רומן נעורים חינני ומואר, אך די מהר מתברר שיוליסס נשלח על ידי אביו ואחיו הבכור לפתות את סופיה בת ה־14 (ננסי טלמנטס מקסימה בתפקידה הקולנועי היחידי) על מנת לצרפה לאחד מבתי הזונות שבבעלותם. זו הפעם הראשונה שיוליסס נדרש להצטרף לביזנס המשפחתי, והוא אינו מרגיש נוח ואף מבטיח לסופיה שיציל אותה, אבל הבמאי דיוויד פבלוס אינו מתבלבל ואינו מציג את יוליסס כאביר הגואל. הטיפול הקולנועי בעבדות נשים, המכונה לרוב "סחר בנשים", הניב בעיקר סרטים דידקטיים ונצלניים, מה שמעצים עוד יותר את הישגו של "אחת ויחידה" – זוכה האוסקר המקסיקני לסרט הטוב ביותר.

הסרט מספר סיפור חודר עצמות שהוא גם ספציפי וגם ייצוגי, נוהלי ועם זאת דרמטי, בשפה קולנועית מוקפדת ויפה (תשואות לצלמת קרולינה קוסטה), שלעתים סודקת את אשליית המציאות. הסיקוונס שמתאר את שגרת יומה הבלתי נסבלת של סופיה, לדוגמה, שומר על המשכיות ריאליסטית בפסקול בעוד התמונה מציגה בפנינו רצף של דיוקנאות סטטיים של גברים נטולי הבעה. האסטרטגיה הלכאורה מנכרת הזאת מייצרת אפקט מצמית – אנחנו חווים את האימה של הנערה הנאנסת שוב ושוב על ידי ה"לקוחות", וגם את תחושת הניתוק שלה מגופה שעוזרת לה לשרוד.

במקביל לסיפורה של סופיה, התסריט עוקב אחר יוליסס, שגם הוא קורבן של אביו ושל מסורת פטריארכלית עתיקה – זו שייצרה בין השאר את המיתוס של האביר והעלמה במצוקה – ומראה כיצד עצם ניסיונו להציל את סופיה מקדם את השתלבותו במערכת הניצול (שכוללת, כך נאמר לנו בחצי משפט, את המשטרה). האב והאח יוצרים לכאורה הבחנה בין הזונות – כינוי גנאי שהם כופים עליהן עוד בטרם הפכו אותן לכאלה – לבין בנות זוגם שבבית, ואחת השאלות המרחפות על הסרט (ובכלל) היא למה הנשים האלה משתפות פעולה. השאלה מקבלת תשובה מוחצת במערכה האחרונה, שבה הסרט משיג אירוניה טרגית באמצעים אמנותיים מזוקקים.

על מה הסרט? נערה נחטפת ומאולצת "לעבוד" בזנות, והנער שפיתה אותה מנסה להצילה.
ללכת? כן. חוויה קולנועית ואנושית מועכת נשמה.